Toras Shmuel·Year 5641·Maamarim·Israel is Holy to Hashemתורת שמואל·תרמ"א·מאמרים·קדש ישראל לה'

אקדש ישראל לה'
שפשמ"א
קדש ישראל לה'¹ ראשית תבואתה², הנה תבואתה כתי' בה' לבסוף, ונקוד הוא בחולם, שידוע שנקודת החולם הוא כאלו הי' כתוב בוא"ו לבסוף, וצ"ל לאיזהו צורך נכתב בה"א לבסוף ונקוד חולם כו', וגם מהו שייך שעי"ז נעשי' ישראל קדש כו', הנה כתיב (ישעי' מ"ג א') כה אמר כו' בוראך יעקב ויוצרך ישראל, ואיתא בילקוט במקומו³, וכ"ה ברבות פ' בחוקתי פל"ו⁴ ע"פ וזכרתי את בריתי יעקוב⁵, אמר הקב"ה לעולמו עולמי עולמי מי בראך כו' יעקב בראך וישראל יוצרך, דכתי' בראך יעקב ויוצרך ישראל, ולכאו' אינו מובן איך שייך לומר שיעקב ברא את העולם, אך הענין הוא ע"ד שנא' סוף דבר הכל נשמע את האלקי' ירא כו' כי זה כל האדם⁶, והיינו שתכלית ברה"ע הי' בשביל שיהי' גילוי בחי' זה, כי זה מורה על בחי' גילוי אלקו' בעולמות, וכמ"ש בקרי"ס זה אלי, והיינו לפי שבקרי"ס הי' גילוי אלקות וכמשארז"ל ע' בפרש"י⁷ בחומש במקומו, ראתה שפחה על הים⁸ מה שלא ראה יחזקאל⁹ לכך נאמר שם לשון זה, וכן לע"ל כתי' ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה,

בטו
רק שלע"ל נא' ב"פ זה¹⁰, והוא כי אילו לא חטאו בחטא העגל לא נשתברו הלוחות שהי' חרות חירות מיצה"ר¹¹ שנק' אבן¹², בחי' לב האבן¹³, וישראל שעמדו בה"ס פסקה¹⁴ מהם זוהמת הנחש הקדמוני כו', וא"כ הי' הבירור בא"א לגמרי שהרי לא היו צריכים ד"ת שיחקקו לבם בחי' לב האבן¹⁵, כ"א ע"ד דכתי' לע"ל והסירותי¹⁶ את לב האבן¹⁷ כו', עד¹⁸ לע"ל שאז גם עכשיו¹⁹ יהי' עיקר קיום המצות כמ"ש ושם נעשה לפניך כמצות רצונך, וכמשנ"ת מזה במ"א בענין אדם ר"ת אדה"ר ד"מ²³, בד"ה אוסרי וביאורו²⁰, ובד"ה כי עככ"ח²¹, ובשארי דוכתי²², ומפני שנשתברו הלוחות ובלוחות שניות הגם שבהם יש גם מדרש הלכות ואגדות כנודע מדברי הגמ'²⁴ ומד"ר²⁵ בזה שהטעם הוא לא מפני שחוטא נשכר כ"א מפני שלצורך הבירור שיתלבנו ויצטרפו מחהע"ג²⁶ הוצרך להיות גילוי אור זה ג"כ, וע"ד דכתי' וה' יגיה חשכי²⁷ שבכדי להאיר חשך היותר גס ועב עד"מ במרתף ששם האויר גס מוכרח להיות אור גדול יותר, וכך כדי להגיה החשך שגם החשך יהי' כאור נוגה²⁸ כו' צ"ל נמשך מבחי' ש' הוי' דלעילא²⁹ כו', ועד"ז יובן בענין לוחות שניות, שהם כפלים לתושי'³⁰ כו' מפני שבהם יש בחי' תעלומות חכמה³¹ כו' שהוא לצורך בירור החשך

