Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
א[מזבח אדמה] ויובן עוד כו' זית רענן
פ' יתרו
(יד) ויובן עוד277 ענין מעלת שמן זית דוקא ע"פ מארז"ל במד"ר ר"פ תצוה278 ע"פ (ירמי' י"ח279 ) זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך וכי לא נקראו
פ' יתרו
(יד) ויובן עוד277 ענין מעלת שמן זית דוקא ע"פ מארז"ל במד"ר ר"פ תצוה278 ע"פ (ירמי' י"ח279 ) זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך וכי לא נקראו
בס
ישראל אלא בזית הזה בלבד, והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נק' ישראל בגפן ובתאנה ובתמר280, שנא' גפן ממצרים281, כבכורה בתאנה282, זאת קומתך283 דמתה לתמר, כארז בלבנון284, אל גינת אגוז285 כו', וכתי' שלחייך פרדס רמונים286, ובא ירמי' לומר זית רענן כו' אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרי' אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותו במטחן, וטוחנין ומקיפי' אותו בחבלים ומביאים אבנים להכביד עליהם, ואח"כ נותני' שמנן כך ישראל כו' וחובטין אותם, וחובשי' וכופתי' אותם בקולרין, ומקיפי' אותם טרטיוטין ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להן מנין שנא' ויאנחו287 כו' בצר לך288 כו' כי אל רחום289 ה' אלקיך כו' הוי זית רענן, ונמצא ענין הוצאת השמן מן הזיתים נמשל לחוטא שהיצר לו ה' מאד עד ששב לה' בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו וז"ע השמן היוצא מן הזתים ע"י כתישה וטחינה וכבישה כו'.
ישראל אלא בזית הזה בלבד, והלא בכל מיני אילנות נאים ומשובחים נק' ישראל בגפן ובתאנה ובתמר280, שנא' גפן ממצרים281, כבכורה בתאנה282, זאת קומתך283 דמתה לתמר, כארז בלבנון284, אל גינת אגוז285 כו', וכתי' שלחייך פרדס רמונים286, ובא ירמי' לומר זית רענן כו' אלא מה הזית הזה עד שהוא באילנו מגרגרי' אותו ואח"כ מורידין אותו מן הזית ונחבט, ומשחובטין אותו מעלין אותו לגת ונותנין אותו במטחן, וטוחנין ומקיפי' אותו בחבלים ומביאים אבנים להכביד עליהם, ואח"כ נותני' שמנן כך ישראל כו' וחובטין אותם, וחובשי' וכופתי' אותם בקולרין, ומקיפי' אותם טרטיוטין ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להן מנין שנא' ויאנחו287 כו' בצר לך288 כו' כי אל רחום289 ה' אלקיך כו' הוי זית רענן, ונמצא ענין הוצאת השמן מן הזיתים נמשל לחוטא שהיצר לו ה' מאד עד ששב לה' בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו וז"ע השמן היוצא מן הזתים ע"י כתישה וטחינה וכבישה כו'.
גויובן זה ע"פ מה שנודע בדרז"ל במד"ר שטען משה על ישראל שבגלות מצרים אלו מה חטאו, <19>
דּ וא' נטלתי ס' בראשית290 ומדה"ד היתה פי' המת"כ דין אמת אבל אלו מה חטאו, ותי' בפע"ח שישראל שבמצרים הי' גלגול דור הפלגה291, וא"כ א"מ כלל טענת משה292, וזהו שא' להם פרעה ותוכן לבנים תתנו293 היינו תוכן מספר הלבנים שעשיתם בהעיר והמגדל אשר בנו בני האדם294 תתנו עכשיו לתקן אתכם295, ולכאו' יש להקשות על הפע"ח הנ"ל מהמשנה שבסנהדרין דור הפלגה296 אין להם חלק לעוה"ב ואין עומדין בדין297, אך הענין שבאמת קאי על לע"ל שנק' עוה"ב, שפי' שגופן לא יתוקן לעולם, אבל נשמתן נזדכך בחומר ולבנים שעבדו במצרים, ותמורת
הסא
חטאם שחטאו בבנין העיר והמגדל דכתי' בהם ותהי להם הלבינה לאבן298 והחמר הי' להם לחומר, תיקנו במה שעבד בהם פרעה בחומר ובלבנים כו'. והענין יובן ע"פ מה שמבואר בזהר ס"פ נח ענין העיר והמגדל299 שזהו כמו שבקדושה האלקי' נמשך השפע ע"י עיר ומגדל, עיר הוא301 בחי' ירושלים עיר אלקינו300 ומגדל היינו בחי' ציון כמגדל דוד צוארך302, והם בקשו לעקור את הכל ולעשות דוגמתם בהבקעה הטמאה בארץ שנער, שנער בגימ' כרת303 שהיא הקלי' שכנגד הכתר304, ורצו שישרה עליהם שתי בחי' אלו שבקלי' לעומ"ז דעיר ומגדל שבקדושה, והיינו בחי' עיר ומגדל שבקלי', ע' מזה בזהר שם ובס' זה"ח שם305 ובמהרמ"א ס"פ נח306, וביאור ענין בחי' עיר ומגדל שבקדושה יובן ע"פ משנ"ת בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקי' כו' וארא אל אברהם307 שהוא בחי' עולם הדבור, כי האותיות נק' בשם אבנים, וכמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים308 שלשה אבנים בונות ששה בתים וכו', והיינו שכמו מקבוץ הרבה