Toras Menachem·Vol. 72 (5733·Part 3)·Shabbos Parshas Beha'aloscha·Shabbos Mevarchim Tammuz 5733תורת מנחם·עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי·ש"פ שלח·מבה"ח תמוז·ה'תשל"ג

א347
בס"ד. ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ג
(הנחה בלתי מוגה)

גבאכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה להוי' ראשית עריסותיכם וגו'. וידוע הדיוק במ"ש באכלכם מלחם הארץ, הרי פסוק זה בא בהמשך למ"ש לפנ"ז בבואכם אל הארץ, וא"כ, הול"ל באכלכם מלחמה, וממילא הי' מובן דקאי על לחם הארץ. גם צריך להבין מ"ש והי' באכלכם גו' תרימו תרומה, הרי הסדר הוא שהחלה קודמת להינטל קודם האכילה (כפי שהקשה הרמ"ז בפ' עקב). גם צריך להבין מ"ש ביחזקאל ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך, מהו ענין הברכה אשר תניח אל ביתך ע"י נתינת החלה אל הכהן. וגם, מהו דיוק הלשון (להניח ברכה) אל ביתך, ולא כמו בדרך כלל שהלשון הוא ברוך אתה, ויתן לך האלקים וכיו"ב.

הבהקדם ענין מצות חלה, שהיא א' מג' המצוות שנתנו לנשים, חלה, נדה, הדלקת הנר (שהר"ת שלהם הוא חנ"ה, או הח"ן8). דהנה אמרו רז"ל (בירושלמי ובמדרש) שאדה"ר הי' חלתו של עולם, דכשם שבנוגע לחלה איתא במשנה שמשעה שהאשה מקשקשת עיסתה במים מגבהת את חלתה, כך גם באדה"ר נאמר תחילה ואד יעלה מן הארץ והשקה וגו', ולאחרי זה וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, שזהו כגבל שנותן מים ואח"כ לש את העיסה. וכיון שבחטא עה"ד קלקלה חוה את אדה"ר שהי' חלתו של עולם, הנה כדי

ו348
לתקן זה, ניתנה לאשה מצות חלה. וכיון שאדה"ר הי' גם דמו של עולם (כדכתיב כי הדם הוא הנפש), וגם נרו של עולם, הנה כדי לתקן הקלקול בענינים אלו, ניתנו לה גם מצות נדה, ומצות הדלקת הנר.

חשג' ענינים אלו קשורים עם כללות עבודת האדם בג' הענינים דסור מרע ועשה טוב בקש שלום, שהם כנגד ג' הקוים שעליהם העולם עומד והעולם קיים [הן בעבודת הצדיק שהולך ישר, והן בבעל תשובה, כי גם בעבודת התשובה ישנם ג' ענינים אלו, כמבואר בלקו"ת פ' בלק ד"ה מה טובו], כי, דם נדה הוא מצות לא תעשה, שהו"ע סור מרע, וחלה היא מצות עשה, שהו"ע ועשה טוב, והדלקת הנר הו"ע התורה, תורה אור, קו האמצעי, והו"ע בקש שלום, כמ"ש הרמב"ם (מהספרי) שכל התורה לא ניתנה אלא לעשות שלום בעולם, כיון שענין התורה הוא להאיר את העולם.

ישע"י הקלקול באדה"ר נעשה קלקול בכל העולם [שהרי כל הנשמות היו כלולים באדה"ר, וכמ"ש באיוב איפה היית ביסדי ארץ, שאמר לו הקב"ה לאיוב, היכן היתה איפה שלך באדה"ר, בראשו כו' או באיזה אבר שלו], הנה גם התיקון לזה הוא בכל העולם. וזהו אחד הביאורים במ"ש במצות חלה להניח ברכה אל ביתך, ביתך דייקא, שקאי על כללות העולם שעליו נאמר בחכמה יבנה בית, והיינו, שע"י מצות חלה שמתקנת הקלקול בחלתו של עולם, נמשכת ברכה בעולם. וכיון שכללות התיקון הוא באופן שהעולם נעשה בעילוי יותר, ביתר שאת וביתר עז, מכמו שהי' קודם, כידוע במעלת הבע"ת לגבי הצדיק [וכמו כללות הענין דירידה צורך עלי', שהעלי' היא למקום נעלה יותר מכמו שהי' לפני הירידה, דאל"כ, מהו הריוח בכל זה כו'], לכן נאמר תרימו תרומה, מלשון הרמה, שע"י מצות חלה נעשית הרמה בעולם,

יא349
שיהי' בעילוי יותר מכמו שהי' קודם כו'. וכיון שתיקון הקלקול כו' הו"ע התשובה, שהיא בשעתא חדא וברגעא חדא, לכן נאמר כאן בבואכם אל הארץ, ופירש רש"י משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה, שבכולן נאמר כי תבוא, כי תבואו כו', שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה כו', אבל זו נאמר בה בבואכם, משנכנסו בה ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה, היינו, שלא הי' צריך לחכות עד לאחר ירושה וישיבה, אלא החיוב הוא מיד, בשעתא חדא וברגעא חדא.

יגהענין, דהנה, כשם שהקלקול בחטא עה"ד הי' ע"י מעשה התחתונים, צ"ל גם התיקון ע"י עבודת התחתונים (ואע"פ שאלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, הרי זה בכללות ענין של עבודת התחתונים), שעי"ז פועלים הגבהה בכל העולם, והרי ההגבהה צריכה להיות מתחתיתו דוקא. וזהו מה שהחיוב דחלה הוא באכלכם מלחם הארץ דוקא.

