Toras Menachem·Vol. 68 (5732·Part 3)·Sicha of Thursday Parshas Shelach·26 Sivan·5712תורת מנחם·סח - שנת תשל"ב - חלק שלישי·שיחת יום ה' פ' שלח·כ"ו סיון·ה'תשל"ב

א386
בס"ד. שיחת יום ה' פ' שלח, כ"ו סיון, ה'תשל"ב
– לתלמידות המסיימות ד"בית רבקה",

בולמדריכות דמחנות "אמונה", "גן ישראל" ו"פרדס חנה" תחיינה –

גבלתי מוגה

דא. רגילים כבר (כמנהג ישראל) להתחיל בפרשת השבוע – הפרשה בתורה שקורין ברבים (שעי"ז נעשה ענין של פרהסיא) בשבוע זה בכל מקום שבו נמצאים בנ"י – שהיא חלק בתורה, שפירושה מלשון הוראה, הוראת דרך בחיים שרואים באופן מואר ("נר מצוה ותורה אור") ללא ספיקות, עבור כל בנ"י בכל הזמנים ובכל המקומות, כיון שהתורה היא "חיינו ואורך ימינו", שענין זה מתייחס לכל הפרטים שבפרשת שבוע זה, כמו בכל שאר הפרשיות שבתורה.

הב. התחלת הפרשה היא בסיפור (אבל כיון שסיפור זה נקבע בתורה, הרי מובן שסיפור זה מהוה הוראת דרך בחיים) שאירע לפני שבנ"י נכנסו לארץ ישראל בפעם הראשונה, בהיותם במדבר שממה, מקום שבני-אדם אינם יכולים לחיות בו באופן נורמלי בדרך הטבע, ואז צוה להם הקב"ה לילך לכבוש את ארץ ישראל ולהתיישב בה, ובמענה לשאלת משה אמר לו הקב"ה: "שלח לך אנשים ויתורו וגו'", שישלח אנשים שיראו ויבחנו את הארץ שצריכים לכבוש אותה ולהתיישב בה. ובסופו של דבר, כשאותם אנשים שבו, דיברו באופן שהביא תוצאות בלתי-רצויות באופן הפכי – שבמקום להכנס לא"י, נתעכבה הכניסה לא"י במשך דור שלם.

ווכדי לבאר איך יתכן שמציווי של הקב"ה תהי' תוצאה הפוכה – מוסיף הכתוב "שלח לך", כפירוש רש"י: "לדעתך, אני איני מצוה לך".

זג. אבל עדיין אינו מובן:

ח"לך, לדעתך" – קאי על משה רבינו, שהי' הגדול ביותר מכל בנ"י בכל הדורות, והכיר היטב את בנ"י, להיותו "רועה נאמן" של כל

ט387
בנ"י, הן גדולים והן קטנים (כמובן ממשל המדרש אודות אופן הנהגתו בהיותו רועה צאן), כך, שבודאי היתה פעולתו בשילוח האנשים מחושבת ומתוכננת כדרוש. ואיך יתכן שאעפ"כ היתה התוצאה באופן הפכי?!

יועוד ענין אינו מובן:

יאכאשר משה שלח את האנשים-מרגלים לתור את הארץ, צוה עליהם שיראו ויודיעו מעמד ומצב הארץ והעם היושב עלי', "החזק הוא הרפה וגו'".

יבוא"כ, היכן נכשלו המרגלים, בה בשעה שסיפרו את האמת – ובהשקפה ראשונה הוצרכו לומר את האמת כדי למלא את שליחותם כדבעי – ש"עז העם היושב בארץ גו' וגם ילידי הענק ראינו שם", ומהי אשמתם, עד כדי כך, שכל החטא שלאח"ז הסיק העם שאין רצונם ללכת לא"י, נקרא "חטא המרגלים" – כב' הפירושים שבזה: (א) החטא שבא ע"י המרגלים, (ב) החטא של המרגלים עצמם, כמפורש בפשטות הכתובים: "עד מתי לעדה הרעה וגו'", "אלו המרגלים".

