Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אנעשה אדם
בס"ד. ו' אדר תר"מ א"א בני מ"מ שי' בסעודת בר מצוה
בצלמנו כדמותנו, זה כה יחו"ע, במצות - ג"פ קיצורים
בס"ד. ו' אדר תר"מ א"א בני מ"מ שי' בסעודת בר מצוה
בצלמנו כדמותנו, זה כה יחו"ע, במצות - ג"פ קיצורים
בוא"ו אדר תר"ם א"א בני מ"מ שי' בסעודת בר מצוה
נעשה אדם1 בצלמנו כדמותנו, ואיתא ביר"ק3 תפילין אות ג' שהביא בשם תיקוני זהר4, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו2 אם הוא מניח תפילין דיד ותפילין
נעשה אדם1 בצלמנו כדמותנו, ואיתא ביר"ק3 תפילין אות ג' שהביא בשם תיקוני זהר4, נעשה אדם בצלמנו כדמותנו2 אם הוא מניח תפילין דיד ותפילין
גצ
ברישא בכל יומא דאינון לקבל זכור ושמור5 איהו בצלמנו כדמותנו וא"ל לאו, ולכאו' צ"ל איך ע"י תפילין עי"ז איהו בבחי' בצלמנו כדמותנו, ויובן בהקדם תחלה ענין בצלמנו כדמותנו, הנה ההפרש בין צלם לדמות, שהצלם הוא כמו עצם הדבר ממש כמו שהוא, והדמות הוא רק מראה הדבר ההיא לבד, ועד"מ כשעושים צלם איזה אדם חותכים מעץ או מאבן צלם איש ההוא בעובי גופו ובחיתוך אברים או כשמציקים מאיזה מין מתכת ג"כ מציקים אדם צלם גופו כמ"ש בציור פרטי אבריו של אדם ההוא במדת חוטמו ארכו ועוביו הכל כמו שהוא, משא"כ כשמציירין דמות האדם לא נמצא שום דבר בעוביו כ"א שמצויר בדיו שחור ע"ג לבן וה"ז נראה תמונת האדם, והגם שגם בתמונת האדם ג"כ ניכר כל פרטי אבריו הן בארכם והן ברחבם אמנם אינם רק תמונת דבר ההיא ולא כמו שהוא בחיתוך אבריו בדרך מדידה שהיקף אבר יד או רגל ישתוה לעצם היד או הרגל אלא שרק נראה מדתו ע"י הציור לבד ולא ממש, שלא נמצא כלל שום ממשות בדמות, כ"א בצלם יש ממשות הדבר ההיא כו', או עד"מ האדם העומד נגד המראה (שפיגל בל"א) שנראה בה תמונת האדם ממש כמ"ש, אבל באמת איננו שם כלל וכלל, ולכן כשעובר האדם ממקום מצבו נגד המראה לא ישאר שם רשימה כלל בהמראה, והיינו מפני שגם תחילה לא הי' בעצם כ"א תמונתו לבד, ולכן כשהולך הלאה או הופך א"ע על צד אחר לא נראה כלל, משא"כ צלם איש ה"ה תמיד בצלמו כמו האיש ההוא בכל פרטיו כשישנו שם וכשאינו שם שוה ממש בלי שום שינוי כו', וזהו שרש ההפרש בין נבואת משה לנבואת שארי כל הנביאים, שכל הנביאים נתנבאו בכה6 נוסף עליהם משה שנתנבא בזה, פי' כה הוא כדמותנו שהוא בחי' דמות הדבר ההיא לבד ולא העצם, וכמ"ש וביד הנביאים אדמה7, שנראה להם במראה הנבואה דמות הדבר, ולכן נק' בשם אספקלריא שאינה מאירה8 היינו כמו המראה שאינו עצם הדבר כלל כ"א דמותו לבד כנ"ל, משא"כ משה נתנבא בזה הוא בחי' עצם הדבר כמו שהוא, וכמ"ש פה אל פה9 אדבר בו ומראה ולא בחידות, פי' כי החידה הוא שאין אומרים לו הדבר כמו שהוא, רק מלובש בדבר אחר שמסתיר על הבנת הדבר ועכ"ז אם הוא חכם ה"ה מבין מתוך הלבשת החידה עצם הדבר, וה"ז כמו המראה שהיא המראה תמונת האדם, אבל משה רבינו ראה באספקלריא10 המאירה היינו כמו שרואים דרך זכוכית לבינה שרואים בה דרך אור ישר עצם מהות הדבר כמו שהוא כו'.
