Toras Shmuel·631 Part 1·Maamarim·Vayechi Yaakovתורת שמואל·תרל"א ח"א·מאמרים·ויחי יעקב גו'

אויחי יעקב גו'
בס"ד. (ש"פ ויחי, ל"א)
ימים יוצרו כו' מתוכו נפח משא"כ דבור כו' י"ז, קמ"ז

בויחי
ויחי יעקב¹ בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויהיו ימי יעקב שני חייו שבע שנים וארבעים ומאת שנה. הנה מבואר בזהר ע"פ ואברהם זקן בא בימים² יומוי קריבו לי' מדרגא לדרגא כד"א ויקרבו ימי ישראל. והיינו כי ימים יוצרו שנמשכו

גקכג
ימים במספר לכל נפש ע' שנה או פ' שנה שע"י הימים תהלך הנשמה במדריגת קרבת אלקים בכל יום. וצ"ל מהו ענין הימים אל הנשמה שלכאורה עיקר עליית האדם הוא ע"י התומ"צ, ומה"ע לימים שצריכה הנשמה להיות כ"כ ימים ע' שנה או פ' שנה, ומדוע כשיעשה מעשה המצות בחמישים שנה עד"מ לא יתעלה מכמו אם הי' עושה בשמונים שנה, כי מדוע יתקשר ענין עשיית המצוה בימים דוקא שלכן נאמר ימים יוצרו שנוצרו לו כ"כ ימים לפי ערך הבירור שצריך לברר כו'.

דאך הענין הוא דהנה כתיב ויפח באפיו³ נשמת חיים ומאן דנפח מתוכו נפח דהיינו מפנימיותו⁴, משא"כ הדבור שהוא יוצא מהבל הלב ג"כ הוא בלא כח כלל, וכן אותיות המחשבה הוא ג"כ רק המשכה חיצוניות⁵, אבל אדם הנופח הרי ע"י הנפיחה יוצא ומתגלה פנימיות כחו כו'. ואם כי הדיבור בא ג"כ ע"י יציאת הבל הלב שיוצא מעט מעט כו', אמנם הלא מצער היא⁶ עד שאינו שייך לומר ע"ז ל' המשכה פנימיות. וה"ז כמו עד"מ ההפרש בין כשמגביה אבן קטן, שא"צ לזה כח וגבורה ואינו מצטרך להוציא פנימיות כחו בשביל הגבהה זו, שדי בכחו הנגלה בגוף להגביה אותו, משא"כ כשמגביה אבן גדול וכבד שלא די בכח הנגלה בגוף כ"א שצריך להוציא פנימיות כחו וגבורתו להגביהו, שע"י שמתגלה פנימיות כחו מהעלם אל הגילוי עי"ז מגביה גם משא כבידה כו', וכך עד"ז יובן ההפרש בין הבל הלב שיוצא בדבור מעט מעט בדברו, זהו כמו משל הגבהת אבן קטן שדי כחו הנגלה, כמו"כ לדבור די נפיחת הבל הלב שמנשם תמיד, אמנם ענין הנפיחה בכח היא בחי' גילוי פנימיות הכח והחיות שיוצא מהעלם אל הגילוי ע"י נפיחה זו כו'.

הומעתה צ"ל למה יצטרך⁷ לבריאת האדם בחי' גילוי פנימיות החיות, שבכדי להיות בו נשמת חיים זהו ע"י ויפח דוקא שמאן דנפח מתוכו ופנימיותו נפח כו'.

וקכד
הענין הוא שכדי להיות ירידת הנשמה בגוף שהוא בדילוג הערך, שהנשמה עלתה במחשבה העליונה ושתתלבש ותשכון בחומר גופני הוא דילוג הערך מאד וחיבור שני הפכים ממש, לכן גם הכח האלקי המחברם הוא ג"כ מבחי' כח וגבורה עליונה⁸ שעי"ז יהי' חיבור שני הפכים אלו. וענין בחי' הכח למעלה הוא ג"כ בחי' גילוי ההעלם ופנימיות החיות וכמ"ש קול ה' בכח⁹, והיינו גילוי בחי' רצונו העליון ב"ה שירצה ויחפוץ בירידה זו של הנשמה בגוף, שע"י רצון זה נעשה ההתחברות כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה. והנה המשכה זו מאוא"ס ב"ה היינו להיות רצון זה הוא בחי' דילוג וצמצום גדול, כי ידוע שהרצון למעלה אינו כמו בחי' הרצון שבאדם שכלום רוצה אלא אם חסר לו שהרצון משלימו, אבל באוא"ס ב"ה שהוא שלימותא דכולהו ולא נערוך אליו ואני ה' לא שניתי חלילה לומר שהרצון משלימו¹⁰, ומה שאמרו לשון רצון היינו שנאצל ממנו התהוות בחי' הרצון¹¹ כמו שנתהוה ממנו אצי' בחי' ומהות חכמה כו', וא"כ אצילת והתהוות והמשכות הרצון מלמעלה מהרצון הוא בחי' דילוג גדול שיומשך מבחי' אני הוי' לא שניתי להיות רצון שתתלבש הנשמה בגוף על מספר הימים אשר נקצבו לה, ודילוג וגילוי זה מן ההעלם העצמי זהו הנק' בחי' כח וגבורה שיהי' ההעלם נמשך בבחי' גילוי, והיינו שיהי' בחי' צמצום הרצון מן העצמיות, שרצון הוא אותיות צנור שהוא בחי' צינור והמשכה מהעלם אל הגילוי. וזהו לשון ויפח באפיו מאן דנפח מתוכו נפח בבחי' פנימיות החיות כנ"ל.

