Toras Menachem·Vol. 56 (5729·Part 3)·Sicha of Thursday Parshas Shelach·26 Sivan 5729תורת מנחם·נו - שנת תשכ"ט - חלק שלישי·שיחת יום ה' פ' שלח·כ"ו סיון·ה'תשכ"ט

א342
בס"ד. שיחת יום ה' פ' שלח, כ"ו סיון, ה'תשכ"ט
– לתלמידות המסיימות ד"בית רבקה" ולמדריכות דמחנה "אמונה" תחיינה –

בא. ידוע פתגם רבינו הזקן, שהפרשה שקורין בשבוע זה בתורה, היא גם תורה – הוראה – שממנה יכולים ללמוד בנוגע לענינים ומאורעות הקשורים ומתרחשים בשבוע זה.

גואע"פ שהתורה ניתנה לפני אלפי שנה, ומאורעות השבוע משתנים משנה לשנה, ופרשת השבוע נשארת כמו שהיא – הרי כיון שהתורה ניתנה מהקב"ה, שיודע כל מה שיארע בכל הזמנים שלאח"ז, והורה לכל אחד מישראל – איש או אשה, בחור או בחורה, ילד או ילדה – בכל הדורות, כיצד להתנהג בכל יום בכל חודש ובכל שנה, לא יפלא שהי' יכול לקבוע באותה פרשה הוראות עבור כל המאורעות השונים שיתרחשו – בפעם הראשונה שניתנה התורה, ובכל שנה שלאח"ז, ועד לשנה שבה נמצאים אנו עתה.

דב. אחד המאורעות שבגללו התאספנו כאן, קשור עם העובדה שאתן "נבחרתן" ע"י הקב"ה,

ה– שהרי כל דבר הוא בהשגחה פרטית; לא ע"י מקרה, אלא כך נקבע ע"י הקב"ה (לפי שזהו לטובה של הנבחר ושל אלו שיפגשו הנבחרים לאח"ז), ובאופן שגם נותן הוראות על זה. וכן הוא בנוגע לפגישה זו –

וחלק מכן – אלו שסיימו דרגא מסויימת והישג מסויים בלימודן וחינוכן,

זשהרי אין זה סיום מוחלט, כי, כל זמן חיי האדם ניתוסף אצלו בידיעות ובחינוך, אלא שיש תקופות וזמנים שבהם מסיימים מצב ושלב מסויים בהחינוך והלימוד, ולאח"ז עוברים לתקופה אחרת לגמרי, שבה צריכים ללמוד ולהתחנך באופן אחר, ובנדו"ד, להתחיל לחשוב גם אודות חינוך אחרים,

ח343
שזהו החלק השני מכן – אלו השייכות להדרכה והוראה בנוגע לילדים שיהיו תחת אחריותן בזמן חופשת-הקיץ שמגיעה עתה,

טוכדי להדריך ולהנהיג אחרים כדבעי – הרי זה לאחרי שמשיגים שליטה עצמית, לשלוט, לחנך ולהדריך את עצמו כדבעי.

יג. אחד מהפרטים בפרשת השבוע שממנו יכולים ללמוד הוראה גם בענינים הקשורים עם פגישה זו (שלכן ושלנו), הוא, שבפרשה זו מסופר לראשונה באריכות אודות מצות הפרשת חלה – להפריש וליתן לכהן החלק הראשון מהעיסה שממנה אופים אח"כ לחם לאכילה:

יאבפסוק נאמר: "ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה" (לה') – הראשית וההתחלה של העיסה צריכים לעשותה "חלה", להפרישה ולתתה בשביל הקב"ה. ולאח"ז נתבארו פרטים בדבר – שהרי אין זה פסוק אחד, אלא פרשה שלימה שעוסקת בזה, שעי"ז מודגשת יותר כללות התכונה והאופי של מצוה זו; מצוה שמתבארת בתורה באריכות ובפרטיות ובריבוי פרטים, אע"פ שכמה מצוות באו בתורה בקיצור או אפילו בקיצור נמרץ.