טודהנה, יש ב' עניני לחם, לחם מן השמים, ולחם מן הארץ. לחם מן השמים הו"ע המן, שהוא באופן של המשכה מלמעלה למטה. ומ"מ יש בזה גם עבודת המטה, החל מהעבודה דלקיטת המן כפשוטו שהוצרכה להיות אצל כל אחד (שהרי מ"ש בגמרא יומא אודות החילוקים בין צדיקים לבינונים וכו', הרי זה רק לגבי מ"ש שטו העם ולקטו וטחנו ברחיים גו', אבל הלקיטה עצמה היתה צ"ל אצל כל אחד). ונוסף לזה הי' גם ענין אמירת הברכה, כמארז"ל משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד המן (ורק לאח"ז תקנו להם ברכת הארץ בשעה שנכנסו לארץ), שברכה זו [שמברך את הקב"ה הזן את העולם כולו בטובו, ע"י לחם שלבב אנוש יסעד (אלא שזהו לחם מן השמים)] ענינה עבודת המטה. אבל עיקר הענין דלחם מן השמים הוא באופן של המשכה מלמעלה למטה. אמנם, כל זה הי' הקדמה עד בואם אל ארץ נושבת, שאז התחיל הזמן שעסקו בעבודת האדמה, החורש והזורע וכו', תנא סידורא דפת קא נקיט, שזהו"ע לחם מן הארץ. ועז"נ כי תבואו

טז350
אל הארץ גו' ושבתה הארץ שבת להוי' שש שנים תזרע וגו', כידוע הדיוק בזה, שמשמעות הכתוב הוא שמיד כי תבואו אל הארץ אזי ושבתה גו', קודם שיתחילו השש שנים, ולכאורה הרי הסדר בפועל הוא להיפך, שתחלה צ"ל שש שנים תזרע וגו' ואח"כ ובשנה השביעית שבת להוי', אך הענין הוא42, שבכדי שההנהגה במשך השש שנים תהי' באופן שבשנה השביעית יהי' שבת לה', צ"ל הכניסה לארץ באופן שיודעים מלכתחילה שהתכלית והמטרה היא ושבתה הארץ שבת להוי', והיינו, שהתחלת הכניסה לארץ היא על מנת לקיים מצוות התלויות בארץ כו'.

יחגם ענין מצות חלה, שקודם אכילת לחם הארץ, צריך תחילה להרים חלה תרומה לה', שזהו ע"ד שאסור לאכול קודם התפלה, כמ"ש לא תאכלו על הדם, היינו, שכדי שיוכל להיות ענין הבירור כו' שע"י האכילה, צ"ל הקדמת עבודת התפלה. ובפרטיות יותר, הנה נתינת החלה היא לאכילת הכהן דוקא, דכהני שלוחי דרחמנא נינהו, וע"י אכילת הכהנים בעלים מתכפרים, כמו הכפרה שע"י אכילת המזבח (וזהו שאדה"ר ממקום כפרתו נברא), שדוגמתה בזמן הזה היא שולחנו של אדם, כמארז"ל בזמן שביהמ"ק הי' קיים מזבח מכפר עליו, ועכשיו שאין ביהמ"ק קיים שולחנו של אדם מכפר עליו. ויתירה מזה, כידוע בענין אכילת מזבח ואכילת אדם, שאכילת מזבח הוא מה שנכלל במלאכים, שזהו"ע ארי' דאכיל קורבנין, ועד לפני ארי' אל הימין בחיות שבמרכבה. ולמעלה מזה הו"ע אכילת אדם, אדם העליון שעל הכסא, שלמעלה מחיות המרכבה שלמטה מהכסא. וזהו ענין אכילת כהנים, שעי"ז מתעורר למעלה אכילת אדם העליון כו'. וזהו גם ענין נתינת החלה לאכילת הכהנים.

כענין הרמת החלה קודם האכילה, להיותה בדוגמת הקדמת התפלה לפני האכילה, הרי זה ענין ששייך לעבודת נפש האלקית עצמה. וזוהי הקדמה לאכילה, באכלכם מלחם הארץ, שתהי' באופן דתרימו תרומה לה', היינו, שלחם הארץ, שנעשה דם ובשר כבשרו, מתעלה למדריגת המדבר וכו', ועי"ז מתברר ומתעלה הניצוץ קדושה שבלחם, ופועל גם עלי' בכללות הארץ כו', ועד להעילוי שנפעל ע"י ברכת המזון (ברכה והודאה) שלאחרי האכילה.

כבהתורה היא נצחית (כמבואר בתניא), הן בנוגע לקיום מצות חלה כפשוטה, והן בפירוש ראשית עריסותיכם חלה תרימו גו' בפנימיות הענין, שצריך ליתן לה' הראשית מכל דבר, וגם הראשית בזמן, מיד שקם משנתו כו', שזהו"ע תפלתי סמוכה למטתי. ועי"ז פועלים להניח ברכה אל ביתך, הן בבית הפרטי ששייך אליו, והן בבית הכללי דכללות העולם, עליו נאמר בראשית ברא אלקים, שנברא בב', ר"ת בית, וגם ר"ת ברכה, שנמשכת בו ברכה נעלית יותר מכמו שהי'

כג352
בתחילת הבריאה (וכנ"ל שע"י תיקון הקלקול דחטא עה"ד נעשה עילוי גדול יותר מכמו שהי' לפני החטא), ועד שבאים לעילוי דלעת"ל, אלה תולדות פרץ גו', תולדות מלא, שיהי' באופן נעלה יותר מהתולדות מלא דאלה תולדות השמים והארץ בהבראם, דעולם על מילואו נברא, בגאולה הכללית בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, שאז יהי' ריבוי טוב בגשמיות וברוחניות, וכמבואר ברמב"ם שכל המעדנים יהיו מצויין כעפר, וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם, ועד (כפי שמסיים) שמלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים.