Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א162
בס"ד. ש"פ יתרו, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)
בס"ד. ש"פ יתרו, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)
בבחודש
גהשלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים ביום הזה באו מדבר סיני, ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני וגו'. וידוע דיוק אדמו"ר הזקן בתורה אור ובמאמרי רבותינו נשיאינו שלאח"ז, מש"נ סתם ביום הזה, ולא פי' באיזה יום, רק חז"ל (בסוגיא דמתן תורה) דרשו שהוא בר"ח, כתיב הכא ביום הזה, וכתיב התם החודש הזה לכם, מה להלן ר"ח אף כאן ר"ח. גם צריך להבין מהו הטעם בסדר הכתוב שמקדים תחילה בחודש השלישי, ואח"כ ביום הזה (דקאי על ר"ח, כנ"ל), דלכאורה הול"ל תחלה היום ואח"כ החודש, כמו באחד לחודש השני, בחמשה עשר יום לחודש, וכיו"ב, ועד"ז הול"ל באחד לחודש השלישי [ובפרט שזוהי תיבה אחת (באחד), ולא הי' צריך לומר שתי תיבות, ביום הזה]. גם צריך להבין מ"ש בהמשך הכתוב באו מדבר סיני ויסעו מרפידים (נוסף על קושיית רש"י למה הוצרך לחזור ולפרש מהיכן נסעו, והלא כבר כתב שברפידים היו חונים, בידוע שמשם נסעו), הרי הנסיעה מרפידים היתה לפני שבאו מדבר סיני (וכמ"ש לאח"ז ויסעו מרפידים ויבואו מדבר סיני), ומהו אומרו באו מדבר סיני ויסעו מרפידים. אך הענין בזה, דכל פרטי הענינים שנאמרו בכתובים אלו הם הכנה והקדמה ופירוש להעיקר, שהוא הסיפור דמ"ת, ולכן נאמר תחילה בחודש השלישי, כיון שעיקר ההדגשה היא שמ"ת קשור עם הענין דשלישי, וגם בנוגע ליום בחודש נאמר דוקא ביום הזה (ולא באחד לחודש, אלא שכדי שנדע באיזה יום, הנה על זה הוא הלימוד מהגז"ש הזה הזה), שכל זה שייך להכנה למ"ת. וזהו גם מה שתחילה נאמר באו מדבר סיני, ולאח"ז מוסיף ויסעו מרפידים, כי דוקא באופן כזה היא ההכנה למ"ת (כדלקמן).
ד163
ב) ולהבין
ב) ולהבין
הזה צריך לבאר תחילה כללות החידוש דמ"ת (עד שהיו גם קולות וברקים כו'), דלכאורה, הרי כבר הי' ענין התורה גם לפנ"ז, כמארז"ל קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, וכן יצחק ויעקב קיימו את כל התורה (ולכמה דעות גם השבטים קיימו את כל התורה), וכיון שקיימו את כל התורה, עכצ"ל שגם למדו תורה כדי שידעו את המעשה אשר יעשון, וכדאיתא בגמרא אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה (וכיון שאברהם הי' איש החסד, הרי בודאי למד גם עם אחרים כל מה שידע), וכן יצחק ויעקב, וכמו"כ גם בהיותם במצרים14, וכמ"ש (בהירידה למצרים) ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה, ופי' רש"י לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה. ומובן גודל מעלת לימוד התורה בישיבה שהזקן שבה הי' אברהם, אשר, בהיותו בן שלש שנים הכיר את בוראו, ויתירה מזה, כדאיתא במדרש תנחומא שנעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה, ועד להעילוי דא"ב ר"ם, כביאור אדה"ז שהו"ע שכל הנעלם מכל רעיון, ואח"כ נתוסף לו ה', וכמ"ש ולא יקרא עוד את שמך אברם והי' שמך אברהם, דהיינו שנמשך בגילוי למטה. ועד"ז בנוגע ללימוד התורה בישיבות דיצחק ויעקב, וכן בכל הדורות לפני מ"ת, כמו עמרם שגדול הדור הי' (כדאיתא בגמרא), ולאחריו משה, שלימד את התורה גם לפני מ"ת. ובודאי הי' הלימוד אז לא רק בתורה שבכתב, אלא גם בתושבע"פ, וע"ד המבואר באגה"ק לגבי רשב"י בהיותו במערה, שספר הזהר והתיקונים הי' יכול לגמור בב' וג' חדשים, כי בודאי לא אמר דבר אחד ב' פעמים, אלא ודאי הי' עיקר הלימוד בנגלה דתורה בשקו"ט ופלפולא דאורייתא. וכיון שגם קודם מ"ת הי' לימוד התורה, גם תושבע"פ ופלפולא דאורייתא, א"כ מהו החידוש דמ"ת, ועד כדי כך, שאמרו רז"ל מאי דכתיב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, בתחלה יראה
ו164
ולבסוף (כשקיבלו בנ"י התורה) שקטה, וזהו דכתיב יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקיימין את התורה אתם מתקיימין כו', וזהו יום הששי, שכולם תלויים ועומדים עד יום השישי, הוא שישי בסיון המוכן למתן תורה, ולכאורה מהו גודל החידוש במ"ת שלכן הנה דוקא אז שקטה הארץ.