אבנים יחד נעשה בית, ובהקבץ הרבה בתים ביחד נעשה עיר, כך מצירוף ג' או ד' אותיות או יותר נעשה תיבה, וכנודע שצירוף התיבה מתחלת מב' אותיות עד עשרה אותיות309 וה"ז כמו הבית הנעשה מאבנים, ובהקבץ הרבה בתים יחד נעשה עיר, וה"ז משל להבין בחי' עולם הדבור שלמעלה, כמו ע"מ שהם מאמרים כללי' שמהם נבראו כל מה שנברא בשי"ב, שהם קיבוץ תיבות רבות שכל תיבה יש בה צירופי אותיות הרבה310 כו', וכתי' גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו311 שבבחי' עיר אלקינו הנ"ל בה מאיר בחי' ש' הוי' וכמ"ש במ"א שע"י בחי' עיר אלקינו נודע גדולת הוי', או שגדולת ה' נעשה ע"י עיר אלקינו משא"כ מלכא בלא מטרוניתא לאו
חטאם שחטאו בבנין העיר והמגדל דכתי' בהם ותהי להם הלבינה לאבן298 והחמר הי' להם לחומר, תיקנו במה שעבד בהם פרעה בחומר ובלבנים כו'. והענין יובן ע"פ מה שמבואר בזהר ס"פ נח ענין העיר והמגדל299 שזהו כמו שבקדושה האלקי' נמשך השפע ע"י עיר ומגדל, עיר הוא301 בחי' ירושלים עיר אלקינו300 ומגדל היינו בחי' ציון כמגדל דוד צוארך302, והם בקשו לעקור את הכל ולעשות דוגמתם בהבקעה הטמאה בארץ שנער, שנער בגימ' כרת303 שהיא הקלי' שכנגד הכתר304, ורצו שישרה עליהם שתי בחי' אלו שבקלי' לעומ"ז דעיר ומגדל שבקדושה, והיינו בחי' עיר ומגדל שבקלי', ע' מזה בזהר שם ובס' זה"ח שם305 ובמהרמ"א ס"פ נח306, וביאור ענין בחי' עיר ומגדל שבקדושה יובן ע"פ משנ"ת בת"א פ' וארא בד"ה וידבר אלקי' כו' וארא אל אברהם307 שהוא בחי' עולם הדבור, כי האותיות נק' בשם אבנים, וכמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים308 שלשה אבנים בונות ששה בתים וכו', והיינו שכמו מקבוץ הרבה אבנים יחד נעשה בית, ובהקבץ הרבה בתים ביחד נעשה עיר, כך מצירוף ג' או ד' אותיות או יותר נעשה תיבה, וכנודע שצירוף התיבה מתחלת מב' אותיות עד עשרה אותיות309 וה"ז כמו הבית הנעשה מאבנים, ובהקבץ הרבה בתים יחד נעשה עיר, וה"ז משל להבין בחי' עולם הדבור שלמעלה, כמו ע"מ שהם מאמרים כללי' שמהם נבראו כל מה שנברא בשי"ב, שהם קיבוץ תיבות רבות שכל תיבה יש בה צירופי אותיות הרבה310 כו', וכתי' גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו311 שבבחי' עיר אלקינו הנ"ל בה מאיר בחי' ש' הוי' וכמ"ש במ"א שע"י בחי' עיר אלקינו נודע גדולת הוי', או שגדולת ה' נעשה ע"י עיר אלקינו משא"כ מלכא בלא מטרוניתא לאו
וסב
איהו מלך ולאו איהו גדול כמ"ש בזהר פ' ויקרא312 כו', וז"ע גדול הוי' שבעיר אלקינו וזהו דכתי' מגדל עוז ש' הוי'313 בו ירוץ צדיק וזהו הנק' ציון שהוא פנימיות ירושלים314 בחי' גדול הוי' שבעיר אלקינו, ועז"נ מי יתן מציון ישועת ישראל315, כי שם צוה ה' את הברכה316 וכדומה רבות, אך הנה כדי לקבל מבחי' זו שבקדושה עז"נ את האלקי' ירא317 ואת מצותיו שמור שצ"ל <20>
איהו מלך ולאו איהו גדול כמ"ש בזהר פ' ויקרא312 כו', וז"ע גדול הוי' שבעיר אלקינו וזהו דכתי' מגדל עוז ש' הוי'313 בו ירוץ צדיק וזהו הנק' ציון שהוא פנימיות ירושלים314 בחי' גדול הוי' שבעיר אלקינו, ועז"נ מי יתן מציון ישועת ישראל315, כי שם צוה ה' את הברכה316 וכדומה רבות, אך הנה כדי לקבל מבחי' זו שבקדושה עז"נ את האלקי' ירא317 ואת מצותיו שמור שצ"ל <20>
זּ בבחי' יראה וביטול לקבל ע"ע בחי' עומ"ש ועול מצות, והם רצו לילך בשרירות לבם הרע, ומ"מ יומשך להם שפע ותענוגי עוה"ז מלמעלה, וזה ידעו שעיקר השפע בא מלמעלה רק שבכדי לקבל מההכרח להיות בבחי' הביטול כו', והם לא רצו בזה וכנ"ל, ע"כ נתייעצו שיומשך להם השפע ע"י בחי' עיר ומגדל שבלעו"ז שהם נגד בחי' עיר ומגדל שבקדושה, והיינו אותיות אחרים שלא מבחי' העיר והמגדל שבקדושה ולכן נא' ותהי להם הלבינה לאבן שתמורת האבן הוא אותיות שבבחי' הקדושה האלקית וכנודע שאבן הוא בחי' א'318 בן, והוא בריאה בידי שמים, לקחו להם הלבינה319 שהיא הנעשית בידי אדם, והיינו בחי' מל' דנוגה320, וענין שנעשית בידי אדם הגם כי ישנה גם קודם אלא שאינה נחשב ליש ודבר כ"כ כ"א ע"י האדם שמחשבה ליש ודבר כו' וכנודע מענין ע"ז של ישראל321, וזהו ותהי להם הלבינה שהם לקחו לעצמם בחי' לבינה תמורת האבן דקדושה וכענין שארז"ל זקף לבינה והשתחוה לה322, וע' בפרד"ס323 ערך לבינה וז"ל לבינה היא324 סט' דמסאבותא וזהו זקף לבינה, והיינו כמ"ש לעיל.
