Toras Menachem·Vol. 59 (5730·Part 2)·Shabbos Parshas Vayakhel·Parshas Shekalim·Shabbos Mevarchim and Erev Rosh Chodesh Adar Sheni·5730תורת מנחם·נט - שנת תש"ל - חלק שני·ש"פ ויקהל·פ' שקלים·מבה"ח וער"ח אדר שני·ה'תש"ל

א244
בס"ד. ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)

גתשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו' זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה להוי'. וידוע הדיוק בזה, למה נתפרש כאן הסכום של שקל שלם (עשרים גרה השקל), הרי החיוב הוא ליתן רק מחצית השקל, עשר גרה, ולכאורה מה מוסיפה בזה ידיעת סכום שקל שלם. גם צריך להבין מדוע נאמר מחצית השקל ב"פ, שבתחילה נאמר מחצית השקל בשקל הקודש, ואח"כ כופל עוה"פ מחצית השקל תרומה לה'. וגם צריך להבין דיוק הלשון כי תשא את ראש, הרי כוונת הכתוב היא לענין החשבון, ולמה נאמר הלשון כי תשא דוקא, ובזה גופא, כי תשא את ראש, שהחשבון והמספר צ"ל בראש דוקא.

הכ"ז יש להקדים תחלה מה דאיתא בילקוט עה"פ וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם, וישח אדם, אלו ישראל, שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם, וישפל איש, זה משה, שנאמר כי זה משה האיש, אמר משה לפני הקב"ה, יודע אני ששחו ישראל לעגל והושפלתי [כמ"ש לך רד כי שחת עמך, ואמרו רז"ל כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל כו'], ואל תשא כי אם למענך, וזהו כי תשא את ראש בנ"י. וצריך להבין, מהו ענין בקשת משה אל תשא כי אם למענך, שלא מצינו זאת במקום אחר, ולמה דוקא כאן צריכים לזה.

זבהקדים מאמר רז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. דהנה, הענין דכובד ראש הוא לכאורה היפך הענין

ח245
דתשא את ראש, כי, כובד הו"ע הירידה, וא"כ, הרי זה ההיפך דתשא את ראש, שהו"ע העלי', וכידוע שכל דבר שהוא קל יותר ה"ה עולה למעלה יותר, וכל מה שהוא כבד יותר ה"ה יורד למטה יותר, וכמו בד' היסודות, הנה יסוד העפר שהוא הכבד מכולם, יש בו טבע הירידה ביותר, משא"כ יסוד האש שהוא מהיסודות הדקים, טבעו לעלות, וצריך השתדלות להכריח אותו כביכול שישאר למטה. וא"כ אינו מובן, מהו הענין שקודם התפילה צ"ל כובד ראש, שזהו"ע הירידה. ובפרט שתפלה ענינה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שזהו"ע העלי'.

יהענין יובן בהקדים מ"ש החכם עיניו בראשו, ופירש רש"י, שבתחלת הדבר הוא מסתכל מה יהא בסופה, והיינו לפי שנופת תטופנה שפתי זרה, שזהו מה שהנה"ב מפתה את האדם על מתיקות העבירה, ולכן צריך להסתכל מה יהא בסופה, שאחריתה מרה כלענה, ולחשב שכר עבירה כנגד הפסידה. וכמו"כ בקיום המצוות, שהי' יכול להתעצל בזה, מצד פיתוי היצר שמראה לו הקושי שבקיום המצוות, ולכן צריך לחשב הפסד מצוה כנגד שכרה17. וזהו"ע מה שהחכם עיניו בראשו, שאין הכוונה בזה שאצל החכם אין ענין של נסיון, אלא אדרבה, יש לו נסיון, ויודע השכר של העבירה, והקשיים הקשורים בקיום המצוה, ומ"מ, עי"ז שמסתכל מה יהא בסופה, אינו מתחשב עם פיתויי היצר, ומהפך את עצמו כו', ועד שמיני' ובי' אבא לשדי' בי' נרגא, שעי"ז מגיע למעלה יותר, כיון שמשלים את הכוונה בירידת נשמתו למטה, שלא ירדה לתקן את עצמה, אלא לתקן את הגוף ונה"ב כו'.

