Chabad Library · The Frierdiker Rebbe
Sefer HaSichos Rayatz·
אניירות השייכות להמאסר1
החיפוש2
החיפוש2
באור ליום ד' י"ד סיון שנת תרפ"ז בשעה חצי הראשונה לילה באו למעון...3 ברחוב מ?ח?או?יע בית 22 מעון 12, באו מהמוסד הידוע ג. פ. או. (הוא המוסד המחפש ומבקר ועורך דין על כל דבר ודבר כנודע) ועשו חיפוש, החיפוש הי' רק לכסות עינים, והי' באופן קל לפי אופן הנהגתם במקרים כאלו, כן הי' דיבוריהם בדרך ארץ ובנימוס. את מגדלי הספרים שעמד סביבת כותלי החדר גדול (מקום שם התפללו) בקרוהו כחצי שעה, כשעתיים ויותר התמהמהו בחדר מושבו, את מגדלי הספרים שעמדו סביבות כותלי החדר, לקחו ספרים אחדים בסורגן, את מגדלי הכתבי קדש כ"ק אבותנו רבותנו הק' גם לא פתחו, רק התענינו לדעת כתבי יד מי המה, אשר על זה הושיבם בקצרה רק אחד הארונות כתבי יד עתיקים, כמו לבנת הספיר כתי"ק הגאון ר"א סבע ז"ל, והשמונה שערים כתי"ק הר"ש ויטאל ז"ל ועוד ספרים כתובים על קלף כמו הסמ"ג, ספרי קבלה שונים. כן ספרי דפוסים הראשונים כמו הרלב"ג עה"ת משנת רמ"ו, רמב"ן עה"ת משנת רמ"ט ועוד בכל אלו התענינו ביותר, אבל גם זה רק דרך מעביר.
גכל שימת לבם הי' שולחן הכתיבה הניירות והספרים שהי' מונחים על השולחן, כן בקשו לפתוח להם התיבות של השולחן וכל נייר ונייר בקרוה הדק היטיב וחפצם הי' לקחת אותם, אבל בכ"ז לא לקחו רק איזה ניירו' שאין בהם שוה כלל.
דאמנם בהגיעם לרשימת קובץ המכתבי' הנמצאת באוצר הספרים של...3 כשמונה מאות מכתבי כ"ק הבעש"ט ותלמידיו הצדיקים זצוק"ל, מכתבי כ"ק אדמו"ר רבינו הגדול, אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר צמח צדק, אדמו"ר מוהר"ש, וביותר מכתבי כ"ק אביו האדמו"ר אשר ישנם קובץ גדול של אלפיים מכתבים, רשימות ופרטיכלין מכל האסיפו' שהי' במשך עשיריות שנים, סדר התיסדות ישיבת ת"ת הרצאה מפורטה ע"ד התיסדות ישיבת תו"א, הרצאות המנהלים של הישיבות, ונוסף על כל אלה הרצאת התיסדות ישיבת תו"ת בוארשא ואופן הנהגתה, הרצאת מנהלי הישיבה, העתקת מכתבי ההתעוררות, מכתבים כללים ופרטים אשר כתב משנת תרפ"א עד תרפ"ז כחמשה קובצים גדולים (כי הקובץ דשנת תרפ"א לוקח בעת החפוש דקיץ ההוא4 במעונו 44 ברחוב בראטסקי בעיר רוסטוב והקובץ תרפ"ג שרפו בעת החפוש במעונו הנ"ל בניסן תרפ"ד, אשר אז הוכרח להעתיק מושבו מרוסטוב לליעניגראד5. ואיפוא נשארו רק כחמשה קובצים) מהם בעלי ת' דפים ש' דפים, ובעמל רב באמתלאו' שונות פעל שלא לקחום.
הבשעה חצי הרביעית הובל לבית המאסר היותר קשה.
ו*** הלילה הראשון6
זאחרי גלגולים רבים בחדרים שוני' נמסרתי על יד סרדיוט — אחד ממלאכי חבלה, אשר גובהו מראהו פניו הזעומים ומלבשתו עם ריבוי הכלי זיין מטיל אימה יתירה, אשר יובילני אל אותה המחלקה שעלי לשבת שמה.
חטרם הלכתי לקחתי תפילין דרש"י בכיס בגדי, וביצאי מאת חדר פקיד זה אמרתי לשומר כי יכבד עלי לשאת תרמילי ובגדי, ואתן לו איזה מטבעות כסף מה שלקח באות נפש, ופניו השתנו לטוב, ובתוך כך נכנסנו בקאליעדאר קצר ואָפל, ושאלתיו האם הרבה עוד ללכת, ויענני כי באופן הילוכך יוכל להתאחר עד חצי שעה ויותר, כי עלינו ללכת בעוד כמה קליאדערין ומחילות, ונעבור מקום הקעלערין, כן מקום העצמות והגופים הנצברים במשך כחדש ימים.
טכשראיתי שמרבה לדבר, אף כי מראהו ואש עיניו הבהילוני, ודיבורו בקר רוח אודות הנהרגים דקרוני, אמנם כבר עיף הייתי ורגליי התמוטטו מתחתי, הוצאתי מקטרת ונתתי לו, גם אני לקחתי מקטרת, והוא נתן גפרורית, ונתן לי תחלה להצית מקטרתי ואחרי כן לפּקח לעצמו ואמר לי, תוכל לנוח רגעים אחדים.