יבהנחיצות והכלליות של מצוה זו, רואים גם בזה שנזכרה והודגשה בסיום נבואותיו של יחזקאל, ששם מספר איך יתנהגו בנ"י בביאת משיח, ומונה מצוות מיוחדות שיקיימו אז (אע"פ שחלקם קיימו גם לפנ"ז) – שזה מורה על הנחיצות שבהן ועל ההשפעה שיש להן בחיים היהודיים – ומונה ביניהם גם מצות חלה (שהרי כשיבוא משיח אזי יחדש בארץ ישראל מצות חלה בכל התוקף): "ראשית עריסותיכם תתנו לכהן".

יגומובן יותר הגדלות והנחיצות של מצוה זו – ממ"ש מיד לאח"ז: "להניח ברכה אל ביתך", והיינו, שע"י קיום מצות חלה תומשך ברכה בכל הבית, לכל בני הבית והמשפחה שתקיים מצות חלה.

ידואע"פ שע"פ הפשט קאי "להניח ברכה אל ביתך" גם על המצוות שנימנו שם לפנ"ז, שגם בזכותן תומשך הברכה בבית – הרי בתורה גם הסדר הוא חלק מלימוד התורה, ולכן, מזה גופא ש"להניח ברכה אל

טו344
ביתך" – שקאי על ריבוי מצוות – נאמר מיד לאחרי מצות חלה, מוכח, שאע"פ שענין זה שייך לכל המצוות שנימנו לפנ"ז, הרי זה קשור באופן הכי חזק ועיקרי עם מצות חלה.

טזד. במה נחלקת מצות חלה משאר מצוות? – הרי זה מובן בפשטות מתוכנה של המצוה:

יזלפני שיהודי הולך לאכול – והרי עיקר ענין האכילה קשור עם לחם,

יח– שלכן, בלשון הקודש (שמבטאת את המשמעות האמיתית של כל ענין) נקראת כל הסעודה בשם לחם, כיון שהלחם הוא העיקר; ובמובן רחב יותר כולל ענין האכילה והסעודה את כל צרכי האדם –

יטמדגישה מצוה זו, שיהודי מכיר בכך שלפני שמתחיל להכין לסעודה לעצמו, הנה לכל לראש מפריש את החלק הראשון והמובחר (שהרי "ראשית" פירושו הראשון בזמן וגם הראשון בחשיבות) עבור הקב"ה, ונותנו לכהן.

כה. ובזה יש הוראה כללית:

כאכאשר יהודי נמצא בעולם, ורואה מסביבו איך מתנהגים שאר העמים – עליו לדעת שהוא מובדל מהם,

כב– לא רק בשעה שמתפלל ולומד ומקיים מצוות, אלא אפילו בענינים שבהם משתווה לכאורה, במבט ראשון, לשאר העמים, כמו באכילה ושתי' ושאר צרכים –

כגשהראשון בזמן, והראשון בחשיבות ויוקר – מפריש ומרים (שזהו הפירוש ד"תרימו" – להפריש ולהרים) ונותנו להקב"ה, דהיינו, עבור ענינים הקשורים עם הקב"ה – קדושה ותורה ומצוות.

כדומזה מובן גם מדוע השכר על זה הוא – "להניח ברכה אל ביתך":

כהכאשר הקב"ה רואה שכל הנהגת הבית מיוסדת באופן שמתחילים עם ענין הקשור עם הקב"ה, עם קדושה ויהדות, תורה ומצוות, וזוהי

כו345
ההתחלה לא רק בזמן אלא גם בחשיבות – שהטוב והיפה נותנים עבור יהדות וענינים הקשורים עם הקב"ה,

כזאזי נותן הקב"ה את השכר באותו אופן, מדה כנגד מדה – שהבית היהודי יהי' מקום שבו נמצא הקב"ה, וכיון שהקב"ה בא לשם, הרי מובן שביחד עם הקב"ה באים גם כל הברכות בכל המצטרך.

