Toras Shmuel·Year 5641·Maamarim·Another Explanation on the 150 of Atzilusתורת שמואל·תרמ"א·מאמרים·ועוי"ל ענין ק"נ דאצי'

אועוי"ל ענין ק"נ דאצי'
ל"נ ולא הועתק
ועוי"ל ענין¹ ק"נ דאצי'* (היינו לתרץ² איך שייך לומר לשון קליפה מאחר שזהו אצילות), כי³ הנה באצילות דקדושה יש ג"כ אורות וכלים, ולדעת הר"מ⁵

ב*)נרשם בצד הימיני של העמוד בהפסק קו: תקס"ז נייר לבן דק"ו ע"א^א *)והיינו^ב שמק"ך צירופי אלקי'^ג מקבלי' גם ק"ך צירופי' דבחי' אל אחר^ד כו' וז"ע עמלק גימ' רם^ה, ובלעם נכד לבן הארמי^ו שזהו ממש ענין הסתעפות הנגע שנמשך מלבן שבלעו"ז כתי' בו ויקר אלקי'^ז אין ויקר אלא לשון טומאה במד"ר פ' ויקרא^ח, שזהו מה שנמשך ע"י ק"נ דאצי' כמ"ש בלק"ת בד"ה בהרת ספ"ג^ט, והיינו מבחי' מ"ח צירופי' אחרוני'^י ע' בביאור ציץ^יא.

גר
מרקנטי⁴ עיקר אצילות הם האורות, ולא כן הכלים, והאריז"ל⁶ פירש שגם הכלים הם אצילות ממש, ועכ"ז אינן בערך לאצילות האורות, ושרש האורות מש' הוי'⁷, והכלים מש' אלקים וש' שדי שאמר לעולמו די⁸, אשר זהו כח המגביל שיהי' נמשך בבחי' גבול, כי משלימות הא"ס שיהי' בו ג"כ כח הגבול⁹, וא"כ לפ"ז נאמר דפי' ק"נ דאצי' אינו רק בחי' הכלים לבד שהם מבחי' ש' אלקים*, ונקרא אצי' מבחי' כח הגבול, אך הכלים דע"ס דקדושה הם בבחי' הביטול, כי באצילות מאיר חכמה¹⁰ כח מה¹¹ (ולכן¹³ שם גם איהו וגרמוהי חד¹²), משא"כ בק"נ נאמר¹⁴ ראו מ"ה¹⁵ שמרגיש

דרא
הביטול ולכן נק' בשם קליפה, ותדע שאפי' בע"ס דקדושה נק'¹⁶ דא מוחא ודא¹⁷ קליפה¹⁸ בזח"א פ' בראשית דף ך' ע"א, וכמו אותיות מחשבה ודבור הם כמו קליפה¹⁹ ולבוש לגבי עצם החכמה, וא"כ²⁰ גם הק"נ דאצילות אף שהיא²¹ אצי' מכח המגביל מ"מ נק' בשם²² קליפה, אלא שי"ל שהוא ע"ד הקליפה הנקרא שומר לפרי²³ כמ"ש בשל"ה בהקדמה די"ט ע"ב²⁴ בפי' השומר אחי אנכי²⁵, ועמ"ש בהוספה לת"א²⁶ בד"ה ויקח המן²⁷ את הלבוש, בענין²⁸ שמיני שבשמינית²⁹ ומעטרא לי' כסאסאה לשיבולתא, והיינו בכדי להיות ויגבה לבו בדרכי ה'³⁰, אלא שבהשתלשלות מהן בבי"ע נעשו קליפות ממש, דוגמת נהר דינור יוצא מזיעתן של חיות (שלמטה נעשה מזה דין קשה שעל ראש רשעים יחול³³ בגיהנם³¹ כו' כידוע, ובשרשו הזיעה הוא רק בחי' הפסולת³⁴ שיוצא מתוקף יראתם שזעים מחיל כסא³⁵, ובעבודה ז"ע שאחר ההתבוננות בתפלה יכול להיות נמשך כעס על ההיפך, וז"ע וחרה אף³⁶ דכתי' בפ' שני' של ק"ש כמ"ש בלק"ת פ' שלח בד"ה בפ' נסכים³²)³⁷, וגם בלא"ה יש הפרש גדול בין ק"נ דאצי' לק"נ דבי"ע כו', שהרי בקדושה אצילות לשון ויאצל³⁸

הרב
גילוי ההעלם³⁹ כו'⁴⁰, משא"כ הבריאה יש מאין, מעתה ג"כ יש הפרש גדול עד"ז בין ק"נ דאצי' לק"נ דבי"ע, ולכן⁴¹ אע"פ שבק"נ דבי"ע יש רע ממש רק שמעורב בטוב⁴² כו', לא נאמר כן בק"נ דאצי' ששם אין רע כלל (או אפ"ל שאינו רע גמור)⁴³ כ"א שאין⁴⁴ הביטול כדבעי למהוי, כ"א⁴⁵ ע"ד ראו מ"ה, וזהו שרש בחי' לגרמיה כו', רק למטה נמשך מזה כו'⁴⁶ (בהשתלשלות גם בחי' רע גמור כו'⁴⁷).

