Toras Menachem·Vol. 53 (5728·Part 3)·Shabbos Parshas Beha'aloscha·19 Sivan 5728תורת מנחם·נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי·ש"פ בהעלותך·י"ט סיון·התשכ"ח

א103
בס"ד. ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, התשכ"ח
(הנחה בלתי מוגה)

גאת הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ומבואר בלקו"ת שענין המנורה שעלי' נאמר ראיתי והנה מנורת זהב כולה, קאי על כנסת ישראל, מקור נש"י, כי הנשמה קרוי' נר, כמ"ש נר ה' נשמת אדם, וכללות נש"י נקרא מנורה, ויש בה ז' נרות, שהם ז' מדרגות בעבודת ה' [והיינו ז' המדות שבנפש, שמשתלשלים מז' הספירות למעלה], יש עובד מאהבה משוך כמים [מדת החסד], ויש מאהבה כרשפי אש [מדת הגבורה], ויש ע"י התורה קו הממוצע [מדת התפארת], ויש ע"י נצחון לנצח ולהתגבר בעבודת ה' בסור מרע ועשה טוב, ויש ע"י הודי' [היינו, שגם כאשר אינו מבין בשכלו, מ"מ, עובד עבודתו באופן של הודי', שמודה על האמת כו'], וכן יש עבודה ע"י התנשאות, כמארז"ל במשנה ס"פ י"ד דשבת כל ישראל בני מלכים הם, וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה', ויש ע"י שפלות כו'. וממשיך לבאר (בסעיף ב'), שאהרן הוא המדליק את הנרות הללו, לפי שהוא משבעה רועים הממשיכים חיות ואלקות לכללות נש"י, והוא ממשיך להעלות אהבה עזה לה', ולהגדיל מדורת אש האהבה כרשפי אש כו'. וממשיך לבאר ההפרש ויתרון מעלת בחינת אהרן על מעלת ומדרגת אברהם אבינו ע"ה שנקרא אברהם אוהבי (והו"ע אהבה כמים, כמ"ש זכור אב נמשך אחריך כמים), שהאהבה דאברהם אבינו נקראת אהבת עולם, אבל האהבה דאהרן היא אהבה רבה כו', כמבואר שם בארוכה.

הבענין ז' הנרות שהם ז' המדרגות בעבודת ה', כנגד ז' המדות, מפרט אופני העבודה שמצד המדות חסד גבורה תפארת נצח והוד, ומסיים, וכן יש עבודה ע"י התנשאות כו' ויש ע"י שפלות כו', ואינו מבאר אופן העבודה שמצד מדת היסוד [ואין לומר שהתנשאות ושפלות

ו104
הם יסוד ומלכות, כי, לא מצינו שיסוד הו"ע ההתנשאות, ואדרבה, התנשאות הו"ע המלכות (וכמובן גם מזה שמביא על זה מארז"ל כל ישראל בני מלכים הם). וכמו"כ אין לומר לאידך גיסא, שיסוד הו"ע השפלות, כי, נוסף לכך שאין זה לפי סדר הספירות, הרי ענין השפלות שייך לספירת המלכות, כידוע בענין ארעא אתבטלת, ולא לספירת היסוד]. אבל נתבאר ענין זה באור התורה להצ"צ, כדלקמן.

חשמאמר הנ"ל נמצא גם בספר מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב, וכן באוה"ת להצ"צ (נוסף על העתקת המאמר שבלקו"ת בתוספת הגהות וביאורים), בהוספות ושינויים כו', לא רק שינוי הלשון, אלא גם שינוי הסדר, ועד לשינוי גם בתוכן הענינים, אע"פ שכל המאמרים הנ"ל הם מאדמו"ר הזקן, הן בלקו"ת שהוא כנראה הלשון של אדה"ז ממש (מלבד הגהות הצ"צ שהם באתוון זעירין), והן בהביכל דתקס"ב שהוא בכתי"ק אדמו"ר האמצעי. ויש לומר בב' אופנים, הא', שמאמר זה אמרו אדמו"ר הזקן כמה פעמים, ובכל פעם הוסיף ביאורים וחידושים כו', שהרי אין ביהמ"ד בלא חידוש. והב', שמאמר זה נאמרו עליו כמה ביאורים, באופנים שונים (כפי שמצינו עד"ז גם בנגלה דתורה). ומזה מובן, שכאשר ישנו קושי במאמר אחד, אפשר לברר הענין ע"י העיון במאמר השני.

