Tanach · Acharonim on Tanach · Or HaChaim · Torah
Or HaChaim on Exodus 35:22/אור החיים על שמות ל״ה:כ״ב
אוַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים וְגוֹ׳. צָרִיךְ לָדַעַת כַּוָּנַת אָמְרוֹ עַל הַנָּשִׁים. עוֹד, לָמָּה כָּפַל לוֹמַר פַּעַם אַחֶרֶת כֹּל נְדִיב לֵב. וְאוּלַי כִּי יוֹדִיעַ הַכָּתוּב אֹפֶן נִדְבַת לֵב אֲשֶׁר עָשׂוּ אַנְשֵׁי הַחַיִל, כִּי דָּבָר יָדוּעַ הוּא שֶׁיֵּשׁ הַדְרָגוֹת בְּאַהֲבַת הַנְּכָסִים, וְהֵם אַרְבַּע: הָרִאשׁוֹנָה שֶׁבָּרִאשׁוֹנוֹת הֵם כְּלֵי תַּכְשִׁיטֵי בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל אָדָם וּכְלֵי הַבַּיִת, דְּבָרִים אֵלּוּ יִגְדַּל עֶרְכָּם בְּעֵינֵי הָאָדָם מִכָּל קִנְיַן כַּסְפּוֹ, וְהַדָּבָר פָּשׁוּט הוּא. שְׁנִיָּה – הַזָּהָב, כִּי מִכָּל קִנְיָנִים שֶׁיֶּשְׁנָם בָּעוֹלָם יֹאהַב הַזָּהָב יוֹתֵר מִכֻּלָּם. שְׁלִישִׁית – דְּבָרִים שֶׁאֵינָם בְּנִמְצָא זוּלַת אֶצְלוֹ, יִגְדַּל מַעֲלָתָם בְּעֵינָיו יוֹתֵר מִשִּׁעוּר שָׁוְיָם. רְבִיעִית – הֵם שְׁאָר קִנְיְנֵי הָאָדָם, כֶּסֶף וּשְׁוֵה כֶּסֶף.
1 ויבאו האנשים על הנשים; They came, both men and women. The expression על הנשים needs further analysis. Besides, why does the Torah repeat once more that the people who brought the materials were כל נדיב לבו, "all motivated by a generous heart?" Perhaps the Torah wanted to describe the nature of the generosity of these men, i.e. the אנשי החיל, the men of valour. People are attached to their earthly possessions in different degrees. We may perceive of this attachment in a descending order. 1) One is attached most strongly to possessions that serve one in the home, jewelry, household utensils, furniture, etc. This attachment is based on sentimental rather than monetary considerations. 2) One is attached to one's gold, seeing it represents the most enduring of one's possessions and does not require expense for its upkeep. 3) One is attached to possessions which are one's exclusive property, no one else in the world possessing anything like it, such as a rare painting by a painter already deceased. 4) One is attached to all the other kinds of possessions one owns.
בוְסִדֵּר הַכָּתוּב הַדְרָגוֹת הַמִּתְנַדְּבִים בָּעָם, וְרִאשׁוֹן בַּקֹּדֶשׁ הִתְחִיל בּוֹ וְאָמַר וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל הַנָּשִׁים, פֵּרוּשׁ, מַה שֶׁעַל הַנָּשִׁים כָּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ אוֹתָם. וְסִדֵּר הַכָּתוּב הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁהֵבִיאוּ לְהַרְאוֹת חִבַּת הַמִּתְנַדְּבִים, שֶׁלֹּא רָצוּ לְהָבִיא אֶלָּא דָּבָר הַיּוֹתֵר מְעֻלֶּה וְחָבִיב אֶצְלָם, הֲגַם שֶׁעוֹמְדִים לִשְׁבִירָה וּלְקַלְקֵל, אַף עַל פִּי כֵן אָהֲבָה נַפְשָׁם חִבַּת הַקֹּדֶשׁ מִכָּל יְקָר רָאֲתָה עֵינָם, וְהֵבִיאוּ כָּל תַּכְשִׁיטֵי נְשֵׁיהֶם חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְגוֹ׳. וְדִקְדֵּק לוֹמַר נְדִיב לֵב, דַּע כִּי יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ לִנְדִיב לֵב, כִּי יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ יֵאָמֵר עַל כָּל אֲשֶׁר יִתְנַדֵּב מִלִּבּוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיִּדְּבֶנּוּ הַרְבֵּה וְיֵשׁ שֶׁיִּדְּבֶנּוּ מְעַט, אֲבָל נְדִיב לֵב יֵאָמֵר עַל לֵב נָדִיב, וְהוּא הָרָמוּז בְּאָמְרוֹ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ, כִּי מִי שֶׁלִּבּוֹ נָדִיב יִתְנַדֵּב יוֹתֵר מֵהַיְּכֹלֶת וְלֹא יַקְפִּיד עַל הַחֶסְרוֹן אֲשֶׁר יִמְצָאֶנּוּ, כִּי שָׂמֵחַ בַּנְּתִינָה יוֹתֵר מֵהַקִּנְיָן אֶצְלוֹ. וְאָמְרוֹ כָּל כְּלִי זָהָב, פֵּרוּשׁ, לֹא תֹאמַר כִּי לְצַד שֶׁהָיוּ לָהֶם הַתַּכְשִׁיטִין הוּא שֶׁהֵבִיאוּ לַה׳ הַכֶּפֶל, לָזֶה אָמַר כָּל כְּלִי זָהָב שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ לָהֶם כְּלִי זָהָב. וְאָמְרוֹ חָח וָנֶזֶם שֵׁם הַמִּין. אוֹ יִרְצֶה כָּל כְּלִי זָהָב לוֹמַר שֶׁלֹּא הִנִּיחוּ בְּבֵיתָם כָּל מִין כְּלִי זָהָב שֶׁבָּהֶם יִשְׁתַּעֲשֵׁעַ אָדָם, לְקַיֵּם אָמְרוֹ (שיר השירים א:ד) ״נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ״. וְאוּלַי כִּי רָמַז בְּאָמְרוֹ עַל הַנָּשִׁים שֶׁהֱבִיאוּם עֲלֵיהֶם, וּבְבוֹאָהּ לִפְנֵי מֹשֶׁה הוֹרִידוּ עֶדְיָם מֵעֲלֵיהֶם וּנְתָנוּם לִתְרוּמַת ה׳, חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם בָּזֶה לַאֲדוֹנֵינוּ בָּרוּךְ הוּא.