יגד. ויובן מהחילוק בלשון הכתובים בחומש בין הציווי של משה רבינו למענה של המרגלים:

ידמשה רבינו לא הורה להם לקבוע אם לילך לארץ ישראל או לא, ומלכתחילה לא הי' מקום שיהי' בזה ספק ושאלה; כיון שהקב"ה מצוה ללכת לארץ ישראל, ברור הדבר ללא ספק שצ"ל "נעשה" עוד לפני ש"נשמע"; בודאי יש לעשות זאת, ללא חילוק מה שישמעו אח"כ בנוגע לפרטי העשי'.

טוהסיבה לכך שמשה רבינו צוה אותם לברר אודות הארץ והעם היושב עלי' היא – כדי לדעת אופן ההליכה – כיצד להתכונן להליכה לא"י, מאיזה צד להכנס וכו'.

טזאבל כאשר המרגלים חזרו וסיפרו מה שמצאו שם – הוסיפו דבר שלא נכלל בשליחות ששלחם משה רבינו ("שלח לך, לדעתך"), וסיימו סיפורם, שזוהי ארץ שבנ"י לא צריכים ללכת לשם, כיון שבדרך הטבע לא יוכלו לכבוש אותה.

יזוהוספה זו שהוסיפו מעצמם – בניגוד להבהרת משה רבינו

יח388
לכתחילה שעליהם רק להביא ידיעות אודות הארץ והעם היושב עלי', מבלי להוסיף את המסקנא כיצד צריכה להיות הנהגת בנ"י – בזה התבטא חטאם. וכפי שרואים שזוהי הוספה שביטלה ושינתה לגמרי את כל המצב, ועיכבה את כל עם ישראל להשאר במשך דור שלם במדבר, במקום להכנס לא"י.

יטה. וזוהי הוראה לכל אחד מישראל בכל זמן, ועאכו"כ – במדה היותר חזקה – כשקורין זאת בפרהסיא בפרשה:

כבשעה שיהודי מקבל הוראה מהקב"ה, והוא יודע שאסור לסמוך על הנס – אין זה בנוגע לעצם הציווי של הקב"ה אם לקיימו או לא; כיון שהקב"ה מצווה, ברור הדבר שצריך לעשות זאת; אבל כיון ש"אין סומכין על הנס", עליו לחקור ולדרוש ולברר כיצד עליו לגשת לקיום המצוה בדרך הטבע, מתוך החלטה מוקדמת שאין ספק בכך שהוא צריך לעשות זאת, וגם אין ספק בכך שיצליח בזה.

כאמה שניתן לבחירתו לחקור ולדרוש וכו' – הרי זה רק בנוגע לדרך כיצד להתכונן וכיצד לבצע את קיום השליחות, שזהו ציווי הקב"ה שנמסר ע"י הרועה-נאמן שלו, ע"י משה רבינו בזמנו, וע"י חכמי ישראל, תנאים ואמוראים ופוסקים, עד לימינו אלו.

כב*

כגו. ענין זה שייך במיוחד לחגיגת סיום "מחזור" אחד של לימוד, אשר, כמדובר כמ"פ, ממנו עוברים לאופן נעלה יותר של שליחות – לנצל את הידיעות שקיבלה כל אחת מכן במשך הלימודים כדי להדריך ולהורות ולחנך את עצמה והנמצאים מסביבה, ובמיוחד – הילדים שיהיו תחת השפעתכן:

כדיש ציווי מהקב"ה, שצריך להשתדל שכל יהודי, קטן וגדול, איש ואשה, יתנהג בחיי היום-יום כפי שהורה הקב"ה בתורה, כמבואר בשו"ע, ע"י קיום המצוות, שכדי לידע איך לקיימם צריך ללמוד תורה. ובשביל זה צריך גם לנצל את הכחות והידיעות שלו, כדי למצוא את הדרך הטובה ביותר למלא את ציווי הקב"ה באופן היותר טוב ויפה ונעלה.

כהובזה אי אפשר לסמוך על נס; צריך לבד להתייגע, לחקור ולדרוש וללמוד תחילה, ולהסיק מהלימוד את הפועל יוצא וההוראה – כיצד לעשות זאת בפועל,

כו389
וכאמור לעיל – בנוגע להדרכה וחינוך האישי, ובנוגע להדרכה וחינוך של הסביבה, ובפרט של אלו שע"פ השגחה פרטית תהיו המדריכות והמורות שלהם במשך הזמן (שבועות וחדשים) הבא לאח"ז.