יבעדיין אינו מובן, איך יכול לפעול על עצמו שלא להתפתות מפיתויי הנה"ב, דלכאורה, הגם שעיניו בראשו, שבתחלת הדבר הוא מסתכל מה יהא בסופה, מ"מ, אין זה מספיק, כיון שאין זה ענין שיכול למשש בידים, אלא רק רואה אותו, ואילו פיתוי הנה"ב הו"ע שממשש בידים

יג246
כו', וא"כ, איך יכול לפעול בעצמו שלא להתפתות כו'. אך הענין הוא, שישנו עוד פירוש בענין הראש, שקאי על בחי' הראש שבנשמה, כידוע שיש בנשמה בחי' ראש ובחי' רגל, בחי' הראש הוא חלק הנשמה שאינו מתלבש בגוף, ובחי' הרגל הוא חלק הנשמה שמתלבש בהגוף, והרי העלם והסתר הגוף ונה"ב הוא רק לגבי בחי' רגל שבנשמה, ולא לגבי בחי' ראש שבנשמה. אמנם, הא גופא צריך ביאור, איך תפעל בחי' הראש שבנשמה על בחי' הרגל שבנשמה, שלא להתפעל מפיתויי הנה"ב, הלא אפשר שיהי' ההיפך, שבחי' הרגל לא יתפעל מבחי' הראש, ואדרבה, שבחי' הראש יהי' נגרר אחרי בחי' הרגל. אך הענין הוא, שישנו עוד פירוש במ"ש החכם עיניו בראשו, שהסתכלותו הוא במאן דשרי' על רישי', שזוהי השכינה, שנקראת רישא דכל רישין, וענינו בנשמה הוא בחי' המקיף דנשמה, בחי' היחידה, שמקבלת מיחיד, ומבחי' זו נמשכת הנתינת כח לבחי' הראש שבנשמה שיפעול על בחי' הרגל שבנשמה.

טויכול להיות מעמד ומצב של כובד ראש, שזהו הכובד שבראש דנש"י, והיינו, שחסר ענין ההתחברות של הראש והרגל שבנשמה. וכמו"כ יכול להיות גם ענין של כובד ראש למעלה, כידוע פירוש הרב המגיד במארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, שהתפלה תהי' על הכובד שבראש, דכאשר מתפלל על החסרון, לא יתפלל על החסרון שלו, כי אם על החסרון שלמעלה בבחי' הראש, רישא דכל רישין, והיינו, שכובד ראש קאי על השכינה, שענינו הוא שחסר ענין ההתחברות כו'.

יזבזה, דהנה כתיב כי כל בשמים ובארץ, ותרגומו דאחיד בשמיא ובארעא, שזהו"ע החיבור דשמים וארץ, דשמים לרום הוא בחי' סוכ"ע, שלכן השמים הם עגולים, שמורה על ענין הסובב והמקיף, וארץ הוא בחי' ממכ"ע, שעל זה אמרז"ל מה הנשמה

יח247
ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם. והו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי', דקוב"ה הוא בחי' סוכ"ע, ושכינתי' הוא בחי' ממכ"ע. וידוע שהענין דיחוד קוב"ה ושכינתי' ישנו בכל המדריגות, החל מבחי' ז"א ומלכות, שז"א נקרא קוב"ה, שקדוש ומובדל מעולמות, ושכינתי' הו"ע המלכות. ובמוחין הו"ע חכמה ובינה, שבינה היא בחי' שכינה לגבי חכמה. ובכללות העולמות הו"ע אצילות ולמעלה מאצילות. ולמעלה יותר, הנה ראשית גילוי הקו הוא בחי' שכינה (כפי שמבאר אדמו"ר מהר"ש בהמשך וככה הגדול), ואוא"ס שלפני הצמצום הוא בחי' קוב"ה. ובאוא"ס שלפני הצמצום גופא, הנה בחי' מלכות דא"ס נקראת שכינתי', וקוב"ה הוא בחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' מלכות דא"ס כו'. וזהו כי כל בשמים ובארץ, דאחיד בשמיא וארעא, שצ"ל חיבור סובב וממלא.

כגם ענין יחוד שמשא וסיהרא, שענין השמש, שמש הוי', שאין בו שינויים, מורה על בחי' סוכ"ע, והירח שיש בו שינויים מורה על בחי' ממכ"ע, והיחוד שלהם בגלוי הוא בזמן מולד הלבנה, שהלבנה, שמצ"ע היא נקודה לבד, מתחדשת ומקבלת אורה מהשמש. ועז"נ מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך, שע"י יפקד, שהו"ע הביטול בתכלית כו', עי"ז נעשה ונפקדת, שיעלה זכרוננו כו', שזהו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי', יחוד הוי' ואלקים.

כבכאשר חסר החיבור דשמים וארץ, בחי' סובב וממלא, הנה מצד בחי' ממלא עצמו, הרי להיותו במדידה והגבלה דעד פה תבוא ותו לא, יכול לבוא מזה גם ענין ההיפך ח"ו (ובכדי לשלול זאת, צריך להמשיך בחי' סובב בממלא, יחוד קוב"ה ושכינתי'). וזהו גם מ"ש תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה וגו' מרוב כל, דכל הו"ע חיבור סובב וממלא (כנ"ל), וכתיב רוב כל, שהם ריבוי המדריגות בבחי' כל, וכנ"ל דענין קוב"ה ושכינתי' ישנו בכל המדריגות, מלפני הצמצום עד

כג248
בחי' ז"א ומלכות. אמנם, כאשר לא עבדת את הוי' אלקיך וגו' מרוב כל, היינו שחסר בחי' כל, הנה מזה יכול לבוא ההיפך ממש, כמ"ש לאח"ז ועבדת את אויביך גו' בעירום ובחוסר כל. וענינו בעבודה בנפש האדם, שמצד בחי' רגל עצמו, כשאינו מחובר עם הראש, אזי יכול ליכשל ולירד למטה ביותר, ולכן צ"ל החיבור עם הראש, שזהו"ע החכם עיניו בראשו. וזהו גם מ"ש בקונטרס עץ החיים, שבכדי שהעבודה דיחו"ת תהי' באמת, צ"ל נרגש מעט מזעיר עכ"פ הביטול דיחו"ע.

