Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אלה"ע וכו' זאת תהי'
לא הועתק
להבין ענין טהרת המצורע1 שהוא ע"י שני צפורים, כמ"ש ולקח למטהר שתי צפרים2 חיות טהורות כו' ואח"כ נא' ושילח את הציפור החיה3 ע"פ השדה.
לא הועתק
להבין ענין טהרת המצורע1 שהוא ע"י שני צפורים, כמ"ש ולקח למטהר שתי צפרים2 חיות טהורות כו' ואח"כ נא' ושילח את הציפור החיה3 ע"פ השדה.
בזאת תהי' תורת המצורע4, וארז"ל במד"ר במקומו5 מפסוק (משלי ואו)6 שש הנה שנא ה' המוציא שם רע, שעבור לה"ר ורכילות והוצאת שם רע לוקים בנגעים כמו הנחש שהוציא שם רע על בוראו לכן לקה בנגעים כמארז"ל במד"ר בראשית פ' ך'7 שאררו בצרעת, הלין סלעיא דביה, צרען אינון (ופי' המ"כ החברבורות כמו סלעים של8 הנחש צרעת הם), וכן ע"י לב חורש מחשבות און9 עי"ז לוקים ג"כ בצרעת, ע"ש במד"ר. וצ"ל מהו ענין לה"ר ורכילות והוצאת ש"ר ולב חורש מחשבת און שהם חטא ופגמו הדבור ומחשבה כמארז"ל הלב חושב10 להיות לוקים עי"ז
גנרשם בשולי היריעה: שחוטה מוח בינה דנוגה, חיה חכמה דנוגה בלק"ת מהאריז"ל במקומוא.
דקפט
בצרעת. וגם צ"ל מה שלענין טהרת המצורע ה"צ שתי צפרים, והאחת שחטו11, והשנית שלחו ע"פ השדה. ובכדי להבין ענין הנגעי' נקדים ענין הפלוגתא שקא מפלגי במתיבתא דרקיע12 בדין דבהרת שאם בהרת קדמה כו', ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע כו', וצ"ל מ"ע מתיבתא דרקיע, ונת'13 שענין בחי' רקיע הוא רקיע תמינאה14 שלמעלה מז' רקיעים15 שהוא בחי' רקיע כעין הקרח16, אשר מבטן מי17 בחי' עת"י18 יצא הקרח, שהרקיע הוא שער הנו"ן דבינה שנק' שער האיתן19 ובו הוא גילוי התענוג כו' שהתגלות עתיק הוא בבינה20 דוקא כמו שבגשמיות כאשר מבין השכל על בוריו אז מתענג ממנו כו' כך למעלה עיקר גילוי הענג הוא בבינה שנק' רקיע21, ומבחי' רקיע זה מאיר במתיבתא דרקיע שהוא בחי'23 ג"ע העליון22. שבבחי' געה"ע שהוא בבריאה*24 מלובש בחי' רקיע בחי' בינה כמ"ש בת"ז אימא מקננא בכורסיא24 כו', כי בד"כ יש ב' בחי' געה"ע וגעה"ת25, ואף שיש כמה בחי' ג"ע אך זה בדרך פרט, אבל בד"כ יש ב' בחי' געה"ת וגעה"ע וכמו"כ יש ב' מתיבתות26 כמ"ש בזהר דהיינו מתיבתא דרקיע כנ"ל ומתיבתא דמט"ט, וכמו שלמטה בגשמי' היו ב' מתיבתות מתיבתא דסוריא27 ומתיבתא דנהרדעא28 כו'. והנה הזוכים לישב במתיבתא דרקיע הם נשמות הצדיקים גדולים תנאים ואמוראים, ולהבין ענין תנאים ואמוראים, הנה שם תנאים29 הוא מל' והאתנים מוסדי ארץ30, אתנים אותיות תנאים31,
בצרעת. וגם צ"ל מה שלענין טהרת המצורע ה"צ שתי צפרים, והאחת שחטו11, והשנית שלחו ע"פ השדה. ובכדי להבין ענין הנגעי' נקדים ענין הפלוגתא שקא מפלגי במתיבתא דרקיע12 בדין דבהרת שאם בהרת קדמה כו', ספק הקב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע כו', וצ"ל מ"ע מתיבתא דרקיע, ונת'13 שענין בחי' רקיע הוא רקיע תמינאה14 שלמעלה מז' רקיעים15 שהוא בחי' רקיע כעין הקרח16, אשר מבטן מי17 בחי' עת"י18 יצא הקרח, שהרקיע הוא שער הנו"ן דבינה שנק' שער האיתן19 ובו הוא גילוי התענוג כו' שהתגלות עתיק הוא בבינה20 דוקא כמו שבגשמיות כאשר מבין השכל על בוריו אז מתענג ממנו כו' כך למעלה עיקר גילוי הענג הוא בבינה שנק' רקיע21, ומבחי' רקיע זה מאיר במתיבתא דרקיע שהוא בחי'23 ג"ע העליון22. שבבחי' געה"ע שהוא בבריאה*24 מלובש