חקיצור. זית רענן שיציאת השמן מן הזית הוא ע"י כתישה וטחינה, ועד"ז בישראל כו', ויובן זה ע"פ מ"ש בזהר בחטא דור הפלגה שבנו עיר ומגדל דלעו"ז ורצו להרוס בנין הקדושה וזהו ותהי להם הלבינה מל' דנוגה תמורת האבן מל' דקדושה ע"ד זקף לבינה כו'.
ט(טו) ויובן עוד ותהי להם הלבינה לאבן, דהנה פי' אבן היינו כמ"ש בזח"ג פ' שלח דקכ"ח325 ע"א שהוא בחי' אבן בוחן326, והיינו שע"י אבן זה נבחנו
יסג
ישראל, ועש"ז נק' ג"כ אבן ישראל327, וז"ע אבן שתיה328 שממנו הושתת העולם שכל תכלית הבריאה הוא בשביל זה כו' כמ"ש במ"א, והענין הוא שעיקר המכוון הוא להעלות האותיות והניצוצי' שנפלו בשבה"כ להעלותם שיעלו בבחי' הביטול לאלקות כו', וזהו שא' יעקב והאבן הזאת329 אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקי', ואבן זה לקח מאבני המקום330 דהנה נת' לעיל שאבנים הם בחי' אותיות כמ"ש לעיל במשל צירוף התיבות, ונק' עוד בשם אותיות שהאותיות הם בחי' דומם331 שהוא בחי' האחרונה, כן האותיות הם בחי' אחרונה מעשר כחות הנפש כו', ומאותיות שנבראו בהם שמו"א נשתלשלו כ"כ למטה עד שנעשה מהם חרן שזהו בחי' נחר גרוני332 היפך האותיות שבהם מתלבש הקול, שאז נשמעים האותיות בהברתם, משא"כ כשניחר הגרון אין נשמעי' האותיות כלל, שבנמשל ענין שמיעת האותיות זהו הוראה על בחי' גילוי האלקות שנמשך בהעולמות להיות בבחי' הביטול, ולהיפך העדר שמיעת האותיות זהו כשחיות האלקי עם היותו שמחי' ומהוה כמ"ש ואתה מחי' את כולם א"ת מחי' אלא מהוה333 <21>
ישראל, ועש"ז נק' ג"כ אבן ישראל327, וז"ע אבן שתיה328 שממנו הושתת העולם שכל תכלית הבריאה הוא בשביל זה כו' כמ"ש במ"א, והענין הוא שעיקר המכוון הוא להעלות האותיות והניצוצי' שנפלו בשבה"כ להעלותם שיעלו בבחי' הביטול לאלקות כו', וזהו שא' יעקב והאבן הזאת329 אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקי', ואבן זה לקח מאבני המקום330 דהנה נת' לעיל שאבנים הם בחי' אותיות כמ"ש לעיל במשל צירוף התיבות, ונק' עוד בשם אותיות שהאותיות הם בחי' דומם331 שהוא בחי' האחרונה, כן האותיות הם בחי' אחרונה מעשר כחות הנפש כו', ומאותיות שנבראו בהם שמו"א נשתלשלו כ"כ למטה עד שנעשה מהם חרן שזהו בחי' נחר גרוני332 היפך האותיות שבהם מתלבש הקול, שאז נשמעים האותיות בהברתם, משא"כ כשניחר הגרון אין נשמעי' האותיות כלל, שבנמשל ענין שמיעת האותיות זהו הוראה על בחי' גילוי האלקות שנמשך בהעולמות להיות בבחי' הביטול, ולהיפך העדר שמיעת האותיות זהו כשחיות האלקי עם היותו שמחי' ומהוה כמ"ש ואתה מחי' את כולם א"ת מחי' אלא מהוה333 <21>
יאּ עכ"ז הנה זהו בלבוש שק המעלים ומסתיר לגמרי, ע"ד שא' פרעה לי יאורי334 כו', וכאשר הלך יעקב חרנה335 בירר שם בירורי' ותחילת הבירור שלו הי' שלקח מאבני המקום נא' אבני לשון רבים והיינו שהאבנים להיותם במקום הפירוד לכן היו רבים, וכאשר העלה אותם עשה מריבוי האבנים אבן א' כמ"ש וישם אותה מצבה336 לשון יחיד, וכן אמר אח"כ והאבן הזאת לשון יחיד, והיינו שרומז על בחי' היו"ד דש' הוי' וכמ"ש בזהר אבנא למשקל בה דא יו"ד337, יו"ד הוא בחי' חכ'338 שהוא בחי' ביטול, שתמורת שהיו תחלה בבחי' הפירוד נעשו לאחדים ע"י בחי' הביטול שהאיר בהם ואז האיר בהם אוא"ס, וכמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה הטעם על השראת אוא"ס בחכ' לפי שהוא אחד האמת כו', אך הנה לא כל האבנים באפשר להעלותם לכן אמר ויקח מאבני המקום ולא כל אבני339 מטעם הנ"ל כי יש אותיות שא"א להעלותם כלל כ"א צריכי' לדחות אותם כו'.
