Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אמי יתנך כו'
בס"ד. (ש"פ ויגש, ל"א)
מענין ירידת יוסף למצרים
בס"ד. (ש"פ ויגש, ל"א)
מענין ירידת יוסף למצרים
ב[ויגש]
מי יתנך1 כאח לינא, וארז"ל כיוסף לבנימין, שאהבו בלבו2 שנאמר וירא אתם את בנימין, וזהו יונק שדי אמי שהי' אחיו מן האם ג"כ. ולכאו' הלא למשפחותם לבית אבותם כתיב ואחיו מן האב קרוי' ג"כ אחיו, ולמה אמרו כיוסף לבנימין דוקא3. אך הענין הוא דפסוק מי יתנך כאח לי קאי על הצדיקים שנק' אחים וריעים להקב"ה שנאמר למען אחיי וריעי4 אדברה כו', וכמו"כ הו"ע יוסף ובנימין שבנימין
מי יתנך1 כאח לינא, וארז"ל כיוסף לבנימין, שאהבו בלבו2 שנאמר וירא אתם את בנימין, וזהו יונק שדי אמי שהי' אחיו מן האם ג"כ. ולכאו' הלא למשפחותם לבית אבותם כתיב ואחיו מן האב קרוי' ג"כ אחיו, ולמה אמרו כיוסף לבנימין דוקא3. אך הענין הוא דפסוק מי יתנך כאח לי קאי על הצדיקים שנק' אחים וריעים להקב"ה שנאמר למען אחיי וריעי4 אדברה כו', וכמו"כ הו"ע יוסף ובנימין שבנימין
גקטו
הי' צדיק5 שלא הי' בחטא מכירת יוסף. משא"כ על בעלי תשובה נאמר אח"כ אמצאך בחוץ. שענין אהבת אחים הוא שלא נפרדו כלל אהבתם מזה לזה כמו האחים שמשעה שנולדו הם באהבתם זל"ז, משא"כ הבעל תשובה שהי' רחוק ונתקרב אח"כ זהו כענין המציאה בחוץ שהי' תחלה בחוץ היינו בבחי' הריחוק וע"י המציאה נתקרב הדבר הרחוק כו'.
הי' צדיק5 שלא הי' בחטא מכירת יוסף. משא"כ על בעלי תשובה נאמר אח"כ אמצאך בחוץ. שענין אהבת אחים הוא שלא נפרדו כלל אהבתם מזה לזה כמו האחים שמשעה שנולדו הם באהבתם זל"ז, משא"כ הבעל תשובה שהי' רחוק ונתקרב אח"כ זהו כענין המציאה בחוץ שהי' תחלה בחוץ היינו בבחי' הריחוק וע"י המציאה נתקרב הדבר הרחוק כו'.
דולהבין שורש ענין צדיקים ובעלי תשובה6, צ"ל מה שמצינו בדרשי חז"ל שהבע"ת גבוהים מצדיקים, וכענין שאמרו שבמקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם, שנמצא גבהה מעלת ומדריגת הבע"ת מן הצדיקים גמורים. ופעם מצינו במד"ר ע"פ נעשה אדם במי נמלך בנשמותיהם של צדיקים וזהו עם המלך במלאכתו ישבו, ונמצא כי גבהה מעלת הצדיקים שהרי לא נמלך בנשמתן של הבע"ת כ"א בנשמות הצדיקים דוקא, וגם כתיב וצדיק יסוד עולם שעיקר קיום העולם הוא על עבודת הצדיקים דוקא וכמאמר עמוד א' יש בעולם וצדיק שמו, שמכ"ז מובן שגדלה מעלת הצדיקים כו'. אך הענין הוא דבאמת לא ראי זה כראי זה, ויש מעלה בצדיקים נגד הבע"ת שלכן דוקא בנשמתן של צדיקים נמלך ולא בנשמתן של הבע"ת, ויש מעלה בבע"ת נגד הצדיקים שלכן במקום שבע"ת עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד שם.