ברישא בכל יומא דאינון לקבל זכור ושמור5 איהו בצלמנו כדמותנו וא"ל לאו, ולכאו' צ"ל איך ע"י תפילין עי"ז איהו בבחי' בצלמנו כדמותנו, ויובן בהקדם תחלה ענין בצלמנו כדמותנו, הנה ההפרש בין צלם לדמות, שהצלם הוא כמו עצם הדבר ממש כמו שהוא, והדמות הוא רק מראה הדבר ההיא לבד, ועד"מ כשעושים צלם איזה אדם חותכים מעץ או מאבן צלם איש ההוא בעובי גופו ובחיתוך אברים או כשמציקים מאיזה מין מתכת ג"כ מציקים אדם צלם גופו כמ"ש בציור פרטי אבריו של אדם ההוא במדת חוטמו ארכו ועוביו הכל כמו שהוא, משא"כ כשמציירין דמות האדם לא נמצא שום דבר בעוביו כ"א שמצויר בדיו שחור ע"ג לבן וה"ז נראה תמונת האדם, והגם שגם בתמונת האדם ג"כ ניכר כל פרטי אבריו הן בארכם והן ברחבם אמנם אינם רק תמונת דבר ההיא ולא כמו שהוא בחיתוך אבריו בדרך מדידה שהיקף אבר יד או רגל ישתוה לעצם היד או הרגל אלא שרק נראה מדתו ע"י הציור לבד ולא ממש, שלא נמצא כלל שום ממשות בדמות, כ"א בצלם יש ממשות הדבר ההיא כו', או עד"מ האדם העומד נגד המראה (שפיגל בל"א) שנראה בה תמונת האדם ממש כמ"ש, אבל באמת איננו שם כלל וכלל, ולכן כשעובר האדם ממקום מצבו נגד המראה לא ישאר שם רשימה כלל בהמראה, והיינו מפני שגם תחילה לא הי' בעצם כ"א תמונתו לבד, ולכן כשהולך הלאה או הופך א"ע על צד אחר לא נראה כלל, משא"כ צלם איש ה"ה תמיד בצלמו כמו האיש ההוא בכל פרטיו כשישנו שם וכשאינו שם שוה ממש בלי שום שינוי כו', וזהו שרש ההפרש בין נבואת משה לנבואת שארי כל הנביאים, שכל הנביאים נתנבאו בכה6 נוסף עליהם משה שנתנבא בזה, פי' כה הוא כדמותנו שהוא בחי' דמות הדבר ההיא לבד ולא העצם, וכמ"ש וביד הנביאים אדמה7, שנראה להם במראה הנבואה דמות הדבר, ולכן נק' בשם אספקלריא שאינה מאירה8 היינו כמו המראה שאינו עצם הדבר כלל כ"א דמותו לבד כנ"ל, משא"כ משה נתנבא בזה הוא בחי' עצם הדבר כמו שהוא, וכמ"ש פה אל פה9 אדבר בו ומראה ולא בחידות, פי' כי החידה הוא שאין אומרים לו הדבר כמו שהוא, רק מלובש בדבר אחר שמסתיר על הבנת הדבר ועכ"ז אם הוא חכם ה"ה מבין מתוך הלבשת החידה עצם הדבר, וה"ז כמו המראה שהיא המראה תמונת האדם, אבל משה רבינו ראה באספקלריא10 המאירה היינו כמו שרואים דרך זכוכית לבינה שרואים בה דרך אור ישר עצם מהות הדבר כמו שהוא כו'.