גטז
כנודע שבחכ' אתברירו³² כו', עד שכולם יבואו לבחי' אתהפכא מחשוכה לנהורא³³ כו', ולכן לע"ל יאמרו ב"פ זה שמורה על הגילוי כו', מפני עוצם הגילוי שיהי' לע"ל בכפלים לתושי' כו' נגד בחי' הגילוי שהי' בקרי"ס שהי' הכנה למ"ת³⁴ שא' זה אלי כו' פ"א לבד, ומשה נתנבא בזה³⁵ כו', שמשה הי' הנביא שהוא המשיך בחי' הגילוי דזה כו', וי"ל כי ענין בחי' זה זהו ע"ד מ"ש אשר יאמר עליו כי הוא זה³⁶ פי' שנראה לכל וזהו שמתגלה למטה דוקא ונודע מדרז"ל במד"ר שהראשוני' סילקו השכינה³⁷ עד למעלה מז' רקיעים ומשה דור שביעי לאברהם הורידה למטה, א"כ הי' הוא הממוצע³⁸ שע"י הי' גילוי בחי' זה כו', ואולי י"ל ע"פ מ"ש במ"א בענין גו"ר וגו"א³⁹ שגם גילוי בחי' ב"פ זה יהי' ג"כ ע"י משה כו', והיינו מפני כי מן המים משיתיהו⁴⁰ שעש"ז נק' משה כו', וע' בת"א בד"ה מי שם פה לאדם⁴¹, ועיקר תכלית המכוון מברה"ע הי' בשביל שיהי' גילוי בחי' זה שיהי' גילוי אלקות כו', והנה זה בגימ' י"ב⁴² שהוא בחי' י"ב שבטים, והיינו לפי שי"ב שבטים הם ממשיכים בחי' זה גילוי אלקות בעולמות שזהו תכלית המכוון כו', והענין הוא שהגם שנת"ל שמשה נתנבא בזה הכוונה שהוא הי' הממשיך בחי' זה, וכמ"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך⁴³,

דבבוך 1108 נרשם הבא לקמן בסיום המאמר: כפלי' לתושי', תושי' להתיש הנה"ב, בכפל, וזהו ב"פ זה, אך בשרשי' משמע שהתורה בעצם נק' תושיה, וגם בזה צ"ע. עה"ד לוחות שניהם אינם ע"צ המקרה ח"ו, כ"א הידיעה אינה מכרחת כלל כו'. וצ"ע בת"א ד"ה בחדש השלישי^* אם כוונתו על לוחות ראשונות ג"כ או על לוחות אחרונות שאז הי' לב האבן שצריך תושיה כו'.

היז
שלכאו' איך אמר ע"ע ונתתי⁴⁴, אלא לפי שמשנה תורה משה מפי עצמו אמרו^*46, וברוה"ק כמ"ש בתוספת⁴⁵, לכן מפני ששכינה מדברת מתוך גרונו⁴⁶ הי' יכול לומר ונתתי כו', וענין אומרו עשב בשדך לבהמתך זהו שהי' ממשיך בחי' הדעת גם בנשמות שנק' זרע בהמה כמ"ש בת"א בד"ה ואלה המשפטי'⁴⁷ ע"ש, והם הנשמות שמי"ב שבטים שנק' י"ב⁴⁹ בקר⁴⁸ דבריאה, ומשה ממשיך דעת בהם, וע"ש מענין עשב ע"ב שין⁵⁰, מ"מ זהו שהוא הי' הנביא, והי' הממוצע כנ"ל, אך מ"מ עיקר ההמשכה הוא בישראל שהם שבטי ישראל שנים עשר כו', ולכן לא די במה שמשה נתנבא בזה כ"א שצ"ל שבטי ישראל י"ב דוקא כמנין זה כו', ועד"ז יובן ג"כ הפי' שאמר הקב"ה לעולם מי בראך יעקב בראך לפי שיעקב וי"ב שבטים הם ממשיכים בחי' זה גילוי אלקות שלזה הי' עיקר ברה"ע לזה א' הכתוב בוראך יעקב שיעקב ברא את העולם שאם לא יעקב לא הי' נברא העולם, כי עשרה עשרה הכף⁵¹, שעשה"ד מכוון נגד ע"מ⁵², ותנאי התנה הקב"ה כמארז"ל בשבת⁵³ ובפ"ק דע"כ⁵⁴ ע"פ יום הששי⁵⁵, וכמ"ש במד"ר אלה בזכות מי⁵⁶ כו' ואלה שמות בנ"י⁵⁷ כו' אלה העדות⁵⁸ כו', ואלמלא מעמדות לא נתקיימו⁵⁹ כו', שנמצא שעיקר קיום הבריאה הוא ע"י יעקב בכדי

ובבוך 1108 (בכת"י המעתיק) בגוכתי"ק בהפסק קו נרשם מלמעלמ"ט בצד הימיני של העמוד: וע"ד שרצה"ת הוא כלי לבחי' רצה"ע בת"א בד"ה ויקהל^א ע"ש.

זיח
שיושלם המכוון שנתאוה הקב"ה להיות לו ית'⁶¹ דירה בתחתונים⁶⁰, וע' מענין אלה תולדות יעקב יוסף⁶², וא"ו ומילוי וא"ו⁶³, ויוסף הוא המשביר⁶⁴ כו' היינו לבי"ע, וא"כ מה שיעקב מבריח מן קצה העליון עד קצה התחתון⁶⁵ עמ"ש מענין הכרובי' כרוב א' מקצה מזה⁶⁶ כו' ע"י יוסף נמשך בבי"ע, וזה הי' קודם מ"ת, ולאחר שניתנה תו' י"ל שנמשך המשכה עצמית ע"י משה כו', ועמ"ש במ"א מענין משה מלגאו יעקב מלבר⁶⁷ כו'.