הולהבין ענין מעלת הצדיקים צ"ל תחלה שם צדיק שנק' בו הצדיקים, שלכאורה צדיק הוא מל' צדק שהוא זכאי כמו שת"א צדיק זכאי, ולמה יקראו מי שמקיים תומ"צ בשם צדיק. אך הענין הוא דהנה כל המצות נק' בשם צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו7 כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת, אך גם זה יפלא למה יקראו כל המצות בשם צדקה הלא מצות הצדקה היא מצוה בפני עצמה ולמה יקראו כל המצות כמו תפילין וציצית בשם צדקה כו'. אך הנה נודע כי ענין הצדקה הוא לתת לעני דלית לי' מגרמי' כלום די מחסורו אשר יחסר לו, ועי"ז ה"ה מחי'
וקטז
רוח שפלים, שהעני מפני כי לית לי' מגרמי' כלום ה"ה שפל ונבזה בעיני עצמו כו', וע"י הצדקה שנותנים לו עי"ז ה"ה מחי' את רוח השפל והנבזה להגביה אותו משפלותו ודכותו, שימלא מחסורו בפרט זה שנותנים לו שיהי' כמו העשיר כו'. ועד"ז יובן שלגבי' ית' הרי הכל כשפלים נגדו וכ"ש עולמות התחתונים, שאפי' לגבי עולמות העליונים הרי הם שפלים וחסרים מכל טוב הוא בחי' ההשפעה אלקות, שהרי המלאכים עומדים ברום עולם באהוי"ר ע"י השגתם שמשיגים בהארת גילוי אלקותו ית' שמאיר שם בעולם שלהם, משא"כ למטה הוא בחי' העלם והסתר גמור, שעולם כמנהגו נוהג ונדמה כי הכל מתלבש בדרך הטבע, שאין לך עולם שפל מזה שאינו מאיר הארת אלקות בגילוי להיות נגלה הארת אלקות ית' שיתפעל הנברא מזה בבחי' אהוי"ר כו'. ולכן אמר הכתוב כה אמר רם ונשא כו' מרום וקדוש אשכן את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים, בישעי' סי' נ"ז ט"ו, והיינו כי מה שהוא מרום וקדוש הנה אני אשכון את דכא דוקא, וזהו כמארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים שהם בחי' תחתונים במעלה כמשנ"ת בד"ה ת"ר נ"ח8 מצוה להניחה ע"פ ביתו מבחוץ באריכות, ובחי' זו נק' בשם צדקה למעלה, שכמו הצדקה הוא מה שנותנים לעני דלית לי' מגרמי', כמו"כ מה שמרום וקדוש אשכון את דכא זהו ממש כענין הצדקה כו'.
רוח שפלים, שהעני מפני כי לית לי' מגרמי' כלום ה"ה שפל ונבזה בעיני עצמו כו', וע"י הצדקה שנותנים לו עי"ז ה"ה מחי' את רוח השפל והנבזה להגביה אותו משפלותו ודכותו, שימלא מחסורו בפרט זה שנותנים לו שיהי' כמו העשיר כו'. ועד"ז יובן שלגבי' ית' הרי הכל כשפלים נגדו וכ"ש עולמות התחתונים, שאפי' לגבי עולמות העליונים הרי הם שפלים וחסרים מכל טוב הוא בחי' ההשפעה אלקות, שהרי המלאכים עומדים ברום עולם באהוי"ר ע"י השגתם שמשיגים בהארת גילוי אלקותו ית' שמאיר שם בעולם שלהם, משא"כ למטה הוא בחי' העלם והסתר גמור, שעולם כמנהגו נוהג ונדמה כי הכל מתלבש בדרך הטבע, שאין לך עולם שפל מזה שאינו מאיר הארת אלקות בגילוי להיות נגלה הארת אלקות ית' שיתפעל הנברא מזה בבחי' אהוי"ר כו'. ולכן אמר הכתוב כה אמר רם ונשא כו' מרום וקדוש אשכן את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים, בישעי' סי' נ"ז ט"ו, והיינו כי מה שהוא מרום וקדוש הנה אני אשכון את דכא דוקא, וזהו כמארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים שהם בחי' תחתונים במעלה כמשנ"ת בד"ה ת"ר נ"ח8 מצוה להניחה ע"פ ביתו מבחוץ באריכות, ובחי' זו נק' בשם צדקה למעלה, שכמו הצדקה הוא מה שנותנים לעני דלית לי' מגרמי', כמו"כ מה שמרום וקדוש אשכון את דכא זהו ממש כענין הצדקה כו'.