דקיצור. צלם הוא שנצטייר בעץ או באבן או במתכת עצם מהות הדבר, משא"כ דמות הוא גוון לבד או כמו שנראה במראה, שאינו כמו עצם הדבר, וזהו ההפרש בין משה לשאר הנביאים שכל הנביאים נתנבאו בכה אספשא"מ, ומשה נתנבא בזה אספה"מ.
הצא
(ב) ושרש ענין בצלמנו כדמותנו, הנה כה שהוא בחי' כדמותנו הוא בחי' מל'11, וזה הוא בחי' ת"ת12, שנמצא בחי' בצלמנו הוא בחי' ז"א, וכדמותנו הוא בחי' מל', ובעבודה הוא בחי' יחו"ע ויחו"ת13, בצלמנו הוא בחי' יחו"ע, וכדמותנו הוא בחי' יחו"ת14, ושרש הענין הוא דכתי' לך ה' הגדולה והגבורה15 שמדת גדולתו ית' וכן מדת גבורתו ית' בטלים בתכלית באוא"ס ב"ה, וכן כל המדות הם בתכלית הביטול לאוא"ס ב"ה, וזהו לך שעולה מספרו חמשים16 שע"ב17 שכמו השער משמש כניסה ויציאה*18 כך הם השערים דבינה שבהם נכנסים המדות להבטל באוא"ס ב"ה עצומ"ה, והיינו שבינה הוא בחי' השגה בהתבוננות גדולת א"ס איך שכולא קמי' כלא חשיב18, ולית אתר פנוי מיני'19, וע"י השגה זו מתבטלת המדה מבחי' חפצה ורצונה לאהוב איזה דבר שתהי' בחי' אהבה זו בבחי' כליון לאוא"ס, ולהיות כי ז' מדות נחלקים כ"א לז' שעולה מספרם מ"ט, לכן יש מ"ט שע"ב*20 היינו לכל פרט מדה יש שער שהוא בחי' התבוננות פרטיות בהשגת אוא"ס ב"ה איך שאני הוי' לא שניתי20 וכולא קמי' כלא חשיב שעי"ז תהי' המדה זו בבחי' לך ה' הממלכה21, ולכאו' צ"ל למה כפל לאמר פעם ב' לך22, דהל"ל בפסוק הראשון23 כשאמר פעם הא' לך, גם תיבת הממלכה ג"כ, אלא ע"כ בהכרח לומר דאם24 היות שגם בחי' הממלכה בטל וטפל בבחי' לך עכ"ז אינו כמו הביטול דבחי' המדות דז"א, כ"א באו"א, והיינו שיש ב' בחי' בענין הביטול25, הא' הוא בחי' ביטול היש לאין שהוא ג"כ ביטול שמבטל בחי' ישותו וגשמיותו נגד בחי' האין המהוה היש, ועכ"ז אינו בחי' ביטול אמיתי לגמרי כ"א יש ובטל, והיינו שמבטל בחי' ישותו וחשיבותו ועכ"ז הנה הוא בבחי' איזה מציאות, ויש מי שבטל ולא נתבטל לגמרי ע"ד כמו בחי' הביטול דמ"ה26 שבטל
(ב) ושרש ענין בצלמנו כדמותנו, הנה כה שהוא בחי' כדמותנו הוא בחי' מל'11, וזה הוא בחי' ת"ת12, שנמצא בחי' בצלמנו הוא בחי' ז"א, וכדמותנו הוא בחי' מל', ובעבודה הוא בחי' יחו"ע ויחו"ת13, בצלמנו הוא בחי' יחו"ע, וכדמותנו הוא בחי' יחו"ת14, ושרש הענין הוא דכתי' לך ה' הגדולה והגבורה15 שמדת גדולתו ית' וכן מדת גבורתו ית' בטלים בתכלית באוא"ס ב"ה, וכן כל המדות הם בתכלית