בחי' רקיע בחי' בינה כמ"ש בת"ז אימא מקננא בכורסיא24 כו', כי בד"כ יש ב' בחי' געה"ע וגעה"ת25, ואף שיש כמה בחי' ג"ע אך זה בדרך פרט, אבל בד"כ יש ב' בחי' געה"ת וגעה"ע וכמו"כ יש ב' מתיבתות26 כמ"ש בזהר דהיינו מתיבתא דרקיע כנ"ל ומתיבתא דמט"ט, וכמו שלמטה בגשמי' היו ב' מתיבתות מתיבתא דסוריא27 ומתיבתא דנהרדעא28 כו'. והנה הזוכים לישב במתיבתא דרקיע הם נשמות הצדיקים גדולים תנאים ואמוראים, ולהבין ענין תנאים ואמוראים, הנה שם תנאים29 הוא מל' והאתנים מוסדי ארץ30, אתנים אותיות תנאים31,
הקצ
ואיתן גימ' תניא32, ואמוראים33 מל' את ה' האמרת היום34 ומל' כי אמרתי עולם חסד יבנה35. ופי' תנאים מל' אתנים, כי הנה כתי' משכיל36 לאיתן*, פי' משכיל הוא בחי' אור כנ"ל37 בפי' אור מים רקיע, ואיתן הוא בחי' רקיע בחי' חוזק כמשארז"ל איתן כמשמעו קשה38, ופי' משכיל לאיתן היינו ההארה המאיר מבחי' משכיל לבחי' איתן והיינו בחי' ההברקה שמבריק כו'. ולהבין ענין התנאים והאמוראים צ"ל מה שהתנאים והאמוראים היו יכולים לעשות נסים39 גדולים ונפלאים, ר' פנחס40 בן יאיר שא' גינאי חלוק לי מימך41 מה שבהאסף משה וס' רבוא מישראל בשעת קי"ס הי' פלא. ויובן זה בהקדם ענין תורה ותפלה, הנה ארז"ל על מה אבדה הארץ42 על שלא ברכו בתורה43 תחלה, ואין הפי' שלא ברכו ברכת התורה כ"א שלא המשיכו בתו' כי אוריי' מח"ע נפקת44, אאלפך חכ'45 ששרש התורה היא מבחי' חכ', אכן התורה ירדה למטה ונתלבשה בו"ק כשר פסול כו' וצריכין להמשיך שרש התורה בתורה זהו ע"י בחי' ומדרגת התפלה שהתפלה היא הקדמה בכדי להמשיך שרש התורה בתורה כו'. כי הנה ענין התפלה הוא להתבונן בגדולת ה' א"ס ב"ה איך שלגדולתו אין חקר46 ואיך שכל השתלשלו' העולמות מריש כ"ד עד סוכד"ר מקור התהוותן וחיותן הוא רק מהארה בעלמא כו', וזהו ענין אחד דק"ש איך דכולא קמי' כלא חשיב47, אי לזאת לא
ואיתן גימ' תניא32, ואמוראים33 מל' את ה' האמרת היום34 ומל' כי אמרתי עולם חסד יבנה35. ופי' תנאים מל' אתנים, כי הנה כתי' משכיל36 לאיתן*, פי' משכיל הוא בחי' אור כנ"ל37 בפי' אור מים רקיע, ואיתן הוא בחי' רקיע בחי' חוזק כמשארז"ל איתן כמשמעו קשה38, ופי' משכיל לאיתן היינו ההארה המאיר מבחי' משכיל לבחי' איתן והיינו בחי' ההברקה שמבריק כו'. ולהבין ענין התנאים והאמוראים צ"ל מה שהתנאים והאמוראים היו יכולים לעשות נסים39 גדולים ונפלאים, ר' פנחס40 בן יאיר שא' גינאי חלוק לי מימך41 מה שבהאסף משה וס' רבוא מישראל בשעת קי"ס הי' פלא. ויובן זה בהקדם ענין תורה ותפלה, הנה ארז"ל על מה אבדה הארץ42 על שלא ברכו בתורה43 תחלה, ואין הפי' שלא ברכו ברכת התורה כ"א שלא המשיכו בתו' כי אוריי' מח"ע נפקת44, אאלפך חכ'45 ששרש התורה היא מבחי' חכ', אכן התורה ירדה למטה ונתלבשה בו"ק כשר פסול כו' וצריכין להמשיך שרש התורה בתורה זהו ע"י בחי' ומדרגת התפלה שהתפלה היא הקדמה בכדי להמשיך שרש התורה בתורה כו'. כי הנה ענין התפלה הוא להתבונן בגדולת ה' א"ס ב"ה איך שלגדולתו אין חקר46 ואיך שכל השתלשלו' העולמות מריש כ"ד עד סוכד"ר מקור התהוותן וחיותן הוא רק מהארה בעלמא כו', וזהו ענין אחד דק"ש איך דכולא קמי' כלא חשיב47, אי לזאת לא
ו*)נרשם בשולי היריעה ואולי שייך לכאן: איתן פי' בלק"תב סוף ביאור בשעה שהקדימו דט"ו ע"ב שער החמשים דבינה ועליו אמרו אותיות איתן משמשות לעתידג.