יכפי ששמעתי — אומר לי — אותך ישפטו בירי' ולא בתלי' גם לא יענו אותך מתחלה כמו שעושים לאחרים, ומיתת הירי' היא מיתה יפה יותר מתלי', ואם משפטך יהי' אות ב מספר ה הוא טוב מאד.
יאויוסף לבאר כי ישנם ב' אותיות א ב, ובכל אחד מהם כמה מספרים, אות א הוא קשה יותר מאות ב, וכי גם בו יש כמה מספרים 1, 2, 3 עד 22. וכל המספרים הם העינוים שמענים את הנדון ר"ל, ואחר כל הנה היריה היא שמעמידים כמה אנשים וכולם מורים בהנדון. ואות ב הוא ירי' באקדח — רעואלוער — אמנם גם בזה יש מספרים אבל העינוים אינם כמו באות א. וישנו אופן היותר קל והוא מספר ה, שהוא בלי ידיעה מתחלה לוקחים את הנדון לטייל, ומדברים עמו והוא אינו יודע מאומה, ואחד מטייל עמו ומדבר ואחד — בלתי נראה — הולך בלט מאחוריו וכרגע — בלי שום רעש הירי' — נופל הנדון מת.
יבקוזמינקא הוא מומחה גדול — ספעציליסט — והי' מקרים כאלו אשר באמצע הצחוק של הנדון כרע נפל בשחוק על פניו.
יגנפלאתי במאד על עצמי עד כמה לא פעלו עלי דברי המספר, וכשסיים לספר אמרתי לו אפשר תחכה שעה קלה ואניח התפילין בזרוע ובראשי, ואחרי כן נלך הלאה ואראהו כיס התפילין.
ידכרגע נהפך לחי' רעה, ויחטוף את התפילין מידי ויזרקם בקצף נורא ומבהיל.
טוהגבהתי את התפילין ודמעות חמות נשרו מעיני, ולרגע נדהמתי לא ידעתי מה אתי.
טזלקול פקודת הסרדיוט "לך אַח ר?י" נתעוררתי. ואלך והתפילין בידי והת בוננתי כי בדרך הילוכי אלביש התפילין.
יזובין כה הי' עלינו לעלות במעלות של ברזל ברום שלשה קומות מה שהכביד עלי במאד, והלכתי בכובד.
יחהמלוה כבר הי' בקומה השני' ואני עוד טרם עליתי איזה שליבות, ויקרא אלי בקול מדוע אתה רוחש כצפרדע, ועניתי לו בקול ענות כי רפה הנני ועל כל קומה וקומה עלי להנפש איזה מינוטין.
יטואחליט כי בבואי בקומה ראשונה אלביש התפילין, וכשהגעתי לקומה ראשונה לבשתי השל יד, והמלוה לא הכיר בו ובהילוכי לקומה שני' לבשתי השל ראש, וכה הלכתי, והתחלתי פ' ראשונה דק"ש ועוד טרם גמרתי פסוק ואהבת ואני בקומה השני' עומד להנפש, והמלוה בקומה השלישי' ופנה אלי וראה כי הנני עומד מלובש בהתפילין.
ככחץ מקשת ירד אלי ויכני מכת לחי אחת ושתים ושלש וידפני לאחורי ואנכי נפלתי במורד הסולם ואתגלגל כדומן וכל עצמותי התפרדו, הרגשתי כאב גדול בירך הימני.
כאאנכי זה מכבר נושא חגורה של עור וברזל, ובנפלי נשבר הברזל לשנים וקצהו האחד נתחב בסוף הבטן בקירוב לירך הימני, והכאב גדול במאד עד כי לא יכולתי לקום ושכבתי באין אונים.
כבהמלוה ירד אלי, וברגלו בעט בי פעמים ושלש בגבי ובבטני ובקצף מבהיל הבהילני לקום, בידו הימנית אקדח — רעואלוער — ומצוה עלי לקום ואם לא אשמע לפעם השלישי אז ירה בי.
כגעזור לי — אמרתי — לקום, ואקום, ואם אין אתה עוזר לי לא אוכל לקום, ואם אתה חפץ להמיתני בכחך הוא, אין איש רואה רק האלקים הרואה הכל ישלם לך כגמולך, ואבך.
כדהמלוה הניח האקדח בתרמילו ויעזר לי לקום ולא יכולתי, והוכרחתי לשכוב איזה מינוטין, ובשכבי אמרתי והי' אם שמוע ופ' ציצית.
כהמה אתה מצפצף — נתן עלי המלוה בקולו — שכוב עוד מעט, ואם לא תוכל לעמוד, אלך ואקרא לעוד אחד, ונשא אותך מכאן למחלקה השלישית ושם יראה הפקיד מה שיעשה אתך.
כואנכי גמרתי ק"ש והתפללתי שמונה עשרה וכאבי יגדל מרגע לרגע, גם הרגשתי כי במקום הכאב ישנו איזה לחלוחית.
כזכעבור כעשרה מינוט נתחזקתי במעט והתחלתי לזוז ממקומי ובעמל רב בעזרת הסרדיוט קמתי ואסיר התפילין ואניחם בכיס בגדי, והתחלתי לעלות בשליבות הסולם. ביגיעה גדולה רחשתי על ידי ורגלי כזוחל על ארבע עד בואי לקומה השלישית7.