הביטול לאוא"ס ב"ה, וזהו לך שעולה מספרו חמשים16 שע"ב17 שכמו השער משמש כניסה ויציאה*18 כך הם השערים דבינה שבהם נכנסים המדות להבטל באוא"ס ב"ה עצומ"ה, והיינו שבינה הוא בחי' השגה בהתבוננות גדולת א"ס איך שכולא קמי' כלא חשיב18, ולית אתר פנוי מיני'19, וע"י השגה זו מתבטלת המדה מבחי' חפצה ורצונה לאהוב איזה דבר שתהי' בחי' אהבה זו בבחי' כליון לאוא"ס, ולהיות כי ז' מדות נחלקים כ"א לז' שעולה מספרם מ"ט, לכן יש מ"ט שע"ב*20 היינו לכל פרט מדה יש שער שהוא בחי' התבוננות פרטיות בהשגת אוא"ס ב"ה איך שאני הוי' לא שניתי20 וכולא קמי' כלא חשיב שעי"ז תהי' המדה זו בבחי' לך ה' הממלכה21, ולכאו' צ"ל למה כפל לאמר פעם ב' לך22, דהל"ל בפסוק הראשון23 כשאמר פעם הא' לך, גם תיבת הממלכה ג"כ, אלא ע"כ בהכרח לומר דאם24 היות שגם בחי' הממלכה בטל וטפל בבחי' לך עכ"ז אינו כמו הביטול דבחי' המדות דז"א, כ"א באו"א, והיינו שיש ב' בחי' בענין הביטול25, הא' הוא בחי' ביטול היש לאין שהוא ג"כ ביטול שמבטל בחי' ישותו וגשמיותו נגד בחי' האין המהוה היש, ועכ"ז אינו בחי' ביטול אמיתי לגמרי כ"א יש ובטל, והיינו שמבטל בחי' ישותו וחשיבותו ועכ"ז הנה הוא בבחי' איזה מציאות, ויש מי שבטל ולא נתבטל לגמרי ע"ד כמו בחי' הביטול דמ"ה26 שבטל
וצב
ממש בלתי שום מציאות ממש, כ"א ששולל ממנו כל בחי' המציאות עד שאומר ע"ע מה, היינו שלילה שאיננו שום דבר כלל כ"א מ"ה ביטול, אבל היש*27 הוא שהוא מכיר א"ע ליש רק שהוא בטל ואינו מחשיב ישותו נגד האין המהוה, וה"ז ג"כ לך שהרי המהוה הוא אוא"ס ב"ה, שהרי אם מתכנשין כל באי עולם27 אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש א', ונמצא כי הבריאה יש מאין ה"ז בחיק הבורא לבד ולא בחיק הנבראי' ולזאת בחי' האין המהוה היש הוא ג"כ לך, אבל אינו כמו בחי' לך דביטול המדות שהם בטלים לך היינו לבחי' אוא"ס שקדוש ומובדל מגדר בחי' עולמות שהו"ע בחי' לך ממש כו', ולכן חלקם הכתוב שבחי' הממלכה היינו מ"ש מלכותך מל' כ"ע28 מקור המהוה בי"ע זה ג"כ בטל לך אבל זהו בחי' ביטול היש לאין, אבל בחי' ב' בענין הביטול והוא בחי' ביטול אמיתי בחי' ביטול דמ"ה שהוא בחי' ביטול לגמרי מכל וכל עד שאינו בבחי' מהות כלל וכלל כו', וזהו ב' בחי' הביטול שנת"ל, וזהו בצלמנו וכדמותנו, כדמותנו הוא בחי' ביטול היש, ובצלמנו הוא בחי' ביטול אמיתי בחי' מ"ה, וזהו בחי' יחו"ע ויחו"ת כו'.