יבהמאמר שבאוה"ת מבאר שז' הנרות הם ז' המדות שבפסוק לך הוי' הגדולה וגו', ומבאר, שמ"ש כי כל בשמים ובארץ, בחי' היסוד, הו"ע ההתקשרות כו', שאינו מדה בפני עצמה, כי אם הוא כללות לכל הה' מדות הנ"ל, שכל המדות צ"ל בבחי' קשר דוקא, כמו האהבה שיהי' מקושר באמת לאמיתו במדת האהבה, וכן מדת היראה יהי' בבחי' התקשרות תמיד. ועפ"ז אפשר לבאר הטעם שלא הזכיר אדה"ז בלקו"ת מדת היסוד, לפי שאינה מדה בפני עצמה, כי אם ענין כללי שצריך להיות

יא105
בכל המדות. אמנם, כד דייקת שפיר, אי אפשר לומר כן, שהרי עפ"ז היו צריכים להיות במנורה רק ו' נרות, וכיון שישנם ז' נרות, עכצ"ל שנוסף על השייכות דמדת היסוד (התקשרות) לכל המדות, ישנו גם ענין היסוד כפי שהוא מדה בפני עצמה, נר בפני עצמו. ובפרט ע"פ הדעה שנר המערבי (שהי' דולק לא רק מערב עד בוקר, אלא במשך כל המעת-לעת, וממנו הי' מדליק כו') הוא נר הששי (ממערב למזרח), שהוא כנגד מדת היסוד. ולכן, קרוב לודאי לומר שבהעתקת הכתי"ק של המאמר בלקו"ת נשמטה שורה ע"י טעות המעתיק, ובאופן כזה נעתק גם ע"י המעתיקים שלאח"ז [וע"ד שמצינו באגה"ק שבתניא שיש ענינים שנשמטו ע"י הצענזור, ועי"ז נשמט גם בהדפוסים שלאח"ז]. ולאחר היגיעה והחיפוש בהכת"י, ימצאו השמטה זו, כפי שכבר מצאו כו"כ ענינים שנשמטו בתו"א ולקו"ת.

יגצריך להבין כללות ענין ז' נרות המנורה שמורה על ההתחלקות דכללות נש"י לז' סוגים שהם ז' מדריגות בעבודת ה'. דהנה, פרשת המנורה נסמכה לפרשת הנשיאים, שבה מסופר בארוכה אודות הקרבנות די"ב נשיאי ישראל, שכל נשיא הקריב עבור שבטו, דלכאורה אינו מובן הטעם שמפורש בתורה פרטי הקרבנות של כל נשיא, עם היות שכולם הקריבו אותם קרבנות, וא"כ, הי' הכתוב יכול לפרט את הקרבנות של הנשיא הראשון, ואח"כ לומר כן עשה כו' וכן עשה כו', ולמה צריך לכפול י"ב פעמים כל פרטי הקרבנות שהיו שוים. אך הענין הוא, שמצינו במדרשי חז"ל שאמרו על קרבנו של כל נשיא ענין וכוונה בפני עצמה, היינו, שפעולת הקרבן, ההמשכה וההעלאה כו', היתה אצל כל נשיא לפי אופן העבודה של שבטו, ולכן נתפרשו פרטי הקרבנות של י"ב הנשיאים, ולא נאמר כן עשה כו', מצד ההתחלקות באופני העבודה די"ב השבטים. ועפ"ז צריך להבין החילוק שבין קרבנות הנשיאים להדלקת הנרות, שבקרבנות הנשיאים החלוקה היא לי"ב אופני עבודה, ואילו בהדלקת הנרות החלוקה היא לז' אופני עבודה.

