Tanach · Rishonim on Tanach · Ibn Ezra · Torah

Ibn Ezra on Exodus 18:1/אבן עזרא על שמות י״ח:א׳

אנאום אברם אסיר תקוה אשר פתח עיני יתרו

1The word of Abram,¹ the prisoner of hope; Who loosened his bowstring (yitro).Cf.

בעדי הלך חצי לבו וענה הנדוד יתרו

2For He hath loosed my cord, and afflicted me (Job 30:11). The bow is a symbol of power. I.E. here indicates that he himself has passed the prime of life and has grown weak and weary. Half of his courage is forever gone; And the rest³ (yitro) was dissipated by his tortuous wanderings.

גוזה פי' בפרשה תחילתה דבר יתרו

3This⁴ as meaning both bowstring and the rest. is a comment⁵ upon the chapter Which opens with the word Yitro (Jethro).

דוישמע יתרו. הזכיר למעלה דבר עמלק כי לרפידים בא (למעלה יז ח), והיתה ראויה פרשת בחדש השלישי (יט א) להיותה כתובה אחר דבר עמלק, כי שם כתוב ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני (שם פ' ב) א"כ למה נכנס דברי יתרו בין שתי הפרשיות והגאון אמר, כי יתרו בא אל מדבר סיני לפני מתן תורה, ולפי דעתי שלא בא רק בשנה השנית אחר שהוקם המשכן כי כתוב בפרשה עולה וזבחים לאלהים (למטה פ' יב) ולא הזכיר שבנה מזבח חדש ועוד כתיב והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו (פ' טז) והנה זה אחר מ"ת והעד הנאמן על דברי כי כן כתיב, אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים (פ' ה), ואמר משה לחובב שהוא יתרו, כאשר פירשתי בפרשת ואלה שמות כי חתן משה לא שב אל רעואל הקרוב אליו כי אם לחבב, כי כן כתוב מבני חבב חתן משה (שופ' ד יא) ומשה אמר לו, כי על כן ידעת חנתנו במדבר (במד' י לא) וידענו כי ישראל עמדו במדבר סיני כמו שנה והנה דברי משה יוכיחו שאמר בפרשת אלה הדברים "ה' אלהינו דבר אלינו בחרב לאמר, רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם" (דבר' א ו ז), והנה זה הזמן היה קרוב למסעם, והוא אמר "ואמר אליכם בעת ההיא לאמר, לא אוכל לבדי שאת אתכם" (שם שם ט) כי השם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב (שם פ' י), וטעם להזכיר זה להם, כי השם אמר ליעקב, הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים, ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך (ברא' מח ד) והנה הטעם כאשר ירבה זרעך אתן לו את הארץ, על כן אמר ה' אלהיכם הרבה אתכם, והגיע זמן שתירשו את הארץ, ובעבור שאתם רבים לא יכולתי לבדי שאת אתכם, והיצרכתי לתת עליכם שרי אלפים ושרי מאות, זאת היתה עצת יתרו שנתן לו ממחרת בואו למדבר סיני, על כן אמר משה לחבב שהוא יתרו, כמו שפירשנו נוסעים אנחנו (במד' י כט) והוא השיב, לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך (שם שם ל), וזהו וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו (פ' כז, ועתה אפרש למה נכנסה פרשת יתרו במקום הזה, בעבור שהזכיר למעלה הרעה שעשה עמלק לישראל הזכיר כנגדו הטובה שעשה יתרו לישראל וכתוב ויחד יתרו על כל הטובה, ונתן להם עצה טובה ונכונה למשה ולישראל, ומשה אמר לו, והיית לנו לעינים (במד' י לא), והטעם שהאיר עיניהם, ושאול אמר, ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל (ש"א טו ו), ובעבור שכתוב למעלה "מלחמה לה' בעמלק" (יז טז) שישראל חייבים להלחם בו כאשר יניח השם להם, הזכיר דבר יתרו, כי הם היו עם גוי עמלק שיזכרו ישראל חסד אביהם, ולא יגעו בזרעו, והנה ראינו הרכבים, שהם בני יתרו היו עם בני ישראל בירושלים ובימי ירמיה, יונדב בן רכב (ירמיה לה יט), ויש פרשה אחרת דומה לזאת:

