Toras Menachem·Vol. 71 (5733·Part 2)·Shabbos Parshas Vayakhel·Parshas Shekalim·Shabbos Mevarchim and Eve of Rosh Chodesh Adar Sheni 5733תורת מנחם·עא - שנת תשל"ג - חלק שני·ש"פ ויקהל·פ' שקלים·מבה"ח וער"ח אדר שני·ה'תשל"ג

א191
בס"ד. ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)

גתשא את ראש בני ישראל לפקודיהם וגו', זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל גו', (ומסיים) לכפר על נפשותיכם. וצריך להבין, מדוע נאמר כאן הלשון תשא שהוא מלשון הרמה, וכדאיתא בגמרא ב"ב אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע במה תרום קרן ישראל, אמר לו בכי תשא, שעפ"ז הפירוש דכי תשא את ראש בנ"י הוא כי תרום את ראש בנ"י, דלכאורה, מה שייך ענין הרמת בנ"י לפירוש הפשוט (אין מקרא יוצא מידי פשוטו) דכי תשא את ראש בנ"י לפקודיהם, שהו"ע המנין. גם צריך להבין מ"ש כי תשא גו' זה יתנו גו' מחצית השקל, היינו שהענין דכי תשא נעשה ע"י זה יתנו גו', דלכאורה, מהי השייכות דהרמת בנ"י לנתינת מחצית השקל. גם צריך להבין מ"ש במדרש ובירושלמי ובזהר שנתקשה משה בענין מחצית השקל, והראהו הקב"ה מטבע של אש, דלכאורה, מה שייך זה לענין המנין. וגם צריך להבין מ"ש זה יתנו גו' מחצית השקל (ומוסיף לפרש) עשרים גרה השקל, דלכאורה, כיון שצריך לתת רק מחצית השקל, למה צריך לפרש כמה הוא שקל שלם. ואם הכוונה בזה בכדי שנדע שהמחצית שצריך לתת היא עשר גרה, הול"ל זה יתנו עשר גרה, ולמה אומר זה יתנו מחצית השקל.

ההענין, דהנה, מה שנתקשה משה, מבואר ברמ"ז (כמובא בכמה דרושים), שזהו לפי שישראל שרשם מבחי' שלמעלה מהמספר והחשבון, ואיך יעלו למנין ומספר כו'. ויש להוסיף בתמיהה שבדבר, שזהו לפי שהציווי כי תשא גו' הי' למשה, שמשה ימנה את ישראל, והרי ישראל כפי שהם מצד משה [היינו כפי שמשה כולל אותם, דכיון שהנשיא הוא הכל, הרי הנשיא כולל את כולם] הם למעלה

ו192
ממדידה והגבלה [שזהו גם הפירוש דכי תשא מלשון הרמה, לפי שהמנין הוא ע"י משה, וכפי שישראל הם מצד בחי' משה הרי הם למעלה ממדידה והתחלקות], וא"כ איך שייך שמשה ימנה אותם. ועל זה ענה לו הקב"ה זה יתנו, שהמנין הוא רק בחלק הנגלה שהוא הנקרא זה. דהנה, ידוע שיש בנשמה ב' בחי', הא', שרש ומקור הנשמה כפי שהיא למעלה כו', והב', בחי' הנשמה המלובשת בגוף, שהוא החלק הנגלה הנקרא זה. ומתאים גם עם פירוש רבינו הזקן בענין זה יתנו גו' מחצית השקל, שמחצית השקל (שישראל נותנים) הו"ע כחות הגלויים של הנשמה, ועי"ז נמשך בחי' מחה"ש השני', שמתעורר ונמשך שרש הנשמה כו'. וזהו"ע כי תשא את ראש בנ"י, שהו"ע ההרמה לבחי' הראש (של הנשמה) שלמעלה ממדידה והתחלקות, ע"י ענין הקב"ע כו'.

חלקשר זה עם מ"ש בפרשת השבוע ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. ובהקדים, דהנה, בנ"י מצד עצמם הם למעלה מהתחלקות, שהרי בנים אתם לה' אלקיכם, ולכן, כשם שהוי' מצ"ע הוא אחדות פשוטה ולמעלה מהתחלקות, כך גם בנ"י מצ"ע הם למעלה מהתחלקות. אלא שלאחר שירדו למטה, ובפרט ע"י חטא העגל, נעשה פיזור הניצוצות, ועד אם יהי' נדחך בקצה השמים. ואח"כ צ"ל ההעלאה מלמטה למעלה – משם יקבצך הוי' אלקיך ומשם יקחך15. וזהו ויקהל משה גו', שלמחרת יום הכיפורים, כשכבר היתה הסליחה על חטא העגל, ובאופן של סלחתי כדברך, שזהו תכלית השלימות בענין הסליחה, ברצון ובלב שלם, אזי פעל משה הענין דויקהל, היינו, שבמקום הפיזור וההתחלקות פעל ויקהל, שייעשו לקהל, למעלה מהתחלקות. ונוסף על הענין דויקהל מלמטה למעלה, יש בויקהל גם ענין ההמשכה מלמעלה למטה, שזהו שמיד צוה על מלאכת המשכן, שענין המשכן הוא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ושכנתי מלמעלה למטה, שהמשיך למטה בחי' אחדות הפשוטה שלמעלה מהתחלקות.