כח*** בכלא8
כטפעטיא9 — פותח מנעל חדר מספר 160 והדלת נפתחת, ודוחף אותי בכעס וזורק את תרמילי, וממהר לסגור באמרו: על הרצפה תשכב עד אשר יבוא פקודה לתת לך מטה, צנצנת, קערה, וכף.
לאנכי אשר עוד טרם ידעתי ארחה ורבעה של היכל זה, לא הבינותי דבריו, מאי קאמר צנצנת, קערה, וכף.
לאבחדר שלשה אנשים. מי המה לא אדע. שנים שוכבים על נסרים המונחים על כרעי עץ ואחד שוכב על מטת ברזל הקבוע בקיר החדר.
לבשלשה הללו המה יהודי אחד ולהבדיל שני נכרים10.
לגהראשון הוא ק.10 היושב זה כששה חדשים וזה שבוע התשיעית אחרי אשר הודיעו לו כי נידן למיתה, והיום אשר יגיע זמנו יודיעו לו עשרים וארבעה שעות קודם.
לדכי חוק הוא להודיע לכל נידן למיתה ר"ל בכ"ד שעות מקודם. ובכ"ד שעות הללו יכול הוא לבקש רחמים וחנינה ע"י טעג' או כתב מהיר (אשר בשני שעות מרגע כתיבתו מחוייב להמסר ליד הפקיד העליון), או להודיע כי מקבל הוא הצעת שירות (בתור מרגל סתר או עובד לטובת הג.פ.או) אשר בגלל זאת יקנה חייו.
לההשני הוא העברי ש.10 היושב כשני חדשים ורק פעם אחת נקרא להחוקר, ושאל אותו כמה שאלות בעניני מסחר, ודרש אצלו אשר יספר לו מכל מעשיהם ותהלוכותיהם של הסוחרים אשר נקב לו בשם, וכאשר ענהו כי איננו יודע השיבו החוקר אשר ישב במאסר עד שיזכר, ואם לא יזכר כעת חושב הוא אשר אוירה של סיביר יחכמנו ואם רוצה לילך הביתה ולשבוע לחם ימלא דרישתו האמורה, ויקבל עליו משרת מרגל.
לוהשלישי הוא נכרי ס.10 עובד אדמה הדר על הגבול דפילאנדיא. ונחשב למרגל לטובת פילאנדיא.
לזבבואי החדרה, הנה הראשון אשר נתן לי מקום לשבת הי' האסיר ס. ויקפל את מצעו (שק עם תבן) ויסדר את החפצים שלי.
לחאנכי הרגשתי אשר מחבורת פצעי אשר הוכתי — בדחיפתו של השומר והמלוה כאמור — זוב דם, פשטתי את מלבושי, ואקח מטפחות לבנים טבולים במים ואניחה על חבורת?י.
לטזיבת הדם, ומראה פני הלבנים אשר כחידה היתה לחברי האסירים, פתחה את פיהם לבוא אתי בדברים, והגם כי מלבשתי העיד עלי שהנני מעדת הרבנים.
מהיהודי ש. הכיר?ני, ויתחלחל במאד ויקרא בקול, רבי הגם בכם נגעה יד הג.פ.או אוי שמים מה נעשה בהמדינה, האם מהפכה נעשתה, כי זה כשבוע ימים אשר בכל לילה ולילה מובילים מאות אנשים, דרך מבוא חדרנו, לטבח. ושומעים אנחנו אנקתיהם וצעקותיהם.
מאזה לי שני חדשים שהנני יושב פה ולא שמעתי כאלה עד שני שבועות מקודם, בשני שבועות האחרונים סער ורעד. ויסבבוני בשאלות שונות מתי לקחו אותי, בעד מה, ואיך זה נפצעתי קשה עד כי נקרע בשר בטני וארכובי כמו עם מטיל ברזל, והדם שותת.
מבהוא מדבר אלי בשפה המדוברת זורגאן והאסירים ק. ס. פיהם פתוחה בתמהון רב, ואנכי אינני עונה לו עד מאומה משני טעמים, הראשון כי כאבי גדול עד שאי אפשר לי לדבר והשני כי ירא אנכי פן בין מרגלים מושבי אשר יעלילו עלי, כי שמעתי אומרים בשם בקיאי' בבתי מושב אלה, אשר איש שחפצים להוציא מאתו דיבורים וענינים נסתרים מושיבים אותו בתוככי אנשים הנראים לנוחים ובהמשך הימים שהוא יושב עמהם מגלה לפניהם מסתרי לבבו.
מגנשמע כרוז "עמדו, בא מועד העמידה".
מדולקול קריאה זו, כל אחד האסירים מזדרז לקום ממשכבו. כי כאשר יביט השומר בהאשנב כי עודנו שוכב, יענשנו.
מהכעבור איזה זמן נשמע כרוז "הכונו לקבל לחם" וכל כרוז נכפל פעמים שלש ארבע וחמש פעמים, ועושה רושם חזק על כל אסיר ואסיר.
מונשמע רעש בהמבוא כי פותחים מנעלי החלונות או החורים אשר דרך בם נותנים המזון להאסירים.