ולבסוף (כשקיבלו בנ"י התורה) שקטה, וזהו דכתיב יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם ישראל מקיימין את התורה אתם מתקיימין כו', וזהו יום הששי, שכולם תלויים ועומדים עד יום השישי, הוא שישי בסיון המוכן למתן תורה, ולכאורה מהו גודל החידוש במ"ת שלכן הנה דוקא אז שקטה הארץ.
זג) ויובן
חבהקדים משנת"ל במאמרים הקודמים, שבכל ענין יש שני קוין, החל מראשית ההשתלשלות, ולאח"ז בכל סדר ההשתלשלות, עד שנמשך כן בהעולם ולמטה מזה כו'. וכפי שמבאר הבעש"ט במ"ש ויאמר אלקים יהי אור, ויאמר הש"י (שהוא מדת החסד) מכח מדת אלקים שהוא מדת הגבורה המצמצם האור כו'. וכן מובן ממ"ש בעץ חיים בתחלה הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות* ולא הי' שום מקום פנוי, והיינו, שישנם שני ענינים, האוא"ס הממלא את המציאות, והאפשריות למציאות החלל (דאף שלא הי' עדיין הצמצום בפועל, מ"מ, הי' כבר הנתינת מקום לזה), ובלשון הקבלה הו"ע מטי ולא מטי, שהם שני התנועות דצמצום והתפשטות. וכן נמשך בתורה, שענינה שעשועי המלך בעצמותו, שבתיבת שעשועי ישנם האותיות
ט165
ש"ע ב' פעמים, שזה מורה על שני הקוין שבתורה. ומזה נמשך ענין ב' הקוין גם בעולם, וגם למטה מהעולם, במציאות הקליפה, הן כפי שהיא שומר לפרי, ולאח"ז גם כפי שנעשית מציאות בפ"ע. ולכן צ"ל ענין שני הקוין גם בעבודת בנ"י, וז"ש והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, שהם שני הקוין דימין ושמאל.
ש"ע ב' פעמים, שזה מורה על שני הקוין שבתורה. ומזה נמשך ענין ב' הקוין גם בעולם, וגם למטה מהעולם, במציאות הקליפה, הן כפי שהיא שומר לפרי, ולאח"ז גם כפי שנעשית מציאות בפ"ע. ולכן צ"ל ענין שני הקוין גם בעבודת בנ"י, וז"ש והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, שהם שני הקוין דימין ושמאל.
י*) מאמר המוסגר: בהרשימה (דש"פ בשלח) נכתב שבתחלה הי' חלל ומקום פנוי, והאוא"ס ממלא מקום החלל. אבל באמת, לפני הצמצום לא שייך לומר "מקום פנוי", כי אם לאחר הצמצום. וע"ד שמצינו לגבי ההלכה דדבר שיש לו מתירין לא בטל, שזהו רק אם בתחלה הי' האיסור ניכר בפ"ע ואח"כ נתערב, אבל אם תחלת ביאתו לעולם הוא ע"י תערובת, לא נקרא דבר שיש לו מתירין, וכן כל כיו"ב. וכן הוא גם לגבי לפני הצמצום, דכיון דמתחלה הי' אוא"ס ממלא את כל המציאות, הרי אין שום מציאות אחרת מלבד אוא"ס, ובמילא לא שייך לקרוא זה בשם חלל ומקום פנוי.
יאד) ועפ"ז
יביובן החידוש שבמ"ת, שהו"ע חיבור ב' הקוין, ע"י קו השלישי שלמעלה מב' הקוין, וכוללם יחד, ולכן ה"ה מחבר ומיחד את ב' הקוין. וע"ד הענין דעושה שלום במרומיו, כי מיכאל שר של שלג (ומים), וגבריאל שר של אש, והקב"ה עושה שלום ביניהם כשהם במרומיו, להיותו למעלה מאש ומים. וזהו גם ענין התורה, וכמ"ש הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום. ולהעיר גם ממ"ש הרמב"ן, שמשה רבינו כתב התורה כשלישי המדבר, שזוהי הבחי' שלמעלה מב' הקוין דהעלאה והמשכה, הכוללת את שניהם ומיחדתם.