ייותר הנה בענין האחדות דויקהל משה גופא ישנם ב' הענינים דהעלאה מלמטלמ"ע והמשכה מלמעלמ"ט. דהנה, על הפסוק ויקהל משה איתא במדרש אמר הקב"ה (למשה) עשה לך קהלות גדולות כו' כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה כו'. והרי ענין התורה הוא המשכה מלמעלה למטה, כמ"ש הלא כה דברי כאש, שהוא דבר ה' שלמעלה ממדידה והגבלה, שלכן אמרו רז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, אע"פ שהוא בחוץ לארץ ובלילה ואינו כהן, כיון שהתורה היא למעלה ממדידה והגבלה, ולמעלה מהתחלקות. אמנם, בכדי שתוכל להיות ההמשכה דתורה, צ"ל תחלה ההעלאה דתפלה, סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכידוע בענין תפלתי סמוכה למטתי. וזהו שני הענינים שבויקהל, שבתחילה צ"ל ויקהל מלמטה למעלה, ע"י התפלה, ואח"כ ויקהל מלמעלה למטה, ע"י התורה.

יבויקהל משה את כל עדת בני ישראל, הנה בתיבת עדת ישנם ג' פירושים, דעת, עדות, ועדה. ענין הדעת הוא כמ"ש דע את אלקי אביך, שהוא מלשון התקשרות, כמו והאדם ידע את חוה, עד שהיו לבשר אחד, שזהו ע"י שיתקע מחשבתו בחוזק בגדולת א"ס כו'. וכיון שבבחינת הדעת שייך כבר ענין הירידה כו', לכן צ"ל בזה הענין דויקהל. ואח"כ נמשך מזה הפי' עדת מלשון עדות, שאין עדות פחות משנים, שהם ב' המדות חסד וגבורה, שנמשכים מענין הדעת (פי' הא' שבעדת, מלשון דעת), כי הדעת נחלק לחו"ג. וענינו בעבודה, שע"י שיתקע

יג194
מחשבתו בגדולת א"ס ב"ה, ה"ה בא לאהבת ה' ויראת ה', שלכן מקיים כל המ"ע וירא לעבור על רצונו ית', כמבואר בתניא שאהבה היא שרש לרמ"ח מצוות עשה, ויראה היא שרש לשס"ה מצוות לא תעשה. ומזה נמשך למטה יותר הפי' עדת מלשון עדה, שאין עדה פחותה מעשרה [שעשר הוא שלימות המספר, שכולל את כל המספרים, ואח"כ רק מכפילים אותם כו'], והיינו, שנמשך וחודר (עס נעמט דורך) בכל לבבך ובכל נפשך, בכל עשר כחות הנפש, בחי' עשר גרה, וגם בג' הלבושים מחשבה דיבור ומעשה. וזהו ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, שבכל ג' הבחינות דעדת – דעת, חו"ג, ועשר כחות הנפש – פעל הענין דויקהל.

טוכללות הענין דויקהל קשור גם עם מחצית השקל, כי, שני חצאי השקל קאי על בנ"י והקב"ה, וכדאיתא במדרש תמתי תאומתי, שכנסת ישראל היא תאומתו של הקב"ה, וכמו שביאר הרב המגיד על הפסוק שתי חצוצרות כסף, שהם שתי חצאי צורות, שקאי על אדם העליון ואדם התחתון, שכל אחד מהם הוא חצי צורה בלבד, והיינו, שהאדם שלמטה הוא רק חצי צורה, וגם אדה"ע כביכול אינו צורה שלימה, אמנם כשיתדבקו יחד נעשה צורה שלימה. וזהו שישראל נקראו רעייתו של הקב"ה42, בדוגמת איש ואשה, שכל זמן שכל אחד מהם הוא לעצמו עדיין, ה"ה פלג גופא, וע"י היחוד נעשים גוף שלם. וזהו ענין היחוד דב' חצאי השקל, ששניהם יחד נעשים לשקל שלם. וזהו גם הענין דויקהל משה את כל עדת בנ"י, שמקהיל את הניצוצות דישראל ומייחד אותם עם שרשם, כנ"ל.

יזכי תשא את ראש בני ישראל, שהענין דויקהל בנוגע לכל הבחינות הנ"ל שבעדת הוא מצד בחי' הראש של הנשמה. ולכן ע"י ההקדמה דכי תשא את ראש גו', פועלים היחוד (ויקהל) בבחי' דעת (עדת מלשון דעת), שהדעת שלו נעשה מיוחד עם א"ס ב"ה כו', וגם בב'

יח195
המדות דחו"ג (שזהו"ע העדות, עדת מלשון עדות), ובכל עשר כחות הנפש, שזהו"ע העדה (עדת מלשון עדה).

כויקהל משה את כל עדת בנ"י, שלאחר שע"י חטא העגל נעשה פיזור הניצוצות כנ"ל, פעל משה שיהי' בהם היחוד כו', ועד שהמשיך ענין זה למטה, שזהו הציווי על מלאכת המשכן, שהו"ע ושכנתי בתוכם20, בתוך כאו"א. וע"י בנין המשכן שבתוך כל אחד ואחד, זוכים לבנין המקדש השלישי, דמקדש איקרי משכן, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.