Toras Shmuel·5638·Send for yourself men and now we comeתורת שמואל·תרל"ח·שלח לך אנשים כו' ועתה נבוא

אשלח לך אנשים כו' ועתה נבוא
לה) ועתה¹⁴¹⁸ נבוא לענין ב' ברכות הראשונות של הנשואין¹⁴²¹ שהם יוצר האדם ואשר יצר¹⁴²⁰ את האדם בצלמו¹⁴¹⁹, אשר הראשונה היא מטבע קצר שפותחת בברוך ואינה חותמת בברוך, והשני' היא מטבע ארוך פותחת בברוך וחותמת בברוך, והענין כי הנה בגמ' פ"ק דכתובות ד"ח ע"א אמרו אשר ב' ברכות אלו הם כנגד אדם וחוה, ומתחילה ר"ל דהיינו כמ"ד אדם וחוה נבראו בב' יצירות וע"ש בפי' רש"י ובשט"מ שיישב קושיית התוס' על פרש"י, גם מהרש"א בח"א יישב פרש"י, ואח"כ העלו בגמ' דהיינו גם כמ"ד חדא יצירה הואי, היינו כמ"ד פ"ב דערובין די"ח ע"א ע"פ ויבן את הצלע שמתחילת ברייתו נברא בשני פרצופים זכר מלפניו ונקיבה מאחור שזהו נק' יצירה אחת, וצלחו לשניים¹⁴²², ועשה מהנקיבה חוה וכדאיתא ג"כ פב"ת דברכות ד"ס¹⁴²³ ע"א ואעפ"כ מברכין על אדם וחוה ב' ברכות משום דאזלינן בתר מח', ובמח' עלה לברוא אותם שנים כמ"ש זכר ונקבה בראם ולבסוף לא נברא אלא אחד היינו דו פרצופים שנק' יצירה א' לפרש"י כמ"ש כי בצלם אלקים¹⁴²⁴ עשה את האדם, ולכן מ"ד דמברך¹⁴²⁵ שני ברכות עליהם היינו משם דבתר מח' אזלינן מה שעלה במח' לברוא שנים, כן מתבאר¹⁴²⁶ בגמ' שם, ולכאו' אינו מובן מדוע נעשה מהמח' עיקר יותר מהמעשה שלא נברא אלא אחד, ומצאתי בזה פי' אמיתי בספר הפלאה פ"ק דכתובות שם בד"ה שהכל ברא לכבודו, וז"ל וידוע כי צלם אלקים הוא בנשמה והיינו כדאיתא לקמן ששנים עלו במח' להבראות והוא בריאת הנשמות במח', אבל הגוף נברא אחד כו' עכ"ל לענינינו. והוא מדברי מהר"מ אלשיך בפ' בראשית כדלקמן, מבואר <סב>

בּ מדבריו שמה שעלה במחשבה לברוא שנים אף שלבסוף לא נברא אלא אחד, אין ר"ל שהמחשבה¹⁴²⁷ לא נעשה דבר, כי אם נבראו שנים ממש דהיינו הנשמות שלהם שזהו עיקר בחי' בצלמינו כדמותינו, היו שנים ממש, אלא שלבסוף היינו בבריאת הגוף נברא אחד דו פרצופין ולכן אתי שפיר הא דבתר מחשבה אזלינן כי הרי

