Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
אבלתי מוגה
בא. נתבאר פירוש רש"י ריש פרשתנו, "וישמע יתרו", "מה שמועה שמע ובא1134 (רק עכשיו, לאחרי ר"ח סיון שאז באו בנ"י למדבר סיני, ולא תיכף לאחרי יצי"מ1135) קריעת ים סוף ומלחמת עמלק"1136 – שיתרו בא (לא כדי להתגייר1137, אלא) כדי1138 לתקן את הקלקול שנעשה ע"י מלחמת1139 עמלק – חלישות בחשיבות וכבוד של בנ"י לעיני העמים (הן מפני החוצפה שהעיז לצאת למלחמה נגד בנ"י מבלי להתפעל מכל הנסים שנעשו להם1140, והן מפני שניצחוהו באופן של מלחמה, בדרך הטבע1141), והתיקון לזה – עי"ז שיתרו1142 "כהן מדין", שר וכהן לע"ז (שהי' מכיר בכל ע"ז שבעולם, שהיתה לו ידיעה והשגה1143 בכל הממוצעים שבכל העולמות שעל ידם היא השפעת החיות כו', אלא שטעה1144 לחשוב שיש להם כח ושלטון, היפך
גהאמת שאינם אלא כגרזן ביד החוצב בו1145), בא אליהם; וכל זה – לאחרי שכבר נפעל בו הביטול1146 בקרי"ס1147, כמ"ש1148 "כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף גו' וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש גו'".
דוביאור השייכות דקרי"ס ומלחמת עמלק1149 בפנימיות הענינים – שלמרות שבקרי"ס הי' חיבור עליון ותחתון (כהכנה למ"ת), הנה מלחמת
העמלק הוכיחה שהחיבור עדיין אינו בשלימותו, כי הקליפה מתנגדת עדיין, ואז בא יתרו לתקן ולהשלים את החיבור ע"י בירור וזיכוך הלעו"ז; וזהו העילוי שבהודאת יתרו (וכן מעלת אמירתו1150 "ברוך ה'" לגבי אמירת השירה דמשה ובנ"י), שדוקא עי"ז נעשה הענין דמ"ת1151.
ווההוראה בנוגע למ"ת שבכל יום, שההכנה לזה היא ע"י העבודה בעניני הרשות הרחוקים מקדושה, בדוגמת מלחמת עמלק, לאחרי הקדמת הנתינת כח ע"י העבודה בעניני קדושה, בדוגמת קרי"ס – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"א ע' 74 ואילך.
זב. והוראה נוספת מזה שיתרו בא כששמע אודות מלחמת עמלק:
חכאשר יהודי מרגיש בעצמו "מלחמת עמלק" – קרירות ("אשר קרך"1152) לעניני קדושה, צריך לידע, שהעצה לזה היא – ש"יתרו" שבנפשו ילך למדבר להר האלקים.
טיכולים לחשוב שהעצה לקרירות דעמלק היא ללמוד פרק תניא, מאמר חסידות, שבו מדובר אודות גדלות ה', שעי"ז "יתחמם" מעט, ולאט לאט, כשילמד עוד מאמר וכו', הנה סוכ"ס יפטר מקליפת עמלק.
יועל זה באה ההוראה, שהעצה לבטל קליפת עמלק היא – לא ע"י הליכה בסדר והדרגה, צעד אחר צעד, "מעט מעט אגרשנו"1153, אלא – להניח את כל הענינים והמעלות, הן הגשמיים והן הרוחניים, ולהכניס את כל מציאותו ("אַריינוואַרפן זיך אינגאַנצן"), בכל התוקף, בעניני קדושה – הר האלקים.
יאוכידוע שביטול קליפת עמלק הוא (לא ע"י טעם ודעת, אלא) דוקא ע"י קבלת עול ושטות דקדושה שלמעלה מטו"ד; ובזה צריך להכניס את ה"יתרו" שבנפשו שעבד ע"ז, מצד הרוח שטות שלמטה מטו"ד (כמארז"ל1154 "אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות") – להפוך השטות דלעו"ז לשטות דקדושה.
יב* * *
יגג. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ומשה נגש אל הערפל.
