Toras Shmuel·Year 5641·Maamarim·Megillah Is Readתורת שמואל·תרמ"א·מאמרים·מגילה נקראת

אמגילה נקראת
ש"פ ויקרא ופ' זכור ולא הועתק ומחצה השני בפורים וג"כ לא הועתק
מגילה נקראת¹ באחד עשר כו' בחמשה עשר לא פחות ולא יותר, כרכי' המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בחמשה עשר². וצ"ל מפני מה לא פחות ולא יותר, וגם צ"ל מה שבכרכי' המוקפים חומה מימות יהושע בן נון קורין בט"ו הלא הנס הי' בבבל דהיינו בשושן שהוא בעילם המדינה³ וא"כ מה שייך לשנות הכרכים שמוקפות חומה שבא"י.

בהנה כתי' ויקרא אל משה⁴ שהוא ל' חיבה⁵ כמ"ש בזהר ל' אוקיר⁶ אנוש מפז (ישעי' י"ג פסוק י"ב) וכתי' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה⁷ וארז"ל במד"ר ס"פ במדבר⁹ ס"פ י"ד⁸ דרס"ד ע"ד¹⁰ (הוא דנ"ה ע"ד¹¹) תני ולא קם נביא כו' בישראל לא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם [וכ"ה בזח"ג בלק קצ"ג ע"א¹² ובלק"ת מהאריז"ל פ'

גקל
בלק¹³ כי משה הי' נבואתו מיסוד אבא שהוא דעת עליון שבז"א, וכן בבלעם נא' ויודע דעת עליון¹⁴, ובמאו"א ב' סט"ו¹⁵ בלעם קליפ' מקבלת ליסו"א דעת דז"א ומקבל אורו כנגד מקום גילוי דעת בין עקבי לאה עכ"ל, ובי"נ העיר מזח"ב יתרו דע"ט¹⁶, ומלק"ת פ' בלק הנ"ל, וי"ל כי בלעם הי' השגתו מאצי' דקלי'¹⁷ שנתבאר ענין אצי' דקלי' בד"ה אם בהרת קדמה¹⁸ ומעמיד קלי' דאצי' היא¹⁹ בבריאה²⁰], ובמד"ר ע"פ ויקרא²¹ אל משה מה בין נביאי ישראל לנביאי אוה"ע רב חמא בר חנינא אין הקב"ה נגלה על נביאי אוה"ע אלא בחצי דבור²² שנאמר ויקר אלקים אל בלעם²³, אבל נביאי ישראל בדבור שלום²⁴ שנא' ויקרא אל משה, ר' ישכר דכפר מנדו אין ויקר אלא לשון טומאה כמ"ד אשר לא יהי' טהור מקרה לילה²⁵, וצ"ל מהו שייך לומר²⁶ בנבואה לשון טומאה כו'.

דהנה²⁷ בלעם ועמלק הוא בחי' אחת²⁸ כמ"ש בזהר²⁹ והיינו כי אותיות עמל הוא בבלעם וגם בעמלק רק שעמלק הוא עמל קו"ף³⁰ ובלעם הוא עמל בי"ת ולכן הם בחי' אחת, והנה כששלח ה' את שאול להחרים את עמלק אמר שאול לשמואל בבואו מן המלחמה הקימותי את דבר ה'³¹, ושמואל השיב לו מאסת את דבר ה'³² והיינו מפני שחמלו על מיטב הצאן³³ וצ"ל מפני מה הי' גדול כ"כ חטא שאול הלא ע"פ הטעם הי' נכון מה שלא החרים את הצאן והבקר בכדי להקריב מהם קרבנות,

הקלא
ומפני מה הי' גדול עוונו מנשוא עד שאמר לו שמואל מאסת את דבר ה', אך הענין הוא דהנה עמלק א"א כלל שיתברר שנא' בו ואחריתו עדי אובד³⁴.

וב)³⁵ ויובן כ"ז בהקדים הפסוק ועשית ציץ זהב טהור³⁶ כו' פי' ציץ יש בו ב' פירושי', הא' לשון הארה³⁷ כמו נץ החמה³⁸, יציץ נזרו³⁹, יציץ ופרח ישראל⁴⁰, שהוא מלשון הארה כו', הב' מלשון הבטה וראי'⁴¹ מלשון מציץ מן החרכים⁴² וכמו שפרש"י על מציץ ל' הבטה⁴³ ע"ד מ"ש ראה ראיתי את עני עמי⁴⁴ כו'.

זולהבין ב' הפירושי' צ"ל תחלה פי' הא' שהוא ל' הארה, הנה הציץ הי' אהרן נושא אותו על מצחו⁴⁵, והנה אהרן הי' אחד מז' רועי'⁴⁶ שהיו מפרנסים נש"י והיינו שאהרן המשיך בחי' אה"ר לנש"י⁴⁷, והגם שארז"ל [ברכות פ"ה דל"ג⁴⁸ מגילה פ"ב דך"ה⁴⁹ נדה פ"ב דט"ז⁵⁰] הכל בידי שמים⁵¹ חוץ מיראת שמים⁵² א"כ אהוי"ר תלוי' הם בעבודת האדם מלמטלמ"ע, אך הנה באמת יש שני אהוי"ר, הא' הוא בחי' אהוי"ר מלמטלמ"ע הב' הוא בחי' אהוי"ר הבאה לאדם מלמעלה למטה (בבחי' מתנה⁵³, וע"ז*