זקצא
יחפוץ בשום דבר כ"א לה' לבדו, וזהו ואהבת את הוי'48 שלא יהי' רצון אחר כ"א לה' לבדו, אך איך ימלא חפצו ורצונו שאינו חפץ כ"א לה' לבדו הלא לית מח' תפיסא בי'49 זהו מ"ש אח"כ והיו הדברים האלה50 אשר אנכי מצוך וקאי על התורה שאורייתא וקוב"ה כולא חד51 כו', וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי כו', פי' שאף שהתורה היא בבחי' אלה דהיינו בבחי' ו"ק52 למטה עכ"ז נמצא בה בחי' אנכי מי שאנכי53 שרש התורה, והיינו בהקדם ענין התפלה דוקא, שע"י התפלה ממשיכים תוס' אור בחכמה שרש התורה. וזהו שארז"ל אבא בנימין אומר, על תפלתי שתהא סמוכה למטתי54, כי לימוד התורה צ"ל אחר התפלה כדי שיהי' המשכת הכתר בחכ' דתורה שזהו ע"י התפלה דוקא בחי' בכל מאדך, כמ"ש בביאור שני דיונתי שבלק"ת רפ"ד55, וממילא נמשך תוס' אור גם בתורה כמו שנתלבשה בו"ק כו'. וענין ל' אמוראים הוא מל' את ה' האמרת כו' כי אמרתי עולם חסד יבנה ל' אמירה ודבור, הנה מצינו שהכתוב מזהיר על דבור התורה*56 כמ"ש בהרבה מקומות, וידבר ה' אל משה לאמר56 כו', וגם בגמ' הזהירו ע"ז57, וז"ע ודברת בם58 שבק"ש, כי הנה שרש הדבור הוא מבחי' גבוה מאד שזהו מ"ש ויהי האדם לנפש חיה, ות"י לרוח ממללא59, שהדבור הוא מבחי' חי'60 שלמעלה מבחי' נשמה, וגם מעלת המדבר הוא במה שיש לו בחי' הדבור כו', וגם הנה אנו רואים שע"י הרוח מוציאים61 השלהבת מן הגחלת שכבה ויש בה ניצוץ א' הנה ע"י הרוח שנופחים בה מוציאים אותה מהעלם אל הגילוי, כך הנה למעלה איתא בס"י
יחפוץ בשום דבר כ"א לה' לבדו, וזהו ואהבת את הוי'48 שלא יהי' רצון אחר כ"א לה' לבדו, אך איך ימלא חפצו ורצונו שאינו חפץ כ"א לה' לבדו הלא לית מח' תפיסא בי'49 זהו מ"ש אח"כ והיו הדברים האלה50 אשר אנכי מצוך וקאי על התורה שאורייתא וקוב"ה כולא חד51 כו', וזהו והיו הדברים האלה אשר אנכי כו', פי' שאף שהתורה היא בבחי' אלה דהיינו בבחי' ו"ק52 למטה עכ"ז נמצא בה בחי' אנכי מי שאנכי53 שרש התורה, והיינו בהקדם ענין התפלה דוקא, שע"י התפלה ממשיכים תוס' אור בחכמה שרש התורה. וזהו שארז"ל אבא בנימין אומר, על תפלתי שתהא סמוכה למטתי54, כי לימוד התורה צ"ל אחר התפלה כדי שיהי' המשכת הכתר בחכ' דתורה שזהו ע"י התפלה דוקא בחי' בכל מאדך, כמ"ש בביאור שני דיונתי שבלק"ת רפ"ד55, וממילא נמשך תוס' אור גם בתורה כמו שנתלבשה בו"ק כו'. וענין ל' אמוראים הוא מל' את ה' האמרת כו' כי אמרתי עולם חסד יבנה ל' אמירה ודבור, הנה מצינו שהכתוב מזהיר על דבור התורה*56 כמ"ש בהרבה מקומות, וידבר ה' אל משה לאמר56 כו', וגם בגמ' הזהירו ע"ז57, וז"ע ודברת בם58 שבק"ש, כי הנה שרש הדבור הוא מבחי' גבוה מאד שזהו מ"ש ויהי האדם לנפש חיה, ות"י לרוח ממללא59, שהדבור הוא מבחי' חי'60 שלמעלה מבחי' נשמה, וגם מעלת המדבר הוא במה שיש לו בחי' הדבור כו', וגם הנה אנו רואים שע"י הרוח מוציאים61 השלהבת מן הגחלת שכבה ויש בה ניצוץ א' הנה ע"י הרוח שנופחים בה מוציאים אותה מהעלם אל הגילוי, כך הנה למעלה איתא בס"י
חקצב
עשר ספירות62 בלי מה כשלהבת קשורה בגחלת, וע"י דבור התורה שהוא בחי' רוח מוציאים הע"ס מהעלם אל הגילוי להיות חסד דרועא ימינא63 מאיר למטה בגילוי, כי הרוח שרשו גבוה מאד והוא מבחי' אויר שלמעלה מבחי' אור64 והוא בחי' אור יו"ד65 כמ"ש במ"א, וזהו שהיו התנאים והאמוראים יכולים לעשות נסים גדולים לפי שע"י תורתם ועבודתם המשיכו מבחי' גבוה מאד מבחי' מי כנ"ל לכן היו יכולים לשנות היפך הטבע וכמו ע"ד שארז"ל מי שאמר לשמן66 וידליק יאמר לחומץ וידליק, פי' כי מבחי' מי יכול להיות שגם בחי' חומץ ידלק כמו שמן כי בחי' מי הוא למעלה מבחי' התחלקות הצירופים שבין שמן לחומץ כו' לכן יכול להיות שיאיר בחי' האור הנמשך בצירוף אותיות שמן בצירופי אותיות חומץ, וכמו מי יתן טהור מטמא67 שמבחי' מי יכול להיות טהור מטמא כו'.