גקפו
העיקר הוא בריאת הנשמה, והגוף הוא טפל להנשמה, וכיוצא בזה פי' בשל"ה¹⁴²⁸ בענין מארז"ל בתחלה עלה במחשבה¹⁴²⁹ לברוא את העולם במדה"ד ראה שאין העולם מתקיים כו' דאין ר"ל שהמחשבה היה לבטלה כו' יעו"ש, ואם נעמיק בהדברים יותר לפמ"ש בזהר ובכהאריז"ל שגם זו"נ למעלה שהם מקור כל הנשמות דאבי"ע נבראו ג"כ דו פרצופין דהיינו יצירה אחת, וכמבואר באריכות בפע"ח גבי ר"ה בדרוש הנסירה¹⁴³⁰, ובע"ח שכ"ח שער הנסירה¹⁴³¹, ובזח"ג פ' אחרי דע"ז ב' וח"א בראשית דל"ה ע"א, א"כ לפ"ז צריך לפרש ענין שבמחשבה עלה לברוא שתים שהנשמות היו שתים ורק הגוף היה אחד, עכצ"ל דפי' הגוף היינו הכלים דע"ס דזו"נ שהם הנקראים גופין כמ"ש בת"ז במאמר דפתח אליהו וכמה גופין תקינת לון כו' חסד דרועא ימינא כו' ועיין הפי' מזה באג"ה סי' ג' בד"ה וילבש צדקה כשריון, והנשמות דזו"נ הם האורות דע"ס, בחי' ע"ס בלי מה¹⁴³², למעלה ממהות הכלים, והם נבראו שתים, והיינו כמו חו"ב שהם שנים, רק שהן תרין ריעין, וזהו ענין שעלה במחשבה לברוא שתים כי מחשבה היינו חו"ב¹⁴³³ או כתר, ועיין בלק"ת בשה"ש¹⁴³⁴ ע"פ יונתי בחגוי¹⁴³⁵ בהביאור בענין כי לא מחשבותי מחשבותיכם יעו"ש. ומה שנבראו גוף אחד פי' מהרש"א בחידושי אגדות פ"ק דכתובות כדי שיהי' שלום ביניהם יותר כיון שהיו יצירה אחת ממש, וכן למעלה בזו"נ דאצי' כי המ' יורדת בבי"ע ומתרחקת כו', ולכן מבקשת שימני כחותם¹⁴³⁶ כו', ע' זח"ב משפטים קי"ד א', ולולי שנבראו גוף אחד ממש לא הי' חושש כ"כ על תיקונה כו' ע"כ נבראו גוף אחד שיחוש עליה ועל תיקונה כמו על עצמו משא"כ באו"א א"צ לזה כי הם תרין ריעין דלא מתפרשין, ועיין במהרמ"א פ' בראשית ע"פ ויפל ה' אלקים תרדמה¹⁴³⁷ כו' וע"פ זאת הפעם¹⁴³⁸ עצם מעצמי, מבואר כעין מ"ש בספר הפלאה הנ"ל וכעין מ"ש במהרש"א, וכעין מ"ש בביאור דיונתי הנ"ל בפי' כי לא מחשבותי מחשבותיכם.

דקיצור. ענין ב' ברכות דנשואין יוצר ואשר יצר מטבע קצר ומטבע ארוך הם נגד אדם וחוה, ואף שנבראו ביצירה אחת ד"ו פרצופים אעפ"כ מברכין שני ברכות דיוצר משום דעלה במחשבה לברוא אותם שנים ולבסוף לא נברא אלא אחד, ואזלינן בתר מחשבה כי לא מחשבותי מחשבותיכם והיינו שממחשבה זו נבראו הנשמות שנים רק שהגוף היה אחד וכן למעלה בזו"נ שנבראו ד"ו פרצופין ואח"כ צ"ל נסירה כנודע <סג> ּ בכוונת ר"ה זהו רק בהכלים דע"ס שלהם, אבל האור והנשמה שלהם הם שנים כמו או"א, ונבראו בגוף אחד כי להיותן דודים ולא ריעים דלא

הקפז
מתפרשין ע"כ עי"ז שהם בהתהוות גוף אחד יהי' עזה כמות אהבה¹⁴³⁹ כו', ולכן שימני כחותם כו'.

