Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אאז ישיר
יום שש"פ
(ה) אז ישיר165 משה ובנ"י166 את השירה הזאת, פי' השירה הזאת ידוע שקאי על בחי' המל'167 שאומרת שירה168 כמ"ש בכ"ד, וא"כ בפי' פסוק זה י"ל ב' פירושים הא' שע"י שמשה ובנ"י אמרו שירה עי"ז נתעורר למעלה בחי' שירה הזאת, והב' ע"י בחי' שירה הזאת אמרו משה ובנ"י ג"כ שירה למטה, ותחלה נבין פי' הא', ויובן בהקדם ענין מה שנת"ל169 שהנשמות שרשן מאותיות התורה והאותיות שרשן מבחי' עדן לכן תשוקת כ"א מישראל ליכלל באחד, ולכן ע"י שנש"י הם בבחי' כלתה
יום שש"פ
(ה) אז ישיר165 משה ובנ"י166 את השירה הזאת, פי' השירה הזאת ידוע שקאי על בחי' המל'167 שאומרת שירה168 כמ"ש בכ"ד, וא"כ בפי' פסוק זה י"ל ב' פירושים הא' שע"י שמשה ובנ"י אמרו שירה עי"ז נתעורר למעלה בחי' שירה הזאת, והב' ע"י בחי' שירה הזאת אמרו משה ובנ"י ג"כ שירה למטה, ותחלה נבין פי' הא', ויובן בהקדם ענין מה שנת"ל169 שהנשמות שרשן מאותיות התורה והאותיות שרשן מבחי' עדן לכן תשוקת כ"א מישראל ליכלל באחד, ולכן ע"י שנש"י הם בבחי' כלתה
בקכה
נפשי עי"ז מתעלות אותיות התו' לשרשן170. וביאור הענין דהנה171 התורה נתלבשה באותיות, שאותיות התורה שרשן למעלה מעלה מבחי' התורה, ולכן נשפלו להיות לבוש שבהם יתגלה אור התורה, וכנודע ממ"ש במ"א בענין החשמל שהלבוש173 שרשו גבוה יותר172, ולכן בכדי להלביש איזה דבר במשל שעם היות שהמשל הוא רק לבוש לבד עכ"ז צריך להיות המלביש המשל חכם היותר גדול174 דוקא, וכמ"ש משלי שלמה175 שלפי שבשלמה נא' ויחכם מכל האדם176 הי' יכול לאמר משל להלביש החכ' במשל, וכן על ר"מ אמרו שהי' אומר תלתא מתלי177 והיינו שהי' גדול בחכ' עד ששמו מוכיח עליו שקראו אותו כן לפי שהי' מנהיר עיני חכמים בהלכה כידוע בדרז"ל לא ר"מ שמו178 כו', ועד"ז באותיות התורה שהם בעצמם הם לבוש לאור התורה, ועכ"ז שרשן גבוה יותר דאורייתא מחכמה נפקת179, והאותיות שרשן למעלה בבחי' כתר180, ואותיות הם מלשון אתא181 שהוא לשון המשכה, שהאותיות הן הממשיכות שבהם וע"י נמשך להיות התורה182, והנה183 שרש <8>
נפשי עי"ז מתעלות אותיות התו' לשרשן170. וביאור הענין דהנה171 התורה נתלבשה באותיות, שאותיות התורה שרשן למעלה מעלה מבחי' התורה, ולכן נשפלו להיות לבוש שבהם יתגלה אור התורה, וכנודע ממ"ש במ"א בענין החשמל שהלבוש173 שרשו גבוה יותר172, ולכן בכדי להלביש איזה דבר במשל שעם היות שהמשל הוא רק לבוש לבד עכ"ז צריך להיות המלביש המשל חכם היותר גדול174 דוקא, וכמ"ש משלי שלמה175 שלפי שבשלמה נא' ויחכם מכל האדם176 הי' יכול לאמר משל להלביש החכ' במשל, וכן על ר"מ אמרו שהי' אומר תלתא מתלי177 והיינו שהי' גדול בחכ' עד ששמו מוכיח עליו שקראו אותו כן לפי שהי' מנהיר עיני חכמים בהלכה כידוע בדרז"ל לא ר"מ שמו178 כו', ועד"ז באותיות התורה שהם בעצמם הם לבוש לאור התורה, ועכ"ז שרשן גבוה יותר דאורייתא מחכמה נפקת179, והאותיות שרשן למעלה בבחי' כתר180, ואותיות הם מלשון אתא181 שהוא לשון המשכה, שהאותיות הן הממשיכות שבהם וע"י נמשך להיות התורה182, והנה183 שרש <8>