ח*) נרשם מלמעלמ"ט בצד הימיני של העמוד ולא נסמן מקומו בפנים: מה יפית סי' י"ח^א

טקלב
כתי'⁵⁵ שמחו צדיקים בה' ולא כל אדם זוכה לזה, וזו היא בחי' כהנא ברעותא דליבא⁵⁷ שבזה"ק⁵⁶, ועז"נ עבודת מתנה⁵⁸ כו'⁵⁹ כהונתכם⁶⁰ והזר הקרב כו'⁶⁷ כי אין דרך להשיגה ע"י יגיעת בשר כמו היראה ששואלין עליה יגעת ביראה⁶¹, ואוי לבשר שלא נתייגע ביראה כמ"ש בר"ח⁶² כתיב⁶³ ביראה אם תבקשינה ככסף וכמטמונים תחפשנה (משלי ב' ד'⁶⁴) מלמד שצריכה יגיעה רבה ועצומה כמחפש אוצרות⁶⁵, אבל אהבה רבה זו בתענוגים⁶⁶ (דהיינו שמתענג על ה' עונג נפלא בשמחה רבה ועצומה שמחת הנפש וכלותה, בטעמה כי טוב⁶⁸ ה' ונעים נעימות עריבות עד להפליא מעין עוה"ב⁷⁰ שנהנין⁶⁹ כו') הנה היא⁷¹ נופלת לאדם מלמעלה⁷² בלי שיכין ויכוון לה, אך ורק לאחר⁷³ שנתייגע ביראת הרוממות להגיע⁷⁴ לתכלית מה שיוכל להשיג ממנה לפי בחי' נשמתו אזי⁷⁵ ממילא באה אהבה⁷⁶ בתענוגי' מלמעלה לשכון ולהתייחד עם היראה כי דרכו של איש לחזור⁷⁷ כו' כמ"ש⁷⁸ בלק"א⁵⁴ וע' בת"א ד"ה חכלילי עיניים מיין⁷⁹ ואמנם מ"ש רבינו ז"ל זהו ע"פ מ"ש בת"ז תיקון ב'⁸⁰ וע' בס'

ינרשם מלמעלמ"ט בצד הימיני של העמוד ולא נסמן מקומו בפנים: בת"א ד"ה חכלילי כ' שאה"ר אין לה הפסק^ב, ובד"ה ועשית ציץ^ג שאה"ר יש לה הפסק אחר התפלה, אך אהבה רבה זו שהיא אהבה בתענוגים שאפ"ל שהכהן יכול להמשיך זה מחמת שזהו כהנא ברעו"ד כמ"ש רבינו ז"ל, אך ע"י הציץ שעשה משה י"ל שודאי נמשך כי משה גם מדחה בחי' הלעו"ז דעמלק, וע"י שהי' נושא תמיד הציץ בודאי לא הי' הפסק.

יאקלג
תרט"ו דקל"ה ע"ב בד"ה מה יפית⁸¹) וכמ"ש אהבתי אתכם אמר הוי'⁸², ובחי' אהוי"ר שמלמעלמ"ט זהו בחי' המשכת אהרן כו', וזהו מ"ש בזהר שיש ב' בחי' דחילו ורחימו ורחימו ודחילו⁸³ כנגד ד' אותיות הוי', והיינו כנ"ל שבחי' דחילו ורחימו הוא בחי' אהוי"ר הבאה בעבודת האדם מלמטלמ"ע והוא בחי' ו"ה של ש' הוי' ובחי' רו"ד הוא בחי' אהוי"ר הבאה מלמעלמ"ט בחי' י"ה של ש' הוי', ובחי' אהבה זו הבאה מלמעלמ"ט זהו בחי' אה"ר שממשיך אהרן כה"ג לנש"י⁸⁴, אך א"א לבוא לבחי' אה"ר הבאה מלמעלה כ"א שיהי' לו תחלה בחי' אהוי"ר מלמטלמ"ע ואז יוכל לקבל בחי' אהוי"ר הבאה מלמעלה [ע"ד מ"ש בת"א בד"ה ויקהל⁸⁵ שרצון התחתון הוא כלי לבחי' רצון העליון המאיר ומתגלה בשבת, וע"ד בחי' חסד עולם דז"א הוא כלי לבחי' רב חסד דא"א⁸⁶ כמ"ש בכ"ד וע' בד"ה יביאו לבוש מל'⁸⁷ שלא נדפס], וזהו ציץ ל' הארה והיינו שהוא בחי' הארת אור האה"ר הבאה מלמעלמ"ט.

יבוהפי' הב' הוא ציץ מל' מציץ, מציץ מן החרכים ל' הבטה וראי', הנה כתי' כי עין בעין יראו (ישעי' נ"ב ח') וכתי' כי עין בעין נראה (שלח י"ד י"ד⁸⁸), נראה אותיות אהרן⁸⁹, והיינו כי אהרן ממשיך בחי' כי עין בעין. והענין הוא דהנה הבריאה

יגקלד
יש מאין⁹⁰ והיינו לפי שמלכותך מכ"ע⁹¹ וכמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים⁹² וארז"ל במנחות⁹³ ובמד"ר ויקהל⁹⁴ ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז שהוא רק משני אותיות, וכמשל ענין המלוכה הוא רק מלך שמו נק' עליהם⁹⁵, וזהו שאנו אומרים ישתבח שמך⁹⁶, והיינו בבחי'⁹⁷ מל' כי המקור לכל התהוות הנבראים הוא מבחי' המל', וזהו מ"ש לכו חזו מפעלות אלקי'⁹⁸ אשר שם שמות א"ת שַמות אלא שֵמות⁹⁹ שהכל נברא רק מבחי' שם והארה, ולכן הוא בחי' יש מאין שנתהווה העולם ליש ודבר מבחי' אין. אך הנה כתי' כי אל דעות הוי'¹⁰⁰, שיש ב' דיעות ד"ת וד"ע, והיינו כי ד"ת הוא כנ"ל שלמטה היש ולמעלה האין¹⁰¹, וד"ע הוא בהיפוך שלמעלה הוא היש האמיתי ולמטה הוא בחי' אין, ובאמת צ"ל איך שייך לומר שהעולם וכל הנבראים המה בחי' אין הלא אנו רואי' שלמטה הוא בחי' יש כו'. אך הענין הוא מאחר ששרש ומקור בחי' הנבראי' הוא בחי' אין בחי' שם והארה כנ"ל שאינו תופס מקום כלל, דבאמת כולא קמי' כלא חשיב¹⁰² (רק שאינו מושג בד"ת), א"כ מה שנברא ונראה העולם ליש ודבר אינו שהיא באמת יש ודבר כי הלא גם מקור המהוה בחי' זו הוא ג"כ רק בחי' אין, כ"א המכוון כך הוא שהגם שנראה העולם לבחי' יש ודבר כו' מ"מ יהי' בחי' ביטול היש לאין, והוא מחמת ההתבוננות איך¹⁰³ שמקורה ושרשה הוא רק הארה בעלמא בחי' אין, וממילא דעת לנבון נקל¹⁰⁵ שהיש בטל לאין, שהרי האין והיש הם פועל ונפעל שלא יעלה ע"ד שום אדם שהנפעל יהי' חלוק ומשובח מן הפועל, ודי לבא מן הדין¹⁰⁶ להיות כנדון, א"כ מובן שהיש בטל לאין המהוה אותו,