עשר ספירות62 בלי מה כשלהבת קשורה בגחלת, וע"י דבור התורה שהוא בחי' רוח מוציאים הע"ס מהעלם אל הגילוי להיות חסד דרועא ימינא63 מאיר למטה בגילוי, כי הרוח שרשו גבוה מאד והוא מבחי' אויר שלמעלה מבחי' אור64 והוא בחי' אור יו"ד65 כמ"ש במ"א, וזהו שהיו התנאים והאמוראים יכולים לעשות נסים גדולים לפי שע"י תורתם ועבודתם המשיכו מבחי' גבוה מאד מבחי' מי כנ"ל לכן היו יכולים לשנות היפך הטבע וכמו ע"ד שארז"ל מי שאמר לשמן66 וידליק יאמר לחומץ וידליק, פי' כי מבחי' מי יכול להיות שגם בחי' חומץ ידלק כמו שמן כי בחי' מי הוא למעלה מבחי' התחלקות הצירופים שבין שמן לחומץ כו' לכן יכול להיות שיאיר בחי' האור הנמשך בצירוף אותיות שמן בצירופי אותיות חומץ, וכמו מי יתן טהור מטמא67 שמבחי' מי יכול להיות טהור מטמא כו'.
טומעתה יובן ענין הנגעים, כי הנה הנגעים הם שנים שהם ארבע68, והם לעו"ז69 כנגד לאה ורחל ושתי השפחות, והיינו שאת ובהרת הם לעו"ז כנגד לאה ורחל וכמו שלאה ורחל הי' להם שפחות בלהה וזלפה שפחה לזו ושפחה לזו כך בלעו"ז הוא בחי' ספחת70 שהיא טפל לשאת וטפל לבהרת71, וי"ל של' ספחת הוא מל'
ינרשם בשולי היריעה: לענין אויר ע' בביאור ציץד משהה למעלה מהבדלה שבין קדש לקדש ובאדם הוא קרום המפסיק בין המוח לאויר (לבד קרום של מוח שהמוח בתוכו) קדמון וע' בלק"ת בביאור החלצוו בענין קרומא דאויראז. א ''.כ/ד)בביאור ציץ משה: ראה תו"א תצוה פד, א-ב.
יאקצג
שפחות כו' והיינו שהנגעים הם ק"נ דאצי'72. ולכאו' צ"ל איך שייך לומר ק"נ דאצי'73 הלא כתי' לא יגורך רע74 שבאצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד75. אך הענין דהנה ק"נ דאצי' אינה רע כלל רק שהוא מקור76 שיתהוה מזה רע בהשתלשלות, וכנודע מענין נחש הנחושת* וכמ"ש והי' כל הנשוך וראה אותו וחי77 וארז"ל וכי נחש ממית או נחש מחי' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהן שבשמים היו מתרפאין78, ומבואר במ"א שהיו מביטי' למעלה והגביהו הרע בשרשו ששם אינו רע כלל, לכן הי' חי, הרי כי בשורש אינו רע כלל, ואעפ"כ נק' ק"נ דאצי' מפני כי הוא מקור לרע כו' כמ"ש במ"א באריכות**. והנה הד' מראות נגעים הם לבינות79 והיינו שהוא בחי' לבן80 הארמי היפך לובן העליון81 דקדושה, וענין הנגעים הוא בא מהתגברות הדם על המים כנ"ל82 בשם המד"ר83, ולמעלה הנה מים ודם הם חו"ב84 וכאשר המים מעורב עם הדם אין יכולים הקליפות לקבל יניקה כלל כי ימותו
שפחות כו' והיינו שהנגעים הם ק"נ דאצי'72. ולכאו' צ"ל איך שייך לומר ק"נ דאצי'73 הלא כתי' לא יגורך רע74 שבאצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד75. אך הענין דהנה ק"נ דאצי' אינה רע כלל רק שהוא מקור76 שיתהוה מזה רע בהשתלשלות, וכנודע מענין נחש הנחושת* וכמ"ש והי' כל הנשוך וראה אותו וחי77 וארז"ל וכי נחש ממית או נחש מחי' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהן שבשמים היו מתרפאין78, ומבואר במ"א שהיו מביטי' למעלה והגביהו הרע בשרשו ששם אינו רע כלל, לכן הי' חי, הרי כי בשורש אינו רע כלל, ואעפ"כ נק' ק"נ דאצי' מפני כי הוא מקור לרע כו' כמ"ש במ"א באריכות**. והנה הד' מראות נגעים הם לבינות79 והיינו שהוא בחי' לבן80 הארמי היפך לובן העליון81 דקדושה, וענין הנגעים הוא בא מהתגברות הדם על המים כנ"ל82 בשם המד"ר83, ולמעלה הנה מים ודם הם חו"ב84 וכאשר המים מעורב עם הדם אין יכולים הקליפות לקבל יניקה כלל כי ימותו
יב*)נרשם בשולי היריעה: להעירח מענין נחש נחושת ת"ת דק"נ בסד"ה ויעש משה נחש דס"ב ב'ט, וענין ק"נ בד"ה ויקחו אליך הא' ד"ס ע"בי, ובענין מי יתן טהור מטמא סוף ביאור זאת חקת פ"ו. **)נרשם מלמטלמ"ע בצד השמאלי של העמוד: זהו המבואר ממ"ש בלק"ת פ' חקת בד"ה ויעש משה נחש נחשת דס"א ע"דיא.
