Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אהקבצו ושמעו בנ"י
בס"ד, ויחי מ"ט ב' ש"פ ויחי ש' אמ"ת וצד"ק לפ"ק (נא' לעת ערב)
הקבצו ושמעו בנ"י1, ושמעו אל ישראל אביכם2, ופי' ברבות במקומו3 שמכאן זכו ישראל לק"ש כו', וע' בגמ' פסחים4, ומסיים במד"ר הנ"ל שמע ישראל ממערת המכפלה, אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' אלקינו הוי' אחד5, וצ"ל מה"ע דקדוק הלשון אותו דבר כו' עדיין נוהג כו', והיתכן שלא יהי' נוהג ח"ו שהרי זהו מ"ע6 בפרט, וגם כוללת כל המצות7 כמ"ש וזאת המצוה8 כו' וכמשי"ת9, וגם מהו בנו דוקא, ויובן בהקדם ענין ק"ש שאומרים הוי' אלקינו הוי' אחד, וצ"ל מהו ב' פעמים הוי', ואיתא בספרים (ע' בס' כד הקמח10 אות יו"ד מהבחיי בשם הר"א מגרמיזא11) שג' שמות הוי' אלקינו הוי' רומז על מ"ש אני ראשון ואני אחרון12
בס"ד, ויחי מ"ט ב' ש"פ ויחי ש' אמ"ת וצד"ק לפ"ק (נא' לעת ערב)
הקבצו ושמעו בנ"י1, ושמעו אל ישראל אביכם2, ופי' ברבות במקומו3 שמכאן זכו ישראל לק"ש כו', וע' בגמ' פסחים4, ומסיים במד"ר הנ"ל שמע ישראל ממערת המכפלה, אותו דבר שצויתנו עדיין הוא נוהג בנו ה' אלקינו הוי' אחד5, וצ"ל מה"ע דקדוק הלשון אותו דבר כו' עדיין נוהג כו', והיתכן שלא יהי' נוהג ח"ו שהרי זהו מ"ע6 בפרט, וגם כוללת כל המצות7 כמ"ש וזאת המצוה8 כו' וכמשי"ת9, וגם מהו בנו דוקא, ויובן בהקדם ענין ק"ש שאומרים הוי' אלקינו הוי' אחד, וצ"ל מהו ב' פעמים הוי', ואיתא בספרים (ע' בס' כד הקמח10 אות יו"ד מהבחיי בשם הר"א מגרמיזא11) שג' שמות הוי' אלקינו הוי' רומז על מ"ש אני ראשון ואני אחרון12
בב
ומבלעדי אין כו' שע"ז רומז תי' אלקינו שמבלעדי אין אלקים, וצ"ל זה, ויובן בהקדם פי' וענין תיבת אחד13, הנה נודע שבתיבת אחד הד' הוא ד' רבתי14, וד' הוא בחי' דבור שבדבר הוי' שמים נעשו15, לעולם הוי' דברך נצב בשמים16, שהדבור מחי' ומהוה אותם תמיד מאין ליש כו', שאל"כ הי' חוזר לאין ואפס כו' כמ"ש בסש"ב ח"ב17, והנה בחי' ד' רבתי הוא בחי' דבור שבמח'18 דהיינו מקור הדבור ונקרא בחי' במאמר אחד יכול להבראות שהוא בחי' בראשית נמי מאמר הוא19 שהוא מאמר כללי שכולל כל עשרה מאמרות דהיינו שהוא דבור שבמח', ועד"מ למטה באדם שקודם שמדבר צריך לסדר הדבור במח' איך לדבר, דהנה יש ב' בחי' הא' הוא בחי' מח' שבדבור והב' דבור שבמח', שהרי האדם כשמדבר דבר שכל בהכרח שיחשוב בעת דבורו מה הוא מדבר כו', ומ"מ עיקרו הוא הדבור רק שצריך להחזיק מוחו ולחשוב דבורו שמדבר לבד, אבל בחי' דבור שבמח' העיקר הוא המח' שחושב בעיון השכל לבד, ולא נק' דבור שבמחשבה רק מפני שענין המחשבה זו הוא שמסדר איך יהי' דבורו לכן על שם זה נק' דבור שבמח', ואפ"ל עוד ע"ד שמצינו בר"א בר"ש בזבחים דק"ב20 הובא בש"ע21 ה' ת"ת ספ"ג, שמחמת עיון מחשבתו בד"ת הוציא ד"ת מפיו גם במקום שאין רשאי לדבר שם בד"ת, שגם דבור זה בכלל דבור שבמח' יחשב, שהרי התירו זה בש"ע ה' ת"ת הנ"ל, והנה המכוון הוא שהגם שנתהוה בחי' אחד שהוא ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם22 שזהו פירוש אחד, כמארז"ל כד אמליכתי'23 כו' ולד' רוחות תו לא צריכת, מ"מ הם בבחי' אחד דהיינו שהם בבחי' ביטול. ולהבין זה איך הם בחי' אחד, אך הענין הוא דהנה למעלה אינו כמו למטה, דהנה למטה אנו רואים שהדבור נעשה נפרד לעצמו, אבל למעלה א"א לומר כן24 שהרי אין לך דבר שחוץ ממנו, וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא25, וא"כ א"א לומר שהדבור נעשה דבר נפרד, אלא הוא בבחי' ביטול, ומה שנראה העולם ליש ודבר נפרד היינו רק בבחי' השתלשלו' שנעשה ע"י צמצומים עי"ז, או שם26 נראה ליש ודבר נפרד, אבל לגבי עצמותו אין שייך לומר
ומבלעדי אין כו' שע"ז רומז תי' אלקינו שמבלעדי אין אלקים, וצ"ל זה, ויובן בהקדם פי' וענין תיבת אחד13, הנה נודע שבתיבת אחד הד' הוא ד' רבתי14, וד' הוא בחי' דבור שבדבר הוי' שמים נעשו15, לעולם הוי' דברך נצב בשמים16, שהדבור מחי' ומהוה אותם תמיד מאין ליש כו', שאל"כ הי' חוזר לאין ואפס כו' כמ"ש בסש"ב ח"ב17, והנה בחי' ד' רבתי הוא בחי' דבור שבמח'18 דהיינו מקור הדבור ונקרא בחי' במאמר אחד יכול להבראות שהוא בחי' בראשית נמי מאמר הוא19 שהוא מאמר כללי שכולל כל עשרה מאמרות דהיינו שהוא דבור שבמח', ועד"מ למטה באדם שקודם שמדבר צריך לסדר הדבור במח' איך לדבר, דהנה יש ב' בחי' הא' הוא בחי' מח' שבדבור והב' דבור שבמח', שהרי האדם כשמדבר דבר שכל בהכרח שיחשוב בעת דבורו מה הוא מדבר כו', ומ"מ עיקרו הוא הדבור רק שצריך להחזיק מוחו ולחשוב דבורו שמדבר לבד, אבל בחי' דבור שבמח' העיקר הוא המח' שחושב בעיון השכל לבד, ולא נק' דבור שבמחשבה רק מפני שענין המחשבה זו הוא שמסדר איך יהי' דבורו לכן על שם זה נק' דבור שבמח', ואפ"ל עוד ע"ד שמצינו בר"א בר"ש בזבחים דק"ב20 הובא