ידקלה
(ובמ"א נת' שבחי' היש הוא בחי' כח אלקי המסתתר כמ"ש אכן אתה אל מסתתר¹⁰⁷, אך זה הסבר בדרך אחרת להבין ענין בחי' יחודו ית' גם בעולמות הנבראים והנוצרי' והנעשי' כו'), וזהו דכתי' וכל צבא השמים לך משתחוים¹⁰⁸ בבחי' ביטול היש כו'¹⁰⁴, ואח"כ יוכל לבוא להשיג בחי' דיעה עליונה איך דכולא קמי' כל"ח וכל מה שהוא קמי' יותר כלא חשיב יותר בבחי' ביטול אמיתי וזהו כי עין בעין נראה אותיות אהרן כי אהרן ממשיך שיומשך בחי' עין דלעילא בחי' ד"ע בעין דלתתא בחי' ד"ת, וזהו ציץ ל' הבטה וכמו שפרש"י מציץ ל' ראה ראיתי כו' בחי' ראי' והיינו בחי' ראי' דדעת עליון.

טוובאמת ב' הפירושי' של ציץ הוא א'¹⁰⁹ דהיינו כשיש בחי' ד"ת היינו בחי' ביטול היש לאין שהוא בחי' אהוי"ר הבאה מלמטלמ"ע בעבודת האדם כנ"ל (שהרי בחי' ואהבת את ה' אלקי'¹¹⁰ שבק"ש שאת כולל יראה כנודע¹¹¹ באה דוקא מהתבוננות בשכמל"ו¹¹², כי אין הלכה כאנשי יריחו¹¹³ שהיו כורכי' את שמע, והיו סומכים פסוק ואהבת לאחד¹¹⁵ ולא היו אומרי' בשכמל"ו¹¹⁴ כי רק משה אמר אחד ואהבת, כי משה מלגאו¹¹⁶ לכן לא אמר בשכמל"ו כי הי' קשור בעצמותו ומהותו ית' שהוא בחי' יסו"א¹¹⁷ הארת עצמיות חכ' ית', לכן לא הי' אהבתו הנפלאה בבחי' ואהבת שיהי' הוי' בבחי' אלקיך מבחי' בשכמל"ו שהוא בחי' התפשטות מלכותו ית' מן אוא"ס ב"ה אלא הי' כורך את שמע ואחד פשוט¹¹⁸ לואהבת את ה' אלקיך, וכן היו עושי' אנשי יריחו, אלא שאין הלכה כמותם, כ"א ההלכה היא שיהי' התקשרות דואהבת מן בחי' מדת מלכותו ית' שנעשה עתיק לעולם שלמטה הימנו¹¹⁹ (וכמאמר מלך יחיד¹²⁰)

טזקלו
וזהו שיעקב שהי' מלבר¹²¹ אמר בשכמל"ו מאחר שכך עלה ברצונו הפשוט במח' תחלה, (כפרז"ל¹²² בתחלת ס' אנשי¹²³, כי"ק אזמ"ו¹²⁴, ובמ"א פי' רז"ל¹²⁵ שקודם חב"ר¹²⁶ שהיו נשמות גבוהות היו יכולים להגיע לואהבת ע"י התבוננות שמע כו' אחד לבד¹²⁷, אבל אחר חב"ר¹²⁸ א"י להגיע לואהבת אלא ע"י בשכמל"ו קבעומ"ש¹²⁹), וענין בחי' התפשטות מלכותו ית' הוא בחי' קבעומ"ש, שז"ע בשכמל"ו היינו בחי' ביטול