יגקצד
ולא בחכ'85 כי מבחי' החכ' אין יכולים לקבל, אכן כאשר מסתלק אור אבא בחי' מים אז מתגבר בחי' הדם אזי יכול להתהוות הנגע86. וזהו ענין אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, פי' בהרת היא הנגע, והנה מבחי' הנגע עצמה אינם יכולים הקליפות לקבל כי מבחי' החיות עצמה א"א לקבל כ"א כאשר צומח אח"כ שער לבן הנה ע"י השערה נמשך להם החיות ולכן טמא, אבל כשהשער לבן קדמה לבהרת טהור פי' שהשער לבן הי' קודם הבהרת וממילא לא הי' אז הסתלקות אור אבא לכן השערה שנצמח אז היא בחי' שער לבן דקדושה ולכן אף שאח"כ נתהוה הנגע הנה מהנגע עצמה שהיא החיות עצמה א"א להם לקבל לכן הוא טהור.
ולא בחכ'85 כי מבחי' החכ' אין יכולים לקבל, אכן כאשר מסתלק אור אבא בחי' מים אז מתגבר בחי' הדם אזי יכול להתהוות הנגע86. וזהו ענין אם בהרת קדמה לשער לבן טמא, פי' בהרת היא הנגע, והנה מבחי' הנגע עצמה אינם יכולים הקליפות לקבל כי מבחי' החיות עצמה א"א לקבל כ"א כאשר צומח אח"כ שער לבן הנה ע"י השערה נמשך להם החיות ולכן טמא, אבל כשהשער לבן קדמה לבהרת טהור פי' שהשער לבן הי' קודם הבהרת וממילא לא הי' אז הסתלקות אור אבא לכן השערה שנצמח אז היא בחי' שער לבן דקדושה ולכן אף שאח"כ נתהוה הנגע הנה מהנגע עצמה שהיא החיות עצמה א"א להם לקבל לכן הוא טהור.
ידספק קוב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא, פי' כי המתיבתא דרקיע אמרו ע"פ ההשגה בתורה שספיקא דאורייתא לחומרא87 לכן אמרו ספיקו טמא, אכן קוב"ה אמר טהור שיש בחי' למעלה מהשגה שמאיר בהשגה דהיינו בג"ע שהוא מ"ש וה' עליהם יראה88 ויצא כברק חצו שהוא בחי' ההברקה בחי' מים כנ"ל89 שמאיר ברקיע בחי' בינה, וכן הוא גם במתיבתא דרקיע אמרי טהור90 לפי שספק זה אף שהוא בדבר דאורייתא אעפ"כ ספיקו טהור דוגמת ספק ממזר שהוא דאורייתא אעפ"כ ספיקו טהור91 מפני שהוא גזירת הכתוב, וכמו ספק טומאה בר"ה טהור92 וילפינן זה מסוטה ממ"ש ונסתרה והיא נטמאה93 ור"ה לאו מקום סתירה הוא כו' לכן ספק טומאה בר"ה טהור, ולכאורה הנה גבי סוטה ניחא כו' מפני שר"ה לאו מקום סתירה הוא אך איך למדים דין זה גבי כל שאר הטומאות שברה"ר ספיקו טהור אף שלא שייך בהם כלל הטעם מה שבר"ה לאו מקום סתירה הוא כו', אלא שזהו גזירת הכתוב שספק טומאה בר"ה הוא טהור מפני כי ר"ה הוא טורי דפרודא94 לכן א"א להרבות טומאה בר"ה כדי שלא יומשך שפע יניקה רבה בקליפות, כמ"כ
טוקצה
כאן בדין דבהרת ג"כ ספיקו טהור ואינו טמא כ"א כאשר נודע לנו ברור שהבהרת קדמה לשער א"כ נמשך ע"י השער לבן שבתוך הבהרת יניקה לקליפות אכן אם ספק שיכול להיות שהשער לבן קדמה לבהרת וא"כ השער לבן הוא מקדושה כנ"ל95, ואף שהוא ספק שאינו שקול כמ"ש התוס'96 שאין דרך שיצמח השער לבן קודם הבהרת עכ"ז ספיקו טהור (וכמו בספק טומאה בר"ה טהור אף שאינו ספק שקול, ולהפך ברה"י טמא97 אף שהספק אינו שקול ונראה יותר שהוא טהור אעפ"כ ספיקו טמא כו') ומפני שהוא גזירת הכתוב כך שאם לא נודע לנו98 שהבהרת קדמה אינו טמא כלל, או שאינו נמשך מזה יניקה לקליפות כו', וזהו קוב"ה אומר טהור שהוא מבחי' שלמעלה בהשגה99 שמאיר בג"ע, והמתיבתא דרקיע שהם ע"פ ההשגה מבחי' רקיע הנ"ל אמרו טמא כי כל ספיקא דאוריי' לחומרא, ואף שזכו לגילוי זה שלמעלה מהשגה שהוא בחי' קוב"ה אומר טהור (וזהו ענין גם מ"ש בזהר קוב"ה אתי לאשתעשע100 עם צדיקייא בגינתא דעדן שהוא בחי' הברק שמאיר בג"ע שלמעלה מן ההשגה) אעפ"כ לא ידעו טעם הדבר עד שאמרו101 מאן נוכח רב"נ102 דאמר רב"נ אני יחיד בנגעים יחיד103 באהלות, פי' יחיד הנה סנהדרי גדולה היו של שבעים ואחד104 שנא' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל105 ומשה על גביהם, הרי שבעים ואחד, ולמדו כן