Toras Menachem·5727 - Part Three·Sicha of Shabbos Parshas Eikev·20 Menachem-Av 5727תורת מנחם·נ - שנת תשכ"ז - חלק שלישי ערוך·בס"ד. שיחת ש"פ עקב·כ"ף מנחם-אב·ה'תשכ"ז

אבלתי מוגה

בא. מאמר א (כעין שיחה) ד"ה והי' עקב תשמעון וגו' (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).

ג* * *

דב. מצינו בנוגע לענינים הקשורים עם הקביעות בימי החודש, ובנדו"ד, עשרים באב, שיכול להיות בהם שינוי מצד הקביעות בימי השבוע.

הולדוגמא¹²⁹⁷ – בנוגע לראש השנה (שענינו מתחיל כבר ארבעים יום לפנ"ז – בעשרים באב, שהוא בבחי' "ארבעים יום קודם יצירת הולד"¹²⁹⁸), שקשור עם ימי החודש (ולא עם ימי השבוע), ואעפ"כ, יש בו שינוי מצד הקביעות בימי השבוע – שכאשר יו"ט של ר"ה חל בימות החול, אזי "מצות היום בשופר"¹²⁹⁹, ואילו ביו"ט של ר"ה שחל בשבת, מתעוררת שקו"ט בנוגע לתקיעת שופר.

וובהקדמה – שמצד ענינו של היו"ט אין מקום לאסור תק"ש, שהרי ציווי הקב"ה על תק"ש בר"ה הוא מלכתחילה על מנת כן שיתקעו בשופר למרות היותו יו"ט, ואדרבה: היו"ט של ר"ה גורם הענין דתק"ש, ולכן לא שייך לומר שבגלל היו"ט יהי' איסור לתקוע בשופר (כמו האיסור להשתמש בכלי שיר בכל יו"ט), וע"ד שאין סניגור נעשה קטיגור¹³⁰⁰ (במכ"ש מזה ש"אין קטיגור נעשה סניגור"¹³⁰¹); משא"כ ביו"ט של ר"ה שחל בשבת, שהאיסור הוא מצד שבת שהוא דבר צדדי. ואכן, בזמן שביהמ"ק הי' קיים היו תוקעין רק במקדש, אבל לא בגבולין¹³⁰² (וגם לאחרי חורבן ביהמ"ק מצינו שבבית דינו של הרי"ף היו תוקעין בר"ה שחל בשבת¹³⁰³, ועאכו"כ לעתיד לבוא, שאז "יתקע בשופר גדול"¹³⁰⁴).

ז300
ועד"ז בנוגע לעשרים באב שחל בשבת – מתעוררת שאלה הן בנוגע לענין ה"יאָרצייט" [לא בנוגע לתפלה וקדיש שנעשים בו ביום, אלא בנוגע לנתינת הצדקה בממון (שזהו אופן נתינת הצדקה של אבא חלקי'¹³⁰⁵) ובנוגע לענין התענית], והן בנוגע ל"קרבן העצים",

ח– כמסופר בגמרא¹³⁰⁶ "כשעלו בני הגולה לא מצאו עצים בלשכה, (ולהעיר, שענין זה הי' יכול להיות רק בבית שני, ולא בבית ראשון – כידוע החילוק ביניהם¹³⁰⁷, שענינו של בית שני שייך לבעלי תשובה, ואילו ענינו של בית ראשון שייך לצדיקים, שלכן לא הסכים הקב"ה שיבנה ע"י דוד, ש"דם לרב שפכת"¹³⁰⁸, כי אם ע"י שלמה, ש"שלום גו' בימיו"¹³⁰⁹, באופן ד"קיימא סיהרא באשלמותא"¹³¹⁰, ומזה מובן, שחסרון עצים בלשכה הי' יכול להיות רק בבית שני), ועמדו אלו והתנדבו משלהם וכו'", ולכן בכל שנה היו משפחות אלו מתנדבין משלהם ומביאים קרבן, וא' הזמנים לזה הוא עשרים באב –

טהאם להקדים ולעשותם לפני השבת, או לאחר ולעשותם לאחרי השבת¹³¹¹, כדלקמן.