בש"ע21 ה' ת"ת ספ"ג, שמחמת עיון מחשבתו בד"ת הוציא ד"ת מפיו גם במקום שאין רשאי לדבר שם בד"ת, שגם דבור זה בכלל דבור שבמח' יחשב, שהרי התירו זה בש"ע ה' ת"ת הנ"ל, והנה המכוון הוא שהגם שנתהוה בחי' אחד שהוא ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם22 שזהו פירוש אחד, כמארז"ל כד אמליכתי'23 כו' ולד' רוחות תו לא צריכת, מ"מ הם בבחי' אחד דהיינו שהם בבחי' ביטול. ולהבין זה איך הם בחי' אחד, אך הענין הוא דהנה למעלה אינו כמו למטה, דהנה למטה אנו רואים שהדבור נעשה נפרד לעצמו, אבל למעלה א"א לומר כן24 שהרי אין לך דבר שחוץ ממנו, וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא25, וא"כ א"א לומר שהדבור נעשה דבר נפרד, אלא הוא בבחי' ביטול, ומה שנראה העולם ליש ודבר נפרד היינו רק בבחי' השתלשלו' שנעשה ע"י צמצומים עי"ז, או שם26 נראה ליש ודבר נפרד, אבל לגבי עצמותו אין שייך לומר
גג
בחי' דבר נפרד לפי שכולא קמי' כלא חשיב27 כנודע ואין לך דבר שחוץ ממנו וע"כ הדבור שם בתכלית הביטול, ולכן גם העולמות שנתהוו מבחי' דבור גם הם בטלים. וביאור הענין דהנה גם דבור של האדם ג"כ א"א לומר שהוא נעשה נפרד28 לגמרי מן האדם שהרי אנו רואים שמי שקיבל מרבו שלמדו חכ' ה"ה מקושר לו בתכלית עד שתלמידו משליך כל עניני עצמו ועוסק לטובת רבו, עד שגם אבידת רבו קודמת לאבידת אביו שאם30 היות שהטעם הוא מפני שרבו שלמדו חכמה הביאו לחיי העוה"ב29 מ"מ הרי בן נמשך ממוח האב31 שזהו המשכה עצמיות כמשנ"ת במ"א, ע' בד"ה וכל שיח השדה32, ובבה"ז בראשית בד"ה לא טוב היות33 האדם לבדו, ובמאה"ז34 ע"פ הנ"ל, ורבו שלמדו חכ' לא השיג ממנו כ"א הארת חכמתו ע"י דבורו לבד, שהרי על עצם חכמתו לא קאים אינש אדעתי' דרבי'35 עד מ' שנין שנא' ולא נתן כו' עד היום הזה36, שהוא סוף ארבעים שנה, ומ"מ בחי' הדבור דרבו עדיף מעצם כח האב שבבן כו', וע' במ"א בענין ג' ד' גמול דלים37 שההשפעה הוא חלק עשירי38, והוא רק עשירי במספר, אבל לא באיכות, והוא מפני שקאי על הדבור כו', ומאחר שפועל התקשרות בזולתו כנ"ל עכצ"ל שאינו נעשה נפרד לגמרי מן האדם המדבר הדבור כו', אלא שמה שאומרים שהדבור נעשה נפרד זהו שנראה לעין זולתו כאלו הוא נפרד, אבל באמת אינו כן, וכ"ש דבורו של ממה"מ הקב"ה חי וקיים לעולם ואינו נפרד ח"ו אפי' רגע, רק שכך עלה ברצונו שע"י העבודה יהי' נמשך בחי' חידוש הישינו' שעיקר בחי' זו הוא בשביל לזכות את האדם שע"י עבודתו יומשך זה כו' כמו שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה39 כו', וזהו ענין אחד דהיינו שהגם שנתהוו מבחי' דבור ז' רקיעים וארץ ולמעלה הוא בחי' ז'
בחי' דבר נפרד לפי שכולא קמי' כלא חשיב27 כנודע ואין לך דבר שחוץ ממנו וע"כ הדבור שם בתכלית הביטול, ולכן גם העולמות שנתהוו מבחי' דבור גם הם בטלים. וביאור הענין דהנה גם דבור של האדם ג"כ א"א לומר שהוא נעשה נפרד28 לגמרי מן האדם שהרי אנו רואים שמי שקיבל מרבו שלמדו חכ' ה"ה מקושר לו בתכלית עד שתלמידו משליך כל עניני עצמו ועוסק לטובת רבו, עד שגם אבידת רבו קודמת לאבידת אביו שאם30 היות שהטעם הוא מפני שרבו שלמדו חכמה הביאו לחיי העוה"ב29 מ"מ הרי בן נמשך ממוח האב31 שזהו המשכה עצמיות כמשנ"ת במ"א, ע' בד"ה וכל שיח השדה32, ובבה"ז בראשית בד"ה לא טוב היות33 האדם לבדו, ובמאה"ז34 ע"פ הנ"ל, ורבו שלמדו חכ' לא השיג ממנו כ"א הארת חכמתו ע"י דבורו לבד, שהרי על עצם חכמתו לא קאים אינש אדעתי' דרבי'35 עד מ' שנין שנא' ולא נתן כו' עד היום הזה36, שהוא סוף ארבעים שנה, ומ"מ בחי' הדבור דרבו עדיף מעצם כח האב שבבן כו', וע' במ"א בענין ג' ד' גמול דלים37 שההשפעה הוא חלק עשירי38, והוא רק עשירי במספר, אבל לא באיכות, והוא מפני שקאי על הדבור כו', ומאחר שפועל התקשרות בזולתו כנ"ל עכצ"ל שאינו נעשה נפרד לגמרי מן האדם המדבר הדבור כו', אלא שמה שאומרים שהדבור נעשה נפרד זהו שנראה לעין זולתו כאלו הוא נפרד, אבל באמת אינו כן, וכ"ש דבורו של ממה"מ הקב"ה חי וקיים לעולם ואינו נפרד ח"ו אפי' רגע, רק שכך עלה ברצונו שע"י העבודה יהי' נמשך בחי' חידוש הישינו' שעיקר בחי' זו הוא בשביל לזכות את האדם שע"י עבודתו יומשך זה כו' כמו שכל העולם לא נברא אלא לצוות לזה39 כו', וזהו ענין אחד דהיינו שהגם שנתהוו מבחי' דבור ז' רקיעים וארץ ולמעלה הוא בחי' ז'
דד
היכלות41 ז' מדות42, וזהו ח'40, וד' הוא בחי' ד' רוחות, ד' חיות המרכבה פני ארי' פני שור43 כו', וארי' הוא מקור ושרש של כל החיות44 ושור הוא שרש ומקור של כל הבהמות45 ונשר של כל העופות46 ובחי' אדם היינו שרש ומקור של שכלים48 נבדלים47 מ"מ גם הם בטלים שם, וכדי שיהי' בחי' אחד זה צ"ל תחלה ש' הוי' וז"ע ה' אחד, דהיינו כדי שיתהוה בחי' הדבור עליון צ"ל מקודם בחי' הוי' דהיינו יו"ד צמצום ה' התפשטות49 וי"ו המשכה וזהו הוי' אחד.