ח(ב) אך עדיין צ"ל ע"י מה יומשך גילוי בחי' זה בעולם כו' לזה הקדים בפסוק סוף דבר לומר את האלקי' ירא שהיא קבעומ"ש, ואת מצותיו שמור שהוא קבעומ"צ כמשי"ת, דהנה המצות נק' בשם זריעה⁶⁸ וכמ"ש אור זרוע⁶⁹ ועמ"ש במד"ר ס"פ שלח זרע הקב"ה⁷⁰ התורה והמצות ולא הניח דבר כו' בא כו'*, וכתי' ויזרע

טאך עדיין צ"ל . . בא כו': בבוך 1108 נרשם מהדו"ק וז"ל: אך עדיין^ב צ"ל מה שביעקב נא' בריאה ובישראל נאמר יצירה, והלא בחי' ישראל גדול מבחי' יעקב כו', שהרי הוא מפני כי שרית^ג כו', אך הענין הוא דהנה כדי שיהי' נמשך בחי' כי זה כל האדם הקדים בפסוק תחילה לומר את האלקי' ירא ואת מצותיו שמור ועי"ז נמשך להיות כי זה כל האדם, דהיינו שע"י מה ממשיכים בחי' זה הוא ע"י מצותיו כו'. והנה על המצות נא' בזהר שהם בחי' לבושים^ד שכ"א מישראל צריך לקיים כל התרי"ג מצות^ה לבד מצות המלך שהמלך הוא מוציא כולם^ו כו'. וכל המצות מחוייב כ"א לקיים וצריך לבוא בגלגול או בבחי' עיבור בכדי שיהי' לכאו"א לבוש מן כל התרי"ג מצות לבד מצות המ' כנ"ל, וכשחיסר מצוה אחת חסר לבוש כו', ובגמ' המשילו מעשה המצות לפירות גבי עגלה ערופה כו' ולא הניחוהו לעשות פירות ופריך בגמ' מאי פירות אילימא בנים א"ה זקן וסריס לא ליבעי עגלה ערופה והתורה לא חילקה אלא מאי פירות מצות^ב. כן כתי' אמרו לצדיק כי טוב כי פרי מעלליו יאכלו^ז.

ייט
יצחק בארץ ההיא⁷¹ ופי' ברבות אין זריעה אלא צדקה⁷² וכמ"ש זרעו לכם לצדקה⁷³, נמצא מכ"ז מובן^*74 שהמצות נק' בשם פירות⁷⁴, ולהבין זאת⁷⁵ הנה ארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, והנה לכאו' אינו מובן ענין דירה זו דהלא לית אתר פנוי מיני'⁷⁶, וכתי' הלא את השמים ואת הארץ אני מלא⁷⁷, וגם איתא ברבות ע"פ וירא אליו ה' בלבת אש⁷⁹ מתוך הסנה ללמד שאין מקום פנוי⁷⁸ מן השכינה אפי' סנה, אך הענין הוא דהנה יעקב א' אכן יש ה' במקום הזה⁸⁰ ואנכי לא ידעתי, והנה