ממש בלתי שום מציאות ממש, כ"א ששולל ממנו כל בחי' המציאות עד שאומר ע"ע מה, היינו שלילה שאיננו שום דבר כלל כ"א מ"ה ביטול, אבל היש*27 הוא שהוא מכיר א"ע ליש רק שהוא בטל ואינו מחשיב ישותו נגד האין המהוה, וה"ז ג"כ לך שהרי המהוה הוא אוא"ס ב"ה, שהרי אם מתכנשין כל באי עולם27 אינם יכולים לברוא אפי' כנף יתוש א', ונמצא כי הבריאה יש מאין ה"ז בחיק הבורא לבד ולא בחיק הנבראי' ולזאת בחי' האין המהוה היש הוא ג"כ לך, אבל אינו כמו בחי' לך דביטול המדות שהם בטלים לך היינו לבחי' אוא"ס שקדוש ומובדל מגדר בחי' עולמות שהו"ע בחי' לך ממש כו', ולכן חלקם הכתוב שבחי' הממלכה היינו מ"ש מלכותך מל' כ"ע28 מקור המהוה בי"ע זה ג"כ בטל לך אבל זהו בחי' ביטול היש לאין, אבל בחי' ב' בענין הביטול והוא בחי' ביטול אמיתי בחי' ביטול דמ"ה שהוא בחי' ביטול לגמרי מכל וכל עד שאינו בבחי' מהות כלל וכלל כו', וזהו ב' בחי' הביטול שנת"ל, וזהו בצלמנו וכדמותנו, כדמותנו הוא בחי' ביטול היש, ובצלמנו הוא בחי' ביטול אמיתי בחי' מ"ה, וזהו בחי' יחו"ע ויחו"ת כו'.
זקיצור. בצלמנו כדמותנו יחו"ע ויחו"ת ביטול היש וביטול אמיתי ב"פ לך נגד ב' בחי' הביטול הנ"ל.
ח(ג) והנה אדם בגימ' מ"ה29, וזהו דכתי' ועל דמות הכסא30 דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, ולכאו' צ"ל הלא אין לו דמות הגוף31 ולא גוף, ולא נערוך אליו קדושתו32, ואיך אמר דמות כמראה אדם, אך הענין הוא דכתי' זאת התורה אדם33 שבחי' תורה נק' בשם אדם למעלה, והיינו שכמו האדם הוא הכלול מרמ"ח אברים ושס"ה גידים34 כן בחי' תורה יש בה רמ"ח מ"ע35 כמנין אבריו של אדם36, ושס"ה ל"ת כמנין גידים שבאדם37, וזהו הנק' כמראה אדם, ופי' כמראה אדם ולא בחי' אדם ממש, והיינו כי בעצמיות אוא"ס ב"ה אינו נוגע כלל וכלל,
טצג
וכמארז"ל וכי מאי איכפת לי' להקב"ה אם שוחט מן העורף או שוחט מן הצואר אלא שלא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות38, וע"ז אמרו כל מצותיך צדק39 שכל המצות דציוה לנו הקב"ה ה"ז בדרך צדקה לבד, ולכן נק' כמראה אדם, שכבי' הרי הוא מתלבש בבחי' אדם להיות נק' כמראה אדם כו', ונמצא מובן כי האדם המקיים תומ"צ ה"ה בצלמנו דבחי' כמראה אדם הנ"ל, וכדמותנו קאי על בחי' המצות שנתלבשו בדברים גשמיי' שעלי' נא' הציבי לך ציונים40 שהם רק ציון וסימן על הדבר, עד"מ תפילין שלמטה ה"ה רק ציון וסימן על בחי' ד' מוחין41 דז"א שזהו רק כדמותנו, ועכ"ז ע"י הצדקה שעשה לנו הקב"ה האדם העושה אותם מצד בחי' כח המצוה שיש בהציווי דמצות נעשה בצלמנו ממש בחי' כמראה אדם הנ"ל, וזהו רק42 זכור ושמור זכור לדכורא בחי' בצלמנו ושמור לנוק'43 בחי' כדמותנו, והנה ארז"ל הוקשה כל התורה כולה לתפילין44 וזהו שאמר בתקונים שע"י הנחת תפילין דרישא ובזרוע עי"ז הוא בצלמנו כדמותנו להיות כי כל התורה הוקשה לתפילין כו', ובד"פ תש"ר זהו בצלמנו, ותש"י זהו כדמותנו שתש"י הוא בחי' מוחי' דנוק' ובחי' תש"ר הם בחי' מוחי' דז"א45, וזהו זכור ושמור זו"נ והם בחי' בצלמנו כדמותנו וע"י הנחתם נעשה אדם שהוא בצלמנו כדמותנו, ולכן מצות הנחת תפילין כשנעשה י"ג שנה ויום אחד46, היינו כשנעשה איש47 בחי' אדם48, ויום א' להמשיך בחי' אחד שהוא ג"כ י"ג49 כו'.