יבסד
ויובן זה בעבודה בנה"א דהנה היצה"ר נק' אבן כמ"ש לע"ל והסירותי340 את לב האבן341 מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר, פי' לב האבן קאי על היצה"ר342 שנק' אבן שקשה כאבן, ומטמטם הלב והמוח343 עד שנעשה לבו כלב האבן, וענין היצה"ר נת"ל344 שבעצם אינו רע, רק כשנמשכי' אחר הסתתו עי"ז נעשה רע, ונמצא כי ע"י פעולת האדם עי"ז345 נעשה אבן כו', והנה תאוות היצה"ר מתלבשים באותיות המח' שמהרהר בתאוה שמתאוה, ואח"כ מדבר בה שנמצא מלביש את תאוות לבו בהרבה לבושי', אך הנה בתאוות היצה"ר לא כל התאוות שוים וממילא לא כל ההתלבשות באותיות המח' ואותיות הדבור שוים, דהנה כמו בחולי הגוף יש שהם חולים ועכ"ז אינם חולי שיש בו סכנה, ויכולים לחיות זמן הרבה בחליים הגם שאינם חיים טובים ושלוים, עכ"ז לעצם חיותם אינו נוגע חלים זה, רק לעת אשר יקרה לו חולאת גדולה הנה מחמת חלישותו לא יוכל להתגבר על החולאת כו', ויש חלאים שהם חולי שיב"ס, שהחולאת גדולה כ"כ עד שמפרדת חיות הנפש מן הגוף, ויש חולי בדקות היינו שלפעמים יקרה לו שמרגיש חלישות בעצמו כו', ועד"ז יובן בענין חולי הנפש, שיש חולה בדקות והוא כמ"ש בכהאריז"ל חולה בגימט' מ"ט346 והיינו כשחסר לו שער הנו"ן הוא ג"כ חולה אבל חולי זה הוא בדקות בעבודה האלקי' שהרי גם במשה נא' ותחסרהו מעט מאלקי'347 פי' מאלקי' חיים דבינה348 כי מ"ט שערים נמסרו למשה349 ושעה"נ לא השיג עד הסתלקותו שאז השיג גם שעה"נ350 ג"כ, ולכן ארז"ל לעליונים נדמה להם למטה351 ולתחתוני' נדמה להם למעלה, להיותו ספון בשעה"נ דבינה ולכן עליונים מהחכ' ולמעלה נדמה להם למטה, ולתחתוני' היינו מהבינה ולמטה נדמה להם למעלה כי שעה"נ הוא למעלה מהשגת הבינה כו', ונמצא אשר
ויובן זה בעבודה בנה"א דהנה היצה"ר נק' אבן כמ"ש לע"ל והסירותי340 את לב האבן341 מבשרכם, ונתתי לכם לב בשר, פי' לב האבן קאי על היצה"ר342 שנק' אבן שקשה כאבן, ומטמטם הלב והמוח343 עד שנעשה לבו כלב האבן, וענין היצה"ר נת"ל344 שבעצם אינו רע, רק כשנמשכי' אחר הסתתו עי"ז נעשה רע, ונמצא כי ע"י פעולת האדם עי"ז345 נעשה אבן כו', והנה תאוות היצה"ר מתלבשים באותיות המח' שמהרהר בתאוה שמתאוה, ואח"כ מדבר בה שנמצא מלביש את תאוות לבו בהרבה לבושי', אך הנה בתאוות היצה"ר לא כל התאוות שוים וממילא לא כל ההתלבשות באותיות המח' ואותיות הדבור שוים, דהנה כמו בחולי הגוף יש שהם חולים ועכ"ז אינם חולי שיש בו סכנה, ויכולים לחיות זמן הרבה בחליים הגם שאינם חיים טובים ושלוים, עכ"ז לעצם חיותם אינו נוגע חלים זה, רק לעת אשר יקרה לו חולאת גדולה הנה מחמת חלישותו לא יוכל להתגבר על החולאת כו', ויש חלאים שהם חולי שיב"ס, שהחולאת גדולה כ"כ עד שמפרדת חיות הנפש מן הגוף, ויש חולי בדקות היינו שלפעמים יקרה לו שמרגיש חלישות בעצמו כו', ועד"ז יובן בענין חולי הנפש, שיש חולה בדקות והוא כמ"ש בכהאריז"ל חולה בגימט' מ"ט346 והיינו כשחסר לו שער הנו"ן הוא ג"כ חולה אבל חולי זה הוא בדקות בעבודה האלקי' שהרי גם במשה נא' ותחסרהו מעט מאלקי'347 פי' מאלקי' חיים דבינה348 כי מ"ט שערים נמסרו למשה349 ושעה"נ לא השיג עד הסתלקותו שאז השיג גם שעה"נ350 ג"כ, ולכן ארז"ל לעליונים נדמה להם למטה351 ולתחתוני' נדמה להם למעלה, להיותו ספון בשעה"נ דבינה ולכן עליונים מהחכ' ולמעלה נדמה להם למטה, ולתחתוני' היינו מהבינה ולמטה נדמה להם למעלה כי שעה"נ הוא למעלה מהשגת הבינה כו', ונמצא אשר
יגסה
בשאר כל אדם חולה כזה הוא חולה בדקות, ויש חולה שהוא <22>
בשאר כל אדם חולה כזה הוא חולה בדקות, ויש חולה שהוא <22>