מזהחור נפתח והפקיד בלוית משרת נושא לחם קורא בשם.
מחפערוי11 ברי חליעב, ויקרב האסיר ק. אל החור ויושט לו הפקיד פרוסת לחם.
מטוטראי ברי חליעב. ויקרב האסיר ש. אל החור ויושט לו הפקיד פרוסת לחם.
נטרעטי ברי חליעב, ויקרב האסיר ס. אל החור ויושט לו הפקיד פרוסת לחם.
נאציטויארטי? ואנכי יושב במקומי ואלונטית עם מים מלוכלכת בכתמי דם על ארכובי ובטני. טיעבע חליעב יעשצא ניע פאלאגאיעטסיא, בודיעט ראספראזעניע טאגדא דאדים.
נבעניתיו מניע12 חליעב ניע נוזען, דאייטע מניע קאראנדש מניע נוזנע פיסאט זאיאווליעניע.
נגטיא13 — עונה הפקיד — אוזשע פיסאל 3 טעלעגראמע, אי דאסטאטעצנע, צטא חאצעש יעשצא? דאואלינע טיעבע דוריט נאצאלסטוא גאלאוא טואים צופאחא, פיסאט זשזי אטוועט קאראנדאש ניע דאם.
נדסאגלאסנא14 — עניתיו — זאקאנא ויא דאלזשני איספאלניט מפּיפּא טרעבאואניע י?א ופראוע פיסאט דאזשע 100 טעלעגראם קאזשדי דיען.
נהגאספאדא15 — פניתי אל האסירים ונושא הלחם — בודעטע סוידעטעלי צטא גאספאדין נאדזעראטעל מניע אטקאזאל טא צטא זאקאן מניע ראזרעשאיעט.
נובשמעו השם גאספאדא (דבר האסור להוציא בפה, גם בגנים ופרדסים במדינת ססס"ר, ומה גם במבצר שפאליערנא ובאופן מבהיל כזה אשר פקיד האסירים בעת מלאת עבודתו מכנים אותו בשם בוז כזה, גאספאדין) עיניו הבריקו ויתאדם וברעד אמר וידיש16 קאקאי קונטור רעוליוצינער? טאקיך נוזנא ראסטרעליאט נא מיעסטי, בעז וסיאקיך. די?אופּאל, נא טיעבע קארענדאש, נוא בערי.
נזיא ניע מאגו17 — עניתי — פאדנימאטסיא, פאזאלוסטא פערעדאייטע ואט עטים גאספאדינו (והראתי באצבע על האסיר ק. שישב אצל הדלת) אי אן מניע פערעדאסט.
נחניעט18 — עונה הפקיד — ניעלזא, סאגלאסנא זאקאנא קזשדי ארעסטאנט דאלזשען סופּאים רוקאמי פאלוציט, וסיע פאלוצקי אָט רוק נאדזיראטעליע, פאדנימאייסיא אי בערי סאם.
נטניע מאגו19 — עניתי — ניע זדאראוו.
סטאגדא20 — עונה הפקיד — ניע נאדא, יעסלי פא זאקאנו טא פא זאקאנו. ויבקש לסגור את דלת החור, ואקרא בקול עפ"י החוק הנני דורש תיכף ומיד ביאתו של הנאצאלניק אטדעליעניע21 והדלת נסגרה.
סאכרוז נשמע "הכונו לקבל מים חמין" וכל אחד האסירים מכין הצנצנת אשר לו.
סבופתאום נשמע קול פתיחת מנעלי הדלת ופחד נורא ומבהיל נפל על שלשת האסירים. כולם כאחד נשארו שבת במקומם, פניהם כסיד. אנכי לא הבנתי מדוע ככה נבהלו ויחרדו, אבל גם אני נרעשתי מבלי דעת, והדלת נפתחה.
סגהפקיד בא. עיניו לטושות ופניו להבים, ויקרא, מי קרא אותי.
סדאנכי — עניתי.
סהמה דרישתכם? שואל הפקיד ברוגז.
סודרישתי — הגדתי — לתת לי התפילין הסידור והספרים. את אשר הבטיחו לי צירי הגפא"ו. והנני דורש רופא.
סזהתפילין והספרים לא אתן, ורופא יבוא לא קודם מיום המחרת בקר או ערב. במשך יום או יומים לא יזוב כל דמכם מפצע קטנה כזו.
סחובהביטו אשר טפי דם נפלו על הרצפה הגביה קולו, מהרו רחצו את הרצפה הצריכה להיות נקי' וטהרתה מוטלת על האסירים. ויפן ללכת בחרי אף.
סטבשם החוק הנני פונה אליכם פקיד מערכה הששית להודיעכם, כי הנני מודיע מחאת רעב — גאלאדאייקע — עד אשר ימלאו דרישתי לתת לי התפילין והספרים. והא לכם מחאתי כתובה כחוק.
עבקראו המחאה התקצף למאד ויגש אלי וירים ידו להפחידני, אך לא עשה לי כל מאומה. והשומר פעטיא אמר צריכים היו להורידו לבאר, ושם ירגע וינוח מרגשתו.