זוהנה ע"י מה ממשיכים להיות בחי' מרום וקדוש שוכן את דכא, זהו ע"י מעשה המצות שנק' בשם צדקה. וכמו עד"מ ע"י הנחת תפילין שרומזים לד' מוחין9, חכ' ובינה ודעת שנחלק לחו"ג, עי"ז ממשיכים הארת המוחין שהם בעצם קדוש ומובדל מבחי' התהוות העולמות, וכמשנ"ת מזה במ"א בענין אלפיים שנה קדמה לעולם10, כי שורש העולמות הוא מבחי' מדות וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה וכתיב זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, אבל בחי' המוחין הם קדמה לעולם, וע"י מצות תפילין ממשיכים בחי' מוחין לז"א וממילא נמשך גם לבחי' העולמות דבי"ע שמקורם ושרשם מבחי' המדות כנ"ל. וכן ע"י מצות ציצית עי"ז ממשיכים מבחי' ל"ב נתיבות חכ' ע"י ל"ב חוטין11, ועד"ז בכל פרטי המצות. וזהו צדיק12 ה' צדקות אהב13, שאינו כבשר ודם שכל אומן שונא בני אומנתו, אבל למעלה אינו כן, כ"א לפי שצדיק ה' לכן צדקות אהב, שע"י מעשה המצות שנק' בשם צדקה עי"ז ממשיכין להיות צדיק ה' שיומשך להחיות לב נדכאים שיומשך גילוי
חקיז
אלקות בעולמות. וזהו ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, פי' צדיקים הוא מה שע"י המצות שנק' צדקה ממשיכים להיות צדיק ה' בכל דרכיו, ועי"ז נמשך כאור נוגה שהוא בחי' אור שבעת הימים ז"ת דעת"י, ע' בד"ה אלה תולדות יצחק14. וזהו מ"ש ושמרו דרך הוי' שכמו הדרך הולך מעיר לעיר כמו"כ ע"י מעשה המצות ממשיכים בחי' דירה בתחתונים, שלכן נק' תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן בשם תר"ך עמודי אור, שכמו העמוד מחבר הגג עם הארץ15 כמו"כ ע"י מעשה המצות ממשיכים המשכת אלקותו ית' מבחי' תרי"ג ארחין דגלגלתא להיות נמשך דירה לו ית' בתחתונים כו'. וע' בד"ה כי ישרים דרכי הוי'16, ובד"ה ביום השמע"צ וישמחו בך17 ישראל מקדשי שמך, ובד"ה ועמדו רגליו18 ביום ההוא על הר הזיתים.
אלקות בעולמות. וזהו ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום, פי' צדיקים הוא מה שע"י המצות שנק' צדקה ממשיכים להיות צדיק ה' בכל דרכיו, ועי"ז נמשך כאור נוגה שהוא בחי' אור שבעת הימים ז"ת דעת"י, ע' בד"ה אלה תולדות יצחק14. וזהו מ"ש ושמרו דרך הוי' שכמו הדרך הולך מעיר לעיר כמו"כ ע"י מעשה המצות ממשיכים בחי' דירה בתחתונים, שלכן נק' תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן בשם תר"ך עמודי אור, שכמו העמוד מחבר הגג עם הארץ15 כמו"כ ע"י מעשה המצות ממשיכים המשכת אלקותו ית' מבחי' תרי"ג ארחין דגלגלתא להיות נמשך דירה לו ית' בתחתונים כו'. וע' בד"ה כי ישרים דרכי הוי'16, ובד"ה ביום השמע"צ וישמחו בך17 ישראל מקדשי שמך, ובד"ה ועמדו רגליו18 ביום ההוא על הר הזיתים.