יאכ
ענין אומרו המקום⁸¹ הזה קאי על בהמ"ק כמ"ש הת"א לית דין אתר הדיוט⁸², פי' שאינו רק כמו כל בחי' מציאות מקום שנברא מע"מ שנק' בשם מילין דהדיוטא⁸³, כ"א שמקום זה שהי' מקום שנבנה אח"כ הבהמ"ק, והיינו שבבהמ"ק הי' גילוי השכינה וכמ"ש וכבוד הוי' מלא את המשכן⁸⁴, ובמקדש היו קורין את השם ככתבו⁸⁵, ולכאו' ג"ז אינו מובן⁸⁶ שהרי מכה"כ⁸⁷ ולית אתר פנוי מיני', אך הענין הוא דמה שמכה"כ היינו שהוא רק בחי' המתלבשת בנבראים להחיותם ואתה מחי' את כולם⁸⁸ ע"י בחי' אתה ך"ב אותיות, אבל אינו מאיר אלקו' בעולם בבחי' גילוי ואף שנא' את השמים ואת הארץ אני מלא הוא רק בהעלם, משא"כ בבהמ"ק הי' גילוי השכינה וכמשארז"ל צמצם שכינתו⁸⁹ בין ב' בדי הארון והיינו שהי' מאיר שם בגילוי כו', וזהו ע"ד שארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף⁹⁰ כך הקב"ה ממלא את כל העולם, והנה אנו רואים בחיות הנפש שמאיר בגוף שאם היות שהחיות מתלבש בכל אברי הגוף ואפי' בצפורני הרגל, וכ"ש ברגל עצמו, ואעפ"כ הנה נודע ונראה שעיקר השראת הנפש הוא במוח שבראש⁹¹, והיינו ששם נמשך בחי' גילוי הנפש ועד"ז הי' בבהמ"ק גילוי השכינה כו', היינו ע"ד שמאיר חיות הנפש במוח שבראש ששם מאיר בבחי' גילוי כו', וממוצא דבר נשמע שאף שבבהמ"ק הי' גילוי שכינה מ"מ אינו נק' עדיין דירה בתחתוני', לפי שמה שהי' מאיר בבהמ"ק בחי' גילוי זהו רק מבחי' ממכ"ע וע"ד כמו הנשמה שמאירה בגוף שמאירה במוח בבחי' גילוי זהו רק מבחי' הנשמה שמתלבשת בגוף שבשאר אברים היא מאירה בבחי' העלם ובמוח שבראש היא מאירה בגילוי כו', אבל בחי' מקיף שבנשמה אינה מאירה אפי' במוח שבראש, וכך מה שהי' השראת השכינה בבהמ"ק זהו מבחי' ממכ"ע, אבל בחי' סוכ"ע^*92 לא הי' מאיר⁹² עדיין כו', שלכן במדינה היו קורין את השם בכינויו⁹³, ונתאוה הקב"ה להיות לו

יבכא
דירה בתחתוני' היינו שיהי' גילוי בחי' הסוכ"ע, ולכך כשיהי' נמשך בגילוי בחי' סוכ"ע יהי' הגילוי באופן אחר ממש, שיהי' מאיר בכל העולם בשוה, שהרי בחי' סוכ"ע אין בו חילוקי מדרגות כו'.

יג(ג) והנה כדי להמשיך בחי' דירה בתחתונים זהו ע"י הברכות שארז"ל חייב אדם לברך⁹⁴ מאה ברכות בכ"י, דלכאו' אינו מובן מהו ענין הברכה שאנו מברכים להקב"ה כי מה צריך לברכה שלנו, והלא אנת הוא שלימותא דכולהו⁹⁵ כו', אך הנה פי' הברכה הוא בחי' המשכה מהעלם לגילוי⁹⁶ כי ברוך הוא ל' בריכה⁹⁷ המבריך את הגפן⁹⁸ שהוא בחי' המשכה כו', והיינו שע"י הברכה נמשך מהעלם אל הגילוי, ולזה חייב לברך מאה ברכות, והיינו לפי שיש יחידות עשירות מאות, שהוא כנגד ג' עולמות בי"ע⁹⁹, ולכן כדי שיומשך למטה בעולם העשי' צריך לברך מאה ברכות לפי שכשיש מאה אזי נמשך למטה לפחות א' לפי שכשנמשך מאה בבריאה נמשך מזה חלק העשירי¹⁰⁰ ביצי' שהוא עשרה וממילא נמשך בחי' האצי' בעשי' בחי' א' עכ"פ, אבל כשחסר ממאה ברכות אזי לא יומשך למטה בעשי' אפי' אחד כו'. אך הברכה הוא דוקא ע"י ישראל, וכמ"ש בית ישראל ברכו את הוי'¹⁰¹ והיינו לפי שיש בכאו"א מישראל בכח למסור נפשו באחד¹⁰² ויש להם בחי' ביטול וכמ"ש ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך¹⁰³ ומזה דוקא למד ר' מאיר¹⁰⁴ א"ת מה אלא מאה¹⁰⁵ כו', והיינו לפי שע"י בחי' מה שיש להם היינו בחי' הביטול כו' עי"ז יכולים לברך מאה ברכות, והנה ההפרש שבין מה למאה הוא שבמאה ניתוסף א', והענין הוא דהנה בריאת העולמות מתחיל בבי"ת וך"ו דורות קרא האלף תגר¹⁰⁶ עד שבמ"ת פתח בא' תחלה אנכי¹⁰⁷ כו', והטעם איתא בזהר שלכך לא פתח ברה"ע בא' לפי