זאך עדיין צ"ל למה דוקא בהתלבשות הנשמה בגוף כתי' ויפח, ובבריאת הנשמה עצמה ע"י מאמר נעשה אדם¹² וכן בהתהוות מלאכים צבא השמים ועולמות עליונים לא כתיב ויפח רק בעשרה מאמרות נבראו, והלא בכולם כתיב כל אשר

חקכה
חפץ ה' עשה. אלא משום דכתיב כולם בחכמה עשית שעשרה מאמרות נמשכים מן החכמה, וכנודע דאבא יסד ברתא, והמשכת הדבור מן החכמה א"צ לזה כח וגבורה¹³, כמו עד"מ באדם ענין המשכת הדבור מהחכמה הוא בחי' עילה ועלול כו', אבל להיות התחברות הנשמה בגוף שהם רוחניות וגשמיות יחד, ובכדי שיתחברו זל"ז צ"ל מבחי' עליונה יותר כנ"ל.

טאמנם עדיין אינו מספיק¹⁴ תירוץ הנ"ל הלא כל הבעלי חיים יש להם חיות המחי', עד"מ חיות הבהמה, שהחיות שלה הוא דבר רוחני המחי' אותה, והגוף הוא גשמי מבשר ועצמות, ולמה נשתנה יצירת הנשמה בגוף האדם שצריך לזה כח וגבורה הוא בחי' המשכה פנימיות כו' שלכן בירידת הנשמה בגוף נאמר ויפח, ולא נאמר כן בכל הבע"ח. וי"ל להיותו בבחי' מעלה יתירה על הבע"ח¹⁵ שהבע"ח יש בהם רק מעלת החי נגד הצומח, ושורש שרשם הראשון י"ל שזהו מבחי' החכמה שהחכמה תחי', שחכמה היא בחי' ראשית ההשתלשלות עו"ע, אבל האדם שיש בו מעלת הדבור ששרשו מבחי' מדבר, לכן זהו בחי' דילוג הערך יותר שתבוא הנשמה ששרשה מבחי' מדבר להתלבש בגוף, ולכן בהתלבשות הנשמה בגוף האדם נאמר דוקא ויפח כו'.

יוהנה ירידת הנשמה בגוף הוא צורך עלי' והיינו ע"י הימים שעל ידם תתקרב הנשמה בעילוי אחר עילוי. והענין דהנה ארז"ל אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ, שנק' נש"י עושי רצונו, והיינו במה שמקיימים המצוה עי"ז ממשיכים בזה להיות צמצום הרצון¹⁶ מלמעלה מהרצון, שהוא בא ונמשך ע"י גבורה עליונה שיהי' דילוג ממהות למהות כנ"ל בענין קול ה' בכח, ולכן נק' נש"י גבורים ע"י שהם עושי רצונו שעושים וממשיכים להיות לו רצון שיהי' חפץ בעשיית שמים וארץ ע"י המצות מעשיות כו'. והנה ע"י קיום המצות מתעלות הנשמות אח"כ להיות צרורה בצרור החיים את ה' כמ"ש והייתה נפש אדוני צרורה כו', ופי' כמו עד"מ כשזורק אבן

יאקכו
במרגמה¹⁷ יזרוק האבן ויגביהנה באויר בגובה מאד שלא לפי כח ידו שביד עצמו, שאם הי' זורקו בידו לבד בלא המרגמה לא הי' מגיע כ"כ בגובה, רק ע"י המרגמה זורקו בגובה מאד. כן ע"י המצות שהנפש מקיים המצות כמו שנתלבשו בבחי' זמן¹⁸ שנק' אז בשם יומין, אזי נעשה מהם לבושים הנק' יומין עילאין שבהם וע"י נזרקת הנשמה ונגבהת הגבה מאד נעלה משורש הנשמה, והיינו עד המקום שנלקח משם הרצון עליון בדרך דילוג מלמעלה מהרצון ע"י בחי' הגבורה וכח הנ"ל. וזהו בצרור החיים הם הימים ששרשם מימים עליונים שהם מקור כל החיים, את ה' אלקיך פי' להיכן נגבהת הנשמה לזה אמר את ה' אלקיך דהיינו במהו"ע ית' קודם שנתצמצם להיות לו בחי' רצון וחפץ בעשיית שמים וארץ כו'.

