Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א347
בס"ד. ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ט
(הנחה בלתי מוגה)
בס"ד. ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ט
(הנחה בלתי מוגה)
בראשית
געריסותיכם חלה תרימו תרומה. וביחזקאל כתיב וראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. ומדייק במאמר ד"ה זה דשנת תרכ"ט (לפני מאה שנה), דצריך להבין מהו ענין הברכה אשר תניח אל ביתך ע"י החלה שתתן אל הכהן, והיינו, דכיון שישנם עוד כ"ג מתנות כהונה, א"כ, מהו הטעם שדוקא ע"י נתינת חלה אל הכהן תהי' הברכה אשר תניח אל ביתך.
דב) ומבאר
הבהמאמר, שמצות חלה היא אחת מג' המצוות שניתנו לנשים. וטעם הדבר, דהנה אמרו חז"ל שאדה"ר (שהי' יציר כפיו של הקב"ה, כמ"ש וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים) חלתו של עולם הי', וכשם שאמרו חז"ל גבי חלה שמשעה שהאשה מקשקשת עיסתה (והיינו קמחה) במים מגבהת את חלתה, כן הוא באדה"ר, דכתיב ואד יעלה מן הארץ והשקה, ואח"כ וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, כפירוש רש"י לענין ברייתו של אדם העלה התהום והשקה עננים לשרות העפר, כגבל זה שנותן מים ואח"כ לש את העיסה, אף כאן והשקה ואח"כ וייצר [ומוסיף בהמאמר, דלכאורה צריך להבין, הלא כתיב כי לא המטיר ה' אלקים על הארץ ואדם אין גו', ונמצא שלא הי' מטר קודם שהתפלל אדה"ר על הגשמים שירדו. אך יש לומר, שהמים היו עי"ז שהעלה התהום מלמטה למעלה]. וכיון שהאשה קלקלה והכשילה את אדה"ר שהי' חלתו של עולם, לכן ניתנה מצות חלה לנשים דוקא. ולאחרי הקדמה זו מבאר בהמשך המאמר ענין לישת הקמח והמים כו' בעבודה בנפש האדם.
ו348
ג) ויובן
ג) ויובן
זבהקדם ביאור כללות הענין דחלה, שמרומז בהשם חלה [כידוע המבואר בתורת הרב המגיד ובשער היחוד והאמונה שהשם הוא חיותו של הדבר הנקרא בשם זה], שיש בו האותיות ח' (ל') וה', ובאופן שהאות ח' קודמת לאות ה', כמבואר בשעהיוה"א שהאות הקודמת היא הגוברת והיא העיקר והשאר טפילות אלי' ונכללות באורה כו'. וצריך להבין מהו הקשר והשייכות דאותיות אלו זל"ז עד שיהיו נכללות בתיבה אחת. דהנה, בנוגע לאות ה' אמרו חז"ל במנחות מ"ט תליא כרעי' (רגל הפנימי של ה' תלוי באויר ואינו דבוק לגגו), דאי הדר בתשובה מעיילי לי' (בפתח העליון בין רגל שבתוכו לגגו), משא"כ אות ח' שאין לו פתח מלמעלה אלא הוא סתום לכל ג' הצדדים ופתוח רק מלמטה, מורה על הירידה למטה, שהו"ע רוח הבהמה היורדת למטה, שירידה זו היא ע"י הפתח שמלמטה, שעז"נ לפתח חטאת רובץ. וכמבואר גם בענין חמץ ומצה, שהחילוק ביניהם הוא בהאותיות ח' וה', שתיבת חמץ שמורה על ישות והגבהה (שלכן רומז חמץ על היצה"ר), יש בה אות ח', ואילו תיבת מצה שמורה על הביטול, יש בה אות ה'. ונמצא, שהאותיות ה' וח' הם הפכיים זמ"ז, וא"כ, איך יתכללו שניהם בתיבה אחת. אך הענין הוא, שהיא הנותנת, שכללות העבודה דחלה היא לפעול במעמד ומצב דאות ח' (שהיא התחלת ועיקר התיבה) שגם שם יהי' הענין דאות ה'. והיינו, שגם בלחם חמץ יהי' בחינת אות ה', שזהו ע"ד ענין שתי הלחם דחג השבועות שנאמר בהם חמץ תאפינה, דאף שבחג הפסח אסור החמץ, מ"מ, בחג השבועות עושים מהחמץ מצוה שמקיימים אותה בביהמ"ק כו'.