וועוי"ל באופן אחר לגמרי⁴⁸ שבק"נ דאצי' חצי' טוב וחצי' רע והרע הוא מה שנפל בה משבה"כ דתהו, וכמ"ש בלק"ת בד"ה אם בהרת פי' ק"נ דאצי', שבקדושה יש התכללות ע"י בחי' הת"ת שמיחד חו"ג, וכנודע עמ"ש⁵⁰ בפי' הזח"ב תרומה דקע"ה ע"ב⁴⁹, שמחבר חו"ג ומבריח מן הקצה אל הקצה שעולה עד הכתר, ומחבר עתיקא קדישא וזעיר אנפין, אבל בק"נ דאצי' אין בחי' התכללות כלל, ואעפ"כ מחמת חציה הטוב שבה מקבלת מאצי' דקדושה, רק מפני כי גם בטוב דק"נ אין בו התכללות לכן מה שמאיר בה מאצילות דקדושה זהו רק בבחי' מקיף ולא בבחי' או"פ, ולכן יכול להיות חצי' שכלפי חוץ רע, וענין הנגעים הוא שבהסתלק אור אבא מזו"נ דקדושה אזי לא נמצא בהם ג"כ ההתכללות גמור ואזי יכול להיות יניקה לק"נ דאצילות מעור דזו"נ דקדושה, והיינו ע"י השער לבן שצומח בנגע דבהרת (וצ"ל שהגם שיש בהם בחי' ההתכללות שיש בתיקון שכל מדה כלולה מכל הששה מדות אמנם זהו התכללות שמצד הכלים ועיקר התיקון זהו ההתכללות שמצד האורות שזה נמשך מצד השגחת אפין באפין היינו השגחת עתיקא קדישא בז"א כמ"ש בלק"ת⁵¹

זכי^יב בבחי' התהו דוקא שהיו נקודות זה תחת זה^יג לא היו משגיחין הכתר פב"פ עם הת"ת מפני שחסד וגבורה היו מפסיקין בניהם כמ"ש הפי' מתלמיד האריז"ל על ספד"צ^יד, אבל לא בתיקון, וגם החכ' נק' חיוהי כמ"ש בע"ח שער מ"א פ"ז^טו וכלי החכ' היא ג"כ מ"ה^טז לכן הגם שנמשך מהכתר ע"י חכמה לת"ת נק' זה פב"פ, היינו אפין באפין, ואולי אפין באפין זהו שלא ע"י החכמה, ומביאור דהחלצו ספ"ב^יז משמע שזהו ע"י החכמה. *)ועפ"ז^יח יובן מה שנת' בביאור דציץ^יט שאסתכלותא דעתיקא בז"א^כ זהו עין בעין^כא כי גם זה נמשך ע"י החכמה שנק' עין^כב חכמים עיני העדה^כג ואין עין אלא נבואה^כד גילוי ההעלם^כה כשמאיר בבינה עלמא עילאה^כו שמתגלה העלם דברק המבריק^כז דחכ' כו'. *)טו"ב^כח

חרג
בביאור החלצו דפ"ז ע"ב, וי"ל שאז נעשה בבחי' פרצוף שכל ספירה כלולה מעשר כמ"ש בביאור והניף פ"א, בלק"ת פ' אמור דל"ז ע"ד⁵², שז"ע המשכת אורות עליונים כי הכתר הוא הממוצע⁵³ המחבר וממשיך הארת המאציל א"ס ב"ה בנאצלים, וזאת נודע כי אור הכתר מאיר באצי' ע"י החכ' כמ"ש בע"ח דאור א"ס מתלבש באצי' בחכמה⁵⁴ לבדו, הובא בלק"ת⁵⁵ בדרוש בהרת פ"ד, ולכן כאשר אור אבא אינו מאיר לא נמצא בזו"נ ההתכללות מצד האורות שזהו עיקר התיקון*, ולכן יכול להסתעף סיבת הנגעים שנמשך יניקה לק"נ דאצי'). ועפ"ז יש להעיר ממ"ש בלק"ת ד"ה החלצו⁵⁷, בענין מדין שאינו מז' עממין מדות הרעות ניאוף וכדומה, כ"א ריב ומדון⁵⁸ שנאת חנם דקות הרע שזה כבד יותר לברר, מפני שאינו שב ע"ז כלל שחושב שבדין הוא שישנא אותו מפני שהנכון אתו נגד בעלי מריבו כו', ושרש ענין ריב ומדון זהו היפך ההתכללות, כ"א ענפין מתפרדין⁵⁹, וזהו עולם התהו⁵⁶ כו', שלא היו משגיחין אפין באפין כמ"ש בספד"צ, תרומה קע"ו ב' עד לא הוו מתקלא לא היו משגיחין אפין באפין.