גּ גילוי האותיות הוא בחכמה, אך אין זה רק בחי' גילוי לבד אבל שרשם הנעלם הוא למעלה מעלה בבחי' כתר כמ"ש בזהר אינון כתרין עילאין184 כו' ונחתא כ"ף מעל כורסי' דיקרי'185 כו' כי
דקכו
מהות האותיות אינם בחי' שכל רק הם למעלה מן השכל שא"א להשיג בשכל מהות האותיות ומוצאן במבטא שהם יוצאים מכלי השכל וכנ"ל, רק עיקרם נלקחים מבחי' שלמעלה מן השכל והן נעשית186 בחי' לבוש להשכל להשכיל כל דבר בכל לשון מע' לשון, שכל דבר שכל אינו נתפס אלא באותיות, אבל אין האותיות מהות השכל ועצמותו אלא בחי' לבושו כנודע שהשכל מתלבש לפעמים באותיות אלו ולפעמים באותיות אחרים, וכמו המפרשי' והפוסקי' שעם שאומרים דבר אחד עכ"ז כ"א אומר באותיות אחרים187, והיינו מפני כי האותיות אינם ממהות השכל כ"א לבושו, ונת' לעיל שהלבוש הוא מבחי' היותר גבוה שנשפל להיות לבוש כו'.
מהות האותיות אינם בחי' שכל רק הם למעלה מן השכל שא"א להשיג בשכל מהות האותיות ומוצאן במבטא שהם יוצאים מכלי השכל וכנ"ל, רק עיקרם נלקחים מבחי' שלמעלה מן השכל והן נעשית186 בחי' לבוש להשכל להשכיל כל דבר בכל לשון מע' לשון, שכל דבר שכל אינו נתפס אלא באותיות, אבל אין האותיות מהות השכל ועצמותו אלא בחי' לבושו כנודע שהשכל מתלבש לפעמים באותיות אלו ולפעמים באותיות אחרים, וכמו המפרשי' והפוסקי' שעם שאומרים דבר אחד עכ"ז כ"א אומר באותיות אחרים187, והיינו מפני כי האותיות אינם ממהות השכל כ"א לבושו, ונת' לעיל שהלבוש הוא מבחי' היותר גבוה שנשפל להיות לבוש כו'.
הוהנה בזהר ויצא דקנ"ה סע"ב189 ע"פ לכן ישכב עמך190 פי' ישכב יש191 כ"ב, ויש192 דא עלמא193 עילאה היינו בינה, להנחיל אוהבי יש194, כ"ב נקודא עילאה דאעיל כל ך"ב אתוון, והוא אבא שממנו שרש צורת ך"ב אותיות כמ"ש באג"ה ד"ה ויעש דוד שם וכנ"ל195, וא"כ פי' ישכב י"ל המשכת יש תענוג עליון דעוה"ב תוך ך"ב אתוון, והיינו ישכב כו' בלילה196 ההוא188, ולפי משנ"ת לעיל197 שבחי' ההשגה והבנה שבעוה"ב זהו מבחי' האור שהוא ההארה המצומצמת שביו"ד, אבל בחי' הענג זהו מעצם האות שהוא הגבה למעלה כו', א"כ פי' יש כ"ב שיתגלה היש והענג שנמשך מעצם האותיות שיש בעוה"ב יאיר ויתגלה דרך האותיות, והיינו שהאותיות יגלו גם בחי' הענג שנמשך מעצם האותיות ולא מבחי' אור השכל שבהם, אך איך יוכל להיות גילוי הענג שמעצם האותיות ע"י בחי' האותיות, מאחר שהלבוש צ"ל שרשו גבוה יותר יתבאר לקמן אי"ה, ובקצרה י"ל שמאחר שהענג שנמשך מהאותיות נעשה גילוי בחי' ענג, וזהו כלל שכל מה שמתגלה אינו אלא בחי' האחרונה שבמשפיע198, והתענוג הוא גילוי ההמשכה מהאותיות א"כ הוא מבחי' אחרונה שבאותיות199 לכן ע"י עצם האותיות יוכל לבוא לידי גילוי בהשגה גם מבחי' התענוג שנמשך מהאותיות כו'.