ידכב
שאלף הוא ר"ת ארור¹⁰⁸, אבל ב' הוא ר"ת ברכה, וא"כ לפי"ז אינו מובן למה מ"ת פתח בא', אך הענין הוא דהנה אלף הוא בחי' גבוה מאד שא' הוא ראש לכל אותיות¹⁰⁹, אלף הוא בחי' פלא¹¹⁰ בחי' כתר¹¹¹ ולכן לפי שהוא בחי' גבוה מאד ע"כ אין תופס שם מקום כלל כדכתי' שממית בידים תתפש¹¹² והיא בהיכלי מלך לפי ששם כחשיכה כאורה¹¹³ שוין, וזהו שא' ר"ת ארור היינו שאפי' ארור שהוא סט"א יכול ג"כ לקבל יניקה משם לפי שאין תופס שם מקום כלל, ולזה ברה"ע התחיל בבית שהוא סימן ברכה, ברכה הוא בחי' חכמה¹¹⁴, וזהו שת"י בראשית בחוכמתא¹¹⁵, בחכ' יבנה בית בחכ' יבנה בי"ת¹¹⁶, ונודע כי בבחי' חכ' שם יש בחי' בירור שאינו נמשך כ"א למקום הראוי דוקא, ומ"מ במ"ת התחיל בא' והיינו מאחר שהי' ברה"ע ע"י אות ב' שהוא סימן ברכה כנ"ל, ורומז לבחי' החכ' שבחכמה אתברירו כנודע, לכן אפי' כשנמשך אח"כ מבחי' א' אינו יכול להיות משם יניקת החצוני' לפי שהמשכה זו אם היותה מבחי' גבוה מאד נעלה כו', מ"מ הנה גם זה נמשך ע"י חכ' דוקא, שמשם אינם יכולים לקבל כנ"ל, וזהו ג"כ שדרשו כנ"ל א"ת מה אלא מאה והיינו שע"י מה שהוא בחי' ביטול בחי' חכ' יכול להיות נמשך גם בחי' א' ולא יהי' מזה יניקת החיצוני' כלל לפי שהמשכה זו נמשך ע"י בחי' מה שהוא בחי' חכ', וגם זה אמת כי כדי להמשיך בחי' א' צריך לברך מאה ברכות דוקא, שע"י מאה דוקא עי"ז ממשיכים את הא' כו' לפי שמאה הוא בחי' בינה¹¹⁷ והתגלות ע"י הוא בבינה¹¹⁸ כידוע כו'.

טו(ד) והנה המאה הברכות הנ"ל הוא בדבור, ובכלליות ענין מחדומ"ע הנה הדבור הוא ביצירה¹¹⁹ כנודע, וא"כ ע"י מה יהי' המשכה מהעלם אל הגילוי למטה הנה הוא ע"י מעשה המצות, דהנה כל מצוה צריך לקיים בבחי' מח' ודבור ומעשה¹²⁰, לפי שיש ג' עולמות בי"ע וכמ"ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו

טזכג
יצרתיו אף עשיתיו¹²¹, בראתיו הוא בחי' מח', יצרתיו הוא בחי' דבור אף עשיתיו הוא בחי' עשי', והנה ע"י כוונה של המצוה שהיא בחי' מח' נמשך בבריאה שהוא עולם המח', וע"י הברכה של המצוה שהוא בחי' דבור נמשך בעולם היצי', וע"י מעשה המצוה נמשך בעולם העשי'¹²², והיינו לפי שכדי שיומשך למטה צריך למשוך ממקום עליון יותר¹²³, ולכן כדי שיומשך ממקום גבוה זהו מתעורר ע"י מעשה דוקא לפי שמעשה ממשיך ממקום גבוה יותר וכמו שארז"ל ודי לחכימא ברמיזא¹²⁴, והיינו שכשהשכל עמוק מאד שא"א לגלות אותו בדבור אזי ע"י הרמיזא שהוא מעשה נרמז השכל, ומבין אותו ע"י הרמיזא נמצא שיש כח במעשה שלמעלה מבחי' דבור, וז"ע המצות שהם רק בחי' רמז למצות עליונות¹²⁵ כמו למשל תפילין שלנו הם רק בחי' רמז למה שהקב"ה מניח תפילין¹²⁶ כי תפילין הם ד' מוחין¹²⁷ קדש בחי' חכ' והי' כי יביאך בחי' בינה ותפילין שלנו שהם ד' פרשיות הם רמז לד' מוחין עליונים, וכן ל"ב חוטין דציצית שהם מצמר, הנה הצמר רומז לבחי' ושער רישי' כעמר נקי¹²⁸, ול"ב חוטין ל"ב נ"ח¹²⁹, וכן כתי' ואתא¹³⁰ מרבבות קדש ששרש האותיות הם בבחי' רבבה¹³² כו', כי יש בחי' יחידות עשירות מאות אלפים ורבבות, ואלפים הם

