Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
אבסכ"ה, שדוקא גודל הירידה ביותר מעוררת כו':
בוכפי שרואים בימינו במדינה זו:
גיש יהודים שבמשך כמה שנים וכמה דורות העלימו עיניהם ממעמדם ומצבם בעניני יהדות, בחשבם שיכולים להמשיך לחיות ק"כ שנה בתור יהודי, גם אם יוותרו על הידור מצוה, דקדוק קל של דברי סופרים, ענין שמדרבנן, או אפילו על ענין חמור יותר, כמו כשרות וכיו"ב, שהרי יכולים לעשות תשובה...
דבהיותם באמריקא, מדינה חפשית, רוצים הם "לחיות" ברחבות כו', ולא להסתגר ב"גטו"; הם מעדיפים לישון במנוחה, במקום לנהל מלחמות עם גוים, עם "מזלות", ולעמוד נגד כל העולם כולו כו'. ולאחרי שהתרגלו לכך במשך כו"כ שנים – ממששים באפילה, כיון שחסר אצלם ה"נר מצוה ותורה אור"1115 שיאיר את דרכם בעולם.
האך בסופו של דבר התחילו לראות מה קורה עם הילדים שלהם [כפי שהטביע הקב"ה בטבע בני-אדם, שעד כמה שיגדל יוקר האדם בעיני עצמו, הרי הוא מייקר ודואג לילדיו עוד יותר] – שמביאים הביתה "שייגעץ"... ובאים לידי נישואי תערובות רח"ל, ש"יש בו הפסד שאין בכל העריות כמותו .. הבן מן הכותית אינו בנו (אלא גוי), שנאמר1116 כי יסיר את בנך מאחרי, מסיר אותו מלהיות אחרי ה'"1117.
וכל זמן שמדובר בנוגע אליו או בנוגע להוריו – יש לו כל מיני "תירוצים" ומדמיין לעצמו "חלומות" כו'; אבל כשמדובר אודות בנו או בתו שעומדים על סף נישואי תערובות רח"ל – אזי "כלו כל הקיצין"... שוב אין מקום לתירוצים ושוב אינו יכול לרמות את עצמו, שהרי יודע שעלול להיוולד גוי רח"ל, וכך יצטרכו לרשום אותו ב"סיטי האָל" בשייכות אליו, שזהו "דור ההמשך" שלו.
זוכאשר התחילו לדבר על זה בגלוי, ללא בושה, ולהדפיס זאת בעיתונים – הרי זה פעל גם על אלו ש"היו בוכין":
חישנם כאלו שכבר התייאשו, וסבורים שאי אפשר לפעול מאומה,
טכיון שזהו כבר לאחר גמר הענין... וכאשר אומרים להם: עשו משהו!... – משיבים: אנו בוכים!
יובכן: מהי התועלת בבכי'?! – צא ממקומך ומשוך ("שלעפּ-אַריין") יהודים ל"קודש הקדשים"!... רצונך לבכות – לאחרי שתמשוך את כל היהודים לקודש הקדשים, ולא תישאר לך עבודה, אזי תשב לבכות; אבל עכשיו – אין זמן לבכות ולקונן; ישנו ילד שנמצא מחוץ לקודש הקדשים – עליך למשוך אותו פנימה; יש ילדה שאינה יודעת אודות הדלקת נרות, אודות חלה וכו' וכו' – משוך אותה לקודש הקדשים; אין זמן לבכות!
יאובשביל זה יש צורך ב"גר אדומי" דוקא, תחתון שאין למטה ממנו – אלו שגדלו במדינה זו, ויודעים תהלוכות המדינה, ויודעים שכאשר רוצים דבר-מה באמת אזי אין להתפעל משום דבר, והראי', שהוא בעצמו לא התפעל – הנה זהו ה"עקיבא" שפועל הענין ד"ניחמתנו", באופן של חרטה מן הקצה אל הקצה: לא רק שישאר אצלו קצת "תוהו", מקצת מהיום יתנהג כגוי, ומקצת מהיום יתנהג כיהודי, אלא כשם שאתמול – קודם שהתגייר – התנהג כל היום כמו גוי, כך צריך להתנהג עתה כל היום כמו יהודי.
יבוענין זה נוגע לכל אחד מאתנו:
יגכאשר יהודי חושב לעצמו: כיצד יכולים לדרוש ממנו לבנות עדה בישראל, שיהיו שומרי תומ"צ, ויהיו מוכנים לצאת לקבל פני משיח מחר בבוקר, בה בשעה שהוא בעצמו אינו כדבעי למהוי?! – אזי אומרים לו: גם אם אתמול לא היתה הנהגתך בשלימות הראוי' ליהודי, הנה היום הנך "בן גרים", ובמילא, עליך לפעול על אלו שגם היום אינם מתנהגים כראוי ליהודי, שמחר תשתנה הנהגתם מן הקצה אל הקצה.