חוענין
טזה מרומז גם בכך שהחיוב דמצות חלה הוא משעה שהאשה מקשקשת עיסתה במים, שהו"ע עירוב המים בהקמח, והיינו שעיקר העיסה הוא הקמח ולא המים (שלכן, הלחם שנעשה מהעיסה, מברכים עליו המוציא לחם מן הארץ, ולא שהכל נהי' בדברו), אלא שמערבים בהקמח גם מים. והענין בזה, שהקמח שהוא באופן של
י349
פירורים נפרדים, מורה על הפירוד שמצד הישות כו', ומים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך, מורה על ענין הביטול. וענין עירוב המים בהקמח, שנותן מים בקמח לחברם לעשות גוף אחד ועיסה אחת, הוא, שגם במקום הפירוד והישות (קמח, שהוא עיקר העיסה), פועלים שיהי' ענין הביטול, שזהו ע"ד כללות ענין החלה, שתחילה ועיקרה הוא אות ח', והעבודה היא לפעול בה הענין דאות ה'.
פירורים נפרדים, מורה על הפירוד שמצד הישות כו', ומים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך, מורה על ענין הביטול. וענין עירוב המים בהקמח, שנותן מים בקמח לחברם לעשות גוף אחד ועיסה אחת, הוא, שגם במקום הפירוד והישות (קמח, שהוא עיקר העיסה), פועלים שיהי' ענין הביטול, שזהו ע"ד כללות ענין החלה, שתחילה ועיקרה הוא אות ח', והעבודה היא לפעול בה הענין דאות ה'.
יאד) וביאור
יבהענין בעבודת האדם, הנה, קמח קאי על התורה, כמארז"ל אם אין קמח אין תורה, ומים קאי על התפלה, כמ"ש שפכי כמים לבך נוכח פני ה'. ועירוב המים בהקמח הו"ע הקדמת עבודת התפלה לפני לימוד התורה. והיינו, שכדי שלימוד התורה יהי' כדבעי, שלא יבוא לידי ישות כו', צריך להיות הקדמת הביטול שע"י עבודת התפלה, כמארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ופירש"י הכנעה ושפלות, וכדאיתא בשו"ע שקודם התפלה צריך להתבונן (לא רק ברוממות הא-ל, אלא גם) בשפלות האדם. ולאחרי עירוב המים בהקמח שהו"ע הלישה, אזי נעשית האפי', שהו"ע האהבה כרשפי אש, רשפי' רשפי אש שלהבת י"ה, וכמ"ש ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד, שהו"ע התעוררות האהבה כרשפי אש ע"י ההתבוננות באחד כו' [ועד שמגיע לאהבה בתענוגים, שעלי' נאמר עבודת מתנה אתן את כהונתכם, כמבואר בתניא]. ועי"ז נעשה לימוד התורה שלאחרי התפלה כדבעי, בבחי' ביטול כו', ועד שמגיע לדרגת היראה שעלי' אמרו שהתורה נקראת אצלה תרעא לדרתא (נוסף על היראה שהיא הקדמה ללימוד התורה, שעלי' אמרו שהיא בבחי' מפתחות החיצוניות לגבי מפתחות הפנימיות).
יגה) ויש
ידלהוסיף ולבאר ענין הלישה כפי שהוא בעבודת התפלה גופא. דהנה, קודם ענין הלישה שהוא עירוב המים בהקמח, צריך
טו350
להיות ענין הטחינה, שטוחן ומפרר החטה להיות דק כקמח, ומבואר בזה שהו"ע ההכנעה להיות בבחי' לב נשבר ונדכה. ועפ"ז, הנה ההכנעה והשפלות שקודם התפלה הו"ע הטחינה, ונוסף לזה צריך להיות ענין הביטול שבעירוב המים בהקמח, שהו"ע הלישה שבאה לאחרי הטחינה, בעבודת התפלה גופא.
להיות ענין הטחינה, שטוחן ומפרר החטה להיות דק כקמח, ומבואר בזה שהו"ע ההכנעה להיות בבחי' לב נשבר ונדכה. ועפ"ז, הנה ההכנעה והשפלות שקודם התפלה הו"ע הטחינה, ונוסף לזה צריך להיות ענין הביטול שבעירוב המים בהקמח, שהו"ע הלישה שבאה לאחרי הטחינה, בעבודת התפלה גופא.