היכלות41 ז' מדות42, וזהו ח'40, וד' הוא בחי' ד' רוחות, ד' חיות המרכבה פני ארי' פני שור43 כו', וארי' הוא מקור ושרש של כל החיות44 ושור הוא שרש ומקור של כל הבהמות45 ונשר של כל העופות46 ובחי' אדם היינו שרש ומקור של שכלים48 נבדלים47 מ"מ גם הם בטלים שם, וכדי שיהי' בחי' אחד זה צ"ל תחלה ש' הוי' וז"ע ה' אחד, דהיינו כדי שיתהוה בחי' הדבור עליון צ"ל מקודם בחי' הוי' דהיינו יו"ד צמצום ה' התפשטות49 וי"ו המשכה וזהו הוי' אחד.
הב) ואמנם פי' וענין הוי' אלקינו היינו ענין נשמות כי נשמות ישראל עלו במח'50 מח' עילאה שאינו שייך אל הדבור, וכנ"ל שיש דבור שבמח', וממילא מובן שכשם שבבחי' הדבור יש ב' בחי' דבור בעצם שכולל בתוכו מח' שבדבור ודבור שבמח', כן במח' עצמה יש בחי' מחשבה השייכה לדבור כנ"ל כו' ויש מח' שהוא עצם בחי' המח' עצמה שאינה שייכה כלל לדבור עדיין, וזהו כמ"ש בזהר מחשבה ויובלא51 כו' שהכוונה זהו על בחי' החכ' עילאה עצמה, ושם שרש נש"י, והנה כמו שהמח' של אדם מתאחד עם עצם הנפש יותר מבחי' דבור כי הדבור נראה עכ"פ שנעשה נפרד מעצמותו, אבל מח' מתאחד כו', כמו"כ נש"י מתאחדים ביחוד אמיתי עם אוא"ס והוא ע"י אותיות התורה כי ישראל מתקשראן באוריי'52 ואורייתא בקוב"ה, כי שרש ס"ר נשמות53 ישראל54 הם בחי' ס"ר אותיות התורה55, ולכן
וה
ישראל ר"ת יש ששים רבוא56 אותיות לתורה, וז"ע מ"ש ישראל עלה במח' היינו במח' של אותיות התורה57, ולכן נקראו בנים וכמ"ש בנים אתם להוי' אלקיכם58 כו', והיינו כמו שהבן נמשך ממוח האב כמו"כ נש"י נמשכים מח"ע, והענין כי פי' ה' אלקיכם היינו זו"נ59 כנודע, ויש לפרש זה לפי משנ"ת לעיל ששרש נש"י מבחי' מח' שהוא ע"פ מ"ש בזהר מח' ויובלא כו', שקאי על נשמות הגבוהות שזוכים לבחי' חיה ונשמה מחו"ב וכמ"ש בזהר ר"פ משפטים דצ"ד ב' זכה יתיר יהבין לי' נשמתא מסט' דאו"א, שמבואר בכתבי האריז"ל שמאותו זיווג העליון דאו"א יוצאין משם נשמת בנ"א כו', אלא שעדיין אינם ראויות ואינם נשלמות עד שיזדווגו זו"נ דאצי' ואז הם יוצאין מזיווג ההוא, וכ"כ בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ד', ונשמות אלו הם אחים וריעים לזו"נ דאצי' מפני ששרשם מאו"א, אך לפמשנ"ת בסש"ב פי"ח, הנה גם בנשמות דבי"ע ג"כ יתכן לפרש כן, שהרי גם מי שיש לו רק נפש ממל' דמל' דעשי'60 כו' בתוכו בחי' חכ' שבה אוא"ס, וזהו שנת' כאן שע"י התו' שהיא בז"א61 כמ"ש זאת התורה אדם62 שקאי על רמ"ח אברי' דז"א63, וע"י אמצעי' התורה שישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב"ה עי"ז באים לשרשם ומקורם הוא בחי' חו"ב שז"ע ה' אלקינו שאומרים בק"ש שקאי על חו"ב דאצי'64 כו', וזהו ג"כ דכתי' בישראל (ישעי' מ"ו ג') העמוסים מני בטן, דהנה כמו שיש עיבור למטה כמו"כ קודם התגלות ולידת הנשמה הוא בבחי' עיבור בבטן אימא (דהיינו בבחי'66 מל'65) וכמ"ש חי הוי' אשר עמדתי לפניו67, והנה ארז"ל כשהתינוק במעי אמו נר דולק על ראשו ומלמדין אותו כל התורה68, דהיינו מ"ש נש"י עלו במח' דהיינו במח' דאותיות
ישראל ר"ת יש ששים רבוא56 אותיות לתורה, וז"ע מ"ש ישראל עלה במח' היינו במח' של אותיות התורה57, ולכן נקראו בנים וכמ"ש בנים אתם להוי' אלקיכם58 כו', והיינו כמו שהבן נמשך ממוח האב כמו"כ נש"י נמשכים מח"ע, והענין כי פי' ה' אלקיכם היינו זו"נ59 כנודע, ויש לפרש זה לפי משנ"ת לעיל ששרש נש"י מבחי' מח' שהוא ע"פ מ"ש בזהר מח' ויובלא כו', שקאי על נשמות הגבוהות שזוכים לבחי' חיה ונשמה מחו"ב וכמ"ש בזהר ר"פ משפטים דצ"ד ב' זכה יתיר יהבין לי' נשמתא מסט' דאו"א, שמבואר בכתבי האריז"ל שמאותו זיווג העליון דאו"א יוצאין משם נשמת בנ"א כו', אלא שעדיין אינם ראויות ואינם נשלמות עד שיזדווגו זו"נ דאצי' ואז הם יוצאין מזיווג ההוא, וכ"כ בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ד', ונשמות אלו הם אחים וריעים לזו"נ דאצי' מפני ששרשם מאו"א, אך לפמשנ"ת בסש"ב פי"ח, הנה גם בנשמות דבי"ע ג"כ יתכן לפרש כן, שהרי גם מי שיש לו רק נפש ממל' דמל' דעשי'60 כו' בתוכו בחי' חכ' שבה אוא"ס, וזהו שנת' כאן שע"י התו' שהיא בז"א61 כמ"ש זאת התורה אדם62 שקאי על רמ"ח אברי' דז"א63, וע"י אמצעי' התורה שישראל מתקשראין באורייתא ואורייתא בקוב"ה עי"ז באים לשרשם ומקורם הוא בחי' חו"ב שז"ע ה' אלקינו שאומרים בק"ש שקאי על חו"ב דאצי'64 כו', וזהו ג"כ דכתי' בישראל (ישעי' מ"ו ג') העמוסים מני בטן, דהנה כמו שיש עיבור למטה כמו"כ קודם התגלות ולידת הנשמה הוא בבחי' עיבור בבטן אימא (דהיינו בבחי'66 מל'65) וכמ"ש חי הוי' אשר עמדתי לפניו67, והנה ארז"ל כשהתינוק במעי אמו נר דולק על ראשו ומלמדין אותו כל התורה68, דהיינו מ"ש נש"י עלו במח' דהיינו במח' דאותיות