יזכד
בבחי' חכ'¹³³ וכמ"ש אאלפך חכ'¹³⁴ ורבבות הם בכתר¹³⁵, וזהו ואתא מרבבות קדש¹³¹ ששרש האותיות הם מבחי' רבבה, לפי שאותיות הם בחי' אחרונה בחי' מעשה כו' (ויש עוד הרבה משלים ע"ז כמו מענין אותיות החותם שאינם ניכר היטב כ"א ע"ג שעוה¹³⁶ דוקא וכן מענין פני ארי' ופני שור¹³⁷ שלמעלה פני ארי' הוא למעלה מבחי' פני שור כו', ואעפ"כ למטה נעשים מבחי' פני ארי' חי' טמאה¹³⁸ כו', אלא שזהו כחותם המתהפך¹³⁹ כו', וכן מענין המשכת טפה גשמי' דוקא שנמשכת מעצמי' המוחין שלמעלה מבחי' השפעת השכל בדבור וכמ"ש בד"ה הקבצו ושמעו בני יעקב¹⁴⁰ כו', וש"נ, וכידוע) וזהו שהמצות נק' בשם זריעה, והיינו כמו למשל הזריעה¹⁴¹ שרוב מיני זריעה הוא זרעוני גינה שאין נאכלין שהוא רק גרעין שאין בו שום טעם מאכל וכשזורעין הגרעין בארץ ומתלבש בו כח הצומח שבארץ יצמח מזה פרי מאכל הגם שלא הי' עצם הגרעין בחי' מאכל כלל, וגם בתבואה מתוסף הרבה וכנ"ל, וכ"ש נטיעה שהגרעין שנוטעין אין בו ממהות האילן כלל, ואעפ"כ אנו רואים שע"י שנוטעין הגרעין בארץ נצמח ממנו אילן עם פירות שיש בהם טעם ותענוג כו' וע"כ צריך לומר שיש בהגרעין בהעלם כל מהות האילן¹⁴² שהרי בלתי גרעין לא הי'

יחבבוך 1108 בסיום המאמר נרשם: מ"ש אאלפך חכ', א"כ גם אאלפך בינה^ח, ולמה נת"ל שמאה בבינה ששם התגלות עת"י, י"ל שבינה שבאצי' הוא תרדל"מ^ט עם החכ' לכן שם גם בבינה אלפי', אבל ענין מאה זהו כמו שאימא מקננא בבריאה^י, שאם היות שגם שם התגלות עת"י בבחי' בינה זו, מ"מ הלא נודע שבמ"א נת' שכערך ההפרש שבין בריאה לגבי האצי' כן ההפרש בין חכ' לבינה^יא מטעם זה כו', וא"כ לא יקשה כלום מדוע מאה בבינה כו'.

יטכה
נצמח מהארץ כ"א עשבים או אילני סרק כו' וכדומה וע"י הגרעין דוקא מצמיח הארץ אילן מוציא פירות הבלתי יערי כו', א"כ מוכרח לומר שיש בכח בהעלם בגרעין כל מהות האילן וכו', וכמו"כ הוא מעשה המצות שנק' בשם זריעה וכמ"ש אור זרוע לצדיק היינו ששרש המצות הם מבחי' אור בחי' תר"ך עמודי אור¹⁴³ וירדו ונתלבשו בדברים גשמים כמו תפילין על קלף גשמי וציצית מצמר גשמי וכדומה בשאר המצות כו' שאינם בערך כלל מכמו שהיו בשרשן בחי' תר"ך עמודי אור אלא שהוא למשל כמו הזריעה שאע"פ שאינו בערך אל האילן הנצמח ממנו, אעפ"כ ע"י הגרעין נצמח האילן וכמו"כ מעשה המצות שאע"פ שהם מלובשי' בדברים גשמי' אעפ"כ ע"י המצות נצמח אח"כ בחי' תר"ך עמודי אור כו', אך מ"מ זהו דוקא כשאיש הישראלי עושה המצות כמו כשאיש ישראל מניח תפילין¹⁴⁴ על ראשו אז נתהוה ע"י המצוה בחי' גילוי אלקותו ית', והיינו לפי שהוא כמו למשל הזריעה שאף שע"י הגרעין נצמח הפרי אעפ"כ צריך לזרוע הגרעין בארץ דוקא, ובלא ארץ לא יצמח מן הגרעין כלום, וגם צריך שיהי' הארץ מקום הראוי לזריעה, אבל במקום שאינו ראוי לזריעה אעפ"י שיזרעו את הגרעין בארץ לא יצמח כלום, וכמו למשל עפר המדבר שאינו ראוי לזריעה¹⁴⁵, וכך המצות שנק' בשם זריעה צריך לזרוע בארץ דוקא, ונש"י נקראו בשם ארץ חפץ וכמ"ש (מלאכי ג' י"ב) ואשרו כו' כי תהיו אתם ארץ חפץ, חפץ הוא בחי' המצות, וכמ"ש ה' חפץ למען צדקו¹⁴⁶, וכל חפצים לא ישוו בה¹⁴⁷ שקאי על המצות שנקראו בשם חפץ לפי שהם בחי' פנימי' רצונו¹⁴⁸ ית', וחפץ זה מלובש בארץ דוקא שהם נש"י כשישראל דוקא מקיים את המצות אזי יהי' מזה צמיחה, משא"כ כשהתפילין מונחים על השולחן, וכן כשיניחם¹⁴⁹ מי שאינו מצווה ועומד מה"ס¹⁵⁰ לא יצמח מזה שום גילוי כלל (ואפי' בישראל זהו דוקא כשמניח התפילין על ראשו והציצית בבגדו של ד' כנפות, משא"כ כשמניח התפילין על פס ידו או על בטנו¹⁵¹ לא יצמח מזה ג"כ כלום והיינו לפי שהוא כמשל הזריעה שיש מקום שמיוחד לצמיחת גפנים, ויש מקום שמיוחד לצמיחת זתים¹⁵² כו',