לדורות שיהיו ע"א סנהדרין והי' אותו שכנגד משה106 מופלא שבסנהדרין107, והנה כתי' ויאצל משה מן הרוח108 אשר עליו ויתן על ע' איש הזקנים והיינו שהשבעים היו כנגד משה109 כמו ערך אצי' לגבי המאציל, ולא כמו הנבראים נגד הבורא כי הנבראים הם מאין ליש רק כמו אצילות לגבי המאציל שהוא ענין העלם וגילוי שיצא לגילוי מתוך ההעלם וכמו במשה והזקנים שנאצל ההארה מבחי' משה ונתגלה על ע' הזקנים, וע"פ הקבלה110 הנה ע' זקנים הם בחי' ז"ת דבינה111 וכ"א כלול מיו"ד היינו ע', ומשה הוא בחי' יסוד דאבא112 בחי' חכמה, והנה השראת
כאן בדין דבהרת ג"כ ספיקו טהור ואינו טמא כ"א כאשר נודע לנו ברור שהבהרת קדמה לשער א"כ נמשך ע"י השער לבן שבתוך הבהרת יניקה לקליפות אכן אם ספק שיכול להיות שהשער לבן קדמה לבהרת וא"כ השער לבן הוא מקדושה כנ"ל95, ואף שהוא ספק שאינו שקול כמ"ש התוס'96 שאין דרך שיצמח השער לבן קודם הבהרת עכ"ז ספיקו טהור (וכמו בספק טומאה בר"ה טהור אף שאינו ספק שקול, ולהפך ברה"י טמא97 אף שהספק אינו שקול ונראה יותר שהוא טהור אעפ"כ ספיקו טמא כו') ומפני שהוא גזירת הכתוב כך שאם לא נודע לנו98 שהבהרת קדמה אינו טמא כלל, או שאינו נמשך מזה יניקה לקליפות כו', וזהו קוב"ה אומר טהור שהוא מבחי' שלמעלה בהשגה99 שמאיר בג"ע, והמתיבתא דרקיע שהם ע"פ ההשגה מבחי' רקיע הנ"ל אמרו טמא כי כל ספיקא דאוריי' לחומרא, ואף שזכו לגילוי זה שלמעלה מהשגה שהוא בחי' קוב"ה אומר טהור (וזהו ענין גם מ"ש בזהר קוב"ה אתי לאשתעשע100 עם צדיקייא בגינתא דעדן שהוא בחי' הברק שמאיר בג"ע שלמעלה מן ההשגה) אעפ"כ לא ידעו טעם הדבר עד שאמרו101 מאן נוכח רב"נ102 דאמר רב"נ אני יחיד בנגעים יחיד103 באהלות, פי' יחיד הנה סנהדרי גדולה היו של שבעים ואחד104 שנא' אספה לי שבעים איש מזקני ישראל105 ומשה על גביהם, הרי שבעים ואחד, ולמדו כן לדורות שיהיו ע"א סנהדרין והי' אותו שכנגד משה106 מופלא שבסנהדרין107, והנה כתי' ויאצל משה מן הרוח108 אשר עליו ויתן על ע' איש הזקנים והיינו שהשבעים היו כנגד משה109 כמו ערך אצי' לגבי המאציל, ולא כמו הנבראים נגד הבורא כי הנבראים הם מאין ליש רק כמו אצילות לגבי המאציל שהוא ענין העלם וגילוי שיצא לגילוי מתוך ההעלם וכמו במשה והזקנים שנאצל ההארה מבחי' משה ונתגלה על ע' הזקנים, וע"פ הקבלה110 הנה ע' זקנים הם בחי' ז"ת דבינה111 וכ"א כלול מיו"ד היינו ע', ומשה הוא בחי' יסוד דאבא112 בחי' חכמה, והנה השראת
טזקצו
אוא"ס ב"ה הוא בחכ' דוקא שלכן נק' החכמה אחד האמת כו' כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, ע"כ נק' חכמה אוא"ס ושאר הספירות נגד החכמה הם כערך הנאצלים לגבי המאציל. והנה רבה בר נחמני בדורו הי' כמו משה בדורו, שרב"נ הי' יחיד בנגעים פי' שהי' מבחי' החכ' שהוא ברק המבריק113 שלמעלה מן ההשגה בבחי' רקיע כנ"ל לכן אמר טהור כו', ומצא סמך לזה מן התורה כמשארז"ל בנזיר דס"ה114 דאמר קרא לטהרו או לטמאו115 הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה כו' לכן טהור, והיינו שהוא בחי' שלמעלה מהשגה שנמצא בהשגה דהיינו בבחי' תורה כו'.
אוא"ס ב"ה הוא בחכ' דוקא שלכן נק' החכמה אחד האמת כו' כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, ע"כ נק' חכמה אוא"ס ושאר הספירות נגד החכמה הם כערך הנאצלים לגבי המאציל. והנה רבה בר נחמני בדורו הי' כמו משה בדורו, שרב"נ הי' יחיד בנגעים פי' שהי' מבחי' החכ' שהוא ברק המבריק113 שלמעלה מן ההשגה בבחי' רקיע כנ"ל לכן אמר טהור כו', ומצא סמך לזה מן התורה כמשארז"ל בנזיר דס"ה114 דאמר קרא לטהרו או לטמאו115 הואיל ופתח הכתוב בטהרה תחלה כו' לכן טהור, והיינו שהוא בחי' שלמעלה מהשגה שנמצא בהשגה דהיינו בבחי' תורה כו'.