טועפ"ז יובן ענין מי יתנך כאח לי19 כיוסף לבנימין, כי הנה נודע שיש מה שנאצל בסוד שורש ויש מה שבא בסוד תוספת20 אח"כ, ונודע ממה שארז"ל במד"ר חיי שרה פס"א, שתוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, והיינו כי ז"א נאצל בסוד שורש רק ו' קצוות לבד והמוחין דז"א באים לו בסוד תוספת, והמל' נאצלה רק נקודה אחת והט' ספירות באים בסוד תוספת, וז"ע בנין המל' ע"י תשע תקיעות דר"ה וט' ברכות שבמוסף ר"ה להיות בנין המל' בע"ס21. וז"ע מ"ש יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמיםנב, כי שורש נש"י הם ס' רבוא נגד בחי' ו' קצוות כמו שהם כלולים מיו"ד, ויו"ד מיו"ד. ויש לפרש פסוק חלקי ה' אמרה נפשי, ששורש ס' רבוא הם משם הוי', והיינו כאשר הוא"ו מש' הוי' כלול מיו"ד22 ה' פעמים23 עולה מספר ס' רבוא, כי וא"ו פעמים יו"ד הוא ששים, ויו"ד פעמים ס' הוא ששה מאות, ועוד יו"ד
יקיח
פעמים ששה מאות הם ששה אלפים, ועוד יו"ד פעמים ששה אלפים הם ששים אלפים, ועוד יו"ד פעמים ששים אלפים הם שש מאות אלף שהם ששים רבוא. אמנם ע"י עבודת התומ"צ נמשך בחי' תוס' וריבוי אורות וכמ"ש בפע"ח בהקדמה שענין התומ"צ הוא להוסיף אור באצי'24, פי' אצי' העליון הוא מה שנאצל בסוד שורש בבחי' אורות וכלים, שהאור הוא בחי' ש' הוי', וע"י התומ"צ ממשיכים תוס' אורות להוסיף אורות באצי' כו'.
פעמים ששה מאות הם ששה אלפים, ועוד יו"ד פעמים ששה אלפים הם ששים אלפים, ועוד יו"ד פעמים ששים אלפים הם שש מאות אלף שהם ששים רבוא. אמנם ע"י עבודת התומ"צ נמשך בחי' תוס' וריבוי אורות וכמ"ש בפע"ח בהקדמה שענין התומ"צ הוא להוסיף אור באצי'24, פי' אצי' העליון הוא מה שנאצל בסוד שורש בבחי' אורות וכלים, שהאור הוא בחי' ש' הוי', וע"י התומ"צ ממשיכים תוס' אורות להוסיף אורות באצי' כו'.
יאוזהו מ"ש ויספו ענוים בהוי' שמחה, שמחה הוא מחמת הגילוי, ובעת שמחתו מתגלה כו', ושניהם אמת25, כי מה שבעת שמחתו מתגלה היינו האור אשר כבר ישנו כו' הנה בעת שמחתו כמו בשמחת חתונת בנו וכיוצא מתגלה לעין כל, ומה שמחמת הגילוי נעשה שמחה היינו כאשר מתגלה בו בחי' תוס' וריבוי מה שלא הי' כן תחלה הנה הוא שמח מחמת עוצם גילוי ההתחדשות, וכענין מה שצהבו פניו דר' אבוה26 כשמצא תוספתא חדתא, שז"ע חכמת אדם תאיר פניו, וכשמתיישב אצלו ההשכלה חדשה אז הוא שמח ממנה, וכן בקיום המצות שארז"ל שלא פסק חוכא מפומא כולא יומא וא"ל תפילין מנחנא, שהי' שמח מחמת קיום המצוה כו'. ועד"ז יובן מה שיספו ענוים בהוי' שמחה שיהי' ישמח הוי' במעשיו ע"י בחי' התוס' וריבוי האור הנמשך בש' הוי', וזהו שמחמת הגילוי נמשך השמחה, ועי"ז יומשך הגילוי מש' הוי' להיות יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים שזהו שמחמת השמחה נמשך התגלות יותר כו'. וז"ע יוסף בחי' תוס' וריבוי אורות שנמשך ע"י עבודת המצות.