כזוכיון שזוהי שליחות ע"פ השגחה פרטית של הקב"ה – בודאי ש"עלה נעלה וירשנו אותה", שתלכו בעילוי אחר עילוי במילוי השליחות בהצלחה גדולה, ומתוך גישה של הקדמת נעשה לנשמע, שתחליטו בתוקף שאתם חייבים לעשות זאת, ואח"כ לחקור ולדרוש אודות פרטי הדברים, מה צריך לעשות, ועם מי צריך להתעסק, עם עצמכם או עם הסביבה.

כחועד שתוכלו לומר "ראו גידולים שגידלתי", ראו והתפארו – באופן של צניעות וקדושה, ש"קנאת סופרים תרבה חכמה" – כדי שאתן בעצמכן תרצו להשיג יותר, ולהראות דוגמא חי' לכל הסביבה איך יכולים להתעלות בעילוי אחר עילוי.

כטוכל זה – ע"י שתפעלו על התלמידים והתלמידות שיהיו תחת השפעתכן לעשות מהם "זרע ברך ה'", ילדים שרואים עליהם שהתברכו מהקב"ה, וניכר על כל אחד מהם שראוי להקרא בן אברהם יצחק ויעקב ובת שרה רבקה רחל ולאה, כיון שכל אחד מהם מתנהג באופן שהאבות והאמהות – אברהם יצחק יעקב שרה רבקה רחל ולאה, וכן ההורים (אבות ואמהות כפשוטם) והסבים והסבתות – ירוו מהם נחת אמיתי, יהודי ותורני, לאורך ימים ושנים טובות, בריאות ושמחות.

ל*

לאז. יעזור השי"ת לכל אחת מכן וכולכן ביחד לילך ולהתעלות בעילוי אחר עילוי בכל עניני יהדות בהצלחה רבה, ובאופן ד"עלה נעלה וירשנו אותה" – לפעול בד' אמות שבסביבתכן קדושה דומה לקדושת ארץ ישראל, "ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", שרואים ששם שורה הקב"ה לא רק בר"ה, שבת ויו"ט, אלא בכל ימות השבוע.

לבוזו תהי' הכנה קרובה לזמן של הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, כאשר כולכן, בתוככי כלל ישראל בכל מקום שהם, ילכו ויבואו לארץ הקדושה, ארץ ישראל, בשמחה ובטוב לבב, בקחתם עמהם

לג390
את התלמידים והתלמידות, ילדים ונכדים, שכל אחד מהם הוא חבר ב"צבאות השם" – לכבוש את ארץ ישראל והעולם כולו, שיהי' "דירה לו יתברך בתחתונים",

לדוהיינו, שבכל העולם יהי' ניכר בעלותה של היהדות, וכפי שהדבר מתבטא גם בכך שפועלים על כל האומות שמסביב (עי"ז שמראים דוגמא חי') לקיים מצוות בני-נח, שהם היסודות להנהגה ע"פ צדק ויושר,

להועד ש"יהי' ה' אחד ושמו אחד" – כיון שבכל העולם יקויים היעוד "ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר", היינו, שכולם יראו שכל העולם נברא ע"י "פי ה'" – כפירוש רבינו הזקן שקאי על עשרה המאמרות שבהם נברא העולם, וכפי שמבאר הבעש"ט שעשרה המאמרות מקיימים ומחיים את העולם כמו בששת ימי בראשית.

לווההכנה לזה, כאמור לעיל, תלוי' בהנהגה של כל אחת מכן ע"פ "דבר ה' זו הלכה" – דבר ה' כפי שמתבטא בהלכה למעשה בפועל – בשמחה ובטוב לבב.

לזשיהי' לכן קיץ מוצלח, הצלחה תמידית, והצלחה רבה בעבודתכן הקדושה של חינוך והדרכת עצמו, וחינוך והדרכת כל אלו שיכולה וצריכה להיות לכן השפעה עליהם, מתוך בריאות נכונה בגשמיות ובריאות נכונה ברוחניות, אמן כן יהי רצון.

לח______ l ______