יזועוי"ל בפי' ספק, כי הנה לשון ספק לא מצינו בקרא116 ובאשם תלוי כתי' והודע אליו חטאתו אשר חטא או לא נודע117, אבל ל' ספק אינו כתי' בתורה כ"א הוא ל' תרגום שע"פ יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות118 ת"י119 כארמלתא120 דאזל121 בעלה122 בקרווי ימא ומספקא123 אם אינון קיימין, נמצא של' ספק כתי' גבי גלות, וכמשארז"ל ע"פ היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש כאשה שהלך בעלה למדנה"י124. והענין הוא דהנה איתא בזהר קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא125, פי' קוב"ה דא וא"ו126 בעלה דה"א בחי' מל' בזמן הגלות הוא סליק לעילא בבחי' ים דהיינו ים החכמה127, וז"ש בת"י בקרווי ימא בבחי' ים החכ' כו', ותורה היא רק כד מים החכמה128 כמ"ש במ"א, אבל עצם בחי' הים אינו מושג וקוב"ה בגלותא סליק לעילא בבחי' ים החכמה עצמו, וזהו אמותינו הוא בחי' כנס"י אימא תתאה129
יחקצז
כאלמנות שאזיל בעלה בחי' וא"ו למדינת הים בחי' ים החכ'. והנה מצד אריכות הגלות זהו הספק אי אינון קיימין, פי' שהספק הוא ע"ד מ"ש כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד130, ואיתא במד"ר ע"פ זה אם מאוס לית סבר (פי' תקוה ח"ו) ואם קצף אית סבר, כי כל הכועס לסוף מתרצה, וזהו שהספק אם מאוס ח"ו אם קצף. והנה ספק זה נפשט לקולא והוא ממ"ש זכרי'131* שהי' אחר ירמי'132 (שהי' אצלו ספק) ואתם תהיו לי133 ארץ חפץ, וכתי' ואוריש אתכם כל הגוים134, וא"כ בהכרח שיהי' גם ספק זה אם בהרת קדמה כו' או שער לבן קדמה ג"כ לקולא שיהי' ספיקו טהור מפני שהד' מראות נגעים הם כנגד ד' מלכיות135 שאת זו בבל ספחת זו מדי שהמן הי' קשה לישראל כספחת כו' ונגע צרעת זו אדום כמ"ש במד"ר פ' תזריע כו', וא"כ בהכרח שיהי' נפשט לקולא שספיקו טהור בכדי שלא יהי' יניקה לקליפות וכמו הספק דמאוס וקצף נפשט לקולא כו', ולכן קוב"ה אומר טהור כו' ורב"נ שהי' יחיד בנגעים כנ"ל136 בפי' יחיד כמו משה בדורו בחי' ים החכמה לכן אמר טהור כו'.
כאלמנות שאזיל בעלה בחי' וא"ו למדינת הים בחי' ים החכ'. והנה מצד אריכות הגלות זהו הספק אי אינון קיימין, פי' שהספק הוא ע"ד מ"ש כי אם מאוס מאסתנו קצפת עלינו עד מאד130, ואיתא במד"ר ע"פ זה אם מאוס לית סבר (פי' תקוה ח"ו) ואם קצף אית סבר, כי כל הכועס לסוף מתרצה, וזהו שהספק אם מאוס ח"ו אם קצף. והנה ספק זה נפשט לקולא והוא ממ"ש זכרי'131* שהי' אחר ירמי'132 (שהי' אצלו ספק) ואתם תהיו לי133 ארץ חפץ, וכתי' ואוריש אתכם כל הגוים134, וא"כ בהכרח שיהי' גם ספק זה אם בהרת קדמה כו' או שער לבן קדמה ג"כ לקולא שיהי' ספיקו טהור מפני שהד' מראות נגעים הם כנגד ד' מלכיות135 שאת זו בבל ספחת זו מדי שהמן הי' קשה לישראל כספחת כו' ונגע צרעת זו אדום כמ"ש במד"ר פ' תזריע כו', וא"כ בהכרח שיהי' נפשט לקולא שספיקו טהור בכדי שלא יהי' יניקה לקליפות וכמו הספק דמאוס וקצף נפשט לקולא כו', ולכן קוב"ה אומר טהור כו' ורב"נ שהי' יחיד בנגעים כנ"ל136 בפי' יחיד כמו משה בדורו בחי' ים החכמה לכן אמר טהור כו'.