יגוהענין
ידבזה, דאיתא במדרש כשביקש הקב"ה ליתן התורה, בטל הגזירה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר וירד ה' על הר סיני וכתיב ואל משה אמר עלה אל ה'. דהנה, בתחלה היתה הגזירה שהעליונים לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ולכן, הנה אע"פ שקיימו האבות את כל התורה, וכמו קיום מצות תפילין ע"י המקלות וכיו"ב, הרי כל
טו166
המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו, דהיינו שגם לאח"ז נשארו המקלות במציאותן, אבל אנו שמן תורק שמך כו'49, שדוקא לאחרי מ"ת פועלת המצוה בקלף גשמי שהקלף עצמו נעשה מציאות של מצוה. וזהו הענין דמ"ת, שנעשה חיבור בין התחתונים ועליונים, בדוגמת קו השלישי, שאינו מבטל ב' הקוין, אלא מחברם ומייחדם, ועד"ז בנוגע לחיבור התחתונים עם העליונים, שגם לאחר שירד ה' על הר סיני נשאר ההר במציאותו, אלא שה' ירד עליו, וכן לאחר שמשה עלה אל ה' נשאר משה במציאותו, אלא שעלה אל ה', שזהו החיבור בין העליונים והתחתונים. וכן הוא גם בלימוד התורה, שיש בזה שני קוין, אלו ואלו דברי אלקים חיים, ומ"מ ההלכה היא רק אחת, כדברי המכריע, והוי' עמו שהלכה כמותו בכל מקום, והרי אין זה באופן שמתבטלים ב' הדעות, אלא גם אז נשארים שני דעות, שאלו ואלו דברי אלקים חיים, ודוקא כשיש ב' דיעות אזי שייך לומר שהלכה כדברי המכריע, שכולל ב' הדעות יחד, ולכן הלכה כמותו. וכן הוא גם במצוות, שישנם שני הקוין דסור מרע ועשה טוב, וישנו גם ענין השלישי, בקש שלום53, דקאי על התורה, דכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם. וזה פועל גם בעולם, כמארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, דגמילות חסדים היא בקו הימין, ועבודה היא בקו השמאל, אמנם תורה היא בקו האמצעי, הכולל את ב' הקוין ומיחדם, וזה פועל גם שיהי' העולם עומד והעולם קיים. וזהו גם מ"ש משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, דלפני מ"ת הי' מעמד ומצב דארץ יראה, כי אז היו עדיין רק ב' קוין, ולא הי' החיבור ביניהם, כי לא הי' מי שיתווך אותם, ולכן הי' באופן של ולאום מלאום יאמץ דקדושה, ודוקא לאחר מ"ת, שאז הי' היחוד בין שני הקוין, אזי שקטה.
המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו, דהיינו שגם לאח"ז נשארו המקלות במציאותן, אבל אנו שמן תורק שמך כו'49, שדוקא לאחרי מ"ת פועלת המצוה בקלף גשמי שהקלף עצמו נעשה מציאות של מצוה. וזהו הענין דמ"ת, שנעשה חיבור בין התחתונים ועליונים, בדוגמת קו השלישי, שאינו מבטל ב' הקוין, אלא מחברם ומייחדם, ועד"ז בנוגע לחיבור התחתונים עם העליונים, שגם לאחר שירד ה' על הר סיני נשאר ההר במציאותו, אלא שה' ירד עליו, וכן לאחר שמשה עלה אל ה' נשאר משה במציאותו, אלא שעלה אל ה', שזהו החיבור בין העליונים והתחתונים. וכן הוא גם בלימוד התורה, שיש בזה שני קוין, אלו ואלו דברי אלקים חיים, ומ"מ ההלכה היא רק אחת, כדברי המכריע, והוי' עמו שהלכה כמותו בכל מקום, והרי אין זה באופן שמתבטלים ב' הדעות, אלא גם אז נשארים שני דעות, שאלו ואלו דברי אלקים חיים, ודוקא כשיש ב' דיעות אזי שייך לומר שהלכה כדברי המכריע, שכולל ב' הדעות יחד, ולכן הלכה כמותו. וכן הוא גם במצוות, שישנם שני הקוין דסור מרע ועשה טוב, וישנו גם ענין השלישי, בקש שלום53, דקאי על התורה, דכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם. וזה פועל גם בעולם, כמארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, דגמילות חסדים היא בקו הימין, ועבודה היא בקו השמאל, אמנם תורה היא בקו האמצעי, הכולל את ב' הקוין ומיחדם, וזה פועל גם שיהי' העולם עומד והעולם קיים. וזהו גם מ"ש משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, דלפני מ"ת הי' מעמד ומצב דארץ יראה, כי אז היו עדיין רק ב' קוין, ולא הי' החיבור ביניהם, כי לא הי' מי שיתווך אותם, ולכן הי' באופן של ולאום מלאום יאמץ דקדושה, ודוקא לאחר מ"ת, שאז הי' היחוד בין שני הקוין, אזי שקטה.
