Toras Menachem·Vol. 60 (5730·Part 3)·Shabbos Parshas Shlach Mevarchim Chodesh Tammuz 5730תורת מנחם·ס - שנת תש"ל - חלק שלישי·ש"פ שלח·מבה"ח תמוז·ה'תש"ל

א474
בס"ד. ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)

גלהם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. וידוע הדיוק בזה, מהו הענין דחוטי הציצית, מלבד הטלית עצמו, שהוא בגד שיש לו שיעור גדול וחשוב, שצ"ל אמה על אמה, כדי לכסות ראשו ורובו, דלכאורה, הרי הטלית עצמו הוא פריסו דמלכא, ומובן שעל ידו נמשכת קדושה על האדם, כיון שפועל באדם ביטול אל המלך, וכמבואר בתניא בענין ההתבוננות לפני לבישת טלית ותפילין וציצית, שבעטיפת ציצית יכוין להמשיך עליו מלכותו ית' כו', וא"כ, למה צריך לחוטי הציצית דוקא, ועד שטלית בלא ציצית אין בה קדושה כלל. ובפרט ע"פ הידוע שהטלית היא בחי' המקיף, ועד לבחי' המקיף כמו שהוא לפני הצמצום, וא"כ, איך יתכן שבהטלית והמקיף עצמו לא יהי' המצוה, כי אם רק כאשר נמשך ממנו חוטין, שהם רק המשכה מצומצמת לגבי המקיף עצמו. וביותר אינו מובן בטלית שכולה תכלת, מדוע חייבת בציצית, דכיון שפתיל תכלת פוטר את כל הטלית, הרי טלית שכולה תכלת בודאי היתה צריכה לפטור את עצמה [ועכצ"ל שאין האמת כן, שהרי זו היתה טענת קרח, ומזה בא לחלוק על כהונת אהרן. ובפנימיות יותר חלק גם על משה, וכדמוכח מתשובת בני קרח שאמרו משה אמת ותורתו אמת, שמזה גופא מובן שבעצם היתה מחלוקתם על התורה, שזוהי מציאותו של משה, שהתורה נקראת על שמו, כמ"ש זכרו תורת משה עבדי]. ונקודת הביאור בזה2, שלא מספיק בחי' המקיף (טלית) בלבד, אלא צריך שהמקיף יומשך בפנימיות

ד475
(ע"י חוטי הציצית) דוקא, ועי"ז ממשיכים מפנימיות אחדות הפשוטה, ועוד למעלה יותר – מעצמות ומהות.

ולהוסיף בביאור הדברים, שבענין זה (שצ"ל המשכת המקיף בפנימיות דוקא) יש חילוק בין ישראל לעמים. ובהקדם הידוע שאומות העולם מקבלים השפעה מבחי' המקיף, כי, מצד בחי' המקיף הכל בשווה, ומשם מקבלים שלא ע"פ חשבון, וכמבואר בדרושי בשלח פרעה את העם ובקונטרס ומעין, בפירוש מארז"ל אם לעוברי רצונו כך כו' (ובמ"א מבואר שההמשכה לעוברי רצונו היא מבחי' כך). משא"כ ההשפעה לישראל היא באופן שבאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא, היינו, שההמשכה תלוי' בעבודת המטה, והיא לפי אופן עבודת המטה. וכמובן גם ממה שאמרו רז"ל שמדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, שהרי הלשון מדה גופא מורה שזהו ענין של מדידה והגבלה (לפי אופן עבודת המטה). ועפ"ז נמצא לכאורה שאוה"ע מקבלים השפעה יותר מישראל. אך הענין הוא, שישנו החידוש שנתחדש במ"ת לגבי כ"ו הדורות שקודם מ"ת שהיו ניזונים בחסדו של הקב"ה, שאף שנשפע להם מבחי' המקיף שלא ע"פ חשבון, הנה המשכה זו היא רק מבחי' חיצוניות המקיף, ובמ"ת נתחדש הענין שישראל מקבלים מבחי' הפנימיות – מפנימיות המקיף דוקא.

חזה קשור גם עם מ"ש בפרשתנו (בנוגע לאוה"ע) סר צלם מעליהם, ופירש רש"י (בפי' הב') דקאי על צלו של מקום, שזהו בחי' המקיף, והיינו, ששורש חיותם אינו אלא בחי' צל, שהוא בבחי' מקיף, ולא בא בבחי' אור וחיות פנימי כו' (וכיון שסר צלם מעליהם, הרי ממילא לחמנו הם, שמתבררים ונכללים בקדושה בבחי' הפנימיות). וכידוע בענין י"א כתרין דמסאבותא, ולא כמו בקדושה שיש עשר

ט476
ספירות דוקא, עשר ולא אחד עשר, כי, בקדושה נמשך ובא החיות בפנימיות באופן של התאחדות (וכן הוא למעלה, שבחי' הכתר נמשך בכל העשר ספירות), ולכן אינו נמנה בפני עצמו, משא"כ בסט"א לא נמשך החיות בפנימיות והתאחדות, אלא נשאר בבחי' מקיף מלמעלה, ולכן נמנה בפ"ע, שזהו בחי' הי"א, שהוא המקיף דלבונה זכה, והוא עיקר החיות שלהם שעומד בבחי' מקיף עליהם (ובענין זה טעו המרגלים, שחשבו שכיון שאת זה לעומת זה עשה האלקים, הנה גם באוה"ע נתלבש החיות האלקי בבחי' פנימיות, כמו בקדושה, ולכן סברו שאין בעה"ב יכול להוציא את כליו. אבל באמת אין הקדושה מתערבת עמהם, כי אם בבחי' צל ומקיף בלבד).