ידּ חולה היותר גדול והיינו שמלא בתאוות היתר, ועם היות שהוא דבר המותר, פי' שאינו אסור וקשור בידי החיצוני'352, וע"י עבודה בשמחה אפשר להעלותם עכ"ז כשעושה הדבר ההוא למלאות תאוות נפשו כי ירעב גם אחר עשותו הרבה וכמארז"ל אבר קטן יש באדם353 כו'354 משביעו רעב שגם אחרי השובע הנה הוא רעב וכן בכל פרטי מיני תאות, כמו הזולל וסובא שלא יש די כלל גם אחרי שממלא תאוות לבו היינו אחרי אכלו ואחרי שתו, ורוחא לבסומי שכיחא355 כו' ועם היות שזהו דבר המותר עכ"ז התאוות היתר הנ"ל מגשמיים האדם העושה אותם עד שמתבטל מהותו לגמרי, שהרי האדם הוא בחיר הנבראים*356 וכל מה שברא הקב"ה בעולמו356 לא נברא אלא לצוות לזה, פי' לצוות שיהי' לו צוותא וחיבור357 וזהו עלייתם וכמ"ש לעיל358 בענין דאכיל קרבנין שעלייה גדולה היא לצומח וחי שיוכלו להיות מבשר גוף המדבר, וכ"ש שהם יחזקו העבודה אשר ע"י האכילה עובד לה' בתורה ותפלה כו', משא"כ כשמתאוה לאכול או התאוה בשארי פרטי' הנה כשתאב לאיזה דבר נעשה הוא המקבל העונג מהדבר ההוא, והדבר ההוא נעשה דבר המשפיע לו שפע העונג, והרי ירד הוא עשר מעלות אחורנית359 שתמורת היותו גדול ובחיר הנבראי' נעשה שפל מן החי והצומח שהוא מקבל ענג מהם והם משפיעים לו ענג וחיות, והוא אינו מעלה אותם כלל, כ"א שהם מורידים אותו ומגשמים אותו להיות פחות במעלה מן הצומח והחי, ועד"ז בכל פרטי התאוות היתר שהיותו קשור ותאוב לדבר ההוא מוריד אותו ממהותו לגמרי להיות למטה היינו בחי' מקבל מן הדבר ההיא כו', ואי לזאת הגם כי החולה הזה אין בו סכנה כי מאחר שהם דברים המותרים ע"פ דרכי וחוקי התורה שנמצא אינם מורידים אותו לבור שחת360 לשחת נפשו לגמרי ולכרות אותה משרשה בחיי החיים361 אוא"ס ב"ה, עכ"ז ה"ה כמו החולה שאין בו סכנה היינו הגם שאין בו סכנה שימות לגמרי ויפרד חיות הנפש מן הגוף, מ"מ א"א לכחש שהוא חולה וסובל יסורים קשים ועינויים מחולי הגוף המייגעים אותו ואינם מניחים אותו לפעול פעולתו ולעסוק בעסקי' כידוע ומובן לכל, וגם מזה עצמו הוא מלא דאגות ואנחות שתאוותו מתגברת עליו בכ"י ואינו יכול להוציא מכאה"פ כו', ועכ"ז חולה זה הוא חולה שאב"ס, ובקל יכול להתרפאות, אמנם הנה יש חולה שהוא חולה גדול כ"כ עד שיש בו סכנת מות
טוסו
שיפרד נפשו מן הגוף לגמרי ולא ישוב עוד להחיותו, והיינו שזה כשנלכד בתאוות איסור ונפל בתאוה חמורה כזו וכ"ש כשנכשל בה לעשות אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם362, פי' ואשם שנאשם נפשו לה' בעברו על ציוויו, ויש בכללם דברים האסורים שחייבים עליהם כרת ומיתה היינו שנכרת נפשו לגמרי מאלקי' חיים חיי החיים האמיתי' הנה חולה כזה הוא חולה גדול שיש בו סכנת מות שימות נפשו
שיפרד נפשו מן הגוף לגמרי ולא ישוב עוד להחיותו, והיינו שזה כשנלכד בתאוות איסור ונפל בתאוה חמורה כזו וכ"ש כשנכשל בה לעשות אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה ואשם362, פי' ואשם שנאשם נפשו לה' בעברו על ציוויו, ויש בכללם דברים האסורים שחייבים עליהם כרת ומיתה היינו שנכרת נפשו לגמרי מאלקי' חיים חיי החיים האמיתי' הנה חולה כזה הוא חולה גדול שיש בו סכנת מות שימות נפשו
טז<23>
יזּ לגמרי כו', והגם כי אין לך דבר שעומד בפני התשו'363, אמנם צריכים לזה תשובה גדולה תשובה עילאה מעומקא דלבא כו', וכמו תשובת ראב"ד שיצאה נפשו מבכי'364 על היותו נפרד כו', שזהו מדה במדה שלא בטלה365 שכשם שע"י החטא ועון כרת נפשו מחיי החיים, כן בתשובתו החזקה הלזה נפרד נפשו מכל תאוות שבעולם להעלותה ולקשרה באוא"ס חיי החיים וה' יסלח לו366 ויכפר על נפשו מאשר פגם, לעלות במעלות ולקשר נפשו בה' אחד ומקום שבע"ת עומדי'367 כו'.
יחקיצור. אבן הוא אבן בוחן, יעקב עשה מאבני המקום אבן א' יו"ד ביטול כו', וכמ"כ בעבודה בנה"א אבן הוא היצה"ר, ויש ג' מיני חולי הנפש חולה שאב"ס וחולה שיב"ס, וחולי בדקות, והיינו חולה מ"ט שחסר שעה"נ, ותאוות היתר, ותאוות איסור, ועכ"ז אין לך דבר שעומד בפני התשובה כו'.