טרד
ועוי"ל* בענין ק"נ דאצילות (היינו שלפי הנ"ל שבק"נ יש רע צריכים לתרץ איך שייך לומר לשון אצילות על ק"נ⁶⁰, והענין הוא דהנה מה שקורא ק"נ בשם אצילות אין פירושו כמו בכל מקום שאצילות הוא אלקות⁶¹ שהוא גילוי ההעלם ולא כמו בריאה יש מאין כנזכר לעיל, וגם לא כמ"ש במ"א בפי' אצי' שהוא כמו בל"א געטליך, ולא אלקה⁶² (בל"א⁶³ גאט⁶⁴) כ"א אפ"ל ששייך לשון אצילות גם במה שאינו אלקות כלל, ויובן זה ע"פ מה שנודע שיש נשמות דאצי' שהם למעלה מבחי' נשמות הנבראים, כמ"ש בת"א בד"ה ואלה המשפטים⁶⁵ בענין וזרעתי את בית ישראל⁶⁶ זרע אדם וזרע בהמה⁶⁷ שיש נשמות שנק' בשם זרע אדם שהם נשמות דאצי' ונשמות הנק' בשם זרע בהמה שהם הנשמות דבי"ע שנק' בשם בהמה כמו המלאכים שנק' בשם

ירה
בהמות י"ב בקר⁷⁰ דבריאה⁶⁸, ובשם חיות דיצי'⁶⁹ שראה יחזקאל⁷¹ כו', כן גם הנשמות נק' בשם זרע בהמה, ויש נשמות דאצי' שנק' זרע אדם כמו נשמת האבות⁷² ומשה⁷³, ומ"מ גם הנשמות דאצי' אינם אלקות ממש, ואינם כמו העשר ספירות דאצי' כמ"ש מזה באגה"ק סי' ך'⁷⁴ ד"ה איהו וחיוהי, כמ"כ יוכל להשתלשל גם ק"נ דאצי', ואינו אלקות ח"ו ולא כמו ע"ס דקדושה דאצי' דאיהו וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד⁷⁵, משא"כ בנשמות דאצי' וכ"ש וק"ו בק"נ דאצי', והיינו כי הקו וחוט מאיר בספי' התפארת דאצי', (אם ע"י החכ' דאצי' כמ"ש בלק"ת⁷⁶ בד"ה אם בהרת פ"ד בהג"ה ע"ש, וביותר לפי מה שמדברים כאן שהקו ז"ע חוטא יקירא קדישא שנת' באד"ר פ' נשא דקל"ד ע"א, או ע"פ מ"ש במ"א בענין שהת"ת עולה עד הכתר⁷⁷, ע"פ מ"ש בזהר תרומה דקע"ה ב'), וזהו סוד קדוש בוא"ו, וע"י התפארת מאיר בחו"ג ג"כ וכנודע שהתפארת מחבר חו"ג ע"י שמאיר בו מבחי' דלאו מכל אינון מדות⁷⁸ איהו כלל כמ"ש באגה"ק סי' י"ב ד"ה והי' מעשה הצדקה שלום, שלכן יש בכחו לחברם, וכאשר מחבר חו"ג ממילא מאיר גם בהם הארת הקו וחוט, וכן בכל הע"ס דאצי', משא"כ אפי' בנשמות דאצי' אין מאיר הארת הקו וחוט, וכ"ש וק"ו בק"נ דאצי' כו', ובודאי יש הפרש גדול בין נשמות דאצי' שהן קדש כמ"ש קדש ישראל לה'⁷⁹, נשמה שנתת בי טהורה היא⁸⁰, משא"כ ק"נ דאצי' (שאין שייך שמות קדש וטהר, שהרי ק"נ הוא מחצה טוב ומחצה רע כמ"ש בלק"ת⁸¹ בדרוש בהרת הנ"ל, ובפ' חקת⁸² בד"ה ויקחו אליך פרה איתא במשניות פ"א ע"ש ובנשמות דאצי' הגם שאין מאיר בהם הקו מ"מ אף גם לאחר שירדו הנר"נ דאצי' לעוה"ז לצדיקים הראשונים אפשר שלא נשתנה מהותן להיות דבר נפרד מאלקות ולכן הי' מסתלקות (מן הגוף) כשרוצה⁸⁴ לחטוא בטרם יחטאו⁸³ כמ"ש באגה"ק סי' ך' ד"ה איהו וחיוהי הנ"ל, שנמצא אינם בערך כלל לבחי' ק"נ דאצי' שיש בה מחצה רע כו') רק המכוון מן הדמיון שמדמים ק"נ דאצי' לנשמות דאצי' זהו איך ששייך לשון אצילות גם בבחי' נשמות דאצי' שאינם אלקות