טזוביאור
יזהענין, דהנה, עבודת התפלה צריכה להיות בכל לבבך ובכל נפשך, דהיינו, בכל עשר כחות הנפש, שזהו גם ענין התפלה בציבור, כידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם זקנו, שתפלה בציבור היינו לאסוף ולצבור כל עשר כחות נפשו. ויש בזה ב' אופנים, כפי שהוא מצד פרשה ראשונה דק"ש, וכפי שהוא מצד פרשה שני' דק"ש. דהנה אמרו חז"ל למה קדמה שמע לוהי' אם שמוע, כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה ואח"כ יקבל עליו עול מצוות. והו"ע רצוא ושוב, והיינו, שפרשה ראשונה, קבלת עול מלכות שמים, הו"ע הרצוא שנעשה מצד גודל האהבה לה' באופן דבכל מאדך37 (שנאמר בפרשה ראשונה דוקא). ופרשה שני', קבלת עול מצוות, הו"ע השוב, שזהו היפך תנועת הרצוא ועלי' למעלה, כי אם ענין המשכה מלמעלה למטה דוקא, בעבודה בעניני העולם, ואספת דגנך וגו' (שנאמר בפרשה שני' דוקא). והנה, אף שגדלה מעלת האהבה והרצוא, כמאמר לית פולחנא כפולחנא דרחימותא, ועד שהתורה מעידה על ענין הרצוא שהוא דבר גדול, מ"מ, הרי לא לתוהו בראה (אלא) לשבת יצרה, היינו, שתכלית הכוונה אינה בענין הרצוא, אלא בענין השוב דוקא. ומצד ענין זה יש מעלה בפרשה שני' לגבי פרשה ראשונה, דאף שבפרשה שני' לא נאמר בכל מאדך (שהו"ע עושין רצונו של מקום, כמבואר בתורת הרב המגיד) כמו בפרשה ראשונה, מ"מ, יש ענין שנאמר בפרשה שני' דוקא ולא בפרשה ראשונה,
יח351
והוא מ"ש לעבדו בכל לבבכם, דענין העבודה הוא מלשון עיבוד עורות, וקאי על כללות העבודה דתיקון העולם, כמ"ש אשר ברא אלקים לעשות, לתקן, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך תיקון, ודוקא עבודה זו היא תכלית הכוונה שבשביל זה ירדה הנשמה למטה, שהרי ענין הרצוא הי' גם (ואדרבה, באופן נעלה יותר) קודם ירידת הנשמה למטה, כמ"ש חי הוי' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו גו', שהו"ע הרצוא כו', ותכלית הכוונה בירידת הנשמה למטה הוא בשביל ענין השוב דוקא, היינו, שתהי' העבודה דבירור הגוף ונה"ב וחלקו בעולם באופן של אתכפיא דוקא, שעי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין.
והוא מ"ש לעבדו בכל לבבכם, דענין העבודה הוא מלשון עיבוד עורות, וקאי על כללות העבודה דתיקון העולם, כמ"ש אשר ברא אלקים לעשות, לתקן, שכל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך תיקון, ודוקא עבודה זו היא תכלית הכוונה שבשביל זה ירדה הנשמה למטה, שהרי ענין הרצוא הי' גם (ואדרבה, באופן נעלה יותר) קודם ירידת הנשמה למטה, כמ"ש חי הוי' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו גו', שהו"ע הרצוא כו', ותכלית הכוונה בירידת הנשמה למטה הוא בשביל ענין השוב דוקא, היינו, שתהי' העבודה דבירור הגוף ונה"ב וחלקו בעולם באופן של אתכפיא דוקא, שעי"ז אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין.
יטוהנה
כבפרשה שני' דק"ש נאמר השמרו לכם גו', ואמרו חז"ל כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה, והיינו, שכללות העבודה דפרשה שני' דק"ש הו"ע הביטול והיראה דוקא, ועד שאפילו ענין האהבה שבפרשה שני' היא מבחי' היראה, היינו, שהאהבה גופא היא בתנועה של כיווץ. וזהו ענין הלישה שלאחרי הטחינה, היינו, שנוסף על כללות ענין ההכנעה והשפלות שלפני התפלה, שהו"ע הטחינה, צ"ל בהתפלה גופא ענין הביטול והיראה דפרשה שני' דק"ש, שהו"ע הלישה, עירוב המים בהקמח, שעי"ז ממשיכים ופועלים את הענין דאחדות הוי' (כללות הענין דק"ש) במקום הפירוד, היינו, בעבודה בעולם באופן דואספת דגנך וגו', בדוגמת פעולת המים בפירורי הקמח לחברם לעשות גוף אחד ועיסה אחת.