יט(טז) וכמו שהוא בענין החולה עצמו שהוא היותו חולה שנוגע לנפשו אם רב ואם מעט אבל זהו בעצם נפשו, כן יובן368 דבר זה בלבושי מחו"ד שהם מלבושי הנפש, שהחולה שבדקות שחסר לו שעה"נ הנה יקרה אצלו מחשבות זרות המונעי' ומעכבים אותו בעבודה ולפי ערך מיעוט החולי כן הוא מיעוט המח"ז, וכמאמר ר"ח יומא חד בעי לאכוונא369 והתחיל להרהר אלקפתא370 וריש גלותא מאן אעיל קדם לגבי מלכא, והגם שגם בזה יש כוונה עמוקה וכמ"ש במ"א בהגהות לד"ה ונשב בגיא371, עכ"ז לגבי כונתו בתפלתו שבהתקשרותו הי' יכול להביא מב"ד בלא זמנו372 ג"ז נחשב לו למח"ז373, ולפי ערך זה כל איש ישראל העובד בעבודה שבלב זו
כסז
תפלה כשנופל לו מח"ז מורה על היותו חולה עדיין בדקות, ואם מתגברי' עליו ריבוי מח"ז עד שא"י מה שהוא מדבר זהו מצד היותו חולה יותר גדול כו' וכמשי"ת374, ויש חולה שהוא חולה שאין בו סכנה אבל עכ"ז הוא חולה ממש, ולאיש כזה מלבישי' אותו המחשבות וההרהורי' בתאוות לבו עד שהולך משומם ולבו בל עמו שמחשב בטיב375 הדבר ההוא, ואם תעלה לו להשיגה ומתי ישיגנה והאיך הוא הדרך לבוא לזה, וכשישיגנה יעשה כך וכך, הנה הרהורים ומחשבות כאלו מטמאים הנפש ומלבישים אותה מכף ראשה ועד רגלה376 ועד בכלל עד שמתלבשת בלבושי' צואים כאלו שא"א לו כלל לעבוד את השי"ת, ומה בגדי' שבישל בהם קדירה לרבו לא ימזוג בהם כוס לרבו377 כ"ש לבושי' צואים ומלוכלכים כאלו א"א לו כלל וכלל לעלות בהיכל המלך, וה"ה נדחה ממחיצתו של הקב"ה עבורם, וכמ"ש כי אין לבוא אל המלך378 בלבוש שק, ש"ק בגימ' ד' מאות379, והוא הלבוש דעשי'380 שהוא גס, אך שמ"מ הוא נקי ועכ"ז אין לבוא בו אל המלך כ"ש בלבושים צואים מהרהורים ומחשבות זרות ורעות גם בתאוות היתר ה"ה נדחה גם מחצר החיצונה ג"כ כי א"א לטהור עינים <24>
תפלה כשנופל לו מח"ז מורה על היותו חולה עדיין בדקות, ואם מתגברי' עליו ריבוי מח"ז עד שא"י מה שהוא מדבר זהו מצד היותו חולה יותר גדול כו' וכמשי"ת374, ויש חולה שהוא חולה שאין בו סכנה אבל עכ"ז הוא חולה ממש, ולאיש כזה מלבישי' אותו המחשבות וההרהורי' בתאוות לבו עד שהולך משומם ולבו בל עמו שמחשב בטיב375 הדבר ההוא, ואם תעלה לו להשיגה ומתי ישיגנה והאיך הוא הדרך לבוא לזה, וכשישיגנה יעשה כך וכך, הנה הרהורים ומחשבות כאלו מטמאים הנפש ומלבישים אותה מכף ראשה ועד רגלה376 ועד בכלל עד שמתלבשת בלבושי' צואים כאלו שא"א לו כלל לעבוד את השי"ת, ומה בגדי' שבישל בהם קדירה לרבו לא ימזוג בהם כוס לרבו377 כ"ש לבושי' צואים ומלוכלכים כאלו א"א לו כלל וכלל לעלות בהיכל המלך, וה"ה נדחה ממחיצתו של הקב"ה עבורם, וכמ"ש כי אין לבוא אל המלך378 בלבוש שק, ש"ק בגימ' ד' מאות379, והוא הלבוש דעשי'380 שהוא גס, אך שמ"מ הוא נקי ועכ"ז אין לבוא בו אל המלך כ"ש בלבושים צואים מהרהורים ומחשבות זרות ורעות גם בתאוות היתר ה"ה נדחה גם מחצר החיצונה ג"כ כי א"א לטהור עינים <24>
כאּ לראות בלבושי' רעים ומזוהמי' כאלה כו', וכ"ש מי שנלכד ונכשל בתאוות איסור שההרהורי' והמחשבות פוגמי' ומטמאים הנפש עד שכשל כוחה לגמרי והם מקיפי' אותה עד שא"א להרהר בתשובה כלל, פי' שגם ההרהור תשו' שהוא לבוש לבחי' התשובה ג"כ א"א לבוא לו מפני אשר הוטמאה נפשו במחשבות רעים וחטאים לה' בחטאת נעורים וזקנים אשר פגמו נפשו ודבוקי' ואחוזים בו עד שאין מקום כלל לנפשו לצאת ושיהי' לו מקום פנוי שתפול לו הרהור תשובה, ולכן ארז"ל הרהורי עבירה קשה מעבירה381 להיות כי אינו מניח לו לשוב לה' בתשו' אמיתית גם הרהור תשובה אינו נופל לו כלל מחמת ההרהורי' הרעים וחטאים לה' מאד שלבשו נפשו ופגמו אותה כ"כ כנ"ל.