טזה) וזהו
יזבחודש השלישי גו', דקאי על חודש סיון, דהנה, ניסן ואייר הם שני הקוין דחסד וגבורה, וכמבואר באוה"ת שחודש ניסן הוא קו העבודה, העלאה מלמטה למעלה, וכמ"ש ועבדת את העבודה
יח167
הזאת בחודש הזה, ואייר הוא חודש זיו, שהו"ע ההמשכה שמלמעלה למטה, ולכן ה"ה רק זיו, שאינו לוקח את העצם. וע"פ המבואר בלקו"ת הנה חודש הראשון זהו בחי' אתכפיא, ואח"כ הוא חודש השני שענינו לבוא לבחי' אתהפכא. אמנם לאח"ז באים לחודש השלישי, שבו ניתנה התורה, שהיא בקו האמצעי, שמחבר ומייחד ב' הקוין, ולכן מודגש תחילה הענין דחודש השלישי. ולאח"ז מוסיף הכתוב ביום הזה (דקאי על ר"ח) שהו"ע הגילוי (גילוי אלקות), עד שאפשר לומר כזה ראה וקדש, לפי שבר"ח הוא יחוד שמשא וסיהרא, דהנה הלבנה לית לה מגרמה כלום, ומקבלת אורה ע"י היחוד עם השמש, והיינו ע"י בחי' הנקראת הזה, שעל ידה נעשה יחוד שימשא וסיהרא, היינו, שנעשה מהם ענין אחד. ביום הזה, שהו"ע היחוד בזמן. וכן נמשך היחוד גם במקום, שהם שני הענינים דמדבר סיני ורפידים. מדבר סיני הו"ע הגבורה, שנקרא (מדבר) סיני לפי שירדה שנאה לעכו"ם עליו, וגם נקרא מדבר (סיני) לפי שהוא בחי' התשוקה והכליון, וכמובן גם ממ"ש והר סיני עשן, שהו"ע הכליון והתשוקה, ורפידים ענינו קרירות, שנקרא רפידים לפי שריפו עצמן מדברי תורה. ובסגנון המאמר דההילולא הו"ע הקרירות בעניני קדושה והחמימות בעניני העולם. וזהו בחודש השלישי גו' ביום הזה, שהו"ע יחוד שני הקוין ע"י המשכה מבחי' שלמעלה משניהם שמחברת ומאחדת אותם, ואז באו מדבר סיני ויסעו מרפידים, שזהו מה שנפעל בב' הקוין, שירדה שנאה כו', ונתבטל הענין דרפיון ידים כו'.
הזאת בחודש הזה, ואייר הוא חודש זיו, שהו"ע ההמשכה שמלמעלה למטה, ולכן ה"ה רק זיו, שאינו לוקח את העצם. וע"פ המבואר בלקו"ת הנה חודש הראשון זהו בחי' אתכפיא, ואח"כ הוא חודש השני שענינו לבוא לבחי' אתהפכא. אמנם לאח"ז באים לחודש השלישי, שבו ניתנה התורה, שהיא בקו האמצעי, שמחבר ומייחד ב' הקוין, ולכן מודגש תחילה הענין דחודש השלישי. ולאח"ז מוסיף הכתוב ביום הזה (דקאי על ר"ח) שהו"ע הגילוי (גילוי אלקות), עד שאפשר לומר כזה ראה וקדש, לפי שבר"ח הוא יחוד שמשא וסיהרא, דהנה הלבנה לית לה מגרמה כלום, ומקבלת אורה ע"י היחוד עם השמש, והיינו ע"י בחי' הנקראת הזה, שעל ידה נעשה יחוד שימשא וסיהרא, היינו, שנעשה מהם ענין אחד. ביום הזה, שהו"ע היחוד בזמן. וכן נמשך היחוד גם במקום, שהם שני הענינים דמדבר סיני ורפידים. מדבר סיני הו"ע הגבורה, שנקרא (מדבר) סיני לפי שירדה שנאה לעכו"ם עליו, וגם נקרא מדבר (סיני) לפי שהוא בחי' התשוקה והכליון, וכמובן גם ממ"ש והר סיני עשן, שהו"ע הכליון והתשוקה, ורפידים ענינו קרירות, שנקרא רפידים לפי שריפו עצמן מדברי תורה. ובסגנון המאמר דההילולא הו"ע הקרירות בעניני קדושה והחמימות בעניני העולם. וזהו בחודש השלישי גו' ביום הזה, שהו"ע יחוד שני הקוין ע"י המשכה מבחי' שלמעלה משניהם שמחברת ומאחדת אותם, ואז באו מדבר סיני ויסעו מרפידים, שזהו מה שנפעל בב' הקוין, שירדה שנאה כו', ונתבטל הענין דרפיון ידים כו'.
יט______ l ______