זו
התורה, והנה עי"ז שהוא בבחי' עיבור ומלמדין אותו עי"ז נותנין לו הכח לקיים תו"מ למטה כו', וזהו נר דולק על ראשו, נר היינו מ"ש נר הוי' נשמת אדם69 והוי' יו"ד ה' הוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ ו"ה הוא בחי' מצות70, דהיינו שעי"ז יכולה הנשמה לקיים תו"מ למטה, וזהו העמוסים מני בטן העמוסים לשון יום יום יעמס לנו71, או מל' אבי העמיס עליכם72 כו', שהוא בחי' עול שנותנין להנשמה כח לקיים תו"מ, ונמצא מבואר איך שרש נש"י הם מאו"א, והנה גם לבחי' זו צ"ל ג"כ בחי' הוי' דהיינו יו"ד צמצום ה' התפשטות כו', כדי שיעלו במח', רק מ"מ מאחר שעלו במח', וגם היו בעיבור בטן אימא כו', ולכן שייך לומר ואהבת73, מה שלכאו' קשה איך שייך הציווי על אהבה74 הלא היא מדה שבלב, ואיך שייך ציווי ע"ז, דמ"נ אם יש לו אהבה א"צ לציווי, ואם לאו מה מועיל הציווי כו', אך משום כי נשמות ישראל נקראו בנים למקום ע"כ האהבה טבעית אצלם כי ממילא נמשך להם אהבה כמו אהבת הבן אל האב, ולכך יש באדם כח למסור נפשו על קדושת השם, וזהו כמ"ש ברע"מ פ' תצא כברא דאשתדל75 בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשי' ורוחי'76 ונשמתי' כו' כמובא בסש"ב ס"פ יו"ד, והגם שזהו ענין בני עלי' שמועטי' המה77, מ"מ
התורה, והנה עי"ז שהוא בבחי' עיבור ומלמדין אותו עי"ז נותנין לו הכח לקיים תו"מ למטה כו', וזהו נר דולק על ראשו, נר היינו מ"ש נר הוי' נשמת אדם69 והוי' יו"ד ה' הוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ ו"ה הוא בחי' מצות70, דהיינו שעי"ז יכולה הנשמה לקיים תו"מ למטה, וזהו העמוסים מני בטן העמוסים לשון יום יום יעמס לנו71, או מל' אבי העמיס עליכם72 כו', שהוא בחי' עול שנותנין להנשמה כח לקיים תו"מ, ונמצא מבואר איך שרש נש"י הם מאו"א, והנה גם לבחי' זו צ"ל ג"כ בחי' הוי' דהיינו יו"ד צמצום ה' התפשטות כו', כדי שיעלו במח', רק מ"מ מאחר שעלו במח', וגם היו בעיבור בטן אימא כו', ולכן שייך לומר ואהבת73, מה שלכאו' קשה איך שייך הציווי על אהבה74 הלא היא מדה שבלב, ואיך שייך ציווי ע"ז, דמ"נ אם יש לו אהבה א"צ לציווי, ואם לאו מה מועיל הציווי כו', אך משום כי נשמות ישראל נקראו בנים למקום ע"כ האהבה טבעית אצלם כי ממילא נמשך להם אהבה כמו אהבת הבן אל האב, ולכך יש באדם כח למסור נפשו על קדושת השם, וזהו כמ"ש ברע"מ פ' תצא כברא דאשתדל75 בתר אבוי ואימיה דרחים לון יתיר מגרמיה ונפשי' ורוחי'76 ונשמתי' כו' כמובא בסש"ב ס"פ יו"ד, והגם שזהו ענין בני עלי' שמועטי' המה77, מ"מ
חז
ישנו בחי' בכאו"א78 רק שהוא בהעלם ע"ש. והנה מה שהקדים תחלה ואמר שמע ישראל, הכוונה הוא דפי' שמע הוא לשון הבנה79, והיינו להוציא האהבה מהעלם אל הגילוי כו' שזהו ע"י התבוננות דוקא כי תבונה אותיות בן ובת80 היינו אהבה ויראה81, ובינה נק' אם הבנים82 וכמ"ש כי אם לבינה תקרא83, ובכדי להוציא את האהבה מהעלם לגילוי הוא ע"י התבוננות שמתבונן איך שהוי' אלקינו נש"י עלו במח' העצמי' שמתאחדת עם עצמות אוא"ס, והוי' אחד היינו בחי' דבור שנתהוה מזה יש ודבר נפרד ומ"מ הוא בבחי' אחד לפי שכולם בטלים אצלו דכולא קמי' כלא חשיב, ועי"ז ממילא יבא לבחי' ואהבת, דהיינו שעי"ז יוצא האהבה מהעלם אל הגילוי, וא"ז בכלל ציווי כו', וכתי' גם את העלם נתן בלבם84 פי' שלפי"ע שכאו"א פועל בעצמו להוציא מהעלם אל הגילוי בחי' האהבה המוסתרת לפי ערך זה ממש מברר חלקו בעולם שיזדכך העולם ע"י עבודתו מחטא אדה"ר ושבה"כ כו', ולפ"ז מובן ענין בחי' ג' שמות הוי' אלקינו הוי', שע"י אמצעית בחי' אלקינו שפירושו אלקים שלנו כמ"ש בלק"ת85 סוף ביאור כי כארץ תוציא צמחה עי"ז נמשך יחוד אלקותו ית' בעולם עד שיהי' נראה לכל איך שהוי' אחד שז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם וכן כל מה שנחלק לז' וד' שנת"ל בטלים בתכלית הביטול לבחי' אלף אלופו ש"ע86 כו', מה שעכשיו לא ניתנה רשות לעין לראות כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג ע"ש.