יזנרשם בשולי היריעה ולא נסמן מקומו בפנים: ברבות ויחי פצ"ח^ד שאמרו השבטים ליעקב כשם כו' אף הוא פירש בשפתיו בשכמל"ו וכ"ה ס"פ ואתחנן^ה רק שם אמרו שאמר בלחישה, ובפסחים פ"ד דנ"ו ע"א ציקי קדירה עי' בנייר בפ"ע^ו. לעיין בזה (ב^ז בתחלתו^ח ד"ה אנשי יריחו בסופו^ט בס' אנשי יריחו פי' שיעקב מלבר לכן אמר בשכמל"ו שזהו בפי' דברי הגמ' פסחים דנ"ו שם הלשון אמרו יעקב, וע' בגמ' הטעם שאומרים בלחישה, ועוי"ל לפי שבמד"ר ס"פ ואתחנןה אמרו שיעקב אמרו בלחישה, אך לפי שפי' בד"ה אנשי יריחו הנ"ל שמשה לא אמרו לפי שהי' מיסו"א, צ"ל הלא יעקב יו"ד עקב^י, ויש ע"ז כ"פ ומהם יעקב יסו"א^יא ממשיך עד העקב, יעקב יבקע כשחר^יב בקיעת החשך שיאיר בחי' וארוכתך בחי' א"א^יג, וי"ל שיעקב אמר זה לבניויד שהם י"ב בקר^טו בבריאה^יד והוא עצמו הי' כורך את שמע, אך לפי מ"ש בלק"ת בד"ה שמע בפ' ואתחנן די"א ע"ג שעד חורבן ב"ר היו יכולים לבוא ואהבת מבחי' אחד, וכן אנשי יריחו כו' א"כ אינו שייך שהשבטי' היו צריכין לבשכמל"ו דוקא (אך באמת אינו קושיא כלל כמשי"ת לקמן), וי"ל שיעקב אמר זה נגד מה שראה שיהי' בסוף הדורות אחר חוב"ר, וגם יש לחלק בין ישראל ליעקב, ישראל שיר אל^טז בפ' ואתחנן בד"ה ואהבת סוף סעי' א'^יז אל נהירא דחכמתא^יח, ישראל כי שרית^יט לאחר הבירור מה שנשתלשל מש' אלקי', וקבלת ק"ך צירופי' דאלקי'^כ אחרי'^כא, ואפי' ממ"ח צירופי' אחרונים^כב שז"ע ברזל שנת' בענין מחיצה של ברזל בד"ה מגלה נקראת^כג כי נא' אליו כי שרית ותוכל, ועש"ז נק' ישראל רק בשם יעקב זהו שייך לבשכמל"ו. וע' בד"ה אנשי יריחו הנ"ל שמפרש בשכמל"ו מלכותו ית' שנעשה עתיק^כד לאצי'^כה א"כ אין קושי' כלל ממה שהובא לעיל מענין יבקעיב, וארוכתך (שזהו בלק"ת פ' צו^כו בד"ה ל' ענין משמח חתן) שי"ל שע"י בחי' יעקב עבדי קבעומ"ש שנת' בד"ה שמע שבלק"ת פ' ואתחנן^כז עי"ז ממשיך הבקיעה שיבקע בחי' ישת חשך סתרו^כח ויאיר בחי' ארוכתך, כי שמו שנקרא ישראל אפ"ל שזהו כבר מבורר מאחר כי שריתיט ותוכל ויעקב יוד עקב יורד לברר בירורים ועי"ז יהי' בקיעת החשך שיאיר אור בחי' וארוכתךיג בחי' א"א. וע'^כט בד"ה שיר כו' ממעמקי' בלקו"ת^ל שבחי' ישראל לא חטא ותירץ ענין שובה ישראל. צ"ע^לא מה שע"י קבעומ"ש זה בא ג"כ לבחי' מאדךלב שלמעלה מהכלי (כי בכל לבבך פי' יחידה שבנפש^לג ובכל נפשךלב אהבה שמתקבל במוח בחי' כלי) אלא הכלי לזה הוא תושבע"פ ע' בלק"ת^לב ד"ה שמע בסופו, ואולי יש לקשרו עם מה שא' יעקב בשכמל"ו שז"ע ציקי קדירה^לד, ודוקא ע"י בירור דיעקב יוד בעקבי דוקא ציקי קדירה, עי"ז יתעלה למעלה מבחי' ישראל עלה במח'^לה כ"א לאשתאבא בגופא דמלכא^לו כמו שפי' רש"י על מארז"ל ע"ש של הקב"ה שיהי' שמם הוי'^לז, שזהו בחי' גבוה יותר מהפי' שהוי' יהי' בבחי' אלקיך אלקה שלך^לח כו', ומה שבא לבכל מאדך אין זה סותר למה שאה"ר בא ע"י אהרן דוקא שהרי מאדך הכל מלמטלמ"ע, ואה"ר דאהרן זהו מתנה מלמעלמ"ט כמ"ש באגה"ק סי' י"ח, ועוד דזהו הכל בבחי' מלמטלמ"ע עצמו בבחי' ביטול היש לבד ועדיין לא הגיע לבחי' ביטול אמיתי דונחנו מ"ה^לט דמשה ואהרן, וקרוב הדבר שבחי' בכל מאדך זה זהו לפי' המשנה בכל מאדך בכל ממונך^מ, מאחר שנותן יותר מרגילותו הרי כופה ומשבר א"ע א"כ זהו ע"ד שפי' במ"א בענין מס"נ באחד מסירת הרצון^מא כי מה לי קטלא כולו או קטלא פלגא^מב, אבל מה שפי' במ"א בכל מאדך אה"ר^מג, זהו בעבודה בחי' היותר גבוה, וע' בד"ה בך"ה בכסליו^מד פי' צדקה קטרת שנעשה מדוממים^מה מעשה המצות, יש לחברו למ"ש בד"ה קחו מאתכם מעלת אתכפיא^מו שזהו עבודת עבד וכמ"ש בד"ה שמע הנ"ל די"א ע"ג בסופו וז"ל וכל דבר שאינו בביטול רצון אינו נק' עבודה כלל.

יחקלז
הרצון גשמי שזהו בחי' עבודה וקבלת עול מלכותו ית' שאין מלך בלא עם¹³⁰ לשון עוממות שהוא יש ודבר¹³¹, ואעפ"כ מבטל רצונו מכל וכל, וביטול רצון היינו כפשוטו

יטקלח
לעשות הפך מה שהלב חומד הן בבחי' סור מרע הן בבחי' ועשה טוב¹³², בסור מרע הוא בחי' קדש עצמך במותר לך¹³³, ובבחי' ועשה טוב ענין בחי' ההיפך הוא כמארז"ל אינו דומה שונה פרקו¹³⁴ מאה פעמים לשונה פרקו מ"פ ואחד, שהפעם האחד שהוא יותר מרגילותו חשוב ממאה אשר הוא רגילותו, וכן בצדקה שהפרוטה שהוא נותן יותר מרגילותו חשוב ביותר מן הרגילות, וזהו קבעומ"ש דבשכמל"ו, ועי"ז יבוא לואהבת את שכולל יראה ונמצא שע"י בחי' ביטול היש לאין בחי' ד"ת באים לבחי' אהוי"ר כו') ואזי נמשך ע"י אהרן כהנא רבא בחי' אה"ר להיות עין בעין נראה שיאיר בחי' עין דלעילא בעין דלתתא, וזהו בחי' אה"ר הבאה מלמעלה בבחי' מתנה וכמ"ש עבודת מתנה אתן כו'.