יד* * *
טוד. בהמשך להאמור לעיל (במאמר1155) אודות בחי' משה שבכל אחד מישראל, שהו"ע התורה, שמזה נמשך אל כל העם שבנפשו, שהו"ע כללות העבודה, כולל גם עבודת התפלה – ישנו גם ענינו של משה בשייכות לכללות ישראל (שהרי כל הענינים הם בדרך פרט ובדרך כלל1156), שזהו ענינם של מוסדות התורה, הישיבות, שנקראים בשם "בית גדול"1157, "מקום שמגדלין בו תורה"1158, ומשם נמשך אור התורה בכל שאר עניני עבודת בנ"י, וגם "בית גדול" ד"מקום שמגדלין בו תפלה"25 צריך לקבל מה"מקום שמגדלין בו תורה", כי עיקר הגדלות הוא בענין התורה.
טזובנוגע למוסדות שייסדו רבותינו נשיאינו – הנה "מקום שמגדלין בו תפלה" הם הבתי-כנסיות וה"שטיבלאַך" שיסד רבינו הזקן שבהם יתפללו ע"פ נוסח האריז"ל כפי שיסד רבינו הזקן1159, כולל גם ע"י הכנת ההתבוננות קודם התפלה ובעת התפלה, ובאופן שיומשך ה"בכן" מעבודת התפלה גם לאחרי התפלה בהנהגת כל היום; ו"מקום שמגדלין בו תורה" הם ישיבות תומכי תמימים שנתייסדו ע"י כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע ובנו ממלא מקומו כ"ק מו"ח אדמו"ר1160, ששם לומדים תורה באופן ד"נגש אל הערפל"1161, כנ"ל (במאמר1162).
יזוכיון שמחר מתקיימת החגיגה השנתית של ישיבת תומכי תמימים1163 (מקום שמגדלין בו תורה שממנו נמשך לכל ישראל, כנ"ל) – בודאי ישתתפו כולם בחגיגה, וההשתתפות תהי' באופן ד"נגש אל הערפל", והיינו, שלא להתחשב בחשבונות ומדידות והגבלות של השכל, אלא לסייע לישיבה ללא הגבלות, כפי שמתחייב מצד הרצון הפשוט שבנפש שלמעלה מטו"ד, ובמילא יהי' הענין ד"נגש אל הערפל" גם בפשטות – ליטול גם מהחסכונות הכמוסים (דוגמת ההעלם ד"ערפל") עבור הישיבה; ועי"ז יומשך שפע ברכה לכל המשתתפים בכל המצטרך להם, ובאופן של הרחבה.
יחויה"ר שתהי' הרחבה בישיבות תומכי תמימים – "בית גדול"
יטכפשוטו, הן אצל התלמידים והן אצל הרמי"ם, משפיעים ומלמדים, הרחבה ברוחניות והרחבה בגשמיות,
כ[ומה שאמרו רז"ל1164 "כל המקיים את התורה מעוני כו'" – הרי ענין ה"עוני" יכול להתפרש (שלא כפשוטו, אלא) בנוגע להכיווץ דיראת שמים, כנ"ל (במאמר29) שלימוד התורה צריך להיות ביראת שמים ובביטול],
כאועד שמזה נבוא ל"בית גדול" כפשוטו, דקאי על ביהמ"ק, שיתגלה בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
כב* * *
כגה. נתבאר פירוש רש"י בסוף פרשתנו, "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך" – דלכאורה, מוטב הי' שלא לפרש הטעם1165 "אשר לא תגלה ערותך", כיון שעפ"ז צ"ל האיסור ד"לא תעלה גו'" גם במעלות1166 שהיו בכל המקדש1167, ומזה מוכח שהטעם שבכתוב בא ללמד ענין חדש – "והרי דברים ק"ו, ומה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן, אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך (לכהנים כדי לעלות על המזבח (משא"כ בנוגע למעלות שלפני ההיכל)) לא תנהג בהם (אפילו) מנהג בזיון (בלבד, "קרוב לגילוי ערוה", דחשיב בזיון לכהנים), חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה" (שאין לנהוג בו מנהג בזיון, כיון שהבזיון הוא כלפי "יוצרך") – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חכ"א ע' 119 ואילך.
כד* * *
כהו. הנקודה של פרשת השבוע היא – מתן תורה.
כוואע"פ שהענין דמ"ת שבפ' יתרו אינו דומה ואינו מגיע לענין דמ"ת שבחג השבועות, וכידוע ביאור הצ"צ בזה1168, ולכן יש דעות1169 שקריאת עשה"ד שבפ' יתרו אינה צריכה להיות בטעם העליון (כמו בחג השבועות) – הרי גם ענינה ונקודתה של פ' יתרו הו"ע דמ"ת, והדין הוא – כפי שפוסק רבינו הזקן1170 – שגם בפ' יתרו קורין עשה"ד בטעם העליון.