ישנו בחי' בכאו"א78 רק שהוא בהעלם ע"ש. והנה מה שהקדים תחלה ואמר שמע ישראל, הכוונה הוא דפי' שמע הוא לשון הבנה79, והיינו להוציא האהבה מהעלם אל הגילוי כו' שזהו ע"י התבוננות דוקא כי תבונה אותיות בן ובת80 היינו אהבה ויראה81, ובינה נק' אם הבנים82 וכמ"ש כי אם לבינה תקרא83, ובכדי להוציא את האהבה מהעלם לגילוי הוא ע"י התבוננות שמתבונן איך שהוי' אלקינו נש"י עלו במח' העצמי' שמתאחדת עם עצמות אוא"ס, והוי' אחד היינו בחי' דבור שנתהוה מזה יש ודבר נפרד ומ"מ הוא בבחי' אחד לפי שכולם בטלים אצלו דכולא קמי' כלא חשיב, ועי"ז ממילא יבא לבחי' ואהבת, דהיינו שעי"ז יוצא האהבה מהעלם אל הגילוי, וא"ז בכלל ציווי כו', וכתי' גם את העלם נתן בלבם84 פי' שלפי"ע שכאו"א פועל בעצמו להוציא מהעלם אל הגילוי בחי' האהבה המוסתרת לפי ערך זה ממש מברר חלקו בעולם שיזדכך העולם ע"י עבודתו מחטא אדה"ר ושבה"כ כו', ולפ"ז מובן ענין בחי' ג' שמות הוי' אלקינו הוי', שע"י אמצעית בחי' אלקינו שפירושו אלקים שלנו כמ"ש בלק"ת85 סוף ביאור כי כארץ תוציא צמחה עי"ז נמשך יחוד אלקותו ית' בעולם עד שיהי' נראה לכל איך שהוי' אחד שז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם וכן כל מה שנחלק לז' וד' שנת"ל בטלים בתכלית הביטול לבחי' אלף אלופו ש"ע86 כו', מה שעכשיו לא ניתנה רשות לעין לראות כמ"ש בסש"ב ח"ב פ"ג ע"ש.
טג) והנה מעתה י"ל מאחר דנש"י עלו במח' העצמי' שהיא בחי' מח' עילאה שהיא בחי' גבוה מאד וא"כ למה ירדה להתלבש בגוף ונה"ב, שלכאו' היא ירידה גדולה מאד אלא ודאי שהוא ירידה צורך עלי'87 וא"כ מהו ענין העלי' שאח"כ ומה יכול להיות עלי' יותר גדולה מבחי' מח' עילאה, אך הענין הוא דהנה כתי' ויקח רמח
יח
בידו88 ופי' בזוה"ק שהוא בחי' רמ"ח תיבין שבק"ש89, וכמ"ש בחרבי ובקשתי ות"א בצלותי ובעותי91, וצ"ל מהו שייכות ענין רמח וקשת לק"ש שנק' ק"ש בשם רמח, וביאור הענין הוא, דהנה מה שנת"ל ששרש נש"י עלו במח' עילאה והאהבה אצלם היא טבעית היינו רק מצד שרש נפש האלקי' כו', שהוא חלק אלקה ממעל92 כמ"ש כי חלק ה'93 כו' וכתי' חלקי ה' אמרה נפשי94, אבל שרש נה"ב הוא רק מבחי' פני שור95 שמהשמאל96 ואפי' נפש השכלית של האדם הוא ג"כ רק מבחי' פני אדם97 שבמרכבה, ושרש המרכבה הוא רק מבחי' דבור ד' רבתי דאחד כנ"ל שמזה נראה העולם ליש ודבר נפרד וע"כ נה"ב טבעה בהיפוך מנה"א לימשך אחר תאוות עוה"ז גשמי' וא"כ המלחמה גדולה ביניהם שנה"א טבעה ורצונה לאהבת הוי' וליכלל למעלה ונה"ב רצונה בהיפך מזה לימשך אחר תאוות הגוף ורצונות זרים, וא"כ ע"י מה יוכל לנצח את המלחמה, זהו ע"י רמ"ח תיבין שבק"ש90 כי ע"י ק"ש נמשך קומה ש"מ דהיינו בחי' ועל הכסא דמות98 כמראה אדם עליו מלמעלה אדם אדמה לעליון99 ועי"ז ממילא נופל הקומה שלעו"ז כי אור דוחה חשך, וזהו מ"ש רוממות אל בגרונם100 וחרב פפיות בידם, דהיינו שע"י רוממות אל כו' עי"ז נעשה חרב פפיות בידם לעשות נקמה בגוים, הוא בירור נה"ב כמשי"ת101, וזהו שנק' ק"ש רמח בידו ועי"ז נעשה בכל לבבך בשני יצריך102 דהיינו ביצ"ט וביצה"ר, שגם נה"ב תרצה ליכלל בקדושה כו', וזהו
בידו88 ופי' בזוה"ק שהוא בחי' רמ"ח תיבין שבק"ש89, וכמ"ש בחרבי ובקשתי ות"א בצלותי ובעותי91, וצ"ל מהו שייכות ענין רמח וקשת לק"ש שנק' ק"ש בשם רמח, וביאור הענין הוא, דהנה מה שנת"ל ששרש נש"י עלו במח' עילאה והאהבה אצלם היא טבעית היינו רק מצד שרש נפש האלקי' כו', שהוא חלק אלקה ממעל92 כמ"ש כי חלק ה'93 כו' וכתי' חלקי ה' אמרה נפשי94, אבל שרש נה"ב הוא רק מבחי' פני שור95 שמהשמאל96 ואפי' נפש השכלית של האדם הוא ג"כ רק מבחי' פני אדם97 שבמרכבה, ושרש המרכבה הוא רק מבחי' דבור ד' רבתי דאחד כנ"ל שמזה נראה העולם ליש ודבר נפרד וע"כ נה"ב טבעה בהיפוך מנה"א לימשך אחר תאוות עוה"ז גשמי' וא"כ המלחמה גדולה ביניהם שנה"א טבעה ורצונה לאהבת הוי' וליכלל למעלה ונה"ב רצונה בהיפך מזה לימשך אחר תאוות הגוף ורצונות זרים, וא"כ ע"י מה יוכל לנצח את המלחמה, זהו ע"י רמ"ח תיבין שבק"ש90 כי ע"י ק"ש נמשך קומה ש"מ דהיינו בחי' ועל הכסא דמות98 כמראה אדם עליו מלמעלה אדם אדמה לעליון99 ועי"ז ממילא נופל הקומה שלעו"ז כי אור דוחה חשך, וזהו מ"ש רוממות אל בגרונם100 וחרב פפיות בידם, דהיינו שע"י רוממות אל כו' עי"ז נעשה חרב פפיות בידם לעשות נקמה בגוים, הוא בירור נה"ב כמשי"ת101, וזהו שנק' ק"ש רמח בידו ועי"ז נעשה בכל לבבך בשני יצריך102 דהיינו ביצ"ט וביצה"ר, שגם נה"ב תרצה ליכלל בקדושה כו', וזהו
יאט
