Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Exodus 19:7/אור החיים על שמות י״ט:ז׳
אוַיִּקְרָא לְזִקְנֵי הָעָם. הִנֵּה נִתְחַכֵּם מֹשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם בִּשְׁלִיחוּתוֹ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּהִתְבּוֹנְנוּת, כִּי יָרֵא וּפָחַד לְבָבוֹ דִּלְמָא תֶּאֱרַע תַּקָּלָה בַּדָּבָר שֶׁהוּא תַּכְלִית הַכֹּל וְעִקַּר הָעוֹלָם, וּכְבָר אֲחָזוּ חֲבָלִים לָאָרֶץ שֶׁמָּא חָס וְשָׁלוֹם לֹא יְקַבְּלוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה, וְנִתְחַכֵּם עָלָיו הַשָּׁלוֹם וְלֹא דִּבֵּר לִכְלָלוּת הָעָם עַד שֶׁקָּרָא לַזְּקֵנִים וְהוֹשִׁיבָם לְפָנָיו וְכָל יִשְׂרָאֵל יַחַד שׁוֹמְעִים דִּבְרֵי מֹשֶׁה, אֶלָּא שֶׁהִקְבִּיל הַדְּבָרִים לִפְנֵי הַזְּקֵנִים, וְהוֹעִיל בָּזֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ לְהָשִׁיב לְמֹשֶׁה אֶלָּא הַזְּקֵנִים וְלֹא כְּלָלוּת הָעָם, כִּי חָשׁ דִּלְמָא חָס וְשָׁלוֹם יַעֲנוּ מֵהָעָם תְּשׁוּבָה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, מַה שֶׁאֵין כֵּן הַזְּקֵנִים מֻבְטָח הוּא בָּהֶם שֶׁתְּשׁוּבָתָם תִּהְיֶה כַּהֹגֶן, וְאַחַר שֶׁיָּשִׁיבוּ הַזְּקֵנִים כַּהֹגֶן הָעָם יִטּוּ אַחֲרֵיהֶם, וְלוּ יִהְיֶה כִּי יִקְהוּ שִׁנֵּיהֶם חָס וְשָׁלוֹם, כָּל זָקֵן וְזָקֵן יְדַבֵּר לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. וְאוּלַי כִּי בְּנֵי אֵל חַי נוֹדְעָה לָהֶם הִתְחַכְּמוּת מֹשֶׁה כִּי חָשׁ לְמֵיאוּן חָס וְשָׁלוֹם וְהוֹצִיאוּ עַצְמָם מֵהַחֲשָׁד וְלֹא הִנִּיחוּ לַזְּקֵנִים לְהָשִׁיב תְּחִלָּה, וְעָנוּ כָּל הָעָם יַחְדָּו, כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳ נַעֲשֶׂה מִדַּעְתֵּנוּ הַשְּׁלֵמָה וּבִרְצוֹנֵנוּ הַפָּשׁוּט, וְלֹא קָדְמָה תְּשׁוּבַת הַזְּקֵנִים לִתְשׁוּבַת כָּל עַם ה׳. וְהִנֵּה הֶרְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֹצֶם אַחְדוּתָם וְהַשְׁוָאַת רְצוֹנָם בֵּאלֹהֵינוּ, כִּי שִׁשִּׁים רִבּוֹא אָמְרוּ בְּהַשְׁוָאָה דִּבּוּר אֶחָד כְּאָמְרוֹ ״יַחְדָּו״, וְלֹא נִתְאַחֵר אֶחָד מֵהֶם וְלֹא קָדַם אֶחָד לַחֲבֵרוֹ וְלֹא שִׁנָּה אֶחָד מֵהֶם לְהָשִׁיב בְּנֹסַח אַחֵר, אַשְׁרֵי עוֹלָם שֶׁאֻמָּה זוֹ בְּתוֹכוֹ. וּבָזֶה יְדֻיַּק מַאֲמַר הַנָּבִיא (ירמיה ב:ב) ״כֹּה אָמַר ה׳ זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ״, פֵּרוּשׁ אָמְרוֹ ״כְּלוּלֹתָיִךְ״ הוּא תְּשׁוּבָתָם שֶׁעָנוּ כָּל הָעָם יַחְדָּו שֶׁעָשׂוּ שְׁתֵּי כְּלָלִיּוֹת בָּאַהֲבָה: הָא׳ תְּשׁוּבָה כַּהֹגֶן מִכֻּלָּם וְאֵין גַּם אֶחָד שֶׁלֹּא נִתְרַצָּה בַּדָּבָר, ב׳ שֶׁהֻשְׁווּ יַחַד בְּקוֹל הַתְּשׁוּבָה וּבִלְשׁוֹן הַתְּשׁוּבָה עַל דֶּרֶךְ שֶׁכָּתַבְנוּ.
1 ויקרא לזקני העם, He called for the elders of the people, etc. In the two verses commencing with verse 7, we observe a remarkable phenomenon. The reason that Moses assembled the elders first was in order to inform them of the need to accept the Torah, and in order to blunt any opposition should these elders have any misgivings. Moses was certain that any doubts the elders might express would be expressed in a manner which was quite unobjectionable to G'd. He was worried that if he were to address the people as a whole without first having secured the assent of the elders some of the people might raise objections in a form which would be offensive to G'd. Once he had secured the assent of the elders, Moses planned to address the whole people showing them that their elders had already agreed. What happened, however, was that all the people simultaneously declared their readiness to accept the Torah before either they or the elders had a chance to hear what was written in it. 600,000 people accepted the Torah unconditionally and simultaneously. This is why the prophet Jeremiah 2,2 paid Israel the great compliment in the name of the Lord: "Thus says the Lord, I remember the kindness you have displayed for Me in your youth, your love for Me as a young bride, etc." The prophet used the word כלולתיך, as a double entendre, referring to the fact that כלל ישראל, the entire Jewish nation, had simultaneously displayed this love for G'd and His Torah. The word alludes to a double כלל, 1) all of them responded favourably without a single exception; 2) they did so simultaneously in the same tone of voice sounding like a choir.
באֵת כָּל וְגוֹ׳. נִתְכַּוֵּן בְּאָמְרוֹ אֵת כָּל שֶׁלֹּא שִׁנָּה מֵהוֹדָעַת כֹּל בְּלֹא מִגְרַעַת, וְאָמְרוֹ הָאֵלֶּה שֶׁלֹּא הוֹסִיף לְדַבֵּר דָּבָר כְּמַאֲמַר ה׳ אֵלָיו (שמות יט:ו) אֶלָּא הַדְּבָרִים.
2את כל הדברים, all the words, etc. The Torah emphasises that Moses said exactly what he had been instructed to say, no more, no less. We have mentioned this in verse 6.