יארו
ממש לברוא בהם וע"י יש מאין כמו הכלים די"ס דאצי' שבהם מלובש הקו וחוט, ועכ"ז נקראים הנשמות נשמות דאצי', עד"ז יובן שגם בק"נ שייך לומר לשון אצילות*.

יבועוי"ל⁸⁵ שנקראו ק"נ בשם אצי' ע"ד ואצלתי מן הרוח⁸⁶ אשר עליך ושמתי עליהם היינו על ע' איש הזקנים, הרי המשכת הרוח בע' זקנים⁸⁷ נק' אצי', ואצילות זו נמשך ממשה, שנמצא משה נק' כמו מאציל לגבי הע' זקנים שנק' אצילות, שמובן שאצילות בחי' הע' זקנים אין זה ערך כלל לבחי' האצילות דע"ס דאצי' שנאצל מן המאציל ממש, משא"כ ע' זקנים אצילותן הוא מנשמת משה שהיא נשמה, ואינה דומה לע"ס ממש, ועד"ז יובן ענין ק"נ דאצי', ושרש אצילותן אפ"ל שהוא מסיגי מדה"ד דאצי', שמעטפיה דיצחק⁸⁸ כו', וכבר ארז"ל אליו ולא למדותיו⁸⁹ נמצא המדות אין ערוך אליו ממש כי לאו מכל אלין מדות איהו כלל.

יגרז
ודע⁹⁰ שמעמד קלי' דאצי' הוא בבריאה⁹¹.

ידוענין^כט בחי' חצי' טוב^ל שבק"נ הוא בחי' הרגשת היש, ומ"מ בחי' ק"נ יכול להתברר ולהיות בבחי' ביטול לגמרי באוא"ס וכענין וכל צבא השמים לך משתחוים^לא שהוא בחי' הביטול שבנבראים דבי"ע דקדושה, היינו מה שכבר נתברר מהנצוצות דתהו שנפלו בשבה"כ כמ"ש בלק"ת בביאור החלצו^לב, וז"ע שלפעמים בחי' נוגה עולה לגמרי בקדושה ועליה נא' והנה טוב מאד כמ"ש בד"ה ויקחו אליך הנ"ל^לג. צ"ע^לד בענין משה משה לא פסיק^לה, ולפמשנ"ת בביאור ציץ מן המים דח"ס^לו עצמה שלמעלה מקרומא דאוירא^לז משיתיהו בגוף ע"ש, וגם נת' לעיל^לח שאפשר שלא נשתנה גם בכל הצדיקים הראשונים, ע' בביאור דהחלצו ספ"א^לט בענין משה משה לא פסיק שזהו מצד הדעת המשכת פנימיות רעו"ד^מ, שהאור הוא אלקות בבי"ע כמו באצי', ובביאור ואלה המשפטים^מא. וע'^מב בביאורמג בחדש השלישי דתקס"ז^מד, ובמאה"ז ויחי דרמ"ו ע"פ נפתלי אילה שלוחה דתקס"ז^מה שפי' שאותיות הדבור הם דומם ושרשם מבחי' מדבר בחי' כתר^מג, וכמשנ"ת מזה בד"ה אדם כי יהי' בעור בשרו דרל"ה^מו פ"ג וספ"ו. כמ"ש במד"ר פ' תזריע פט"ו^מז אדם משוקל^מח חציו מים וחציו דם, בשעה שהוא זוכה לא המים רבי' על הדם ולא הדם רבה^מט על המים, ובזמן שחוטא כו' פעמים שהדם רבהמט על המים ונעשה מצורע הה"ד אדם או דם, ואין זה סותר למ"ש בלק"ת ד"ה אם בהרת פ"ד^נ וז"ל והנה הנגע הוא בהרת לבנה ועד"מ למטה באדם הוא ענין הסתלקות הדם מאותו מקום כי הדם הוא הנפש^נא עכ"ל, שהכוונה היא אחת עם מה שכ' המד"ר לפי שהילוך וסיבוב הדם תלוי במים שבדם, ולכן כשחוטא והדם רבים על המים אין המים מסבבים את הדם ונעשה מצורע שנעשה העור לבן בהרת לבנה שהו"ע הסתלקות החיות ממקום ההוא כו'.