יבולכן מי יתנך כאח לי כיוסף לבנימין, שהוא בחי' התוס' אור שע"י המצות ששייך לבנימין דוקא בחי' צדיק תחתון שלא חטא מעולם, וע"י קיום המצות נמשך תוס' אורות שזהו בחי' יוסף, ונק' אחים וריעים להקב"ה להיות כי צדיק ה' כו' לכן נק' אחים וריעים להקב"ה.
יגאמצאך בחוץ קאי על בעלי תשובה, היינו בחי' הקירוב שנעשה אחר הריחוק כו'. והענין הוא דהנה חטא השבטים27 [הי'] במה שמכרו את יוסף
ידקיט
למצרים, ונודע כי כל ההשפעה הי' ע"י יוסף שז"ע מ"ש אלה תולדות יעקב יוסף, שלכאורה הי' צ"ל אלה תולדות יעקב ראובן, שהרי ראובן הי' הבכור. אך הענין שבכאן אינו מחשב סדר תולדותיו כ"א סדר עבודתו28, ואמר שתולדות יעקב היינו בחי' הגילוי מעבודתו, שהי' בריח התיכון29 המבריח מן הקצה אל הקצה מבחי' קצה העליון עד קצה התחתון זהו ע"י יוסף, והם הורידו את יוסף מצרימה. אמנם באמת ענין ירידת יוסף מצרימה צורך גדול הי', שזהו מ"ש וילקט יוסף30 את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים, פי' שענין עבודתו בארץ מצרים הי' ללקט את כל הנצוצים וכל החסדים להמשיכם מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא. וזהו ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה, פי' ביתה פרעה ביתא דאתפריעו בי' כל נהורין31 עילאין שמתגלים שם. ונמצא כי תכלית ענין ירידת יוסף למצרים בבחי' גלות שיוציא וילקט משם כל הנצוצות, כמ"ש אמרת ה' צרפתהו, שעי"ז יוקל להם הגלות, ולא כאשר יש לדמות לכאו' שע"י יוסף ירדו בנ"י למצרים כו', לא כן הוא כ"א אדרבה ראוים היו לגלות הזה32 על ארבע מאות שנה כמ"ש לאברהם בברית בין הבתרים, אלא שע"י יוסף שירד תחלה למצרים להמשיך השכינה שמה ובירר הנצוצות דקדושה שהיו שם בבחי' נפילה, אזי נפטרו ברד"ו שנה גלות33, ועיקר הגלות לא הי' כי אם פ"ו שנה משנולדה מרים שהי' קך"ד שנה מבואם למצרים שאז התחילו לשעבד בהם, וע"ש זה קראוה מרים ע"ש וימררו את חייהם כו', וכל זה הי' ע"י יוסף ע"י ירידתו למצרים פעל את כל אלה למעט הגלות ולהעמידו רק על פ"ו שנה גימ' שם אלקים ובגימ' הטבע, והיינו בחי' התלבשות השכינה לברר, והטעם שהי' ע"י יוסף להיותו למעלה מכל השבטים.