יג. הביאור בענין "זמן עצי כהנים (שחל בשבת) .. מאחרין ולא מקדימין"¹³¹², והתיווך בין פירוש רש"י ש"אכתי לא מטא זמן חיובייהו", עם פירושו על הרי"ף, שהמשפחות שמביאים בערב שבת "אינם רוצים שיכנסו בזמנם" (שמזה משמע שלולי זאת היו יכולים להקדים), שזהו תוספת ביאור לכך ש"אכתי לא מטא זמן חיובייהו" – חיוב מצד דין נדר שתלוי בדעת הנודר – דכיון ש"אינם רוצים שיכנסו בזמנם", היתה דעתם לכתחילה שכשחל בשבת יביאו למחרתו. ולכן אין זה שייך לענין הצדקה, שבודאי מוטב להקדים לערב שבת¹³¹³ –

יאהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 129 ואילך.

יב* * *

יג301
ד. מאמר ב (כעין שיחה) ד"ה ועתה ישראל וגו' (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).

יד* * *

טוה. הביאור בפירוש רש"י על הפסוק¹³¹⁴ "כל המצוה"¹³¹⁵, "כפשוטו, ומדרש אגדה אם התחלת במצוה גמור אותה וכו'",

טז– שבהכרח לפרש "כל המצוה" כפשוטו, דקאי על כל המצוות, שבזכותם יכנסו לארץ, אלא כיון שיש בזה דוחק, שהרי באותה שעה (לאחרי ר"ח שבט דשנת הארבעים, קודם הכניסה לארץ) לא היו בידם אלא מספר מועט מתרי"ג המצוות¹³¹⁶ (ללא המצוות התלויות בארץ, דיני הימים טובים¹³¹⁷ וכיו"ב¹³¹⁸), לכן מוסיף הפירוש ש"כל המצוה" קאי על גמר המצוה¹³¹⁹, היינו, שהכניסה לארץ היא ע"י בנ"י שגומרים את העבודה¹³²⁰, "שאינה נקראת המצוה אלא על שם הגומרה".

יזומוסיף, "שנאמר¹³²¹ ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם, והלא משה לבדו נתעסק בהם להעלותם, אלא לפי שלא הספיק לגומרה וגמרוה ישראל נקראת על שמם" – שמזה מובן,

יח302
שכן הוא גם (א) בנוגע לאלו שלא היו אשמים בחטא המרגלים, כמו במשה שלא הספיק לגומרה מצד אונס¹³²², ואעפ"כ אינה נקראת על שמם, (ב) בנוגע לאלו שלא רצו להכנס לארץ, אלא שהיו פחותים מבני עשרים שנה ולכן לא חלה עליהם הגזירה, ואעפ"כ נקראת על שמם – כמו אלו מבנ"י שהשתמטו מלעזור למשה להתעסק עם עצמות יוסף, ואעפ"כ נקראת על שמם.

יטולאידך: גם התחלת המצוה ללא אפשרות לסיימה היא עשי' של מצוה, שלכן הבדיל משה ג' ערי מקלט, אף שלא היו קולטות עדיין¹³²³.

כוביאור הדיוק "אם התחלת במצוה כו'" – בנוגע למצוה שאינה חיוב על היחיד בפרט, ואעפ"כ, כיון שהתחיל, צריך לגמור¹³²⁴. וכמו בני גד ובני ראובן, שרצונם לקבל נחלה בעבר הירדן פעלה התחלת קיום מצות כיבוש ארץ ישראל, ולכן הי' מוטל עליהם חיוב מיוחד לגמור אותה – "חלוצים תעברו לפני בנ"י"¹³²⁵.

כאוההוראה מזה¹³²⁶, בנוגע לחיוב המיוחד בהשליחות דהפצת המעיינות חוצה לאלו שהתחילו בזה¹³²⁷, שעליהם להמשיך ולגמור העבודה¹³²⁸ –

כבהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ט ע' 94 ואילך.

כג______  ______