עיקר ענין בירורה כו', והנה כאשר נה"ב נתהפך לקדושה עי"ז נעשה יתרון האור מן החשך103 דכד אתכפי' סט"א104 אסתלק יקרא דקוב"ה לפי שכך עלה ברצונו, ועי"ז נעשה עלי' יותר גדולה מכמו שהיתה קודם ירידתה כו' לפי שקודם ירידתה היתה רק בבחי' עלה במח', והנה מח' הוא רק בחי' לבוש רק שהוא לבוש פנימי', ודבור הוא לבוש חיצוני'105, אבל מ"מ הוא רק בחי' לבוש, אבל ע"י ירידתה בגוף ונה"ב ונתהפך החשך לאור עי"ז יגיע106 לבחי' לאשתאבא בגופא דמלכא107 ממש שלמעלה מבחי' מח' שהוא רק לבוש לעצם הנפש, והגם שנת"ל שבחי' עלו במחשבה הוא בחי' מח' ויובלא, עכ"ז פי' לאשתאבא בגופא דמלכא זהו עלי' גדולה וכמ"ש מזה במ"א בענין בי נשבעתי, שפירשו היינו במה שמלובש בי108 דהיינו בחי' האור, כענין בית יעקב כו' באור הוי'109 שפירושו בבחי' האור שמאיר בש' הוי' כו', וזהו העלי' מבחי' גרמוהי לבחי' חיוהי110 שנת' במ"א בכמה דוכתי, שהוא עלי' נפלאה לאין קץ, וזהו מ"ש עתידי' צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש111 כדרך כו' דהיינו שיתעלו לבחי' קדש העצמי' שלמעלה מבחי' קדוש112 בוא"ו וע"כ יאמרו לפניהם קדוש. ואח"כ אומרים בק"ש והיו הדברים האלה וארז"ל בד"ת113 הכתוב מדבר, זהו מפני שעיקר הכלי לבחי' המשכה זו הוא בחי' תורה כי אורייתא מח"ע נפקת114 שהוא ראש ומוח, והנה
עיקר ענין בירורה כו', והנה כאשר נה"ב נתהפך לקדושה עי"ז נעשה יתרון האור מן החשך103 דכד אתכפי' סט"א104 אסתלק יקרא דקוב"ה לפי שכך עלה ברצונו, ועי"ז נעשה עלי' יותר גדולה מכמו שהיתה קודם ירידתה כו' לפי שקודם ירידתה היתה רק בבחי' עלה במח', והנה מח' הוא רק בחי' לבוש רק שהוא לבוש פנימי', ודבור הוא לבוש חיצוני'105, אבל מ"מ הוא רק בחי' לבוש, אבל ע"י ירידתה בגוף ונה"ב ונתהפך החשך לאור עי"ז יגיע106 לבחי' לאשתאבא בגופא דמלכא107 ממש שלמעלה מבחי' מח' שהוא רק לבוש לעצם הנפש, והגם שנת"ל שבחי' עלו במחשבה הוא בחי' מח' ויובלא, עכ"ז פי' לאשתאבא בגופא דמלכא זהו עלי' גדולה וכמ"ש מזה במ"א בענין בי נשבעתי, שפירשו היינו במה שמלובש בי108 דהיינו בחי' האור, כענין בית יעקב כו' באור הוי'109 שפירושו בבחי' האור שמאיר בש' הוי' כו', וזהו העלי' מבחי' גרמוהי לבחי' חיוהי110 שנת' במ"א בכמה דוכתי, שהוא עלי' נפלאה לאין קץ, וזהו מ"ש עתידי' צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש111 כדרך כו' דהיינו שיתעלו לבחי' קדש העצמי' שלמעלה מבחי' קדוש112 בוא"ו וע"כ יאמרו לפניהם קדוש. ואח"כ אומרים בק"ש והיו הדברים האלה וארז"ל בד"ת113 הכתוב מדבר, זהו מפני שעיקר הכלי לבחי' המשכה זו הוא בחי' תורה כי אורייתא מח"ע נפקת114 שהוא ראש ומוח, והנה
יבי
אנו רואים למטה שעיקר גילוי כללות החיות של הנפש הוא במוח115, ואח"כ מתפשט ממנה לכל האברים, ולכך יש גידים הנמשכים ממוח לכל האברים ואפי' ברגל116 נמצאים גידי המוח, ועד"ז יובן ג"כ למעלה שראשית גילוי ההמשכה תחלה מתלבש בתורה שהוא ראשית בחי' ראש ומוח ששם שורה אוא"ס לפי שהוא בחי' כח מ"ה בחי' ביטול, ולכך ת"ת כנגד כולם117 וזהו מלמעלה למטה, אך הנה ארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה118 אפי' תו' אין לו מפני שצ"ל העלאה תחלה שז"ע תפלה שבכלל גמ"ח יחשב כמו שפרש"י בשבת פ' מפנין119 שעיון תפלה בכלל גמ"ח כמ"ש גומל נפשו איש חסד120, ולכן קודם התורה צ"ל מקודם התפלה121 דהיינו מפני כי לעורר ההמשכה הוא ע"י התפלה שהיא ממטה למעלה וכמ"ש סולם מוצב ארצה122 וראשו מגיע השמימה לפי שהוא בחי' הרצוא לאלקות, דא"א להיות המשכה מלמעלמ"ט כ"א שיהי' מקודם העלאה מלמטלמ"ע וכמ"ש אם ישים אליו לבו123 רוחו ונשמתו אליו יאסוף, ולכך כתי' בק"ש וזאת המצוה דהיינו שהוא כללות כל המצות והוא לפי שעיקר הרצוא שעי"ז יהי' אח"כ המשכה, ולכן אסור לאכול קודם התפלה124 לפי שעדיין לא נמשכה המשכה אפי' במוח ונק' אז האדם רק בשם דם, כמ"ש לא תאכלו על הדם125 ופי' רז"ל קודם שתתפללו על דמכם, אך אחר התפלה נק' בחי' אדם, שממשיך בחי' אלף אלופו ש"ע בבחי' דם כו', ואז אדם בגימ' מ"ה126 כו', והיינו ע"י שממשיך בחי' קומה ש"מ שהוא בחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם, וז"ע פ' ראשונה של ק"ש.
אנו רואים למטה שעיקר גילוי כללות החיות של הנפש הוא במוח115, ואח"כ מתפשט ממנה לכל האברים, ולכך יש גידים הנמשכים ממוח לכל האברים ואפי' ברגל116 נמצאים גידי המוח, ועד"ז יובן ג"כ למעלה שראשית גילוי ההמשכה תחלה מתלבש בתורה שהוא ראשית בחי' ראש ומוח ששם שורה אוא"ס לפי שהוא בחי' כח מ"ה בחי' ביטול, ולכך ת"ת כנגד כולם117 וזהו מלמעלה למטה, אך הנה ארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה118 אפי' תו' אין לו מפני שצ"ל העלאה תחלה שז"ע תפלה שבכלל גמ"ח יחשב כמו שפרש"י בשבת פ' מפנין119 שעיון תפלה בכלל גמ"ח כמ"ש גומל נפשו איש חסד120, ולכן קודם התורה צ"ל מקודם התפלה121 דהיינו מפני כי לעורר ההמשכה הוא ע"י התפלה שהיא ממטה למעלה וכמ"ש סולם מוצב ארצה122 וראשו מגיע השמימה לפי שהוא בחי' הרצוא לאלקות, דא"א להיות המשכה מלמעלמ"ט כ"א שיהי' מקודם העלאה מלמטלמ"ע וכמ"ש אם ישים אליו לבו123 רוחו ונשמתו אליו יאסוף, ולכך כתי' בק"ש וזאת המצוה דהיינו שהוא כללות כל המצות והוא לפי שעיקר הרצוא שעי"ז יהי' אח"כ המשכה, ולכן אסור לאכול קודם התפלה124 לפי שעדיין לא נמשכה המשכה אפי' במוח ונק' אז האדם רק בשם דם, כמ"ש לא תאכלו על הדם125 ופי' רז"ל קודם שתתפללו על דמכם, אך אחר התפלה נק' בחי' אדם, שממשיך בחי' אלף אלופו ש"ע בבחי' דם כו', ואז אדם בגימ' מ"ה126 כו', והיינו ע"י שממשיך בחי' קומה ש"מ שהוא בחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם, וז"ע פ' ראשונה של ק"ש.