4NOW JETHRO HEARD. Scripture notes above⁶ the incident of Amalek because Amalek came to Rephidim.⁷ Now the chapter that opens with the words In the third month (Ex. 19:1) should have followed the incident of Amalek,⁸ for Scripture states there, And when they were departed from Rephidim, and were come to the wilderness of Sinai (Ex. 19:2).⁹ This being the case, why was the account of Jethro inserted between these two chapters?¹⁰ Saadiah Gaon says that Jethro came to the wilderness of Sinai before the giving of the Torah.¹¹ 116a), and of Rashi and Nahmanides. According to the Talmud, Jethro heard of the splitting of the sea and Israel’s war with Amalek at Rephidim. Hence the account of Jethro follows the war with Amalek. However, I believe that Jethro came to Sinai in the second year,¹² after the erection of the tabernacle.¹³ For the chapter¹⁴ speaks of a burnt-offering and sacrifices for God (v. 12),¹⁵ and it does not mention that he built a new altar.¹⁶ Furthermore, Scripture writes, and I make them know the statutes of God, and His laws (v. 16).¹⁷ Now this¹⁸ took place after the giving of the Torah.¹⁹ True proof that my words are correct is the fact that Scripture clearly states, where he²⁰ was encamped, at the mount of God (v. 5).²¹ (encamped) indicates that when Jethro came to Moses, Moses had been encamped there at Sinai for a long time. See I.E. on verse 19. Hence Jethro came after the giving of the Torah. Now Moses spoke to Hobab,²² (Num. 10:31). See further below. I.E. starts relating the aforementioned, then goes off on a tangent explaining who Hobab was, and then picks up the thread two sentences below. the latter being Jethro as I explained in the Torah portion These Are The Names.²³ For Moses’ father-in-law²⁴ does not refer to Reuel, which precedes the term father-in-law,²⁵ but refers to Hobab.²⁶ Scripture clearly states, from the children of Hobab the father-in-law of Moses (Jud. 4:11). Moses told Hobab, [Leave us not, I pray thee] forasmuch as thou knowest how we are to encamp in the wilderness (Num. 10:31). Now we know that Israel camped around Sinai for about a year. Lo and behold, Moses’ very words prove this to be so. For Moses is quoted in the Torah portion, These are the words as saying, The Lord our God spoke unto us in Horeb, saying: …turn you, and take your journey (Deut. 1:6,7).²⁷ Now this was said close to their time of journey.²⁸ (Deut. 1:19) follows immediately. Moses continued, And I spoke unto you at that time saying: I am not able to bear you myself alone (Deut. 1:9); for the Lord your God hath multiplied you, and, behold, ye are this day as the stars of heaven for multitude (Deut. 1:10). The reason Moses mentioned this to them was that God told Jacob, Behold, I will make thee fruitful, and multiply thee, and I will make of thee a company of peoples; and will give this land to thy seed after thee for an everlasting possession (Gen. 48:4). Now the meaning of the latter is: when your seed increase I will give them the land. Moses therefore said, the Lord your God hath multiplied you and the time for you to inherit the land has come. However, since you are so numerous I was not able to carry you alone,²⁹ and I had to place over you captains of thousands and captains of hundreds.³⁰ Now this³¹ was the advice given to Moses by Jethro on the morrow following his coming to the wilderness of Sinai.³² Moses therefore said to Hobab, who, as we explained, is to be identified with Jethro, We are journeying (Num. 10:29).³³ Hobab responded, I will not go; but I will depart to mine own land, and to my kindred (Num. 10:30). This is what And Moses let his father-in-law depart; and he went his way into his own land (v. 27) refers to. I will now explain why the chapter dealing with Jethro was inserted here. It was placed here because Scripture had just mentioned the evil that Amalek did to Israel. The Torah wants to contrast it with the good that Jethro rendered Israel. Scripture notes, And Jethro rejoiced for all the goodness which the Lord had done to Israel (v. 9) and that he gave proper and correct counsel to Moses and Israel. Moses told Jethro, and thou shalt be to us instead of eyes (Num. 10:31), meaning that he enlightened their eyes.³⁴ (and thou shalt be) as a perfect. He renders Num. 10:31 as: and you were to us instead of eyes; i.e., you enlightened us with your council. See I.E. on Num. 10:31 where he quotes this interpretation and prefaces it with the phrase, “many say.” King Saul similarly said,³⁵ for ye showed kindness to all the children of Israel (I Sam. 15:6).³⁶ because the good that Jethro had done accrued to the benefit of his descendants. See Kimchi on I Sam. 15:6. Now because Scripture states in the preceding chapter, the Lord will have war with Amalek from generation to generation (Ex. 17:16), namely, that when God gives Israel rest they are obligated to wage war against Amalek, the Torah mentions the account of Jethro. For the descendants of Jethro lived in proximity to the nation of Amalek,³⁷ 38 reads: should they ever be found together with Amalek. It reads, k i im rather than ki hem. and the Torah wants Israel to remember the kindness that Jethro demonstrated so that they do not harm his seed. Thus we find the Rechabites, who were descended from Jethro, living among the children of Israel in Jerusalem. We find Jonadab the son of Rechab³⁸ in the time of Jeremiah (Jer. 35:19).³⁹ There is another chapter similar to the one above.⁴⁰

האשר עשה אלהים. השם שהיה נודע בעולם לפני בוא משה שהכל מודים בו:

5ALL THAT GOD (ELOHIM) HAD DONE. Scripture employs the name of God⁴¹ that was known in the world before the appearance of Moses, for all admitted that God existed.⁴² 6:2 and the notes thereto.

וולישראל עמו. עם ה' או עם משה, ויתכן להיות הלמ"ד בעבור משה וישראל והטעם על המכות וטביעת פרעה:

6AND FOR ISRAEL HIS PEOPLE. God’s people, or the people of Moses.⁴³ (his people) refers either to God or to Moses. It is possible that the lamed⁴⁴ (for Moses and for Israel His people), the lamed usually means “to”. Thus the verse should be translated: to Moses and to Israel His people. I.E. suggests that the lamed here has the meaning of because. Thus our verse should be rendered: because of Moses and because of Israel His (or his) people. See note 43. should be translated as “because,” that is, because of Moses and Israel, the reference being to the plagues and the drowning of Pharaoh.

זכי הוציא ה'. השם שנודע למשה כי על האותות יצאו:

7HOW THAT THE LORD (YHVH) HAD BROUGHT. Scripture employs the divine name revealed to Moses, since it was through the miracles⁴⁵ the God of Israel. that Israel went out of Egypt.