כקלט
ג) והנה כמ"כ יש ב' בחי' אלו דד"ת ודעת עליון בתפלה, כי הנה תחלה הוא בחי' שמע שם עיי"ן¹³⁵, פי' עין הוא ז' מדות כשהם כלולים מיו"ד ושם עי"ן הוא בחי' הארה מעין דהיינו בחי' מל' שהוא בחי' אין שממנו נברא העולם ליש כו', וזהו שמקדימין פסוד"ז דהיינו איך שהמלאכים וכל צבא השמים אומרים שירה ובטלים לפניו ית' שזהו מ"ש הללוי' הללו את ה' מן השמים¹³⁶, הללו¹³⁷ את שם ה' כי הוא צוה ונבראו¹³⁸ כו', וזהו שאומרים עשר פעמים הללויה נגד עשרה מאמרות¹³⁹ בכדי להתבונן כנ"ל שכל צבא השמים המה בטלים ואזי גם הוא יוכל לבוא לבחי' ביטול היש שזהו ההתבוננות בבחי' שמע שם עי"ן בחי' ביטול היש ד"ת, ואח"כ בחי' ישראל הוא למעלה מבחי' ד"ת ע"ד מ"ש בן פורת יוסף¹⁴⁰ בן פורת עלי עין למעלה

כאקמ
מבחי' עין דד"ת, וע"י התבוננו' בבחי' ה' אלקינו ה' אחד הוא בחי' ד"ע להכיר איך דכולא קמי' כל"ח וזהו בחי' אחד שהוא ז' רקיעים וארץ¹⁴¹ עכ"ז כולא קמי' כל"ח ובטלי' לגבי בחי' אלף אלופו של עולם¹⁴² שהוא היש האמיתי כו', וכאשר מתחלה יש בחי' ד"ת ביטול היש דהיינו בחי' יחו"ת אזי יוכל לבוא לבחי' ד"ע בחי' יחו"ע¹⁴³.

כבועפי"ז יובן ענין חטא דור המדבר במה שאמרו היש הוי' בקרבנו¹⁴⁴ אם אין, וארז"ל במד"ר¹⁴⁵ ובילקוט רמז רס"ב¹⁴⁶ משל לבן¹⁴⁷ שהי' מורכב על כתפו של אביו ושאל איה אבא כו' השליך האב את הבן בא הכלב ונשכו, כך הקב"ה הוציא את בנ"י ממצרים ושאלו היש הוי' השליך אותם מיד ויבא עמלק¹⁴⁸. ולהבין ענין החטא שלהם, הענין הוא דהחטא שלהם הי' מה שלא האמינו שנבואת משה הי' גבוה משאר הנביאים (כמו אפי' אברהם יצחק ויעקב), ובאמת כתי' וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי¹⁴⁹, ופי' הרמב"ן¹⁵⁰ שם שדי הוא מקור לניסים מוסתרים אכן ש' הוי'¹⁵¹ הוא מקור לנסים הנגלים, ולהם הראו נסים נגלים יוצאים מדרכי הטבע לגמרי כמו יצ"מ וקי"ס שהם נסים בגלוי א"כ הי' להם להאמין שנבואת משה הי' הגבה מכל הנביאים, והם לא האמינו ואמרו היש הוי' כו'. וע"פ הקבלה היש הוי' בחי' ז"א אם אין הוא בחי' מל'¹⁵², והם לא ידעו אם נמשך מבחי' ז"א ד"ע או מד"ת בחי' אין מל', וזהו החטא שלהם¹⁵³ מיד ויבא עמלק כו', והיינו שקליפת עמלק היא מסתרת על בחי' ד"ע שהוא הקליפה הלעו"ז כו', שזהו ענין יודע את רבונו¹⁵⁴ ומכוין למרוד בו, שהוא הלעו"ז נגד בחי' ד"ע כו'.

כגוזהו מ"ש הנה זה עומד¹⁵⁵ אחר כתלינו משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים, פי' כתלינו הנה כתי' ביחזקאל (סי' ד' ג') ונתתה אותה קיר ברזל בינך ובין העיר ולמדו רז"ל מזה בברכות פ' אין עומדין משחרב בהמ"ק חומת של ברזל¹⁵⁶ מפסיק

כדקמא
בין ישראל לאביהם שבשמים, ולכאו' צ"ל הלא מצינו קיר לשבח כמ"ש גבי אלישע נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם כסא ושולחן ומטה ומנורה¹⁵⁷, ואיתא בזהר שזהו בחי' ד' תיקוני שכינתא¹⁵⁸, וגם ארז"ל ע"פ ויסב חזקיהו פניו אל הקיר¹⁵⁹ מכאן למתפלל שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין הקיר¹⁶⁰ כו'. והענין הוא דהנה איתא בזהר שקיר הוא בל' יון¹⁶² אדון¹⁶¹ והיינו בחי' שם אדנ"י^*163 שזהו ההפרש בין ש' הוי' לש' אד' כי ש' הוי' כשמו כן הוא בלא קץ ותכלה ואם הי' בריאות¹⁶³ העולמות מש' הוי' לא הי' העולם בבחי' יש ודבר כ"א בבחי' ביטול, וכדי שיהי' העולמות בבחי' יש זהו ע"י ש' אד'¹⁶⁴ שמסתיר ומעלים על אור קדושת שם הוי' כדי שיהי' מקור לעולמות הנבראים ונפרדים כו' כנ"ל, והנה זהו עבודת האדם להמשיך בחי' ש' הוי' להיות יחוד הוי' ואלקים (כי שם אד' וש' אלקים הכל אחד¹⁶⁵) כמ"ש שמש ומגן הוי' אלקים¹⁶⁶, וזהו כותל דקדושה כי כותל הוא כ"ו ת"ל¹⁶⁷, כ"ו הוא גימט' של ש' הוי'¹⁶⁸ ת"ל גימט' ה"פ אלקים¹⁶⁹, להיות יחוד הוי' ואלקים, וזהו מ"ש ויסב חזקי' פניו אל הקיר והיינו שהמשיך בחי' פניו שהוא מ"ש יאר הוי' פניו¹⁷⁰ בבחי' קיר בחי' אדון ש' אד'¹⁷¹, וכמ"כ המתפלל צריך שלא יהי' דבר חוצץ בינו לבין הקיר כו' כי

כהקמב
המכוון הוא להמשיך בחי' הוי' באמרו ברוך אתה הוי', ברוך לשון המשכה¹⁷² בשם אד', לכן צריך שלא יהי' דבר חוצץ כו', וזהו כתלינו כותל דקדושה.