ידועי"ז פועלים הענין ד"ניחמתנו" אצל כהנים, הן אצל לויים והן אצל ישראלים, ועד שזוכים לקיום היעוד "והיתה לה' המלוכה"1118.
טושם, בנוגע לסדר העבודה, שצריך להיות חדור בעניני קדושה, ורק אז להפוך את הענינים הבלתי-רצויים שבעולם, כמרומז בהקדמת הסוגיא דר"ה אודות דברי ר"ע בענין קידוש החודש לסוגיא דמכות אודות עבודת ר"ע בהפיכת הענינים הבלתי-רצויים שבעולם:
טזוזוהי גם ההוראה בנוגע אלינו:
יזישנם כאלו שכאשר אומרים להם שצריכים לעשות את אמריקא למקום תורה, שיהי' שם הענין ד"ושכנתי בתוכם"1119, ויהי' ניכר ברחוב מציאותו של הקב"ה – מתחילים לטעון: מהו הצורך לעיין בשולחן- ערוך?! כאשר צריך "לעבוד" עם אמריקא, אין מה להסתכל בספרים של בנ"י ("אידישע ספרים"), אלא צריך להסתכל בספרים שלהם, להבדיל, כדי לידע באיזו דרך צריכים לעבוד, וכיצד ליישם זאת וכו' וכו'.
יחוהמענה על זה – שאי אפשר להגיע ל"עקיבא" השני, שענינו להפוך את הענינים הבלתי-רצויים שבעולם, לפני שישנו ה"עקיבא" הראשון, שענינו סידור וקביעת חדשים ושנים, שזוהי הפעולה בעניני יהדות; וגם כאשר צריך לפעול בעולם של גוים ("אַ גוי'שע וועלט"), אין לו עסק עם דרכי הגוים, כי אם באופן שהוא קשור ("ער האַלט זיך") ויודע מ"ש בשולחן-ערוך, כך, שכל פעולותיו הם ע"פ הוראת השו"ע": השו"ע אומר לו, שלאחרי התפלה ולאחרי לימוד התורה, "מבית הכנסת לבית המדרש"1120, אזי "הנהג בהן מנהג דרך ארץ"1121; ואז בא "עקיבא" השני ופועל הענין ד"ניחמתנו" בעניני "דרך ארץ".
יטוענין זה נוגע לכל אחד מישראל (כמובן מזה שדברי הנחמה של ר"ע פעלו גם על ר"ג ראב"ע ור"י) – כמדובר לעיל1122 שכל אחד מישראל צריך לעסוק עם עצמו, וצריך לעסוק גם עם אלו שנמצאים באני' שלו, שהם בני ביתו ובני קהילתו, וצריך להיות אצלו גם הענין ד"עושי מלאכה במים רבים"1123, להתעסק עם יהודים שיכול להשפיע עליהם, וכאמור, שלא יתכן שיהודי לא יוכל להשפיע באיזה מקום שנמצא – שהסדר בזה הוא, שתחילה ישנה פעולת ר"ע בתור תנא במשנה, ששם לא קיים כלל הענין של "מחשכים" כמו בגמרא, והיינו, שכדי לידע כיצד לפעול ברחוב, צריך להיות חדור בעצמו בענין התורה, וכאשר נעשית אצלו השקפת העולם באופן של עולם תורני ("אַ תורה וועלט"), אזי יכול לירד למעמד ומצב ד"במחשכים הושיבני"1124, ולפעול שם כו'.
ככו. ועד כדי כך, שכאשר צריך להושיב יהודי בבית-דין, יש צורך להזהיר שלא להושיב בעל-הבית, כמ"ש הסמ"ע בשו"ע חושן משפט1125 ש"פסקי הבעלי-בתים ופסקי הלומדים הם שני הפכים":
כאלכאורה אינו מובן טעם הדבר: אם הוא "עם הארץ" – הרי גם אם הוא (לא בעה"ב, אלא) "רב", אסור להושיבו בב"ד, וא"כ, החסרון אינו בכך שהוא בעה"ב, אלא שאינו יודע דין?!