יגיא
ד) ומעתה י"ל מ"ש בפ' שני' דק"ש ואספת דגנך127 כו', שלכאו' קשה מאי איכפת לי' אם יאסוף או לאו הלא אומר אח"כ ואכלת ושבעת128, אך הענין הוא דהנה ארז"ל עשה תורתך קבע129 ומלאכתך עראי, והנה בבחי' קבע ועראי130 אין הפי' דוקא בבחי' ריבוי ומיעוט דא"כ למה לא אמר למוד הרבה אלא הפי' בעיקר הרצון, שעיקר כוונתו ורצונו יהי'131 רק ללמוד תורה, דהיינו שאפי' אם עוסק במו"מ יהי' המכוון מזה כדי שישתכר ויהי' לו פרנסה לפרנס א"ע וב"ב ועי"ז יוכל ללמוד תורה וגם בכלל צדקה יחשב כמשרז"ל ע"פ עושה צדקות בכ"ע132 זה הזן133 כו' וכן כה"ג בכל מה שעושה, וזהו ואספת דגנך דהיינו שיאסוף הכל לבחי' אחד דהיינו לבחי' ביטול מעלמא דפרודא134 לעלמא דיחודא. והנה אח"כ מזכירין יצ"מ, וצ"ל מה שייכות ענין יצ"מ לק"ש, אך הענין הוא דהיינו שאל יאמר האדם איך יגיע לזה המדריגה הגדולה לנצח את המלחמה הנ"ל עם היצה"ר לכובשו שגם הוא יבא לבחי' ואהבת כו', כי ידע אינש בנפשו איך שהוא מלא עוונות, ועוונותיכם מבדילין135 כו' כתיב, ומאן דנפח צריך שלא יפסיק136 שום דבר כדי שיעלה הנפיחה, לא כן אני כי עוונותיכם מבדילין כו', ולכך מזכירין יצ"מ דהיינו כי כמו שבמצרים היו ישראל מושקעים במ"ט שע"ט137 ומ"מ אחר יצ"מ במשך נ' ימים קבלו את התורה138 שהי' גילוי אלקות פב"פ139 כו', והיינו לפי שהי' אתעדל"ע מעצמו140 בלי שום אתעדל"ת141 כלל וכמ"ש אני הוי' אלקיכם142 אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ וכמשארז"ל עד שנגלה עליהם ממה"מ143 הקב"ה וגאלם, וזהו מ"ש אנכי הוי' אלקיך144 אשר הוצאתיך שע"י יצ"מ הי' התגלות בחי' אנכי מי שאנכי145 כו', וכך גם עתה ע"י תשובה גמורה יכול
ד) ומעתה י"ל מ"ש בפ' שני' דק"ש ואספת דגנך127 כו', שלכאו' קשה מאי איכפת לי' אם יאסוף או לאו הלא אומר אח"כ ואכלת ושבעת128, אך הענין הוא דהנה ארז"ל עשה תורתך קבע129 ומלאכתך עראי, והנה בבחי' קבע ועראי130 אין הפי' דוקא בבחי' ריבוי ומיעוט דא"כ למה לא אמר למוד הרבה אלא הפי' בעיקר הרצון, שעיקר כוונתו ורצונו יהי'131 רק ללמוד תורה, דהיינו שאפי' אם עוסק במו"מ יהי' המכוון מזה כדי שישתכר ויהי' לו פרנסה לפרנס א"ע וב"ב ועי"ז יוכל ללמוד תורה וגם בכלל צדקה יחשב כמשרז"ל ע"פ עושה צדקות בכ"ע132 זה הזן133 כו' וכן כה"ג בכל מה שעושה, וזהו ואספת דגנך דהיינו שיאסוף הכל לבחי' אחד דהיינו לבחי' ביטול מעלמא דפרודא134 לעלמא דיחודא. והנה אח"כ מזכירין יצ"מ, וצ"ל מה שייכות ענין יצ"מ לק"ש, אך הענין הוא דהיינו שאל יאמר האדם איך יגיע לזה המדריגה הגדולה לנצח את המלחמה הנ"ל עם היצה"ר לכובשו שגם הוא יבא לבחי' ואהבת כו', כי ידע אינש בנפשו איך שהוא מלא עוונות, ועוונותיכם מבדילין135 כו' כתיב, ומאן דנפח צריך שלא יפסיק136 שום דבר כדי שיעלה הנפיחה, לא כן אני כי עוונותיכם מבדילין כו', ולכך מזכירין יצ"מ דהיינו כי כמו שבמצרים היו ישראל מושקעים במ"ט שע"ט137 ומ"מ אחר יצ"מ במשך נ' ימים קבלו את התורה138 שהי' גילוי אלקות פב"פ139 כו', והיינו לפי שהי' אתעדל"ע מעצמו140 בלי שום אתעדל"ת141 כלל וכמ"ש אני הוי' אלקיכם142 אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ וכמשארז"ל עד שנגלה עליהם ממה"מ143 הקב"ה וגאלם, וזהו מ"ש אנכי הוי' אלקיך144 אשר הוצאתיך שע"י יצ"מ הי' התגלות בחי' אנכי מי שאנכי145 כו', וכך גם עתה ע"י תשובה גמורה יכול
ידיב
להיות יצ"מ לצאת מהמצרים וגבולים כו', כי גם עתה יש יצ"מ146, הגם שזה הי' זמן כביר אך התורה היא למעלה מהזמן ומקום147 כמ"ש מזה במ"א, שלכן נק' אדם כו', ולכן חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא עצמו יצא ממצרים148 כו', אך זהו ע"י תשובה דוקא, וחז"ל תקנו להקדים שתים לפני'149 יוצר אור ואהבת עולם, והוא לפי שבימי משה הי' דור דיעה151 ע"כ מיד שהיו מתבונני' בפ' שמע ישראל מיד הי' נתעורר אוי"ר כו' לפי שהיו נשמות גבוהות ולא היו צריכין להעמקת הדעת והרחב הביאור150, אבל עתה שנתמעטו הלבבות וראו שאין די בק"ש לבד לפי שהוא בקיצור גדול, לזה תקנו שתים לפניה, ודרך כלל הוא בחי' ביאור פסוק שמע ישראל כי ברכת יוצר אור הוא ביאור על תיבות הוי' אחד152, דהיינו על עלמא דאתגלי'153, איך שהוא מחי' את