כו(ד) והנה לעו"ז¹⁷³ הוא בחי' כותל דעמלק המסתיר ומעלים שלכן נק' קיר ברזל כי ברזל הוא ב"פ ק"ך¹⁷⁴ והיינו נגד בחי' ק"כ צירופי אלקיםכ דקדושה ונגד ק"כ צירופי אלקים אחריםכא, ולכן הוא מסתיר ומעלים לגמרי. וזהו מ"ש במד"ר ס"פ תרומה¹⁷⁵ ע"פ וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת¹⁷⁶, זהב זו בבל כסף זו מדי נחושת זו יון, אבל ברזל אין כתיב כאן, והיינו כי ברזל הוא נגד מחריבי בהמ"ק¹⁷⁸ שא"א לבררה כלל, וכמשארז"ל במד"ר שם שגם לע"ל¹⁷⁷ לא יקובל ממנה נדבה כו', והיינו כמ"ש ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד¹⁷⁹, והיינו שאחרית של עמלק היינו מחריבי בהמ"ק א"א לברר אותה כלל כ"א שברתו¹⁸⁰ זהו תיקונו כמשי"ת לקמן.

כזוזהו דכתיב (מ"א וא"ו ז') והבית בהבנותו אבן שלימה כו' והמקבת וכל כלי ברזל¹⁸¹ לא נשמע בבית בהבנותו וכמו שארז"ל (מדות פ"ג משנה ד') שהברזל פוסל בנגיעה, והיינו מטעם הנ"ל שמבחי' ברזל א"א לברר כלל, וזהו בחי' עמלק כי חושבנא דדין כחושבנא דדין¹⁸² שברזל עם הכולל גימ' עמלק¹⁸³, שזהו מ"ש מלחמה להוי' בעמלק¹⁸⁴ והיינו כמו שארז"ל אין השם שלם ואין הכסא שלם¹⁸⁵ עד שימחה זרעו של עמלק, פי' אין השם שלם שי"ה אינו מאיר בו"ה¹⁸⁶, פי' יו"ד ה' של ש' הוי'

כחקמג
הוא בחי' סוכ"ע כי בינה מקור המקיפים¹⁸⁷ ועמלק מונע הגילוי מבחי' יו"ד ה' בו"ה, וכמו"כ אין הכסא שלם כי כסא הוא כס א'¹⁸⁸, פי' שמכוסה בחי' אלף אלופו ש"ע, כי הנה צריך להיות נכון כסאך מאז¹⁸⁹, פי' שכדי שיהי' נכון כסאך זהו מאז דוקא היינו כשמאיר מא' בז' ז' מדות¹⁹⁰ ועמלק הוא היפך זה ונק' ע"ש עמלק מפני שעמלק הוא ראשית גוים כמ"ש ראשית גוים עמלק, פי' גוים הם ז' מדות הרעות בחי' ז' אומות¹⁹¹ הכנעני כו' והפריזי¹⁹² וראשית גוים אלו זהו עמלק¹⁹³ דוקא, וזהו מארז"ל הקנאה והתאוה והכבוד¹⁹⁴ כו' הוא בחי' מדות רעות וכבוד הוא בחי' לבושי' שהוא היפך לבושי כה"ג שהי' בקדושה, וזהו אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה זרעו של עמלק, ולאחר שימחה זרעו של עמלק אז אח"כ יהי' הגילוי בחי' י"ה בו"ה.

כטובזה יובן מה שחטא שאול במה שרצה להקריב קרבנות¹⁹⁵ משלל עמלק, והיינו כנ"ל שעמלק הוא קיר ברזל היפך בחי' בהמ"ק דקדושה שלכן לא הי' ברזל בבנין בהמ"ק והברזל פוסל בנגיעה לכן א"א להביא קרבנות ג"כ משלל עמלק כי א"א להעלות בחי' עמלק כלל, וזהו שאמר לו שמואל מאסת את דבר ה' שהוא היפך מבחי' בהמ"ק¹⁹⁶, ולכן משחרב בהמ"ק כותל של ברזל¹⁹⁷ מפסיק בין ישראל לאביהם¹⁹⁸ כו', כי כשזה נופל זה קם¹⁹⁹, ופי' בין ישראל לאביהם שההפסקה היא מחמת ישראל²⁰⁰ כי לפניו ית' אין דבר חוצץ כי כחשכה כאורה²⁰¹ אכן מחמת בחי' נש"י הוא ההפסק, שזהו מ"ש עוונותיכם המה מבדילים²⁰² שע"י העון הוא מסך