עאכן אמר הפקיד אספר להפקיד העליון השונא אסירים מפונקים, ויאמר פעטיא: טאגדא22 אק סובאטא בודיעט גיליאט אוו ר?איי. ויתענג והפקיד פנה אלי באזהרה לבלי ארהיב עוד לקרוא אותו ולבא להפריע את המנוחה אשר בגלל זאת ברשותו להושיבני במחשכים, ובדבר המחאה של רעב יקיים כחוק וביום המחרת או ביום השלישי ישלחנו למטרתו, ויסגרו את הדלת.
עבביקורו של הפקיד עשה רושם עז על האסירים, וכאשר נעלמו עקבי הפקיד הנה שלשת האסירים התחילו להתלחש ביניהם ומגודל כאבי לא שמעתי.
עגכעבור איזה שעות כאבי הוקל והתעטפתי בטליתי ואתפלל תפלה ארוכה. גם אמרתי מזמורי תהלים על פה.
עדבעת תפלתי בא מועד הטיול של האסירים אך בראות הפקיד כי הנני מתפלל לא הפריע אותי.
עהכבר בא מועד חמי הערב הניתן להאסירים. אנכי כמובן לא לקחתי מים, וכעבור זמן מה בא פקיד הטיול, ויקראני ללכת לטייל, כי חוק הוא אשר גם האסירים היותר כבדי און צריכים לטייל שעה קלה בכל יום. רק שאותם מובילים אחד אחד לבד, ואנכי מיאנתי ללכת.
עובה בשעה בא הרופא בלוית הפקיד, ויבקרני, ויתן לי תחבושת להניח על הפצע חבורה וישאלני באיזה אופן כה נפצעתי, ולא עניתיו מאומה, רק פניתי אל הפקיד בדרישה לתת לי התפילין והספרים. והוא לא מצא לנכון גם לענות לי.
עזהיום עבר והלילה פרשה כנפי' וקול הכרוז נשמע "בא מועד השינה. שכב לישן".
עחהאסיר היהודי ש. פנה לי את מקומו באמרו כי הוא ישן עם האסיר ס. או ק. גם כר נתן לי, ויאמר לי מהרו לישן כי בעוד שעה יותחל רעש המובלים אל הקומה התחתונה ואנחתם וצעקתם המרעיש ומרעיד את הלב.
עטהאסירים כבר שכבו במקומם ואנכי עוד ישבתי. השומר פעטיא הביט דרך האשנב וירא כי עודני ער ויפתח את החור אשר בדלת ויזהירני לישן. אנכי הגדתי לו, אשר רק בשעה האחד עשרה אוכל להתפלל ערבית, ואחרי כן אשכבה לישן. ואשר ע"כ יגיד לי האם כבר הגיע מועד האמור.
פהוא לא הושיבני אף חצי מלה, ויסגור את החור וילך לו. ואנכי נשארתי לשבת ואחזור מאת אשר אדע בעל פה.
פאעבר איזה זמן, ופעטיע האכזר מביט בהאשנב, ויגד לי, כי הגיע המועד אשר אמרתי לו.
פבהתפללתי ערבית ועודני באמצע פרשת שמע, וקול צעדים כבדים נשמעו ואחריו פתיחת דלת חדר לא רחוק מחדרנו וכרגע נשמע יללת איש בנהימת תחנון, ומעבר השני קול פקיד ומצוה בלשון רוסיא, שימו ידיכם על פיו אשר קולו לא ישמע, ושקיטה חרישית, ידיי ורגלי רועדים עוד רגע ואתעלף ופתאום נשמע מהחצר קריאה משונה אַיי אַיי ואחריו ירי' בקנה רבה.
פגמעין דמעות נפתח מעיני עד כי לא יכולתי להגיף אף מלה אחת, פחדים אחזתני בשמעי קול צעדים מתקרבים אל עבר חדרנו, ועוד הפעם דלת נפתחת ויללת איש נשמעה אך כרגע נשתתק ופתאום נשמעו ירית קנה רבה וצעקת חלל הגונח מעצמת מכאוביו ואחרי כן ירי' שני' ושלישית ונשתק. התאמצתי ואתפלל ובעת אמירת שמע קולנו המולה נשמעה מעבר החצר, יללת נהרגים ויריות קנה רבה עד כי האיר היום. וכמובן אשר תנומה לא נתתי לעיני.
פדרוח קר בא מחורי החלון, ושקיטת חצר מות מרחפת על פני הצלמות ההוא. מכאובי הושקטו במעט, פחדי סר מאתי, רוח ממרום יתמכ[נ]י ומחשבותי מסתדרים.
פההמחשבה הראשונה היתה מלא כל הארץ כבודו כתי'23 אשר גם שפאליערנא בכלל, ובין רגע הנה ציורו של מבצר הפעטראפאוולי, ומאסרו של הוד כ"ק אאזמו"ר, אבינו הראשון, רבינו הגדול זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לנגד עיני, וחולם בהקיץ.
פומה איתן היא המחשבה וחושי הציור המעמידים את האדם במצב מדומה כאמת גמור ובשעה ההיא הנהו כולו מורם מעל אשפות הגשם והחומר, עיניו טרודות, רעיונותיו רוקדים כאלו עולה ומטפס בחיי הנפש והנשמה. ובשרו הכאוב לזרא לו.
פזלקול הקריאה "עמדו, בא עת העמידה" התעוררתי גם אני, כי גם אני אסיר הנני ואימתו של השומר יבעתני.