כזוהנה אמרו חז"ל1171 שבמ"ת "צפור לא צווח כו' שור לא געה", ומכל ד' רוחות היו שומעין את הדיבור "אנכי1172 ה' אלקיך"1173.
כחוענין זה מהוה הוראה בעבודת כל אחד מישראל,
כט– שהרי הענין דמ"ת ישנו תמיד, בכל דור ובכל יום, וכנוסח הברכה: "נותן התורה", לשון הוה1174. וזהו א' הטעמים לכך שלאחרי "וידבר1175 אלקים את כל הדברים האלה" כתיב "לאמר"1176, דהיינו, לדורות הבאים, שמאז חוזר ונשנה הענין דמ"ת בכל הזמנים1177, ולכן אמרו רז"ל1178 "מה להלן באימה וביראה וברתת ובזיע אף כאן כו'" –
לשהענין ד"אנכי הוי' אלקיך" צריך להיות נשמע (לא רק בחלק ה"מדבר" שבו, אלא) גם בחלק ה"חי" שבו: צפור, שור וכו', כפי שידע איניש בנפשי' שבזמנים מסויימים ומצד ענינים מסויימים אינו דומה (לא רק למלאכים, אלא) אפילו לבני אדם1179... ואעפ"כ, הנה גם בזמנים וענינים אלו צריך להיות נשמע הענין ד"אנכי הוי' אלקיך" – שזהו תוכן הענין ד"בכל דרכיך דעהו"1180, והיינו, ש"דרכיך" עצמם נעשים קדושה1181.
לאוזהו גם א' הטעמים לכך שכ"ק מו"ח אדמו"ר רצה שהספרים יודפסו באופן של יופי והידור, אע"פ שזהו ענין חיצוני – כיון שגם ענינים גשמיים וחיצוניים צריכים לנצלם לקדושה.
לבז. ענין זה קשור גם עם לימוד התניא ע"י הרדיו1182 – כפי שנהוג
לגכבר במשך חמש שנים, ועתה מתחילה השנה הששית – כי, כל הכחות הטבעיים, גם אלו שאחרים משתמשים בהם (בעיקר) עבור ענינים בלתי-רצויים, צריכים להיות מנוצלים לקדושה.
לדוכאשר מנצלים כח זה לקדושה, עי"ז שלומדים ברדיו תורה, וגם פנימיות התורה – הנה מלבד זאת שהעובדה שיש אחרים שמשתמשים בכח זה עבור ענינים בלתי-רצויים אינה פוגעת ח"ו בתורה, שהרי "אין דברי תורה מקבלין טומאה"45, אלא יתירה מזה – שהתורה פועלת ענין של טהרה, שהרי תורה נמשלה לאש45, ו"עיקר טבילותא בנורא"1183.
להח. ויש לקשר זה עם הפרשה הבאה – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם":
לוא) "ואלה מוסיף על הראשונים"1184 – שהענינים שבין אדם לחבירו אודותם מדובר בפ' משפטים, באים בהמשך ומיוסדים "על הראשונים", הענינים שבין אדם למקום עד ל"אנכי הוי' אלקיך" שבפ' יתרו – ע"ד האמור לעיל שממשיכים את הענין ד"אנכי הוי' אלקיך" גם בשכל אנושי.
לזב) איתא בירושלמי1185 ש"תשים" הוא מלשון "סימה" שפירושו "אוצר" – דקאי על פנימיות התורה. ומתאים גם עם פירוש רבינו הזקן1186 ש"לפניהם" היינו "לפנימיותם", פנימיות הנשמה (כידוע שסתים דאורייתא קשור עם סתים דנשמה1187); וביחד עם זה ישנו גם הפירוש ד"תשים לפניהם": "תשים" – "סדורה בפיהם"51, "לפניהם" – "להראות לו פנים"1188, והיינו, שגם סתים דאורייתא ("תשים") שקשור עם סתים דנשמה ("לפניהם") צריך להיות באופן ד"סדורה בפיהם" ו"להראות לו פנים" – חיבור עליונים ותחתונים1189.
לחאלא שזהו רק החיבור דסתים וגליא בקדושה, בדוגמת קרי"ס, וכאמור לעיל (ס"א) שאין זה מספיק, אלא צ"ל גם מלחמת עמלק – הפיכת הלעו"ז לקדושה, שעי"ז יהי' "השם שלם והכסא שלם"1190.
לט______ ______