כההענין דכובד ראש, שיש בזה ב' פירושים, הא'25, כובד ראש של השכינה, והב'24, כובד ראש בנש"י, ושניהם קשורים זב"ז, כי, שכשחסר הענין דיחוד קוב"ה ושכינתי', שבחי' קוב"ה אינו מאיר בבחי' השכינה, אזי גם בנפש האדם לא מאיר בחי' הראש בבחי' הרגל. וזהו גם מה שאמרו רז"ל בשעה שאדם מצטער [דקאי על צער גשמי למטה] שכינה מה לשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי, היינו, שע"י כובד ראש למטה נעשה גם כובד ראש למעלה.

כזעל זה אמרו רז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, והיינו, שהתפלה היא על החסרון למעלה, שמזה נעשה החסרון למטה, דהחסרון למעלה הוא מה שמתחלה הי' אוא"ס ממלא כל מקום החלל, ואח"כ צמצם עצמו וסילק אורו כו', שעי"ז נעשה העלם וחסרון בכל המדריגות, עד שיכול להיות גם חטא ועון, ולא רק חטא ועון כפשוטו, אלא עון מלשון עיוות ועיקום, שמעוות את דרכו מדרך המלך, וכן חטא הוא מלשון והייתי אני ושלמה בני חטאים, ופרש"י חסרים, ועד לענין החולי מצד החסרון דשער הנו"ן, כידוע שחולה בגימטריא מ"ט, שעז"נ ותחסרהו מעט מאלקים, שכל זה הוא מצד צמצום הראשון. והעצה לזה, שיהי' יחוד קוב"ה ושכינתי', והיינו, שיומשך האור שהי' מאיר קודם הצמצום, ויומשך הסובב בממלא כו'. ועי"ז נעשה גם באדם למטה החיבור דראש ורגל – היפך הענין דכובד ראש, שהו"ע קלני מראשי קלני מזרועי. וחיבור זה נעשה ע"י מצות תפילין, שענינה

כח249
הוא שעבוד המוח והלב (כידוע שהכוונה דשעבוד המוח והלב אינה כמו כוונת כל המצוות, אלא היא חלק מהמצוה), ועד שנמשך גם בכבד, שהוא השליט הג' מהתלת שליטין מוחא לבא וכבדא, ועי"ז נמשך בכל הרמ"ח שייפין.

לכי תשא את ראש וגו', דהנה, כשחטאו ישראל בעגל, אזי נעשה ענין החסרון בעולם, והי' צריך להיות ענין הסליחה וכפרה, לכפר על נפשותיכם1, ע"י המשכת תוס' אורות כו', ולכן הי' צ"ל הענין דתשא את ראש – היפך הענין דכובד ראש, שענינו הוא שהראש נפרד מהרגל, אלא אדרבה, שהראש שבנשמה יפעול על הרגל שבנשמה, שזהו ע"י תשא את ראש, שהו"ע הגבהת הראש לבחי' גולגלתם, שהוא בחי' הכתר שלמעלה מהשתלשלות. וענין זה נעשה ע"י מחצית השקל, דמחצה הוא מלשון וחצית את המלקוח, היינו, לחצות ולהפריד בין נה"ב לנה"א, שהרי בתחילה כתיב וייצר ה"א את האדם, וייצר בשני יודי"ן, ואמרו רז"ל דו פרצופין נבראו, תרין יצרין יצ"ט ויצה"ר, שהם דבוקים זב"ז (כמו ב' הפרצופין שהיו דבוקים אחור באחור, שלכן הוצרך להיות ענין הנסירה, כדי שיוכל להיות היחוד פנים בפנים), ולכן צריך להפריד ביניהם, שזהו"ע הנסירה דנה"ב, להפריש ולהפריד הרע שבו בבחי' אתכפיא, ועי"ז יוכלל בקדושת נה"א, באופן של יחוד פנים בפנים. ואז נעשה עשרים גרה השקל, שרומז על העשר כחות של נה"א ושל נה"ב. ועז"נ ותשת עלי כפכה, כפירש"י שכפכה הוא לשון כפי', ועי"ז מגיעים לכ', שהו"ע הכתר.

לא______ l ______