פחכולנו חיים אומר האסיר ק. אחרי לילה איומה כזו, תודה לאל אשר כולנו חיים.
פטאנכי — ממשיך דיבורו הלאה — בכל עת ששמעתי צעדי ההולכים דמיתי אשר קרב הקץ, בעוד רגע יפתחו מנעלי החדר ויקראו ללכת אחריהם. רגעים רעדתי ורגעים חשבתי אשר טוב הקץ מתוחלת ממושכה זה זמן כביר. אבל כאשר הלילה עברה והיום בא, הנה עוד פעם יוכל לשפוך שיח להנעלה מכל.
צבפעם הראשונה לימי חיי הנני בסביבה כזו, בחברת אנשים פשוטים הרחוקים מכל ידיעה שכלית איזה שתהי', הנה התום לב ואדיקותו של האסיר ק. פעל רושם עז.
צאהעשרים וחמשה שעות שהנני יושב בכלא, כבר הניחו עלי חותם אסיר, להתרגל עם המצב כי אסיר הנני, וכל צרכיי בגשם וברוח הם רק בד' אמות אלו המחזיקי' בתוכם ארבעה אנשים.
צבבשעה ראשונה לא הבנתי איך יוכלו שבת ארבעה אנשים יחדיו באויר מחנק זה, ומה עושים האנשים האלו בבוא מועד הקבוע לצרכי גויית אדם חי.
צגהעשרים וחמש שעות הללו נוכחתי לדעת את אשר לא ידעתי מעולם. ראיתי בני אדם בעלי חבלה, אכזרים, שופכי דם אחים, שמעתי אנקת חללים, וצחוק שואפי דם.
צדלא אדע מי המה אלה אשר נהרגו בלילה זו. אם יהודים או אינם יהודים, אם בעלי מסחר וקנין או בעלי מדע וכהני דת. אבל בכל אופן נהרגו אנשים כאלו אשר בלתי ראוים המה לאותו העונש המר אשר נענשו.
צההאנשים האלה בעלי משפחה הם, אבות לבנים, בנים להורים, ואנשים לרעייתיהם, בעלי פרנסה הם, מספיקי לחם ושמלה להתלוים בהם. ומה הוא גורל הנשארים אחריהם.
צוומי יודע, בה בשעה אשר האנשי' הללו הוצאו למות, יללו והתחננו, בה בשעה נשיהם בניהם והוריהם [י]שנו שנתם העמוקה בחזיונות של תקות מבלי דעת אשר בה ברגע בעלם אביהם ובניהם מובלים לטבח.
צזמה אומלל הוא האיש אשר רגעי חייו האחרונים מושלל הוא היכולת לצוות לביתו להעיף עין בהיקר לו באוהבים ורעים, ולברך את יוצאי חלציו.
צחאיום הוא החיים במבצר זה ונורא עוד יותר המות.
צטבמחשבות כמו אלו ישבתי מקופל על הנסרים אשר פנה לי האסיר ש. ומכאבי לא יתן לי מנוח. בה בשעה נזכרתי אשר כל הלילה לא הרגשתי כאב, שכחתי כי נפצעתי.
קמבלי דעת נאנחתי באנחה גדולה. ובה ברגע חשבתי אשר טובה גם אנחה זו מהדמי' של הגופים המתגוללים באשפות הבור תחתית אשר מתחת הבית מבצר הלזה.
קאעודני מהרהר, וכרוז "הכונו לקבל לחם" נשמע.
קבלשומע הקריאה נהרו פני האסירים, ויביטו איש ברעהו בשמחה וצהיבת פנים.
קגאנכי עוד טרם ידעתי אשר בכל יום ויום מחליפים את אנשי המשמר אשר בהם שלשה אנשים. האחד הוא פעטיא אשר שירת ביום האתמול איש אכזר בעל פנים זועפות, השני הוא צעיר, איש טוב (!) בעל יושר, ומתעניין בצרתם של האסירים, והשלישי זקן לא רע ולא טוב.
קדוביום שירותו של הצעיר הוא מעת לעת טוב להאסירים. הוא עונה על כל אשר ישאלוהו. הוא נותן עט עופרת, גם מביא מקטרת לכשמבקשים אותו ולפעמים מביא גם מכתב עתי ישן, אינו מדקדק כל כך בכוסי המים חמין שלוקחים האסירים, וגם לעיתים פותח הוא (בעת שהוא בטוח אשר הבקרת קאנטראל לא יעבור בשעה ההיא) את חור הדלת, ומשיח עם האסירים ומספר להם ראשי פרקים מהאמור במכה"ע.
קהאם כן איפוא לא יפלא אשר בהשמע קולו של שומר החדש האהוב הנה רוח צהלה לבשה את האסירים.
קועם השומר הזה — אומר לי האסיר ק. — יכולים אתם לדבר, לבקש אצלו אשר יאמר להפקיד שיתן לכם בגדי עבודת האלקים (באגא מאליעניע) והספרים.
קזכן — אומר האסיר ש. — הוא איש טוב, מה שביכולתו לעשות יעשה. אנכי אדבר עמו גם אבקשו להשיג מקטרת, רק כסף אין.