כבוהנה נת"ל שהאותיות הן אותיות המחשבה והן אותיות הדבור נקראי' אבנים, וע"ז382 שא' הכתוב ויקח יעקב מאבני המקום383 ולא כל האבנים כי בחרן
כגסח
שניחר גרונם לגמרי הי'384 בהם שנפלו בתאוות היתר, ומהם ג"כ שנכשלו בתאוות איסור ג"כ, ולכן בירר מהם מה שאפשר להעלות היינו האותיות דתאוות היתר, משא"כ לבושי' דתאוות איסור א"א להעלות כ"א ע"ד שאמרו בכלי חרס שבירתם זהו תקנתם385 וא"א להעלותם כלל, אך הלבושי' דתאוות היתר זה באפשר להעלות, והיינו כי ענין התאוה היא רק כח המתאוה לבד, אבל באמת אינו מוכרח כלל וכלל להתאוות אפי' תאוות היתר, וכ"ש תאוות איסור, ובכח המתאוה הלזה יכול להיות בבחי' אהבה עזה לאלקות, ובזה יובן מ"ש ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך, שלכאו' אינו מובן כל ענין אומרו ואהבת שהוא לשון ציווי386 איך שייך על מדה שבלב לשון ציווי, גם אמרם ז"ל בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' ואיך הוא זה, אלא שהגם על עצם האהבה אינו שייך ציווי מ"מ הלא הולדת האהבה הוא מהתבוננות השכל שכאשר מתבונן בדבר הנאהב איך שטוב לפניו הוא הדבר ההוא אזי מתפעל לאהוב את הדבר שמחייב השכל, ולכן שכאשר יתבונן היטב בהתבוננות השכל איך שאני הוי' לא שניתי, ואתה הוא קודם שנבה"ע387 כו' והיינו מפני כי כלליות השתלשלו' העולמות הוא משם והארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל וכלל, ואי לזאת יתבונן נא היטב מה יחפוץ יותר אם מה שהוא הארה בעלמא או את עצם אוא"ס אשר מהארתו נתהוה כל העולמות עליונים ותחתונים, וכאשר יעמיק היטב בהתבוננות זו אזי גם כח המתאוה של היצה"ר מתאוה תאוה להיות בבחי' אהבה עזה לאלקות כאשר אוהב כל דברים הגשמיי' כשמתבונן שטוב לפניו וביתר שאת שהרי בכל הטוב שבעולמות לא נמצא טוב כמו עצם האלקות להיות כי כולם הם מהארה, ודעת לנבון נקל388 שא"א להשתוות הארה לעצם שכרחוק מזרח ממערב הם, ולפ"ז יתורץ ב' דקדוקי' הנ"ל שבפסוק ואהבת שהציווי הוא על ההתבוננות, ושגם היצה"ר יכול לבוא לאהבת ה' כו', רק שבענין העלאת האותיות הנה <25>
שניחר גרונם לגמרי הי'384 בהם שנפלו בתאוות היתר, ומהם ג"כ שנכשלו בתאוות איסור ג"כ, ולכן בירר מהם מה שאפשר להעלות היינו האותיות דתאוות היתר, משא"כ לבושי' דתאוות איסור א"א להעלות כ"א ע"ד שאמרו בכלי חרס שבירתם זהו תקנתם385 וא"א להעלותם כלל, אך הלבושי' דתאוות היתר זה באפשר להעלות, והיינו כי ענין התאוה היא רק כח המתאוה לבד, אבל באמת אינו מוכרח כלל וכלל להתאוות אפי' תאוות היתר, וכ"ש תאוות איסור, ובכח המתאוה הלזה יכול להיות בבחי' אהבה עזה לאלקות, ובזה יובן מ"ש ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריך, שלכאו' אינו מובן כל ענין אומרו ואהבת שהוא לשון ציווי386 איך שייך על מדה שבלב לשון ציווי, גם אמרם ז"ל בשני יצריך שגם היצה"ר ישוב לאהבת ה' ואיך הוא זה, אלא שהגם על עצם האהבה אינו שייך ציווי מ"מ הלא הולדת האהבה הוא מהתבוננות השכל שכאשר מתבונן בדבר הנאהב איך שטוב לפניו הוא הדבר ההוא אזי מתפעל לאהוב את הדבר שמחייב השכל, ולכן שכאשר יתבונן היטב בהתבוננות השכל איך שאני הוי' לא שניתי, ואתה הוא קודם שנבה"ע387 כו' והיינו מפני כי כלליות השתלשלו' העולמות הוא משם והארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל וכלל, ואי לזאת יתבונן נא היטב מה יחפוץ יותר אם מה שהוא הארה בעלמא או את עצם אוא"ס אשר מהארתו נתהוה כל העולמות עליונים ותחתונים, וכאשר יעמיק היטב בהתבוננות זו אזי גם כח המתאוה של היצה"ר מתאוה תאוה להיות בבחי' אהבה עזה לאלקות כאשר אוהב כל דברים הגשמיי' כשמתבונן שטוב לפניו וביתר שאת שהרי בכל הטוב שבעולמות לא נמצא טוב כמו עצם האלקות להיות כי כולם הם מהארה, ודעת לנבון נקל388 שא"א להשתוות הארה לעצם שכרחוק מזרח ממערב הם, ולפ"ז יתורץ ב' דקדוקי' הנ"ל שבפסוק ואהבת שהציווי הוא על ההתבוננות, ושגם היצה"ר יכול לבוא לאהבת ה' כו', רק שבענין העלאת האותיות הנה <25>
כדּ אותיות דתאוות היתר אפשר להעלותם, מפני שלא נפגמו כ"כ, אבל האותיות דתאוות איסור א"א להעלותם כלל וכלל, כ"א לדחותם וכענין שאמרו בכלי חרס שבירתם זהו תקנתם, וכמו שענין שבירת הכלי הוא עד שאינו ראוי' לתשמיש הקדום389 כנודע, כן שבירת מח' ותאוות איסור הוא ביטולם לגמרי כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם390 ואחרי עיניכם שעינא וליבא תרין סרסורין דחטאה391 כ"א לדחותם מכל וכל וזהו העלאתן כו', אבל אותיות דתאוות היתר מתעלים האותיות בדרך קירוב ע"י שנעשים אותיות והסבר בעבודת ה'
כהסט
שנעשים לבושי' להעלות בהם קירוב ודביקות לה' שעי"ז גם הם מתדבקי' כו', וזהו שא' ביעקב ויקח מאבני המקום, וישם אותה מצבה392 לשון יחיד שנעשה אבן א' לרמז על בחי' הביטול דחכ', ויצוק שמן הוא אור החכ' על ראשה הוא כלי החכ', כמו שהשכל שבראש הוא כלי לאור ההשכלה כו', וע"ד שא' והאבן הזאת, שנודע שלשון זאת רומז על המקבל393, והיינו שא' שהעלה כ"כ האותיות בבחי' הביטול עד שאין להם דבר בפ"ע כ"א שהם מקבלים לבד, שענין המקבל הוא היותו בטל להמשפיע כו', וזהו שרש ענין אבן בוחן שבוחן האדם ע"י שמפתהו תחלה בהתלבשות האותית בתאוות, וכשמתגבר על יצרו המסיתו הרי ע"י אבן זה נבחן האדם ולכן נעשה מזה אבן ישראל, וכמ"ש משם רועה אבן ישראל394 שקאי על בחי' החוזק שיש בנש"י להיות בבחי' קשה עורף שלמעלה גם מהבנת השכל, רק שתחלה צריכים להגיע בבחי' השכל כל כמה שאפשר, ואז יכול לבוא גם לבחי' הביטול שלמעלה מהשכל395 שנת' ענינו במ"א כו', ונק' ג"כ אבן השתי' שממנה הושתת העולם שאבא יסד ברתא396, וגם ממנה הושתת העולם שע"י הבירור הנ"ל מתעלים כל העולמות, וכמ"ש גם את העולם נתן בלבם397 שע"י הבירור בלב האדם עי"ז תלוי כל עליות והמשכות אלקות בעולמות כו'.