ככו
וכך שאעפ"י שישראל נק' ארץ חפץ אעפי"כ לא בכל מקום שיניח התפילין יהי' מזה צמיחה כ"א שיניח התפילין ש"י ע"ג היד ותש"ר על ראשו דוקא אז יהי' מזה צמיחה כו') ומה שנש"י דוקא נק' ארץ חפץ היינו לפי שבנש"י יש בהם בחי' ביטול בבחי' אתכפי' ואתהפכא ועי"ז נק' ארץ חפץ שע"י יוצמח גילוי בבחי' הפנימיות דוקא כו'.

כא(ה) וזהו מ"ש וזאת המצוה החוקים כו' לעשות בארץ¹⁵³, שקאי על מצות ק"ש¹⁵⁴ שנאמר אח"כ, דלכאורה אינו מובן מה שייך מצות ק"ש לארץ¹⁵⁵ שהרי ק"ש הוא חובת הגוף¹⁵⁶ בכ"ע ובכ"ז¹⁵⁷, ומה שייך ק"ש להארץ, אך הענין דלכך נא' בק"ש וזאת המצוה כו' לעשות בארץ, לפי שע"י מצות ק"ש עי"ז הם נעשים בחי' ארץ שיוכל אח"כ להיות בחי' צמיחה מהמצות, דהנה ארז"ל למה קדמה פ' שמע לוהא"ש¹⁵⁸ כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ, והיינו לפי שהמצות צריך לקיים בבחי' עול¹⁵⁹ ולא בבחי' מצות אנשים מלומדה¹⁶⁰, ולזה צריך לקבל עליו עומ"ש תחלה, וע"י עומ"ש הם נעשים בחי' ארץ ואח"כ יקבל עליו עול מצות שאז יכול להיות שיהי' השרשה וצמיחה במצות, משא"כ בלתי קעומ"ש לא יצמח כלום מהמצות ולזה נא' במצות ק"ש בארץ לפי שע"י ק"ש הם נעשים בחי' ארץ כו', ואז ע"י עשייתם דוקא במעשה המצות גשמי' דוקא יוכל להתהוות בחי' צמיחה הנ"ל. וזהו סוף דבר, דהנה בברכת ק"ש אנו מבקשים ותן בלבינו בינה להבין¹⁶¹, ונודע כי פי' בינה להבין דבר מתוך דבר¹⁶², תוך דבר הוא ממכ"ע, ודבר הוא בחי' סוכ"ע¹⁶³, וזהו סוף הוא שיתגלה בחי' דבר הוא בחי' סוכ"ע, וז"ע כל עבודת האדם בירידת הנשמה בגוף שיומשך ע"י עבודתו בחי' זה שנת"ל¹⁶⁴ כו', ואיך יהי' גילוי ד"ז הוא ע"י ואת מצותיו שמור¹⁶⁵, שהם הזריעה כמ"ש ברבות זרע הקב"ה כנ"ל, והזריעה היא באדם ואיך יהי' האדם כלי לזה זהו ע"י קבעומ"ש שזה"ע את האלקים ירא כו' קדימת שמע שהוא כענין הקדמת נעשה¹⁶⁶ דוקא כו'. וזהו מ"ש קדש ישראל לה' ראשית תבואתו, שישראל הם בחי'