יטועפמשנ"ת137 בענין ד' מראות נגעים שהם לעו"ז נגד לאה ורחל ושתי השפחות** מובן המד"ר שפי' מצורע מוציא שם רע138 שזהו חטא
כ*)נרשם בשולי היריעה: מלאכי שהי' אחר ירמי'יב (שהי' ספק אצלו) ואשרו אתכם כל הגוים כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות (במלאכי ג' י"ב) ורצאתי אתכם (יחזקאל מ"ג ך"ז) **)בצד הימיני של העמוד נרשם (בהפסק קו): תקס"ז נייר חלקיג
כאקצח
שבדבור, וכן איתא שם במד"ר שעל חטא לב חורש מחשבת און לוקה בצרעת שזהו מן הששה דברים, שחשיב (במשלי סי' וא"ו) שש הנה שנא ה', שב' אלו הם נגד לאה ורחל שהם שאת ובהרת, וכמ"ש במאו"א אות ד' סעי' ט', שאת לאה (ר"ל מה שכנגד לאה והיינו מחשבה רעה של היצה"ר לשון לאות שנלאה ומתשת כח, והיינו בחי' לב חורש מחשבת און), בהרת רחל (ר"ל מה שכנגד רחל והוא הדבור הרע והיינו מוציא ש"ר ורכילות ולה"ר139, ולכן נטהר המצורע מטומאתו צ"ל שתי צפרים דוקא שבכדי לטהר טומאת המצורע צריכים להמשיך בחי' זו בקדושה, דהנה כמו שיש לבן בקדושה ולו שתי בנות140 לאה ורחל, שם הגדולה לאה141 ה' גדולה ה' ראשונה דש' הוי' בינה, ושם הקטנה רחל144 ה' קטנה היינו ה' אחרונה143 דש' הוי' שהם בינה ומל'142, כן יש בחי' לבן בלעו"ז שהוא נגד לובן העליון כמ"ש בסידור בד"ה עד הגל145, ולו שני בנות היינו שאת ובהרת, שהם סוד ב' צפרין דאיתא בזהר ויחי דרי"ז ע"א146, ולכן כשנטהר המצורע צ"ל ב' צפרין דאיתא בזהר ויצא דקס"ב סע"ב ודף קס"ג ע"א, שענין וללבן שתי בנות ז"ע מ"ש ישבעו כו' ארזי לבנון אשר נטע אשר שם147 צפרים יקננו, וא"כ לאה ורחל הם נק' שני צפרים ע"ד שבינה נק' קן צפור148, ועמ"ש בד"ה כי יקרא קן צפור149, וכן מל' נקרא צפור ע"ד גם צפור מצאה בית (בתילים סי' פ"ד151) דקאי על השכינה150, ולכן בטהרת המצורע צ"ל שני צפרים שהם בנות לבן שממנו מקור טומאת צרעת, ושלח את הצפור החיה152 אפ"ל דוגמת שעיר המשתלח, ובבחי'153 פ'
שבדבור, וכן איתא שם במד"ר שעל חטא לב חורש מחשבת און לוקה בצרעת שזהו מן הששה דברים, שחשיב (במשלי סי' וא"ו) שש הנה שנא ה', שב' אלו הם נגד לאה ורחל שהם שאת ובהרת, וכמ"ש במאו"א אות ד' סעי' ט', שאת לאה (ר"ל מה שכנגד לאה והיינו מחשבה רעה של היצה"ר לשון לאות שנלאה ומתשת כח, והיינו בחי' לב חורש מחשבת און), בהרת רחל (ר"ל מה שכנגד רחל והוא הדבור הרע והיינו מוציא ש"ר ורכילות ולה"ר139, ולכן נטהר המצורע מטומאתו צ"ל שתי צפרים דוקא שבכדי לטהר טומאת המצורע צריכים להמשיך בחי' זו בקדושה, דהנה כמו שיש לבן בקדושה ולו שתי בנות140 לאה ורחל, שם הגדולה לאה141 ה' גדולה ה' ראשונה דש' הוי' בינה, ושם הקטנה רחל144 ה' קטנה היינו ה' אחרונה143 דש' הוי' שהם בינה ומל'142, כן יש בחי' לבן בלעו"ז שהוא נגד לובן העליון כמ"ש בסידור בד"ה עד הגל145, ולו שני בנות היינו שאת ובהרת, שהם סוד ב' צפרין דאיתא בזהר ויחי דרי"ז ע"א146, ולכן כשנטהר המצורע צ"ל ב' צפרין דאיתא בזהר ויצא דקס"ב סע"ב ודף קס"ג ע"א, שענין וללבן שתי בנות ז"ע מ"ש ישבעו כו' ארזי לבנון אשר נטע אשר שם147 צפרים יקננו, וא"כ לאה ורחל הם נק' שני צפרים ע"ד שבינה נק' קן צפור148, ועמ"ש בד"ה כי יקרא קן צפור149, וכן מל' נקרא צפור ע"ד גם צפור מצאה בית (בתילים סי' פ"ד151) דקאי על השכינה150, ולכן בטהרת המצורע צ"ל שני צפרים שהם בנות לבן שממנו מקור טומאת צרעת, ושלח את הצפור החיה152 אפ"ל דוגמת שעיר המשתלח, ובבחי'153 פ'
כבקצט
מצורע154 העיר לענין ושלח את הצפור מענין שעיר המשתלח, ובלק"ת מהאריז"ל במקומו155 איתא וז"ל קיצור הדברים ב'156 צפרים אלו הם סוד הנזכר בזהר פ' ויחי דרי"ז157, השחוטה הוא מוח158 בינה159 דנוגה והחיה חכמה דנוגה הנק' חיה כנודע160 מסוד והחכמה תחי'161 בעליה עכ"ל.
מצורע154 העיר לענין ושלח את הצפור מענין שעיר המשתלח, ובלק"ת מהאריז"ל במקומו155 איתא וז"ל קיצור הדברים ב'156 צפרים אלו הם סוד הנזכר בזהר פ' ויחי דרי"ז157, השחוטה הוא מוח158 בינה159 דנוגה והחיה חכמה דנוגה הנק' חיה כנודע160 מסוד והחכמה תחי'161 בעליה עכ"ל.