וכמארז"ל וכי מאי איכפת לי' להקב"ה אם שוחט מן העורף או שוחט מן הצואר אלא שלא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות38, וע"ז אמרו כל מצותיך צדק39 שכל המצות דציוה לנו הקב"ה ה"ז בדרך צדקה לבד, ולכן נק' כמראה אדם, שכבי' הרי הוא מתלבש בבחי' אדם להיות נק' כמראה אדם כו', ונמצא מובן כי האדם המקיים תומ"צ ה"ה בצלמנו דבחי' כמראה אדם הנ"ל, וכדמותנו קאי על בחי' המצות שנתלבשו בדברים גשמיי' שעלי' נא' הציבי לך ציונים40 שהם רק ציון וסימן על הדבר, עד"מ תפילין שלמטה ה"ה רק ציון וסימן על בחי' ד' מוחין41 דז"א שזהו רק כדמותנו, ועכ"ז ע"י הצדקה שעשה לנו הקב"ה האדם העושה אותם מצד בחי' כח המצוה שיש בהציווי דמצות נעשה בצלמנו ממש בחי' כמראה אדם הנ"ל, וזהו רק42 זכור ושמור זכור לדכורא בחי' בצלמנו ושמור לנוק'43 בחי' כדמותנו, והנה ארז"ל הוקשה כל התורה כולה לתפילין44 וזהו שאמר בתקונים שע"י הנחת תפילין דרישא ובזרוע עי"ז הוא בצלמנו כדמותנו להיות כי כל התורה הוקשה לתפילין כו', ובד"פ תש"ר זהו בצלמנו, ותש"י זהו כדמותנו שתש"י הוא בחי' מוחי' דנוק' ובחי' תש"ר הם בחי' מוחי' דז"א45, וזהו זכור ושמור זו"נ והם בחי' בצלמנו כדמותנו וע"י הנחתם נעשה אדם שהוא בצלמנו כדמותנו, ולכן מצות הנחת תפילין כשנעשה י"ג שנה ויום אחד46, היינו כשנעשה איש47 בחי' אדם48, ויום א' להמשיך בחי' אחד שהוא ג"כ י"ג49 כו'.
יצד
קיצור. מ"ה אדם רמ"ח פקודין ושס"ה ל"ת, והם כמראה אדם שכבי' מתלבש בהם, וזהו בצלמנו, וכדמותנו זהו המצות כמו שנתלבשו בגשמיות, והוקשה כל התו' לתפילין לכן ע"י תפילין הוא בצלמנו כדמותנו.
קיצור. מ"ה אדם רמ"ח פקודין ושס"ה ל"ת, והם כמראה אדם שכבי' מתלבש בהם, וזהו בצלמנו, וכדמותנו זהו המצות כמו שנתלבשו בגשמיות, והוקשה כל התו' לתפילין לכן ע"י תפילין הוא בצלמנו כדמותנו.