כבכז
ראשית לתבואה כי תבואה הם בחי' תומ"צ¹⁶⁷ וכמ"ש ברבות ויתן לך האלקים¹⁶⁹ מטל השמים זה מקרא ומשמני הארץ זה משנה¹⁷⁰ ורוב דגן הם הלכות¹⁷¹ ותירוש הם אגדות¹⁶⁸ שנק' בשם תבואת הארץ, וישראל הם ראשית לתבואה זו לפי שישראל הם בחי' ארץ חפץ שע"י מצמיח התבואה ובלתי הארץ לא הי' שום צמיחה מהתבואה לכך הם ראשית לתבואה זו, שהם תבואת הארץ ופרי העץ שנת"ל במשל¹⁷², וכ"ה בנמשל ע' בד"ה כי תבואו כו' ושבתה¹⁷³ בענין שעורה שיעור ה'¹⁷⁴ תבואת הארץ, שז"ע חג הפסח, כמארז"ל בפסח על התבואה¹⁷⁵, חדש האביב¹⁷⁶, אביב זמן בישול שעורים¹⁷⁷, וענין אביב הוא אב י"ב¹⁷⁸, שי"ב רומז לי"ב שבטים מרכבתא תתאה דבריאה¹⁷⁹ כו', וחדש ניסן הוא אב לי"ב חדשים¹⁸⁰ שהוא החדש הראשון¹⁸¹, ונק' החדש הזה¹⁸² לפי שבו נגאלו אבותינו ממצרים והי' בו אותות ומופתים יוצאים מדרכי הטבע לגמרי כו', ופרי העץ ז"ע חג השבועות שארז"ל בעצרת על פירות האילן¹⁸³, ורומז לבחי' כי האדם עץ השדה¹⁸⁴, ואתם קרוים אדם¹⁸⁵ ע"י קבעומ"ש וקבעומ"צ כו', וגם חטה ך"ב אתוון דאורייתא¹⁸⁶ וכמ"ד עה"ד חטה היתה¹⁸⁷, וב' בחי' אלו נכללו בלשון הפסוק בשם תבואתה בה' ונקוד חולם שי"ל שהכוונה הוא על ב' בחי' הנ"ל כו', ומ"מ כתי' בה' כי תבואת הארץ כולל גם פרי העץ שלכן בשבועות זמן שתי הלחם¹⁸⁸ מטעם הנ"ל דעה"ד ולשארי מפרשים

כגכח
ופוסקים גם מצד הבאת ביכורים¹⁸⁹ כו', ומ"מ לענין ברכת פרי העץ יוצא בדיעבד כשבירך בפה"א¹⁹⁰ לבד בפרטי' כו'¹⁹¹ ולכן כתי' תבואתה, וגם י"ל שהה"א רומז על חמשה חומשי תורה, והוא"ו שנלמד מניקוד החולם היינו בחי' שיתא סדרי משנה כו', וזהו קדש ישראל שכל ענין ירידת הנשמה בגוף היא צורך עלי'¹⁹², והעלי' היא שיתעלו להיות בחי' ואנשי קדש תהיון לי¹⁹³ שזהו ע"י קבעמ"ש ועומ"צ שזהו בחי' התבואה הנ"ל, ולכן הם ראשית לתבואה זו דתומ"צ הנ"ל כו', וזהו מ"ש מלך לשדה נעבד¹⁹⁴, ששדה הוא מדריגה גבוה מאד שאפי' מלך נעבד ג"כ לשדה עבדית ארעא או לא עבדית ארעא¹⁹⁵, לפי שהעיקר הוא השדה, ולכך נק' ישראל ראשית תבואתו. וזהו* מ"ש אשריכם זורעי על כל מים¹⁹⁶ שהזריעה צריך למים וזריעת המצות הם על כל מים דהיינו אפילו על מים שבג"ע שנא' ונהר יוצא מעדן¹⁹⁷ להשקות את הגן, וזריעת המצות הם אפי' על מים שבג"ע וכמ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה¹⁹⁸, וגם י"ל על כל מים היינו למעלה גם מבחי' מים אלו שבג"ע וכמ"ש לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד¹⁹⁹, וכל תכלה הוא ע"ד מ"ש ויכולו השמים והארץ²⁰⁰, ששמים וארץ הוא בחי' געה"ת וגעה"ע²⁰¹ שהם בבחי' כליון ותשוקה לשון כלתה נפשי²⁰² כו' ולכל תכלה ראיתי קץ שהם בבחי' קץ וגבול שלכל נשמה יש גבול להשגתה, משא"כ מצותך רחבה מאד היינו שבחי' מצותך היא רחבה בבחי' כלי קיבול לקבל בחי' מאד בלי גבול²⁰³, שע"י מעשה המצות יוכל לצמוח בבחי' גילוי בלי גבול, וזהו אשריכם זורעי על כל מים, היינו למעלה מבחי' מים שבג"ע ונהר יוצא מעדן כו' וכנ"ל.

כד*) מכאן עד סיום המאמר העביר קו ובשולי היריעה נרשם בגוכתי"ק: מן וזהו עד וכנ"ל ל"נ רק הועתק. וקטע זה הועתק גם בבוך תרמ"א — 2086 כת"י ר"ש סופר.