כאו) וזהו
כבראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. דהנה, נתבאר לעיל (ס"ג) שכללות העבודה דחלה היא לעשות מאות ח' אות ה', שלא תהי' הירידה ע"י הפתח שלמטה, בחי' המלכות, שנקראת ברתא דמתחטא לקמי' אבוה, והיינו מפני שהחטא סמוך לה, כמ"ש לפתח חטאת רובץ, שלכן
כג352
צ"ל ענין השמירה כו'. ושמירה זו נעשית ע"י ענין הביטול, כמרומז באופן כתיבת אות ה' בס"ת, שתחילה עושים ב' קוין מימין כמו אות ד', ואח"כ מוסיפים רגל השמאלי שהוא כמו אות יו"ד (נוסף על היו"ד שמאחורי הד' שעל ידו עושים מר' ד'), שמורה על ענין הביטול. ונמצא, שענין החלה הוא המשכת היו"ד בבחי' המלכות, שאז המלכות היא בשלימותה. וזהו שענין החלה הוא להניח ברכה אל ביתך, כי, ביתך הוא בחי' המלכות שנקראת בית, וקאי על כללות העולם שנברא בבי"ת, כמ"ש בראשית ברא אלקים, וע"י החלה שנקראת ראשית, ממשיכים ברכה אל ביתך, שהו"ע המשכת החכמה במלכות, כמ"ש בחכמה יבנה בית, שעי"ז יוכל להיות כללות ענין העבודה דבירור העולם, תחילה באופן של אתכפיא, ואח"כ גם באופן של אתהפכא, זדונות נעשו לו כזכיות, ע"ד משנת"ל שאפילו מחמץ שאסור בפסח נעשה מצוה דשתי הלחם בחג השבועות, שזהו מה שנתחדש במ"ת, ולעתיד לבוא יהי' זה בתכלית השלימות, כמ"ש את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, לאחרי בירור והעלאת כל ניצוצות הקדושה שבעולם, שזהו"ע כספם וזהבם אתם, שבזה נכלל גם המתנות שמקבלים מאוה"ע, כפי שהי' גם במ"ת, כמ"ש לקחת מתנות, שאפילו המלאך דהיפך החיים (שהוא השר של גקה"ט) נתן למשה מתנה, שמסר לו סוד הקטורת, שמורה על בירור הלעו"ז, שזהו שסממני הקטורת הם במספר י"א, שקשור עם לעו"ז, ומ"מ עושים מהם קטורת ע"ג המזבח, שהו"ע בירור הלעו"ז. והשלימות שבזה תהי' לעתיד לבוא, שאז יתבררו כל ניצוצות הקדושה, וכמבואר בשערי אורה שכאשר הגאולה היא בעתה [שהרי עכשיו, לאחרי שכבר כלו כל הקיצין, לא יכולה הגאולה להיות באופן דאחישנה69] אזי מתבררים כל ניצוצי קדושה ולא נאבד אפילו ניצוץ אחד, וכמ"ש ואתם תלוקטו לאחד אחד גו', בביאת גואל צדק בקרוב ממש.
צ"ל ענין השמירה כו'. ושמירה זו נעשית ע"י ענין הביטול, כמרומז באופן כתיבת אות ה' בס"ת, שתחילה עושים ב' קוין מימין כמו אות ד', ואח"כ מוסיפים רגל השמאלי שהוא כמו אות יו"ד (נוסף על היו"ד שמאחורי הד' שעל ידו עושים מר' ד'), שמורה על ענין הביטול. ונמצא, שענין החלה הוא המשכת היו"ד בבחי' המלכות, שאז המלכות היא בשלימותה. וזהו שענין החלה הוא להניח ברכה אל ביתך, כי, ביתך הוא בחי' המלכות שנקראת בית, וקאי על כללות העולם שנברא בבי"ת, כמ"ש בראשית ברא אלקים, וע"י החלה שנקראת ראשית, ממשיכים ברכה אל ביתך, שהו"ע המשכת החכמה במלכות, כמ"ש בחכמה יבנה בית, שעי"ז יוכל להיות כללות ענין העבודה דבירור העולם, תחילה באופן של אתכפיא, ואח"כ גם באופן של אתהפכא, זדונות נעשו לו כזכיות, ע"ד משנת"ל שאפילו מחמץ שאסור בפסח נעשה מצוה דשתי הלחם בחג השבועות, שזהו מה שנתחדש במ"ת, ולעתיד לבוא יהי' זה בתכלית השלימות, כמ"ש את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, לאחרי בירור והעלאת כל ניצוצות הקדושה שבעולם, שזהו"ע כספם וזהבם אתם, שבזה נכלל גם המתנות שמקבלים מאוה"ע, כפי שהי' גם במ"ת, כמ"ש לקחת מתנות, שאפילו המלאך דהיפך החיים (שהוא השר של גקה"ט) נתן למשה מתנה, שמסר לו סוד הקטורת, שמורה על בירור הלעו"ז, שזהו שסממני הקטורת הם במספר י"א, שקשור עם לעו"ז, ומ"מ עושים מהם קטורת ע"ג המזבח, שהו"ע בירור הלעו"ז. והשלימות שבזה תהי' לעתיד לבוא, שאז יתבררו כל ניצוצות הקדושה, וכמבואר בשערי אורה שכאשר הגאולה היא בעתה [שהרי עכשיו, לאחרי שכבר כלו כל הקיצין, לא יכולה הגאולה להיות באופן דאחישנה69] אזי מתבררים כל ניצוצי קדושה ולא נאבד אפילו ניצוץ אחד, וכמ"ש ואתם תלוקטו לאחד אחד גו', בביאת גואל צדק בקרוב ממש.
כד______ l ______