לקמד
מבדיל בחי' עמלק קיר ברזל. והעצה לזה הוא בחי' תשובה שע"י לב נשבר ונדכה²⁰⁴ עי"ז שוברים הכותל להיות מציץ מן החרכי'²⁰³ ומשגיח מן החלונות²⁰⁵, והיינו אף שאין שוברים כל הכותל עכ"פ עושים עי"ז חלונות וחרכים להיות מאיר אור א"ס ב"ה ע"י חלונות וחרכים כנ"ל, וכמו שע"י החלון מאיר בחי' השמש, כמ"כ ע"י חלונות אלו מאיר בחי' שמש הוי' כו'. וכדי לשבר את הכותל של ברזל הנ"ל להיות נעשה בה חלונות וחרכים זהו ע"י בחי' משה, וזהו ועשית ציץ כו' שמשה הוא העושה ומשבר בחי' כותל דעמלק, ולכן תלוי מלחמת עמלק במשה כמ"ש והי' כאשר ירים משה ידו²⁰⁶ וגבר ישראל וכאשר יניח כו'. וביאור הענין הנה התורה נק' תורת משה כמ"ש זכרו תורת משה עבדי²⁰⁷, וכמ"ש תורה צוה לנו משה²⁰⁸, וצ"ל מפני מה נק' התורה תורת משה, הנה ארז"ל במד"ר פ' ויקרא²⁰⁹ ע"פ גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו²¹⁰ בנוהג שבעולם משאוי שקשה לאחד נוח לשנים, לשנים נוח לארבעה, שמא תאמר משאוי שקשה לס' רבוא נוח לאחד, כך ס' רבוא ישראל לא יכלו לקבל הדבור מפי הקב"ה שנאמר אם יוספים אנחנו²¹¹ ומשה שמע הדיבור מפי הקב"ה וחיה וזהו גבורי כח כו' לשמוע בקול דברו, פי' שמע הדבור הוא בחי' דבר ה', והנה הדיבור הוא גילוי ההעלם שהוא גילוי המחשבה כו', ופי' בקול דברו היינו בפנימיות הקול²¹² דהיינו מה שמאיר בבחי' הקול ובחי' זו לא יוכלו נש"י לקבל כי זהו בחי' פנימיות דבר ה' הוא בחי' ד"ע כ"א משה שהי' מן המים משיתיהו²¹³, פי' בחי' מים עליונים שלמעלה מן הרקיע המבדיל ופרסא ראשונה לכן הי' יכול לקבל בחי' זו, ולכן נמשכה התורה ג"כ ע"י משה דוקא עד שנק' תורת משה עבדי כי הוא עלה שמים וירד²¹⁴ כו', ומחמת שהי' בחי' גבוה מאד מן המים משיתיהו לכן הי' יכול ג"כ להעביר קליפת עמלק, והיינו מחמת עוצם הגילוי שהמשיך משה ממילא נדחה הרע של עמלק, וכמו שע"י האור ממילא נדחה החושך, ולכן תלוי מלחמת עמלק במשה דוקא, וזהו ועשית ציץ פי' שמשה הוא העושה הציץ לאהרן כהנא רבא להיות כי משה המשיך בחי' תורה עי"ז ממילא נדחה החשך, זהב טהור הוא ע"ד מ"ש ממולח טהור קדש²¹⁵ פי' מעורב טהור בקדש להיות

לאקמה
נמשך בחי' קדש בטהור שבחי' זו היא שרש נש"י כמ"ש נשמה שנתת בי טהורה היא²¹⁶.

לב(ה) ופתחת עליו פתוחי חותם²¹⁷, הנה ארז"ל חותמו של הקב"ה אמת²¹⁸ אני ראשון ואני אחרון²¹⁹ ומבלעדי אין אלקים, ואין אמת אלא תורה²²⁰, ונמשלה לחותם כמו החותם כאשר היא חקוקה על האבן טוב הנה מחמת רוב בהירות האבן אין יכולים לקרות האותיות כ"א עד שיחתום בהחותם על השעוה הנה מחמת גסות השעוה ניכרים האותיות הטיב²²¹, אך עכ"פ הנה האותיות שעל השעוה הם האותיות ממש שעל האבן טוב, כך יובן בנמשל למעלה שהתורה הגם שירדה למטה ונתלבשה בדברים גשמיים הנה עכ"ז שורש התורה היא היא ממש כמו שהיא הגבה למעלה רק שנתלבשה בדברים גשמי' כו', ולכן ע"י בחי' התורה נדחה הרע של עמלק, וזהו חותם אותיות חומת²²² והיינו שע"י החותם דתורה נדחה בחי' החומת בחי' קיר ברזל דעמלק. אך הנה כ"ז הוא בחי'²²³ תורת משה דהיינו כשלומד התורה בבחי' ביטול כמו משה שהי' בבחי' ביטול כמ"ש ונחנו מהלט, כמו"כ צ"ל למוד התורה ג"כ בבחי' ביטול. קדש להוי'²²⁴ פי' בפרד"ס²²⁶ שהוא בחי' המשכת קדש להוי'²²⁵. וביאור הענין הנה יש קדש וקדוש, קדוש הוא בחי' קדש וא"ו²²⁷, המשכת בחי' הוא"ו כדי שיהי' אחריו בחי' ה' אחרונה שזהו מה שאומרים קדוש ק"ק ה' צבאות²²⁸, והיינו שכדי שיהי' בחי' ה' צבאות זהו ע"י בחי' וא"ו, וזהו קדש וא"ו היינו המשכת הוא"ו, משא"כ בחי' קדש הוא מובדל. והנה כתי' שאו ידיכם קדש²²⁹ וברכו את הוי', וזהו בחי' קדש להוי' המשכת בחי' קדש להוי' בבחי' ברכה כמ"ש וברכו את הוי' שזהו בחי' ברכה והמשכה בשם הוי'. ועוי"ל בפי' קדש להוי'²³⁰ ע"ד משארז"ל קדש למד מלמטה והוי' מלמעלה²³¹ א"כ ש' הוי' גבוה מבחי' קדש, אך באמת שניהם אמת, כי

לגקמו
הנה כתי' ויקרא הוי' הוי'²³² שיש ב' שמות הוי' שם הוי' דלעילא ושם הוי' דלתתא, והנה לגבי בחי' ש' הוי' דלתתא שהוא מקור להתהוות העולמות כנ"ל א"כ קדש להוי' הוא בחי' המשכה בשם הוי', אך לגבי ש' הוי' דלעילא הנה בחי' קדש למטה במדרגה ולכן קדש למד מלמטה והוי' מלמעלה כו'. והי' על מצח אהרן כו' תמיד לרצון²³³, פי' מצח חופה על המוחין פי' להיות כי אף כשמתבונן הטיב ומוליד בנפשו בחי' אהוי"ר אשר עי"ז מאיר בחי' אה"ר, הנה הוא רק בשעת התפלה אבל אחר התפלה חולפת ועוברת האה"ר לזה הוא בחי' המצח בחי' נצחון, והיינו שמחמת ההתבוננות יהי' נעשה אצלו הסכם חזק להיות יתד תקוע במקום נאמן²³⁴, וזהו תמיד לרצון שההסכם שנעשה הוא תמיד כו', שגם לאחר התפלה שחולף ועובר ההתבוננות מ"מ ישאר ההסכם הנעשה ע"י התבוננות התפילה כו'.