כולם והאופנים כו' ברעש גדול כו', ואיך שהמלאכים משבחים באימה ואומרים ביראה, ששרשם מבחי' הדבור154 כמ"ש וברוח פיו כל צבאם155, ואח"כ אהבת עולם הוא ביאור על הוי' אלקינו156 כו', עלמא דאתכסי'157 דהיינו איך שנש"י אהבתיך בבחי' אהבה עצמי', ובהרחב הזמן שנתמעטו הלבבות יותר וראו שאין די בזה ואינו מספיק להוציא האהבה מהעלם אל הגילוי כו', תיקנו עוד פסוד"ז158 שהוא ביאור יותר רחב כו', ואחר ק"ש בא הברכה דאמת ויציב שיש בה ט"ו ווי"ן159, והנה איתא בווין תתקטר160 דהיינו התקשרות והתחברות הוא ע"י ווין וכמ"ש עשה ווים לעמודים161 כו' ובחצר המשכן ז"ע יתדות המשכן162 שהם המחברים את המשכן
להיות יצ"מ לצאת מהמצרים וגבולים כו', כי גם עתה יש יצ"מ146, הגם שזה הי' זמן כביר אך התורה היא למעלה מהזמן ומקום147 כמ"ש מזה במ"א, שלכן נק' אדם כו', ולכן חייב אדם לראות א"ע כאלו הוא עצמו יצא ממצרים148 כו', אך זהו ע"י תשובה דוקא, וחז"ל תקנו להקדים שתים לפני'149 יוצר אור ואהבת עולם, והוא לפי שבימי משה הי' דור דיעה151 ע"כ מיד שהיו מתבונני' בפ' שמע ישראל מיד הי' נתעורר אוי"ר כו' לפי שהיו נשמות גבוהות ולא היו צריכין להעמקת הדעת והרחב הביאור150, אבל עתה שנתמעטו הלבבות וראו שאין די בק"ש לבד לפי שהוא בקיצור גדול, לזה תקנו שתים לפניה, ודרך כלל הוא בחי' ביאור פסוק שמע ישראל כי ברכת יוצר אור הוא ביאור על תיבות הוי' אחד152, דהיינו על עלמא דאתגלי'153, איך שהוא מחי' את כולם והאופנים כו' ברעש גדול כו', ואיך שהמלאכים משבחים באימה ואומרים ביראה, ששרשם מבחי' הדבור154 כמ"ש וברוח פיו כל צבאם155, ואח"כ אהבת עולם הוא ביאור על הוי' אלקינו156 כו', עלמא דאתכסי'157 דהיינו איך שנש"י אהבתיך בבחי' אהבה עצמי', ובהרחב הזמן שנתמעטו הלבבות יותר וראו שאין די בזה ואינו מספיק להוציא האהבה מהעלם אל הגילוי כו', תיקנו עוד פסוד"ז158 שהוא ביאור יותר רחב כו', ואחר ק"ש בא הברכה דאמת ויציב שיש בה ט"ו ווי"ן159, והנה איתא בווין תתקטר160 דהיינו התקשרות והתחברות הוא ע"י ווין וכמ"ש עשה ווים לעמודים161 כו' ובחצר המשכן ז"ע יתדות המשכן162 שהם המחברים את המשכן
טויג
לארץ ע' בפרש"י בחומש163, והוא בחי' כי כל בשמים ובארץ ות"א דאחיד164 בשמיא וארעא, ולכך אומרים אמת ויציב ונכון וקיים כו' דהיינו שיתאמת אצלו ויהי' מקושר כל היום לאלקות גם אפי' בעת שעוסק במו"מ וכה"ג, וזהו הנק' התקשרות על כל היום, ולכך הם ט"ו ווין היינו לפי שהוא מספר בחי' י"ה, ונודע כי בחי' י"ה הוא בחי' חו"ב165 הנק' אין ויש166 והם תרין ריעין דל"מ167, שלכאו' אינו מובן איך הם תרין ריעין כו' הלא הם שני הפכים כו' אך מצד שהיש בטל בתכלית לכן הם תרדל"מ, וזהו שאומרים כאן אחר ק"ש ט"ו ווין דהיינו להמשיך בחי' י"ה בו"ה שהוא מקור עלמא דאתגלי' שהוא עולם הפירוד כדי שיהי' ג"כ ביטול היש לאין כו' ויהי' השם שלם כו'.
לארץ ע' בפרש"י בחומש163, והוא בחי' כי כל בשמים ובארץ ות"א דאחיד164 בשמיא וארעא, ולכך אומרים אמת ויציב ונכון וקיים כו' דהיינו שיתאמת אצלו ויהי' מקושר כל היום לאלקות גם אפי' בעת שעוסק במו"מ וכה"ג, וזהו הנק' התקשרות על כל היום, ולכך הם ט"ו ווין היינו לפי שהוא מספר בחי' י"ה, ונודע כי בחי' י"ה הוא בחי' חו"ב165 הנק' אין ויש166 והם תרין ריעין דל"מ167, שלכאו' אינו מובן איך הם תרין ריעין כו' הלא הם שני הפכים כו' אך מצד שהיש בטל בתכלית לכן הם תרדל"מ, וזהו שאומרים כאן אחר ק"ש ט"ו ווין דהיינו להמשיך בחי' י"ה בו"ה שהוא מקור עלמא דאתגלי' שהוא עולם הפירוד כדי שיהי' ג"כ ביטול היש לאין כו' ויהי' השם שלם כו'.
טזועפ"ז יובן ענין דקדוק ל' אותו דבר כו' עדיין כו' וגם בנו דוקא ג"כ, דהנה רש"י ז"ל בחומש168 פי' הוי' אלקינו ה' אחד מה שעתה הוי' אלקינו יהי' לע"ל הוי' אחד, והיינו ע"י שהעלם נתן בלבם בלב האדם כנ"ל, שזמן ניתן לבחי' עולם עד כמה תהי' בבחי' ההעלם כמובן מרבות ר"פ מקץ ע"פ קץ שם לחשך169 דיצה"ר כו' ע"ש, וע"י העבודה יזדכך העולם כמ"ש בביאור ע"פ כי עכ"כ חופה בלק"ת שה"ש170 בסופו, ואז מה שעכשיו ה' אלקינו יהי' הוי' אחד כו', וכ"ז שלא נעקר יצה"ר מן העולם171 אותו דבר שצויתנו עדיין נוהג בנו לבד כו', וז"ע ה' אלקינו ה' אחד כו'.