כחומזה למדים גם במובן רחב יותר – שכשם שהוא בכללות מצות חלה, כן הוא בכללות חיי היום-יום: יהודי – איש או אשה – כשמתחיל את היום, הנה "ראשית עריסותיכם" – התחלת היום – צ"ל קשור עם "תרימו תרומה" (לה'): עליו להתחיל את היום – לפני כל הענינים והצרכים שלו ולפני שיוצא לעולם – באמירת "מודה אני לפניך", ליתן תודה גדולה להקב"ה, ולקבל אותו עליו בתור "מלך חי וקיים", מנהיג וקיסר שלו, שע"פ הוראותיו יתנהג במשך כל היום.

כטו. ומזה מובן גם שאלו שמקבלים תחת אחריותם ילדי ישראל שצריכים להדריכם, הנה התחלת הדרכת והנהגת הילדים היא עי"ז שנוטעים בהם את הרעיון שראשית עריסותיכם תרימו תרומה לה', ולידע, שכל ילד הוא בבחינת תרומה, שצריך להפרישו ולהגביהו ולקרבו להקב"ה ולעניניו, עוד יותר מכמו שהי' לפנ"ז.

לועי"ז ישנה גם ההבטחה שבודאי יהי' הענין ד"להניח ברכה אל ביתך" – שלאח"ז תהי' כל ההדרכה במשך כל הקיץ בהצלחה רבה, כיון שההתחלה היתה ביחד עם הקב"ה, שיחד עמו באים ברכה והצלחה בכל הפעולות, ובפרט בהדרכת ילדי ישראל.

לאוכמו"כ בקשר לסיום תקופה אחת בלימודים, והתחלת ההכנה לתקופה נעלית יותר בכללות הלימוד והחינוך – שסיום התקופה, שהיא גם התחלת התקופה שלאחרי', צ"ל באופן ד"ראשית עריסותיכם תרימו תרומה לה'", היינו, שההתחלה ניתנת ונעשית חדורה במחשבה אודות הקב"ה שהוא ה"מלך חי וקיים".

לבועי"ז נמשך גם הענין ד"להניח ברכה אל ביתך" – שתהי' ברכה בתקופה השני' שבה נכנסים, ולאח"ז גם "אל ביתך" – בכל עניניו, שבכללות הו"ע הבית והסביבה, שיתברכו בברכותיו של הקב"ה, שהם ברכות בגשמיות וברוחניות גם יחד.

לג*

לד346
ז. השי"ת יברך ויצליח כל אחת מכן, בתוככי כללות בנות ישראל תחיינה, שיהי' קיץ בריא ומוצלח, הן בגשמיות והן ברוחניות, וכל אחת מכן תקיים את השליחות שהקב"ה הטיל עלי' מתוך בריאות ושמחה, ומתוך מסירות, שתביא את הברכה וההצלחה של הקב"ה בענין זה,

להובאופן שיוכלו להכיר מיד על כל אחת, שהיא זכתה להרוויח במלוא הצדק את התואר שמעניקה התורה לכל בת ישראל, שהיא נקראת בת שרה רבקה רחל ולאה, שכן, כשמסתכלים עלי' ועל הנהגתה, מכירים מיד שזוהי בת של אמותנו הקדושות, שרה רבקה רחל ולאה – כפי שרואים איך שמתלבשת, ובכללות הנהגתה, ובפרט איך שממלאת את שליחותו של הקב"ה.

לוואז היא גם מתברכת בכל הברכות שנאמרו על האמהות – שהן בונות את בית ישראל, ובונות את העם היהודי,

לזובקרוב יצאו – בתוככי כלל ישראל – לקראת משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שיוציאנו מהגלות, ויוליכנו לארצנו הקדושה ארץ ישראל, בקרוב ממש.

לחקיץ בריא ומוצלח, ונשמע מכן בשורות טובות.

לט______ l ______