לד(וא"ו) ומעתה יובן מ"ש ויקרא אל משה, ובבלעם נא' ויקר אלקים כו' לשון טומאה כמ"ש אשר לא יהי' טהור מקרה לילה שלכאו' צ"ל איך נופל הלשון מקרה על נבואה שבלעם הי' נביא בלעו"ז נגד בחי' משה בקדושה²³⁵, הנה על עמלק אמרו²³⁶ שהוא כקוף בפני אדם [והיינו כמ"ש במאו"א אות קוף סי' א'²³⁷ הובא בעה"כ של הסה"ד²³⁸ שס"א נגד הקדושה הם כקוף בפני האדם²³⁹, והוא היפך ה"א דקדושה²⁴⁰], פי' קוף בפני האדם כי הנה איתא בספרי'²⁴¹ שהקוף הוא היפך בחי' הה"א²⁴², כי הה"א הוא בחי' ג' קוין²⁴³ ב' קוין מחוברים רומזים לבחי' מחשבה ודבור דקדושה והקו הנפסק רומז לבחי' המעשה דקדושה ועמלק הוא היפך זה ממש שזהו פי' כקוף כמו תמונת קוף הוא ג"כ ב' קוין מחוברים אכן קו השלישי נמשך למטה, והיינו שממשיך המח' דיבור ומעשה בקליפות, וזהו כקוף בפני האדם, כי אדם

להקמז
הוא ג"כ מחדו"מ²⁴⁴ א' בחי' מחשבה ד"מ הוא דבור ומעשה, ועמלק הוא בחי' קוף שממשיך בחי' מחדו"מ בקליפות, וזהו עמלק עמל ק', פי' שהעמל שלו להמשיך בחי' הקוף דהיינו להיות רגליה יורדות מות²⁴⁵, וזהו העיקר העמל שלו שזהו מ"ש ורהבם עמל ואון²⁴⁶ כו'.

לוולכן נק' נבואה שלו ע"ד מקרה כו', כי הנה איתא בס"י ברית כרותה²⁴⁷ בין עשר אצבעות ידיו ובין עשר אצבעות רגליו ברית הלשון מכוון כנגד ברית המעור, והיינו שכמו שיש פגם בברית המעור כן יש פגם בברית הלשון, ולכן איתא בספרים שכאשר פוגם בברית הלשון אזי יוכל לבוא ח"ו לפגם ברית המעור²⁴⁸, והיינו כמו שהפגם ברית המעור הוא כאשר יוצא השפע פנימיות לחיצוניות כן הוא ממש ברית הלשון כאשר מדבר דברים בטלים אשר לא לה' המה וכ"ש רכילות ולה"ר שנמשך ג"כ בחי' הדבור שלו לבטלה שהדבור הוא ג"כ שפע פנימיות שנלקחה מן עצם הנפש כמ"ש ויהי האדם לנפש חיה ות"י לרוח ממללא²⁴⁹ כו', כך יובן למעלה ג"כ שכאשר נמשך השפעת בחי' דבר נבואה לבלעם הוא כדוגמת מקרה כו', והיינו שנמשך הארת הדבור למקום הקליפות ויקר אלקים שבחי' זו נמשך מחמת בחי' אלקים כי יש ק"כ צירופי אלקיםכ דקדושה, ולעו"ז יש ק"כ צירופי אלקים אחריםכא דקליפה, והנה מבחי' מ"ח צירופים אחרוניםכב יכול בלעם ג"כ לקבל ולכן נק' בחי' מקרה כו', משא"כ גבי משה כתי' ויקרא ל' חיבה וכמ"ש בזהר ל' אוקיר אנוש מפז ל' יקר, והנה יקר וקיר דקדושה גימט' כתר^*250 ולעו"ז קרי דעמלק ובלעם וקיר ברזל גימט' כרת* כתר²⁵⁰ דקליפה, והיינו שע"י בחי' משה כתר²⁵¹ דקדושה נדחה בחי' כרת כתר דקליפה בחי' עמלק^*251.

לזקמח
הו מגלה נקראת באחד עשר כו' בחמשה עשר לא פחות ולא יותר, כי הנה אחד עשר הוא בחי' ו"ה וחמשה עשר הוא בחי' יו"ד ה'²⁵², והנה כתי' מלחמה להוי' בעמלק^*252, וארז"ל אין השם שלם כו', ולכן ע"י נס דפורים שנהרג המן²⁵³ שהי' מעמלק²⁵⁴ הי' חבור בחי' ו"ה בי"ה וזהו כרכים המוקפים חומה קורים בט"ו, והיינו כי הקפת החומה תלוי ביהושע בן נון, שיהושע הי' לעומת בחי' קיר ברזל, כי יהושע הי' מל'²⁵⁵ דקדושה בחי' לבנה²⁵⁶ כמארז"ל פני יהושע כפני לבנה²⁵⁷, ולכן תלוי מלחמת עמלק גם ביהושע כמ"ש ויחלוש יהושע את עמלק²⁵⁸ [וכמ"ש בזח"ב דס"ה ע"ב שמשה הי' לקרבא דלעילא ויהושע לקרבא דלתתא] ולכן כרכים המוקפים חומה²⁵⁹ קורים בט"ו זהו ע"ד בן כרך שראה את המלך שנבואת ישעי' הי' בבריאה²⁶¹ שראה השרפים שאומרים²⁶² קדוש ורוצים ליבטל כו' כי אימא מקננא בכורסייא²⁶³ ולכן קורי' בט"ו בחי' י"ה, משא"כ כפרים ועיירות גדולות²⁶⁴ קורים בי"ד והכפרים מקדימים ליום הכניסה זהו ע"ד בן כפר²⁶⁰ שראה את המלך כו'.