קחבעת הביקור לקחו אצלי המעות שהיו בשטרות ומעות כסף הניחו לי. כן בחיפוש השני של פקיד המערכה גם הוא הניח לי ילקוטי עם המטבעות שהיו בו. ואספור אותם והנה עלו שבעה רוביל ושלשים וחמשה אגורות.
קטהמספר הגדול הלזה התמי' את שכיני האסירים באמרם אשר לפי החוק רשאי הוא האסיר להיות לו אך ורק שני רוביל כסף, ולא יותר.
קיחמשים אגורות נתתי להאסיר ש. פן ואולי עלה יעלה בידו להשיג מקטרת. או לכה"פ טאבאק ונייר עישון.
קיאאז נודעתי כי האסיר ש. יש לו עוד על חשבונו כארבעה רוביל, אמנם האסירים ק. וס. אין להם כל מאומה. רק להאסיר ס. מביאים בכל שבוע חבילת אוכל, לא כן האסיר ק. אנשי ביתו הם בעיר אחרת, ואין לו כל מאום. גם כותנ[ת]ו בלתה עליו זה יותר מירח ימים. ורגיל הי' לעשן. אך כל משך היותו פה מעשן הוא את שיורי המקטרת הנשארים מאת האסירים ש. וס. גם שערותיו צמחו בארבעת החדשים האלו כי אין לו העשרה אגורות לשלם להספר, הבא פעם בעשרה ימים במערכה זו.
קיבאנכי הלותי להאסיר ק. שקל שלם ולהאסיר ס. ארבעים אגורות. והאסיר ש. מיאן לקחת, אם לא כאשר השומר יגיד אשר יכול להשיג דבר מה לקנות אז יקח אצלי.
קיגבא מועד קבלת הלחם, והשומר פותח את מנעלי חור הדלת, ושכיני האסירים עומדים הכן להגיד צפרא טבא להשומר, ולקבל מנת חלקם.
קידהחור נפתחת. והשומר קרא בשם ראשון ויגש האסיר ק. שני ויגש האסיר ש. שלישי ויגש האסיר [ס.] רגעים אחדים עמד האסיר [ס.] אצל החור וישוחח עם השומר אך מיהר ללכת הלאה ויסגור את החור.
קיהמאה ושלש עשרה איש נחסרו בלילה העברה ממערכה זו הששית, 16 ניתן חופשה, 32 נדונו לשלחם לנארים, 1 לסאלאווקי, 6 לסיביר, 2 לקרעסטי (מבצר עבודת פרך בליענינגראד), 7 לאוראל, 9 נדונו למיתה ע"י ראסטרעל. ומאה שמונים ושלש הובאו במערה זו מחדש.
קיוהאסיר ש. לבן כסיד, מי יודע — אומר — מה יהי' אחרית כל האסירים. הלא טוב יותר להשתגע, להתגולל בבית חולים מלישב פה. ואפשר — מדבר הוא לעצמו — טוב יותר לאלו שנהרגו בלילה העברה מחיינו אנחנו. הם כבר אינם, כבר הם במנוחה, ואנחנו עוד טרם ידענו גורלנו מה הוא.
קיזאת זה לא תאחר — אומר האסיר ק. — ויתרון לנו החיים כשעה על חברנו המתים, כי יש לנו תקוה בחיים. יכולה היא רחמי העליון מכל, לזרוח גם עלינו, ואדם חי יכול הוא לקוות למיתה יפה, בין קרובים ואוהבים, ולא כחי' או בהמה הנטרפת בעמקי היער, ולקבורה לא תבוא. לא! האלקים ברא את האדם אשר ימות ויחי' כאדם.
קיחהחום גבר מאד, האסירים כולם פשטו בגדיהם הולכים ערומים. ש. וס. עם כותנות והאסיר ק. אין לו כותנת והולך ערום כיום הולדו.
קיטהאויר מחניק, ואנכי יושב בבגדי וקר לי, שכני משתוממים עלי, אבל כנראה חולה הנני.
קכלבי יחלצני ביותר כבר ניתן מים חמים האחרונים הניתנים בכל יום, ותפילין אין לי.
קכאזה לי יותר על ארבעים שעות אשר גם מים לא בא אל פי. שעות של כאב ועינוי גופני והעולה עליו עינוי נפשי, תפילין, תפילין.
קכבכרוז יוצא "שכב לישן" וגם אני כבר התפללתי ערבית ושוכב על מקומי.
קכגרעדה אחזתנו בשמענו צעדי אנשים מתקרבים אל חדרנו, ובעוד רגעים אחדים פותחים המנעולים, ומבחוץ ע"י חוט מברק האירו את החדר.
קכדכולנו, איש אל רעהו מביטים, בתמהון בהלה ורעדת מות.
קכההדלת נפתחת, שלשה אנשי' נכנסים כולם אוחזים קנה יריות, וארבעה נשארו מבחוץ, עומדים וחרבותיהם שלופות.
קכוכמה אנשים פה.
קכזארבעה, עונה אחד מהשלשה הבאים.
קכחאסירים, מה שמכם? הגידו זה אחר זה.
קכטפערוי24.
קלגוטייניק, עונה האסיר.
קלאוטאראיי.
קלבשעפטעליעויטש עונה האסיר.
קלגטרייעטי.
קלדסייטין עונה האסיר.
קלהציעטוארטי.
קלודוחאווני ראוין יוסף יצחק ש"ס.