טובזה, כמבואר בלקו"ת שכה"ג מצינו גבי קרי"ס, שנקרע הים לי"ב גזרים, לכל שבט מסילה בפ"ע, ולעתיד גבי והניף ידו על הנהר כו' כתיב והכהו לשבעה נחלים. ובהקדים, שאף שבגאולה העתידה נאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, והיינו לפי שהנתינת כח לגאולה העתידה היא מיצי"מ, מ"מ, מבואר בזהר שהגילויים דלעתיד יהיו באופן של נפלאות לגבי יצי"מ, וכן הוא גם ע"פ נגלה דתורה, כדמוכח ממארז"ל שגם לעתיד לבוא יהיו מזכירים יצי"מ, היינו, שיצי"מ יהי' באופן של טפל בלבד לגבי הגאולה העתידה. וא' העילויים דגאולה העתידה לגבי יצי"מ הוא בהחילוק שבין קרי"ס לי"ב גזרים ובקיעת הנהר לעת"ל לשבעה נחלים. וממשיך בלקו"ת, שמבואר במ"א (בדרושי שביעי של פסח (שקשור עם הגאולה העתידה)) שקרי"ס הוא בבחי' המלכות, והיינו להיות עליית והתחברות י"ב שבטים שבבריאה בשרשן באצילות בי"ב גבולי אלכסון דז"א, ולכן נקרע לי"ב גזרים. אמנם, והניף ידו על הנהר היינו בחי' בינה (כידוע בענין ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, שעדן הוא בחי' חכמה, ונהר הוא בחי' בינה), שהבינה מעלמת על אור החכמה, וצ"ל גילוי אור החכמה שאור א"ס מלובש בחכמה, ולפי שגילוי זה שבחכמה נמשך מבחי' ז' תחתונות דעתיק, לכן נאמר והכהו לשבעה נחלים. והענין בזה, דהנה, כללות העולמות נחלקים לג' עולמות כלליים, עולמות בי"ע, עולם האצילות, ועולמות הא"ס שלמעלה מאצילות. ובפרטיות יותר, הנה כיון שעולם האצילות הוא ממוצע בין עולמות בי"ע לעולמות הא"ס שלמעלה מאצילות, ישנם ב' דרגות אלו בעולם האצילות גופא, שהם ב' המדריגות דמלכות ובינה, שמלכות היא סופא דכל דרגין, ובינה היא עלמא דחירותא (ועז"נ בזהר לקשרא שביעאה בשביעאה, דהיינו ממלכות עד בינה). וזהו החילוק שבין קרי"ס לבקיעת הנהר לעת"ל, שבקרי"ס הבקיעה היא בבחי' מלכות, כדי שתהי' העלי' מבי"ע לאצילות, ועלי' זו קשורה עם מספר י"ב, שזהו"ע עליית י"ב שבטים שבבריאה לשרשן באצילות, כמ"ש ששם עלו שבטים גו', ובקיעת

טז107
הנהר לעת"ל היא בבחי' בינה, היינו, להמשיך בחי' החכמה, כדי שתהי' העלי' מאצילות לעולמות הא"ס שלמעלה מאצילות, ועלי' זו קשורה עם מספר ז', ז' תחתונות דעתיק, שעל ידם נמשך הגילוי שבחכמה. ומסיים בלקו"ת, שכעין זה הוא ג"כ ההפרש בין קרבנות הנשיאים, שהוא בחי' ששם עלו שבטים מבריאה לאצילות, ולכן הי' לכל שבט העלאה בפני עצמו שמקבל משרשו שבאצילות. אבל העלאת נרות המנורה, שעיקר ההעלאה ע"י אור החכמה, שמשם הוא בחי' השמן, לכן נמשך בבחי' ז' נרות דייקא, מעין בחי' והכהו לשבעה נחלים דייקא.