יבוהטעם שנגבהת הנשמה במדריגה גבוה ועליונה כ"כ ע"י עשיית המצות הוא, כי הנה עד"מ הזורק אבן בכח בכותל¹⁹ שע"י שמכה בכח בכותל עי"ז חוזרת האבן אח"כ בחזרה אל האדם שזרקו, ולפי ערך כח הזריקה אם בכח רב או מעט כן ממש יהי' כח ההחזרה לפי ערך זה כו', ועפ"ז יובן בענין ההגבהה של הנה"א ע"י צרור החיים שהוא עד המקום שמשם נלקח בחי' הגבורה להיות צמצום רצונו, שהרי ירידת הנשמה בגוף הוא ע"י תגבורת כח כו' שיהי' דילוג ממהות למהות והתחברות שני הפכי', וא"כ אח"כ בסיום כח זה בהתלבשות הנשמה בגוף נעשה אח"כ אור חוזר למקורו ממש שמשם הי' הדילוג והירידה, והיינו ע"י המצות שהם ג"כ באים בבחי' גבורה להיות צמצום הרצון, והמצות הם כלים לרצון העליון ב"ה, לכן עי"ז נגבהת הנשמה למקור ושורש בחי' כח וגבורה הנ"ל. וזהו שנק' ישראל גבורי כח²⁰ כמארז"ל ברבות ר"פ ויקרא ע"פ גבורי כח עושי דברו, והיינו שעלייתם הוא בבחי' כח וגבורה וקול ה' בכח כו'²¹, ונק' גבורי כח ע"י מצות שמיטה כמשנ"ת שם במד"ר. וזהו ואברהם זקן בא בימים ע"י הלבושים של הימים דוקא שהם זמן

יגקכז
ומקום, שהם צרור החיים להיותם בחי' סיום המדריגות, ונעשה או"ח, וז"ע יומוי קריבו לי' עד מהותו ועצמותו ית'.

ידוזהו ויחי יעקב בארץ מצרים, להיות כי זלעו"ז עשה האלקים, וע"י לבושים של איסור שהנפש מתקשרת בהם וכמשל הנ"ל דצרור האבן שנזרק למרחוק, ולכן נק' איסור ע"ש הקשר, שהניצוץ אלקי מתקשר בלבוש הטמא של דבר האיסור, שז"ע אסור שאסור וקשור שם²² ונזרק למרחוק למטה מאד עד שאול תחתית, וכמ"ש ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע, ולזה אמר ויחי יעקב שיעקב חי בימים ולבושים כי יומוי קריבו לי' ע"י בחי' צרור החיים הנ"ל.

טושבע עשרה שנה, כי יעקב נק' ע"ש ידו אוחזת בעקב עשו, כי עקבי' דעשו הם תכלית וקץ כל הבירורים²³ שאפי' עקבי' דעשו יתהפכו לטוב, והכל ע"י ידו בחי' בחכמה אתברירו, שהחכמה היא יו"ד של ש' הוי', וזהו וידו אוחזת בעקב עשו להגביה העקבי' דנוגה ע"י בחי' ידו הוא בחי' היו"ד שבחכמה, שהוא בחי' יעקב יו"ד עקב²⁴. וז"ע בחי' שבע עשרה שנה שנז' ביעקב, [עשרה] הוא בחי' היו"ד דחכמה, ואמנם למעלה מחכמה אין שם אלא ז' בחי' לבד והיינו בחי' ז' תיקונין דגלגלתא²⁵, וזהו שבע עשרה שנה מבחי' שבע שלמעלה מהחכמה נעשה עשרה כשמתלבש בחכמה. וזהו שאמר ויהיו ימי יעקב שני חייו שבע שנים, שעיקר בחי' החיים שלו הוא בחי' שבע שנים היינו ז' תיקונים דגלגלתא²⁶ שלמעלה מהאצי', וכשבאים בבחי' האצי' הם ארבעים ומאת שנה, כי ביעקב נאמר ויעקב נסע סוכתה²⁷, והיינו כמו בימי שלמה הי' שמחתם בחגה"ס שבעת ימים ושבעת ימים י"ד יום²⁸, וב"פ שבע שנים שלמעלה מהחכמה הנ"ל (ששם הוא בחי' שבע כנ"ל ויש ב' בחי' שבע כנ"ל בשלמה) שהם הנק' שני חייו כשבאים בחכמה שהוא יו"ד כנ"ל נעשה יו"ד פעמים י"ד שהם ארבעים ומאת שנה.