2In our verse the Torah describes how the men brought the kind of possessions normally worn by women, i.e. their most cherished possessions. The donors' generosity was such that they donated the most precious jewelry of their wives, nose-rings, ear-rings, signet-rings, etc.. The Torah distinguished between a נדיב לב, and between a נשאו לבו, as we have already explained. When the Torah speaks about people donating כל כלי זהב, it is to tell us that the people did not donate the golden utensils they had duplicates of which they could use instead. The word כל is a reminder that they did not retain a duplicate or substitute golden vessel for the ones they donated for the Tabernacle. It is also possible that the expression על הנשים means that this jewelry was still being worn by the wives of the men when they came to Moses to hand over their donations. They took off the jewelry only after Moses could see that this jewelry represented something very dear to them.
גהַדְרָגָה שְׁנִיָּה הִיא הַזָּהָב שֶׁאֵינוֹ עָשׂוּי תַּכְשִׁיט, כְּנֶגֶד הַמֵּבִיא מִבְּחִינָה זוֹ אָמַר וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה׳. שְׁלִישִׁית דְּבָרִים שֶׁאֵינָם בְּנִמְצָא, כִּי הָיוּ בַמִּדְבָּר וְאֵין שָׁם בְּנִמְצָא תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכוּ׳, וּכְנֶגֶד הַמֵּבִיא מֵהֶם אָמַר וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר וְגוֹ׳ תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְגוֹ׳. רְבִיעִית וְהוּא מַדְרֵגָה שֶׁלְּמַטָּה מִכּוּלָּן בִּבְחִינַת הַקִּנְיָנִים כֶּסֶף וּשְׁוֵה כֶּסֶף, אָמַר כָּל מֵרִים תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת וְגוֹ׳.
3Then there was the kind of gold which had not served as jewelry. When describing people who donated that kind of gold the Torah wrote: וכל איש אשר הניף תנופת זהב לשם, and any man who brought an offering of gold for G'd. The third category of possessions donated by people, i.e. the items which a person knew was one of a kind seeing these things were unobtainable in the desert, is described by the Torah with the words וכל איש אשר נמצא אתו תכלת וארגמן, וגו and any man who had in his possession blue wool, purple wool, etc. Finally, the the fourth category of donors, the people who donated silver and other valuable possession are described as כל מרים תרומת כסף ונחושת, any man donating silver or copper.
דוְאָמְרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים, אֵלּוּ אֵין לָהֶם כִּנּוּי נְדָבָה, וְהַטַּעַם עַל דֶּרֶךְ אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תנחומא, תרומה) כִּי צָפָה יַעֲקֹב אָבִינוּ וְכוּ׳ צִוָּה וּנְטָעוּם לְצָרְכֵי הַמִּשְׁכָּן, וְלָזֶה לֹא אָמַר אֶלָּא וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים וְגוֹ׳ הֵבִיאוּ, וְדִקְדֵּק לוֹמַר לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבוֹדָה לְצַדֵּק דְּבָרֵינוּ, כִּי מְצִיאַת עֲצֵי שִׁטִּים בְּיָדָם הָיָה לְצָרְכֵי מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, שֶׁאִם לֹא כֵן לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר כֵּן, וְעוֹד הָיָה לוֹ לְהַקְדִּים לוֹמַר הֵבִיאוּ וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר לְכָל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, אֶלָּא לוֹמַר כִּי מְצִיאוּתָם בְּיָדָם הוּא לִמְלֶאכֶת וְגוֹ׳ וְהֵם לֹא עָשׂוּ אֶלָּא הַהֲבָאָה וַהֲוֵי כְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס לָהֶם, וְהָבֵן. וּלְפִי מַה שֶּׁהִצַּעְנוּ יֵשׁ טַעַם נָכוֹן לָמָּה אָמַר בְּכָל פְּרָט וּפְרָט ״הֵבִיאוּ״ וְלֹא הִסְפִּיק בְּאַחַת, כִּי אֵין הַדְרָגַת הַהֲבָאָה שָׁוָה.
4When the Torah continues and describes people who possessed and brought acacia wood, the term נדבה, a donation, is omitted seeing that according to Tanchuma Parshat Terumah Jacob had foreseen the need for such wood and had planted such trees for use in the Tabernacle when required. The people with whom these trees or planks were found and who now brought them to Moses had only been trustees. These trees had only been "on deposit" with their keepers. They did not give up something that was theirs. Their contribution then could not qualify for the description "donation." לכל מלאכת עבודת הביאו, they brought it to be used for any work connected to the service (in the Tabernacle). The fact that the Torah stresses לכל מלאכת עבודה, is proof that the people bringing these trees or planks had kept them only for that purpose, otherwise these words are quite superfluous seeing that all the donations were brought for the same purpose. When you consider our explanation about the different types of possessions a person owns and what he feels for his various possessions, you will understand why the Torah repeated the word הביאו separately for each of the items listed.