ולו) והנה¹⁴⁴⁰ אדם וחוה רומזים לתשב"כ ותשבע"פ¹⁴⁴¹, כי אדם הראשון פי' במא"א א' ל"ב שהוא אבא עילאה פרצוף ראשון שניכר באצילות, ופי' אבא עילאה היינו עצמיות החכמה שלמעלה מבחי' נה"י דאבא השפעת החכמה הנק' בע"ח ישראל סבא¹⁴⁴² כו' ומשארז"ל¹⁴⁴³ בב"ב ס"פ חז"ה דף נ"ח ע"א במאמר ר' בנאה הוה מציין מערתא שהיה במערה דאברהם ושרה¹⁴⁴⁴, כי מטא למערתא דאדם הראשון יצתה ב"ק ואמ"ל¹⁴⁴⁵ נסתכלת בדמות דיוקני (ופרש"י¹⁴⁴⁶ יעקב דאמרינן בסמוך שופריה דיעקב מעין שופריה דאדה"ר) בדיוקני עצמה (דהיינו אדם הראשון דכתיב גביה¹⁴⁴⁷ בצלם אלקים ברא אותו¹⁴⁴⁸ ) אל תסתכל, הרי יעקב נק' רק דמות דיוקני לגבי אדה"ר ובעה"ק ח"א פי"ז פי' שנק' דיוקני כי הוא בדמות קונו כו', אך בצלם¹⁴⁴⁹ תרגום ברם בדיוקנא, ופי' וענין קנין הוא אצילות כמ"ש בד"ה ואלה המשפטים¹⁴⁵⁰ גבי כי תקנה עבד עברי ההפרש בין קנין לבריאה וזהו ענין כל הנקרא בשמי¹⁴⁵¹ כו', ונמצא דיוקני היינו בחי' בצלמנו וענין דמות דיוקני זהו בחי' כדמותינו שאינו העצם, ועד"ז אפי' יעקב שהוא בחי' ת"ת¹⁴⁵² אינו רק דמות לגבי חכמה עילאה כי עיקר השראת אור א"ס הוא בחכמה¹⁴⁵³, וזהו ענין וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם¹⁴⁵⁴ שהוא השראת אור א"ס שבחכמה עילאה זה לא נתגלה האבות¹⁴⁵⁵ שהם בחי' חג"ת¹⁴⁵⁶

זקפח
אלא זה נמשך ע"י התורה שהיא¹⁴⁵⁸ הנק' משל הקדמוני¹⁴⁵⁷, והחכמה נק' אמת שגבוה גם מהחסד וכמ"ש בד"ה אלה מסעי¹⁴⁵⁹ דרוש השלישי בהביאור¹⁴⁶⁰ גבי ויכתוב משה¹⁴⁶¹, ומ"ש בד"ה ביום השמע"צ¹⁴⁶² בפי' תתן אמת ליעקב¹⁴⁶³ כו' כי אל דיעות¹⁴⁶⁴ כו' ע"ש, ועל חכמה עילאה אמר שלמה אחכמה והיא רחוקה ממני¹⁴⁶⁵, ולכן נאמר ותתצב אחותו מרחוק¹⁴⁶⁶, ע"ש מרחוק ה' נראה לי¹⁴⁶⁷, ולכן אדה"ר שהוא אבא עילאה נק' האבות אצלו דמות דיוקני כו', וזהו ענין מ"ה שמו ומה שם בנו¹⁴⁶⁸ כמ"ש¹⁴⁶⁹ בפ' יתרו בד"ה ענין האבות הן הן המרכבה¹⁴⁷⁰, מה שמו היינו חכמה כח מה¹⁴⁷¹, הוא אדם הראשון בחי' תורה, ועמ"ש בפי' כמראה אדם¹⁴⁷² בד"ה ותחת רגליו¹⁴⁷³ כמעשה לבנת הספיר, ומה שם בנו אדם תתאה הוא ז"א¹⁴⁷⁴ והוא ענין האבות שהם חג"ת והם בחי' מרכבה לגבי אדם עילאה שהוא החכמה, אלא שיפה כח הבן והמרכבה להעלות את בחי' האדם שהוא חכמה לקשרה ולחברה באור א"ס שלמעלה מהחכמה כו' וכיון שהם בחי' מרכבה לכן נק' דמות דיוקני, דוגמת פני אדם שבמרכבה לגבי בחי' כמראה אדם שעל הכסא כו' שאינו אלא <סד>