יחהענין בעבודת האדם, דהנה, ים ונהר הם דיבור ומחשבה, ים הו"ע הדיבור, ונהר הו"ע המחשבה. והחילוק ביניהם, שדיבור הו"ע הגילוי לפי שנפרד ממקורו, וזהו שהדיבור נקרא מעשה זוטא, שממנו נמשך אח"כ למעשה ממש. ואילו מחשבה הו"ע ההעלם בעצמו. וזהו החילוק שבין קרי"ס לבקיעת הנהר בעבודת האדם, שע"י ביטול הרע והבירור כו' בענינים הגלויים (דיבור), נעשה הענין דקרי"ס, ואילו הענין דבקיעת הנהר לעת"ל נעשה ע"י העבודה בענינים הנעלמים (מחשבה). ועד"ז הוא גם החילוק בין קרבנות (וקטורת) הנשיאים (שבענין זה נחלקת עבודת בנ"י לי"ב אופני עבודה, ע"ד קרי"ס לי"ב גזרים) להדלקת הנרות (שבענין זה נחלקת עבודת בנ"י לז' אופני עבודה, ע"ד בקיעת הנהר לז' נחלים), דהנה, ענין הקרבנות שהיו מקריבים ע"ג המזבח קאי על כללות עבודת הבירורים בדברים גשמיים, והיינו לפי שהקרבנות הם גשמיים יותר מנרות המנורה שענינם הוא אור, והחילוק ביניהם הוא ע"ד החילוק שבין כלי לאור, שזהו כללות החילוק שבין תהו לתיקון, שבתהו היו אורות מרובים וכלים מועטים, ובאופן שהכלים בטלים אל האורות (ולכן נקרא תהו, ע"ש האור), ובתיקון הכלים מרובים והאורות מועטים, ודוגמתו הוא כללות החילוק בין אור לכלי בקדושה גופא. ונמצא, שקרבנות הו"ע הכלי, ואילו נרות המנורה הו"ע האור. ובפרט ע"פ המבואר בלקו"ת שנרות המנורה הו"ע אור החכמה [וזהו גם ענין השמן, כמ"ש כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן גו' שיורד על פי מדותיו, שמן הו"ע החכמה, שרק יורד על פי מדותיו, אבל השמן עצמו הוא למעלה מהם,

יט108
בבחי' החכמה], ועד לבחי' חכמה סתימאה, והרי ידוע שספירת החכמה היא אור בלי כלי. וזהו גם מ"ש הרמב"ן בביאור דברי המדרש במעלת הדלקת הנרות על קרבנות הנשיאים, שהקרבנות כל זמן שביהמ"ק קיים הם נוהגין, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה, אינן בטלין לעולם, דקאי על נרות של חנוכת חשמונאי שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו, והיינו, לפי שנרות הו"ע האור, ומעלת האור היא שאין בו שינויים, כידוע משל הפרדס ממים הנתונים בכלי ואור שעובר דרך החלון, שאע"פ שהאור נראה כגוון הזכוכית, מ"מ, אין הגוון נקנה בו באמיתיות.

כאאף שגדלה מעלת הדלקת הנרות לגבי הקרבנות, הנה ע"פ הידוע שכל הגילויים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות, מובן, שכדי לפעול את הענין דבקיעת הנהר לשבעה נחלים, צריכה להיות העבודה בזמן הגלות בענין הדלקת הנרות, מ"מ, כדי שיוכל להיות הענין דהדלקת המנורה, צ"ל תחילה ענין הקרבנות, וכמו שתחילה הקריבו הנשיאים את הקרבנות, ואח"כ היתה הדלקת המנורה ע"י אהרן. וענינו בעבודה, שתחילה צ"ל עבודת התפלה, שזהו"ע הקרבנות, ואח"כ באה העבודה דלימוד התורה, שזהו"ע הדלקת המנורה, תורה אור. ועי"ז נעשה כללות הענין דגילוי השכינה, כמ"ש ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחד, שזהו ענין המנורה שעדות היא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל23, ועד שנעשה גילוי השכינה בכל העולם, כמ"ש ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו גו', בגאולה העתידה, ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.