כבועכצ"ל, שהוא יודע דיני התורה שנאמרו בשו"ע חו"מ (דאל"כ לא צריך להזהיר שלא יושיבוהו בב"ד), ואעפ"כ, להיותו בעה"ב, שמתעסק בעניני העולם, יש לו השקפת העולם של בעה"ב ("זיין קוק אויף וועלט איז אַ בעה"ב'טישער קוק"), והיינו, שרגיל להסתכל על כל דבר כפי שהוא בעוה"ז הגשמי, בעולם המסחר, וכשיבוא לידי הכרעה, יהי' "משוחד" מהשקפת העולם שלו, שתסיר אותו מהשקפת העולם כפי שצריכה להיות ע"פ התורה.
כגכלומר: לא זו בלבד שלא ידע כיצד לפסוק את הדין, אלא – כדברי הסמ"ע – שדעת בעה"ב היא היפך דעת תורה!
כדלכאורה אינו מובן: מדובר אודות בעה"ב חרדי, בעה"ב שלמד שו"ע חו"מ ושאר חלקי השו"ע (דאל"כ, אין מקום לקס"ד שיושיבוהו בב"ד), וא"כ, איך יתכן שדעתו תהי' היפך דעת תורה?!
כהומזה מוכח, שכיון שבאותם שעות שבהם נמצא חוץ לב"ד עסוק הוא בעסקי "דרך ארץ", אזי "המתאבק עם מנוול מתנוול ג"כ"1126; כיון שמתעסק עם עניני העולם, בהכרח שיתדבק בו משהו מהשקפת העולם, וישפיע עליו גם בנוגע לתורה, ולכן, כשיבוא לפסוק דין, הנה לא זו בלבד שאין זה דעת תורה, אלא עוד זאת, שיהי' היפך דעת תורה!
כוכז. לכאורה יכולים להתווכח ולשאול מהו טעם הדבר, אבל, כך הוא הדין, ובעוונותינו הרבים רואים זאת בפועל ממש:
כזישנו בעה"ב חרדי, שמקפיד על דקדוק קל של דברי סופרים, אבל, כאשר מתערב ענין של העולם, וצריך לצאת ידי חובתו כלפי עורך-דין, או כלפי בעה"ב שעומד עמו בקשרי מסחר ואח"כ צריך להתעסק עם ה"מפלגה" באותו מחוז ("דיסטריקט") שבו רוצה להיות חבר הקונגרס, או חבר בית המחוקקים ("סענאַטאָר") – הנה למרות שראשי-ישיבות אומרים שזהו דבר האסור, הרי לא זו בלבד שאינו מקבל דעת תורה, אלא עוד זאת, שנעשה אצלו היפך דעת תורה, באמרו, שגם הוא דתי, ובעבר קיבל סמיכה לרבנות, ובמילא יכול לישב בב"ד, והוא פוסק היפך דעת תורה.
כחוכאשר טוענים אליו: הרי זה ענין שנוגע לרבבות ילדים מישראל
כטשיוכלו להתחנך בחינוך הכשר – עונה, שיש לו סמיכה לרבנות... אלא מאי, ישנו רב שהורה דעת תורה באופן אחר – אזי מחפש על זה תירוץ...
לוכאמור, מדובר אודות בעה"ב דתי, שיודע שכיבוד אב ואם הו"ע שנאמר בעשרת הדברות, ואעפ"כ מעיז פניו נגד אביו – שעל זה בודאי אין שום תירוץ!
לאובכן: זה מה שקורה כאשר בעה"ב רוצה לפסוק דין, למרות שיודע שהוא שייך למסחר! – במסחר, אתה הוא הבעה"ב ואתה הוא הפוסק; אבל כשמדובר אודות חושן משפט, יורה דעה, אבן העזר ואורח חיים – אסור להושיב בעלי-בתים בב"ד!
לבואף שיודע גם אודות דין זה – טוען הוא: דין זה – כתב רב!...
לגוזהו ענין שנעשה ברבים, ואעפ"כ, לא נגע ולא פגע!...
לדובודאי שלא יצליח הדבר, כיון שהקב"ה לא יניח זאת, וכמ"ש1127 "אל תגעו במשיחי", ודרשו רז"ל1128: "אלו תינוקות של בית רבן", כך, שבודאי יפעלו שיתקבלו הכספים עבור הילדים, ויחנכו אותם על יסודי התורה והמצוה.
להובסופו של דבר – עוד תהי' לבעלי-בתים ה"ברייטקייט" לדרוש שיתנו להם לחלק את הכספים, כיון שהרב הוא "בטלן", ואינו יודע לחלק כספים!...