חּ דמות כמ"ש ודמות החיות¹⁴⁷⁵ כו' כך עד"ז במרכבתא עילאה דאצי' בחי' אדם תתאה ז"א לגבי אדם הראשון אבא עילאה ולכן אדה"ר הי' לו אלף שנה¹⁴⁷⁶ כי אלף בחכמה¹⁴⁷⁷ ע"ד אאלפך חכמה¹⁴⁷⁸, ומזה נתן ע' שנה לדוד¹⁴⁷⁹, דהיינו ז' מדות שבמ' דאבא כו', ועכ"פ מזה מובן איך אדם הראשון זהו תשב"כ שהיא ח"ע ולכן כמו שבחכמה נאמר אחכמה

טקפט
והיא רחוקה שמאירה רק מרחוק כמ"כ בתשב"כ נרמזות ההלכות רק ברמז בעלמא ביתור אות ובתשבע"פ הן מתבארות יפה כו' כי היא בחי' בינה¹⁴⁸¹ רחובות הנהר בחי' אות הא¹⁴⁸² שיש לה אורך ורוחב וכמ"ש מזה בד"ה ביום השמע"צ¹⁴⁸⁰, ות"א כנישין תהי לכון, ושם פ"ג, אבל החכמה היא אות יוד שהיא רק נקודה א' שכל הנעלם ועמ"ש מזה בבה"ז פ' אחרי¹⁴⁸³ דע"ט ע"ב במאמר הביאו עלי כפרה כו' יעו"ש מענין אות יוד דשם, ותושבע"פ זהו ענין חוה, ולכן ארז"ל בפרק חזקת שם שרה לגבי חוה כקוף בפני אדם, כי שרה היא מלשון שררה¹⁴⁸⁵ בחי' מל'¹⁴⁸⁶ ולגבי בינה¹⁴⁸⁴ נק' כקוף כו', ועד"ז נק' מ' לגבי בינה כנר בפני האבוקה¹⁴⁸⁷ כי בבינה גילוי ש"ע¹⁴⁸⁸ נהורין¹⁴⁸⁹ דא"א וזהו ענין האבוקה כמ"ש במ"א^*1490, והנה בחי' חוה היינו גילוי כי תרגום ויגד וחוי¹⁴⁹⁰, והתרגום ענינו גילוי וביאור¹⁴⁹¹ כמו מאן דמתרגם לי חבית אליבא דחד תנא כו' בב"מ פרק המפקיד דמ"א ע"א, ומבואר בזהר ויחי דף רל"ד ב' בכל¹⁴⁹² לשון ויגד אגידה הוא בחי' חכמה יעו"ש הטעם, וא"כ וחוי שהוא תרגום ויגד היינו גילוי החכמה והוא בחי' בינה, וזהו ענין תשבע"פ כמ"ש¹⁴⁹³ בפ' וארא בביאור ע"פ לכן אמור לבנ"י¹⁴⁹⁴, בענין ארץ טובה ורחבה, וזהו יום ליום יביע אומר¹⁴⁹⁵, כי אמר ודעת י"ל ג"כ ע"ד תשב"כ ותשבע"פ, אמר ע"ד וידבר ה' אל משה לאמר¹⁴⁹⁶, יביע אמר כמו מעיין הנובע נביעת האמר דרך כלל ועשו להם ציצית¹⁴⁹⁷ כו' והדעת זהו ביאור הדברים לאשורן ולכן הוא בלילה שאז למד משה