קלזמבט של בוז הביט אחד הבאים, ויסתכל בי, וישוחחו רגעים ביניהם, אשר אנחנו האסירים מגודל הפחדים לא הבינו דבר.
קלחויען האחד ויאמר בשפה רפה ציעטורטי, ויא פאיידיאטי ס נאמי (אתם תלכו אתנו).
קלטאנכי כל העת ישבתי על מטתי והאלונטית עם מים קרים מונחת על התחבושת אשר נתן לי הרופא, מלובש ט"ק ומצנפת על ראשי.
קמעמדתי ממשכבתי, והסרתי את האלונטית עם המים. והכינתי ללכת.
קמאהמה מחכים עלי, ואראה כי שכיני ש. וק. בוכים ודמעות מתפרצים מעיניהם וס. פיו פתוח ועומד כפסל שיש לבן כסיד.
קמבמבלי ד?בר דפּבפּר, יצאתי אל האכסדרא ויפן א' אלי, וישאל להראותו חפצי, ואראהו ויביט עליהם מרחוק.
קמגהלכתי צעדים אחדים. הא' מהשלשה הלך ראשונה, והארבעה אוחזי החרבות השלופות הולכים שתים לפני, ושתים מאחורי, ושתים מהשלשה שעמדו בחדר הולכים אחריהם.
קמדהסר המצנפת, צנוף בגדך אשר לא יראה לבושך המצוייצת.
קמהלא. לא אסיר המצנפת.
קמוהנני מצוה עליך במפגיע, ובאם לאו מרה יהי' אחריתך.
קמזאנכי לא אסיר המצנפת, וחפצי לדעת האם יודעים אתם מי אנכי.
קמחומי?
קמטהרבי מליובאוויטש.
קנומה?
קנאהרבי מליובאוויטש איננו נבעת ואיננו נרעש מהפחדות.
קנבהגפא"ו יכולה להרעיש גם את אלו התקיפים בארבעים ושמונה שעות הראשונים.
קנגובכ"ז לא הזכיר עוד דבר הסרת המצנפת. וכאשר ירדנו סולם אחת השלשה נתפזרו לאכסדראות שונות ולקחו אתם שנים מהשלופי חרב, ושנים הוליכו אתי.
קנדירדנו עוד סולם והנני הולך לאט לאט, כי הכאב התעורר ביותר, עד כי נאנחתי באנחה פנימית, ואעמודה מבלי יכולת ללכת הלאה. אז הגיד אחד ה מלוים כי עוד מעט ויביאוני לחדר החקירה ודרישה, ושם אוכל לנוח.
קנהדברי המלוה פעלו עלי רושם כפול, נודעתי כי מובילים אותי אל החקירה ודרישה כי מכל התערוכה הי' כעין הובלה לדין ירי' ר"ל ועוד כי ראיתי אשר גם בתוככי אנשים כאלו מרחף רגש אנושי המתעורר לקול אנקת אסיר.
קנורגעים אחדים עמדתי ואחגור שארית כוחי ללכת הלאה.
קנזפה, הראה אחד המלוים בידו השמאלית, פה עלינו לחכות עד בוא פקודה.
קנחכאשר העמידה בלא סמיכה כבדה לפני במאד נשענתי אל הכותל.
קנטבעמדי כה, פנה אלי השני מהמלוים ויאמר, ניע זאוודעוו טיעבא זאווטרא אילי פאסליע זאווטרא, טיעבע ז?בוט פיליולי. אינני מקנא לך מחר או מחרתים יתנו לך קטניות (כינוי לכדורי מות, כלומר משפט מות ע"י יריית קנה רובה).
קסחבר — אומר חבירו — מדוע כה תגיד התוכל לדעת את אשר יגידו השופטים ויחליטו, עלינו רק לעשות מלאכתנו ולא יותר.
קסאאנכי — אומר המתחיל לדבר — שמעתי דברי החבר מ. אשר אמר כי במשך לא יאוחר מן שלשה ימים יוגמר הדין אל הפועל, טרם אשר יספיקו הגבירים האדירים להשפיע על ראשי המנהיגים.
קסבשומע הדברים פעלה עלי רושם עז ומקרב נקודת לבבי התפללתי אל ה' כי יחזקני ויאמצני לדבר בעת החקירה והדרישה מבלי חת.
קסגעודני מהרהר בלבי והדלת נפתחת בקריאת קול אדיר נגיד ומצוה, הביאו את האסיר הנה. תנו את תעודת האסיר 31604 [האסירים המובאי' אל החקירה ודרישה נקראי' על שם המערכה ומספר החדר ומספר האיש היושב שם בעת ההיא. 3 מערכה, 160 חדר, 4 האיש] ואחתום, ולכו לכם.
קסדבבואי החדרה פלצות אחזתני, מהשלשה אנשים אשר ישבו וקנה רובה מונח אצל כל אחד ובפנות הבית כלי משחית שונים, ופני האנשים זעומים ומעיניהם יתפוצץ מבטי דקירה וזעם.
קסהאורך החדר כשמונה אמות ורוחב כחמשה ובו שולחן וכמה כסאות, חלון אחת גדולה ורחבה אשר זכוכותי' משוחים בצבע שלא יוכלו לראות מאומה.
קסובקרבי אל השולחן הגיד לי אחד...25