לווכל זה – בה בשעה שהוא צעק שאסור לקחת את הכסף, בגלל שזה נגד "חוקת-המדינה" ("קאָנסטיטוציע"), ויש להקפיד על שמירת "חוקת- המדינה" גם על חשבון חינוכם של רבבות ילדים. וכאשר באים גוים ואומרים שאין זה בניגוד לחוקת-המדינה – שולל את דבריהם, באמרו: אני יהודי של "חושן משפט", וחו"מ פוסק1129 ש"דינא דמלכותא דינא"...
לזאלא מאי, רבנים כבר פסקו את הדין – רבנים הם "בטלנים"; ישנו ענין של כיבוד אב – האבא הוא מהדור הישן ("אַן אָלד-פעשענד איד"); צריכים לרשום ילדים, וצריכים עוד כתה ועוד מלמד או שני מלמדים – איזה תפיסת-מקום יש לזה בשעה שהוא צריך לשאת את "חוקת-המדינה" על כתפיו, ולהתעסק עם עורך-דין, ועם בעה"ב שני ושלישי, שלמחרת צריך לנהל עמהם מסחר?!...
לחהוא אמנם לא עושה זאת במזיד, כי אם בשוגג, כיון שנדמה לו שהוא מכוין אל האמת; אבל ענין זה גופא מבהיר השו"ע: מלכתחילה לא צריך בעה"ב להתערב בענין שאינו שלו!... כשם שלא מתערבים במסחר שלך, כך אל תתערב בעניני חושן משפט!...
לטואז יהי' טוב יותר ("געזינטער") לבעה"ב, וטוב יותר לרב – שהרי גם בשביל הרב הרי זה נסיון גדול שישב בבית דינו בעה"ב כזה שדואג למשכורתו של רב חרדי, כך, שבודאי "יודע" הדין בשו"ע חו"מ שאסור לבעה"ב לישב בב"ד [שהרי בעה"ב שאינו יודע דין זה, אינו משלם משכורת לרב חרדי...], ואעפ"כ "מורד בו"... ודוחק את עצמו ("ער שפּאַרט זיך") לישב בב"ד!
מכאשר הבעה"ב יעסוק בחלק שלו, ולא יתערב בהקביעות של ר"ה ויוהכ"פ, שזהו ענין ששייך לרבנים, "מאן מלכי רבנן"1130 – אזי יהי' טוב לו וטוב לו, והעיקר – שיהי' טוב לתינוקות של בית רבן.
מאוכל התירוצים האמורים, שבחוקת-המדינה נאמר כך וכך וכו' – הנה לכל לראש נוגע ה"חוקה" שניתנה בהר סיני: "ושננתם לבניך"1131, "אלו התלמידים"1132, וכל זמן שישנו ילד אחד שאינו במצב של "ושננתם", הרי החיוב בזה מוטל על כאו"א מישראל.
מבאלא שיש לו שתי ברירות: או שיתן מכספו, ואם אינו רוצה ליתן מכספו – יניח למישהו אחר ליתן... לא מוצא חן בעיניך – אל תתערב; אף אחד לא דורש ממך לעשות היפך ממה שנראה לך, אבל אל תקלקל למישהו אחר; לא יהי' לך חלק במצוה זו, ובמקום זה תעסוק במצוות אחרות, ובכלל, מי אומר שצריך גם "כתר כהונה", גם "כתר מלכות", וגם "כתר מסחר" וכו' וכו' – מספיק שיהי' לו כתר אחד!...
מגובכל אופן – סוכ"ס יהי' זה באופן ש"מלאכתן נעשית ע"י אחרים"7, כמ"ש1133 "ועמדו זרים ורעו צאנכם", כך, שהתינוקות של בית רבן יקבלו את התמיכה הכספית ע"י גוים.
מדוכאמור לעיל, שכאשר יצטרכו לקבל את הכספים, אזי יהיו הם ה"קופצים בראש", שידרשו שיתנו להם את הכספים, והם יהיו ה"מחלקים", והם אלו שיקבעו איזה מלמד לבחור, ובאיזה ספר לימוד ללמוד!
מהואין לתמוה על זה – שהרי נמצאים אנו "בעקבות משיחא", ככל הסימנים שנאמרו על זה בסיום מסכת סוטה...
מוויה"ר שיקויים מ"ש שם בברייתא דר' פינחס בן יאיר – שניתוספה ונדפסה בש"ס – שמסיימת בביאת אליהו הנביא זכור לטוב, ולאח"ז מפטירים ב"אמן" גדול,
מזוכפי שהיו ה"מגידים" רגילים לסיים: "ובא לציון גואל, ונאמר אמן".
מח______ ______