למצרים, ונודע כי כל ההשפעה הי' ע"י יוסף שז"ע מ"ש אלה תולדות יעקב יוסף, שלכאורה הי' צ"ל אלה תולדות יעקב ראובן, שהרי ראובן הי' הבכור. אך הענין שבכאן אינו מחשב סדר תולדותיו כ"א סדר עבודתו28, ואמר שתולדות יעקב היינו בחי' הגילוי מעבודתו, שהי' בריח התיכון29 המבריח מן הקצה אל הקצה מבחי' קצה העליון עד קצה התחתון זהו ע"י יוסף, והם הורידו את יוסף מצרימה. אמנם באמת ענין ירידת יוסף מצרימה צורך גדול הי', שזהו מ"ש וילקט יוסף30 את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים, פי' שענין עבודתו בארץ מצרים הי' ללקט את כל הנצוצים וכל החסדים להמשיכם מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא. וזהו ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה, פי' ביתה פרעה ביתא דאתפריעו בי' כל נהורין31 עילאין שמתגלים שם. ונמצא כי תכלית ענין ירידת יוסף למצרים בבחי' גלות שיוציא וילקט משם כל הנצוצות, כמ"ש אמרת ה' צרפתהו, שעי"ז יוקל להם הגלות, ולא כאשר יש לדמות לכאו' שע"י יוסף ירדו בנ"י למצרים כו', לא כן הוא כ"א אדרבה ראוים היו לגלות הזה32 על ארבע מאות שנה כמ"ש לאברהם בברית בין הבתרים, אלא שע"י יוסף שירד תחלה למצרים להמשיך השכינה שמה ובירר הנצוצות דקדושה שהיו שם בבחי' נפילה, אזי נפטרו ברד"ו שנה גלות33, ועיקר הגלות לא הי' כי אם פ"ו שנה משנולדה מרים שהי' קך"ד שנה מבואם למצרים שאז התחילו לשעבד בהם, וע"ש זה קראוה מרים ע"ש וימררו את חייהם כו', וכל זה הי' ע"י יוסף ע"י ירידתו למצרים פעל את כל אלה למעט הגלות ולהעמידו רק על פ"ו שנה גימ' שם אלקים ובגימ' הטבע, והיינו בחי' התלבשות השכינה לברר, והטעם שהי' ע"י יוסף להיותו למעלה מכל השבטים.
טואמנם הנה הם לא ידעו מזה34 ואשר בשביל זה הורד יוסף מצרימה, וכמ"ש במ"א שלא ידעו מזה שיוסף גבוה יותר מהם35, לכן הי' חטאם גדול. וע"י שציער
טזקכ
אותם באמרו להם מרגלים אתם, ואסר שמעון לעיניהם להיות כי הוא הי' העיקר נגדו בעת שגמלוהו רעה, ואח"כ צערם במעשה הגביע. ומ"מ לא הועיל להם לגמרי, שהרי נתגלגלו אח"כ בעשרה הרוגי מלכות, ולכן נאמר בהם וינשק לכל אחיו ויבך עליהם, משא"כ בבנימין נאמר רק ויבך ולא נאמר ויבך עליו, להיות כי בנימין לא הי' בחטא המכירה, אבל הם שהיו בחטא המכירה הנה ע"י שציערם עי"ז תיקן שלא יבוא עליהם ממש העונש36, ומ"מ היו צריכין לבוא בגלגול ולסבול העונש, ולכן בכה אליהם ממש שבאו בגלגול כו'. וזהו מ"ש ועתה אל תעצבו, פי' שעתה אל תעצבו אבל לאחר זמן תעצבו היינו בעשרה הרוגי מלכות (מהרמ"א37).
אותם באמרו להם מרגלים אתם, ואסר שמעון לעיניהם להיות כי הוא הי' העיקר נגדו בעת שגמלוהו רעה, ואח"כ צערם במעשה הגביע. ומ"מ לא הועיל להם לגמרי, שהרי נתגלגלו אח"כ בעשרה הרוגי מלכות, ולכן נאמר בהם וינשק לכל אחיו ויבך עליהם, משא"כ בבנימין נאמר רק ויבך ולא נאמר ויבך עליו, להיות כי בנימין לא הי' בחטא המכירה, אבל הם שהיו בחטא המכירה הנה ע"י שציערם עי"ז תיקן שלא יבוא עליהם ממש העונש36, ומ"מ היו צריכין לבוא בגלגול ולסבול העונש, ולכן בכה אליהם ממש שבאו בגלגול כו'. וזהו מ"ש ועתה אל תעצבו, פי' שעתה אל תעצבו אבל לאחר זמן תעצבו היינו בעשרה הרוגי מלכות (מהרמ"א37).