שנעשים לבושי' להעלות בהם קירוב ודביקות לה' שעי"ז גם הם מתדבקי' כו', וזהו שא' ביעקב ויקח מאבני המקום, וישם אותה מצבה392 לשון יחיד שנעשה אבן א' לרמז על בחי' הביטול דחכ', ויצוק שמן הוא אור החכ' על ראשה הוא כלי החכ', כמו שהשכל שבראש הוא כלי לאור ההשכלה כו', וע"ד שא' והאבן הזאת, שנודע שלשון זאת רומז על המקבל393, והיינו שא' שהעלה כ"כ האותיות בבחי' הביטול עד שאין להם דבר בפ"ע כ"א שהם מקבלים לבד, שענין המקבל הוא היותו בטל להמשפיע כו', וזהו שרש ענין אבן בוחן שבוחן האדם ע"י שמפתהו תחלה בהתלבשות האותית בתאוות, וכשמתגבר על יצרו המסיתו הרי ע"י אבן זה נבחן האדם ולכן נעשה מזה אבן ישראל, וכמ"ש משם רועה אבן ישראל394 שקאי על בחי' החוזק שיש בנש"י להיות בבחי' קשה עורף שלמעלה גם מהבנת השכל, רק שתחלה צריכים להגיע בבחי' השכל כל כמה שאפשר, ואז יכול לבוא גם לבחי' הביטול שלמעלה מהשכל395 שנת' ענינו במ"א כו', ונק' ג"כ אבן השתי' שממנה הושתת העולם שאבא יסד ברתא396, וגם ממנה הושתת העולם שע"י הבירור הנ"ל מתעלים כל העולמות, וכמ"ש גם את העולם נתן בלבם397 שע"י הבירור בלב האדם עי"ז תלוי כל עליות והמשכות אלקות בעולמות כו'.
כוועפ"ז398 יש לפרש מ"ש מזבח אדמה תעשה לי399 כו' ואם מזבח אבנים כו' לא תבנה אתהן גזית400, מפני מה במזבח אבנים הטיל תנאי שלא יבנה גזית401, אלא שפי' מזבח אדמה קאי על העלאת האדם עצמו, וכמארז"ל למה נק' שמו אדם שנברא מן האדמה402, ואמרו שממקום כפרתו היינו מקום הזבח404 נברא403, וזהו עיקר המזבח שעליו יקריב האדם מכם405 להיות רוח האדם עולה406,
כזע
אבל אם נכשל בתאוות הן היתר והן ת"א לזה אמר ואם מזבח אבנים להעלות האותיות תעשה לי, לא תבנה אתהן גזית קאי על האותיות דת"א שלא די במה שתשבר קצתן כ"א שזה צריך לשבר לגמרי מכל וכל, גם קאי על תאוות היתר שלא תבנה אתהן גזית שתפרר קצתן מהן וא"כ יהי' ריבוי אבנים ובאמת העלאתן כשהם נעשים אחד כנ"ל באבני יעקב, והטעם לזה כי חרבך הנפת407 שהוא בחי' חרב אוכלת408, אשר עי"ז ותחללה409 היפך מ"ש ולא תחללו את שם קדשי שמאחר שקצתם נשארו בבחי' הפירוד <26>
אבל אם נכשל בתאוות הן היתר והן ת"א לזה אמר ואם מזבח אבנים להעלות האותיות תעשה לי, לא תבנה אתהן גזית קאי על האותיות דת"א שלא די במה שתשבר קצתן כ"א שזה צריך לשבר לגמרי מכל וכל, גם קאי על תאוות היתר שלא תבנה אתהן גזית שתפרר קצתן מהן וא"כ יהי' ריבוי אבנים ובאמת העלאתן כשהם נעשים אחד כנ"ל באבני יעקב, והטעם לזה כי חרבך הנפת407 שהוא בחי' חרב אוכלת408, אשר עי"ז ותחללה409 היפך מ"ש ולא תחללו את שם קדשי שמאחר שקצתם נשארו בבחי' הפירוד <26>
כחּ הרי אין מקום שם להשראת הקדושה והרי הוא עושה חלל410, ולכן להיות כי ותחללה ע"י הנפת החרב לכן אינו ראוי למזבח, וזהו שבמזבח אבנים דוקא הטיל התנאי כו'.
כטקיצור. שכמו בהחולה יש ג' בחי' כן בלבוש מחו"ד יש ג"כ ג' בחי' מח"ז והרהור תאוות היתר411 והרהורי עבירה, ועז"נ ויקח מאבני ולא כל אבני היינו תאוות היתר לבד, ות"א צריכים לדחות אותם מכל וכל, ולא תתורו, וה"ז אבן בוחן, ועי"ז נעשה אבן ישראל, י"ל עוד שישראל הם העושים אותו לאבן שישרה בחי' א' בשם ב"ן זה שבאותיות אלו, וגם אבן שתי' אבא יסד ברתא, וגם את העולם נתן בלבם כו'.