יאענין המשכת המקיף בפנימיות בכחות הנפש ובעבודה בנפש האדם. דהנה, ענין האמונה הוא בבחי' מקיף לגבי השכל. וכמו"כ שכל לגבי מדות הוא בחי' מקיף, ועד שהמדות לגבי מחדו"מ הם בחי' מקיף. ועבודת האדם היא להמשיך בחי' המקיף בפנימיות. והתחלת העבודה בזה היא בנוגע לבחי' האמונה, שנוסף על האמונה עצמה, שישראל הם מאמינים בני מאמינים, שזהו מה שנותנים מלמעלה, צ"ל הענין דרעה אמונה, להמשיך האמונה בפנימיות בהשגת המוח. ועד"ז בנוגע להמשכה מהשכל למדות, שיש ביניהם מיצר הגרון, ומצד זה יכול להיות שהשכל ישאר במקומו, ולכן צ"ל הענין דיצי"מ, שמיצר הגרון לא יפסיק, אלא שעל ידו יומשך בחי' השכל במדות שבלב, אהבה ויראה כו'. ונוסף על האהוי"ר שבלב, הנה לבא פליג לכל שייפין, שאהבה היא שרש לרמ"ח מ"ע ויראה היא שרש לשס"ה מצוות ל"ת, שזוהי ההמשכה במעשה בפועל, שהמעשה הוא העיקר. וכידוע שאהוי"ר הם

יב477
בחי' הנסתרות, וצ"ל ההמשכה גם לבחי' הנגלות, ו"ה נגלות32, שהו"ע קיום המצות במעשה, שבזה שוים כל ישראל, דתורה אחת לכולנו, ועאכו"כ במצוות, וכמו מצות תפלין, שבקיום המצוה במעשה אין הפרש בין משה רבינו לפשוט שבפשוטים שנמצא בחושך כפול ומכופל דזמן הגלות, שקיום המצוה במעשה הוא אצל שניהם בשוה. והוקשה כל התורה כולה לתפלין, שכן הוא בכל המצוות. ואף שבכוונת המצוות כו', בחי' הנסתרות, יש חילוקים, ועד לחילוקים מן הקצה אל הקצה, הרי העיקר הוא המעשה31, וכפי שמביא רבינו הזקן פסק ההלכה הערוכה בתלמוד ופוסקים, שאם קיים המצוה אע"פ שלא כיוון יצא י"ח כו'.

ידענין מצות ציצית, שבה מתבטא כללות הענין שבקדושה צ"ל המשכת בחי' המקיף בפנימיות, שהו"ע ההמשכה מבחי' הכתר עד לבחי' המלכות, וכן בנפש האדם, שבחי' המקיף יומשך ויחדור בכל הכחות פנימיים שלו, ועד שיומשך למטה מטה ע"י המעשה, ודוקא עי"ז נמשך מבחי' פנימיות המקיף. וכן הוא במצות ציצית, שיש צורך בחוטי הציצית דוקא, ולא די בהטלית מצ"ע שהו"ע המקיף, ועד כדי כך שהטלית עצמו אין בו קדושה כלל, לפי שהעיקר הוא להמשיך בחי' המקיף דטלית בפנימיות, ע"י החוטים דוקא. והיינו, דכיון שהמקיף הוא ממקום גבוה ביותר, הנה ההמשכה משם צ"ל ע"י צמצום, שזהו"ע חוטי הציצית, שהם בדוגמת ענין השערות, שהמשכתם היא ע"י הפסק עצם הגולגולת. וזהו גם מה שחוטי הציצית צ"ל דבר בפ"ע ואח"כ מקשרם בהבגד, ולא שיבא מהבגד עצמו, ולאידך, חוטי הציצית אינם ענין בפ"ע (דכשם שהטלית עצמה אין בה קדושה, כמו"כ גם חוטי הציצית מצ"ע אין בהם קדושה), אלא שעל ידם נמשך בחי' המקיף דטלית בבחי' פנימיות. ועי"ז נעשה פריסו דמלכא, שפועל הביטול בהאדם, שנמשך עליו קבלת עול מלכות שמים כו' (כנ"ל ס"א). וזהו ענין לבישת טו"ת קודם התפלה (כמבואר גם במכתב אדמו"ר נ"ע), דתפלה הו"ע ההתבוננות, וקודם התפלה עדיין נשמה באפו, ומ"מ צ"ל לבישת הטלית

טו478
כו', שהו"ע המשכת בחי' המקיף בפנימיות, ובכח זה נעשית אח"כ התפלה וההתבוננות כו', שפועלת על כל היום כולו, ע"י ההליכה מביהכנ"ס לביהמ"ד, גם אצל בעל עסק שצריך לקבוע עתים לתורה, ואח"כ הנהג בהם מנהג דרך ארץ, ובאופן שבכל דרכיך דעהו. ועד שמזה באים לקיום היעוד מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

טז______ l ______