יזוזהו אמצאך בחוץ38 שקאי על בעלי תשובה, כענין השבטים שנתחרטו מאד על מכירת יוסף, וכמ"ש אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו. ומ"מ הם בבחי' חוץ39, שהרי נת"ל שענין יוסף הוא בחי' התוס' וריבוי אור הנמשך ע"י מעשה המצות, והם שמכרו את יוסף מצרימה לכן הם בבחי' חוץ. וזהו שאמר אחר ויספו ענוים בה' שמחה, ואביוני אדם כו', פי' ענין ויספו ענוים זהו בחי' התוס' וריבוי אור שנמשך בש' הוי' ע"י עבודת התומ"צ כמשנת"ל, אמר אח"כ שענין הבע"ת הם בחי' אביוני אדם, כי פי' אדם קאי על התורה שנק' אדם כמ"ש וזאת התורה אדם, וגם האדם הוא מרמ"ח איברים ושס"ה גידים שזהו בחי' המצות שרמ"ח פקודין הם רמ"ח איברים דמלכא, שכמו שהאבר הוא כלי לחיות הנפש כמו"כ המצות הם כלים להשראת אוא"ס ב"ה, וע' בד"ה ת"ר נ"ח40 מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ, ושס"ה ל"ת הם כמשל גידי הדם שבהם הוא חיות הנפש כי הדם הוא הנפש, ולכן הבע"ת הם אביונים מבחי' אדם דתומ"צ41.
יחאך הנה ע"י התשובה בקדוש ישראל יגילו. דהנה ארז"ל במד"ר מקץ פ"צ אמר ריש לקיש ב' פרשיות הכתיב לנו משה בתורה ואנו למדים מפרשת פרעה הרשע, כתוב א' אומר והיית רק למעלה, יכול כמוני ת"ל רק42 גדולתי למעלה מגדולתכם, ואנו למדים מפרעה אתה תהי', יכול כמוני ת"ל רק גדולתי למעלה מגדולתך, והדין דבר אל כל עדת בנ"י ואמרת אליהם קדושים תהיו, יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני כו'
יטקכא
קדושתי למעלה מקדושתכם, ואנו למדים אותה מפרעה הרשע אני פרעה, יכול כמוני ת"ל אני פרעה43 גדולתי למעלה מגדולתך. והנה ההפרש בין גדולתי למעלה מגדולתכם לקדושתי למעלה מקדושתכם זהו ההפרש בין מוחין למדות44, שגדולתי למעלה מגדולתכם הוא בבחי' המדות, כענין ורב חסד דא"א נגד בחי' חסד דז"א45. וענין קדושתי למעלה מקדושתכם זהו בבחי' המוחין. דפי' יכול כמוני אין ר"ל כמו מהותו ועצמותו ממש46 ח"ו, דאיך יעלה על הדעת לומר כן, אלא פי' כמוני היינו הארתו ית' המתלבשת בשורש הנאצלים והוא בחי' עתיק שנק' בחי' תחתונה שבמאציל. וא"כ בחי' זו היא למעלה מבחי' קדש הקדשים, שזהו נק' קדושתכם כי הוא שורש הנאצלים, משא"כ בחי' עתיק נק' בחי' תחתונה שבמאציל אלא שהוא המאיר בבחי' קדש הקדשים. וזהו קדושתי למעלה מקדושתכם, שקדושתכם הוא בחי' קדש קדשים47 כתר חכמה בינה דאריך אנפין, וקדושתי הוא בחי' עתיק שמאיר בכתר חכמה בינה דאריך אנפין.
קדושתי למעלה מקדושתכם, ואנו למדים אותה מפרעה הרשע אני פרעה, יכול כמוני ת"ל אני פרעה43 גדולתי למעלה מגדולתך. והנה ההפרש בין גדולתי למעלה מגדולתכם לקדושתי למעלה מקדושתכם זהו ההפרש בין מוחין למדות44, שגדולתי למעלה מגדולתכם הוא בבחי' המדות, כענין ורב חסד דא"א נגד בחי' חסד דז"א45. וענין קדושתי למעלה מקדושתכם זהו בבחי' המוחין. דפי' יכול כמוני אין ר"ל כמו מהותו ועצמותו ממש46 ח"ו, דאיך יעלה על הדעת לומר כן, אלא פי' כמוני היינו הארתו ית' המתלבשת בשורש הנאצלים והוא בחי' עתיק שנק' בחי' תחתונה שבמאציל. וא"כ בחי' זו היא למעלה מבחי' קדש הקדשים, שזהו נק' קדושתכם כי הוא שורש הנאצלים, משא"כ בחי' עתיק נק' בחי' תחתונה שבמאציל אלא שהוא המאיר בבחי' קדש הקדשים. וזהו קדושתי למעלה מקדושתכם, שקדושתכם הוא בחי' קדש קדשים47 כתר חכמה בינה דאריך אנפין, וקדושתי הוא בחי' עתיק שמאיר בכתר חכמה בינה דאריך אנפין.