יקצ
תשבע"פ כמ"ש במדרש תלים ע"פ זה¹⁴⁹⁸ והוא¹⁴⁹⁹ המברר עה"ד טו"ר וזהו יחוה דעת, והנה מבואר במ"א בד"ה לך לך מארצך¹⁵⁰⁰ שיש בבחי' בינה מעלה יתירה מבחכמה כו' כי התגלות עתיק הוא בבינה כו' שכדי להיות כח הגילוי למטה נמשך מבחי' עליונה יותר, וכן בתשבע"פ שהיא¹⁵⁰¹ מבינה יש בה מה"ט ג"כ מעלה יתירה מבחכמה וזהו בינה יתירה ניתנה באשה שהיא תשבע"פ¹⁵⁰², וזהו כתר לי זעיר ואחוך באיוב רסי' ל"ו, כתר הוא ענין המתנה ושתיקה¹⁵⁰³ כי סייג לחכמה שתיקה¹⁵⁰⁴, סייג היינו גדר שהוא מקיף על הדבר כמ"כ פי' סייג לחכמה, כי השתיקה הוא מה שא"א להתגלות בשכל, כמו שתוק כך עלה במחשבה¹⁵⁰⁵ שהוא מה שלמעלה מההשגה, וכן בקי"ס נא' ואתם תחרישון¹⁵⁰⁶ כו', ועמ"ש בביאור ע"פ אלה פקודי המשכן¹⁵⁰⁷ בענין מ"ע ומל"ת בחי' לא הוא כענין שתיקה כו', ומבואר לעיל אשר בחי' הבינה שהוא להיות גלוי החכמה צ"ל <סה>

יאּ המשכה לזה מבחי' עתיקא וזהו כתר לי זעיר ואחוך שמבחי' כתר נמשך בחי' ואחוך יחוה דעת כו', גם חוה פי' ברבות פ' בראשית פ' ך' לשון חויא¹⁵⁰⁸ ויש בחי' זו בתשבע"פ, כי הנה את התנינים הגדולים¹⁵⁰⁹ פי' בבחיי פ' בראשית¹⁵¹⁰ שהם¹⁵¹¹ ד' מחנות שכינה שהן מחול לשכינתו של הקב"ה לקלסו ולרוממו מלשון שירות¹⁵¹² ותשבחות מלשון שם יתנו צדקות הוי', שופטי' סי' ה' י"א, ובמ"צ¹⁵¹³ שם כי¹⁵¹⁴ יתנו ענין דבור כי ושננתם לבניך¹⁵¹⁵ תרגומו ותתננון, וזהו ג"כ ענין לימוד המשניות כמשארז"ל פ"ק דב"ב ד"ח ע"פ כי יתנו בגוים¹⁵¹⁷ עתה אקבצם שהוא ענין לימוד המשניות¹⁵¹⁶, וע"כ נקראו מארי משנה תנינים מלשון תנינא, תנן, הנזכר בגמרא

יבקצא
כ"כ בספר עה"כ¹⁵¹⁸ בשם אורי וישעי¹⁵¹⁹, כי כמו שבנחש דקליפה בעל לה"ר נק' נחש, כמ"כ¹⁵²⁰ בקדושה כח הדבור בד"ת ואשים דברי בפיך¹⁵²¹ כו', וזהו חשן המשפט חשן אותיות נחש¹⁵²³ כו', ולכן ארז"ל יומא פ"ב דך"ג¹⁵²⁴ כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש כו', וזהו ענין חוה לשון חויא, שיש בחי' זו בקדושה¹⁵²².

יגקיצור. ענין אדם וחוה הם תשב"כ ותשבע"פ, אדה"ר אבא עילאה מה שמו, ובחי' יעקב נק' ומה שם בנו ז"א הוא דמות דיוקני לגבי אבא, וזהו ושמי הוי' לא נודעתי להם כ"א זה נמשך ע"י עסק התורה, וזהו ענין האבות הן הן המרכבה לבחי' תורה, אך אור אבא תושב"כ מאיר מרחוק אחכמה והיא רחוקה ממני רק ברמיזא, והגילוי הוא ע"י תשבע"פ בינה רחובות הנהר והוא חוה תרגום ויגד וחוי, וזהו ולילה ללילה יחוה דעת, ובינה יתירה ניתנה באשה תשבע"פ, כתר לי זעיר ואחוך, גם חוה לשון חויא, ושננתם תרגום ותתננון, כי יתנו בגוים בחי' התנינים הגדולים, תנינא תנן¹⁵²⁵, ואשים דברי בפיך.