כוהנה הרמ"ז ר"פ צו פי'48 דקדש הקדשים הן תלת רישין, קדש רישא עילאה, וקדשים הן תרין רישין אחרנין דא לגו מן דא. וא"כ לפ"ז דבחי' רדל"א שהוא עתיק הוא בחי' קדש הקדשים, א"כ צ"ל מהו ענין הבחי' שלמעלה מזה שע"ז ארז"ל קדושתי למעלה מקדושתכם, דא"א לומר דקאי על עצמיות אוא"ס ממש שלמעלה מבחי' עתיק, וכמ"ש בע"ח שמ"א פ"ג דבחי' עתיק הוא הבחי' התחתונה שבמאציל, וכאילו נאמר דרך משל בחי' מל' שבמל', דזה א"א לומר כי כבר נת' דמה שאמרו יכול כמוני אין ר"ל כמו עצמיות אא"ס ממש דאיך יעלה על הדעת לומר כן, אלא שר"ל על הבחי' שמתלבשת באצי' שזהו בחי' עתיק כו' כנ"ל, ולפי' הרמ"ז שקדש הקדשים הן תלת רישין שמכללם רדל"א צ"ל מה"ע הבחי' שלמעלה מזה שע"ז אמרו יכול כמוני. אך הענין הוא ע"ד מ"ש בביאור האד"ז להרח"ו בדף רפ"ח ע"א בפי' מש"ש בע"ב האי עתיקא אשתכח בג' רישין פי' אשתכח נמצא ומתעלם ומתגלה49 בג'
כאקכב
רישין, נמצא כי עיקר העתיקא הוא בחי' הא"ס, אמנם על שם ההתעלמות בג' רישין נק' הג' רישין ג"כ עתיקא קדישא עכ"ל. נמצא שגם בחי' רדל"א וקדהק"ד אינו אלא שבו מלובש אא"ס ממש הנק' עתיקא קדישא, וזהו הבחי' קדושתי שלמעלה מקדושתכם.
רישין, נמצא כי עיקר העתיקא הוא בחי' הא"ס, אמנם על שם ההתעלמות בג' רישין נק' הג' רישין ג"כ עתיקא קדישא עכ"ל. נמצא שגם בחי' רדל"א וקדהק"ד אינו אלא שבו מלובש אא"ס ממש הנק' עתיקא קדישא, וזהו הבחי' קדושתי שלמעלה מקדושתכם.
כבועפ"ז יובן ההפרש בין הצדיקים לבע"ת, שהצדיקים עם שהם ממשיכים תוס' וריבוי אורות שז"ע ויספו ענוים בה' כו', מ"מ הרי קדושתי למעלה מקדושתכם. אמנם ע"י התשובה שהיא בחילא יתיר, עי"ז ואביוני אדם, פי' הבע"ת שהם אביונים מבחי' אדם, בקדוש ישראל יגילו היינו במה שקדוש ומובדל50 מבחי' ישראל הוא בחי' ישראל סבא, ואפי' סבא דסבין היינו בחי' קדושתי שלמעלה מקדושתכם, שע"י התשובה מעומקא דליבא בחילא יתיר עי"ז ממשיכים גם מבחי' עתיק שמתלבשת בבחי' ג' רישין הנ"ל, וזהו בקדוש ישראל יגילו כו'. ולכן במקום שבע"ת עומדים צד"ג אינם יכולים לעמוד, ומ"מ בכדי שיומשך למטה להיות דירה בתחתונים זהו ע"י הצדיקים דוקא51.