וקכז
קיצור. שע"י שנש"י שרשן מהאותיות לכן ע"י בחי' כלתה נפשי דנש"י מתעלים האותיות, כי האותיות גבוהים יותר ע"ד כמו המשל, וגילוי האותיות בחכ' ושרשם הנעלם בכתר ולכן נעשים לבוש לשכל, ובזהר פי' ישכב יש ך"ב, י"ל שיתגלה בחי' הענג ע"י עצם האותיות.
קיצור. שע"י שנש"י שרשן מהאותיות לכן ע"י בחי' כלתה נפשי דנש"י מתעלים האותיות, כי האותיות גבוהים יותר ע"ד כמו המשל, וגילוי האותיות בחכ' ושרשם הנעלם בכתר ולכן נעשים לבוש לשכל, ובזהר פי' ישכב יש ך"ב, י"ל שיתגלה בחי' הענג ע"י עצם האותיות.
ז(וא"ו) וזהו200 דכתי' למען יזמרך כבוד201 ולא ידום כו', ויש בזה ב' פירושים הא' <9>
חּ דהנה נודע שאין כבוד אלא תורה202 ס"ר אותיות התורה שבכדי שיהי' יזמרך כבוד ולא ידום ויתעלו למקורן ושרשן עדן העליון זהו ע"י שה'203 אלקי לעולם אודך כי ע"י שישראל יש להם בחי' כלתה נפשי עי"ז נתעלים ג"כ אותיות התורה למקורן ושרשן, ואפ"ל כי שרש ומקור האותיות מהרשימו הנשאר מהצמצום ומק"פ כמ"ש בביאור ע"פ את שבתותי תשמורו204, והנה בהאותיות אין מאיר גילוי אוא"ס ממש רק ע"ד רשימו, ושיאיר בהם תוס' אור זהו עלייתן, והיינו ע"י כלתה נפשי, והיינו המשכת הקו בהרשימו, וגם תוס' אור בהקו וחוט, וכמ"ש בזהר הרקיע פ' בראשית דט"ו על המאמר שם בריש הורמנא דמלכא פי'205 נר חזק כו' קו ומדה כו' וזאת הבוצינא נתלבשה תוך א"ק, כי א"ק הלביש הרשימו שהניח הא"ס כו', וזו היסוד דמל' דא"ס206 נק' בוצינא דקרדוניתא כו' כי207 יסוד דנוק' נק' נר לצוק בתוכה שמן טוב כו' חוט הא"ס היורד בתוכה כו'208 מת"ת הנעלם דרך חוט ליסוד ומשם למקום הפנוי שהוא כלי המקבל209 עכ"ל. נמצא ז"ע המשכת הקו תוך אותיות הרשימו וז"ע יחוד חתן וכלה כו' וזהו ענין ישכב יש כ"ב הנ"ל, ואפ"ל ג"כ שז"ע מ"ש בע"ח יחוד מ"ה וב"ן דעתיק מיני' ובי'210 כו'211, ומובן כי ע"י בחי' האותיות שנשארו בהרשימו עי"ז מתגלה בחי' האוא"ס דקו וחוט, כי הרשימו היינו מה שלא נגע בו הצמצום, ולכן הן יכולים לגלות ההמשכה שנמשך ע"י הקו כי הקו הוא לאחר הצמצום כו'.
טאך מה שנת' שנמשך גם בחי' תוס' אור בבחי' הק"ו212 שזהו לכאו' מבחי' העיגול שלפני הק"ו א"כ זהו מלמעלה מהצמצום, וא"כ איך יש באותיות הרשימו לגלות מה שלפני הצמצום, וכנ"ל213 שהלבוש בהכרח שיהי' שרשו גבוה יותר כו', אך
יקכח
הענין הוא כנודע שקודם הצמצום הי' אוא"ס ממלא כל214 החלל215 וע"י בחי' הצמצום סילק אורו הגדול על הצד216 ונשאר רק רשימו ומקום פנוי217, וא"כ גם מה שסילק על הצד שזהו בבחי' העיגול שלפני הקו הרי גם בו נגע בחי' הצמצום218 שהרי סילקו להתעלות ממקום המק"פ על הצד בבחי' העיגול שלפני הק"ו, ובחי'219 הרשימו מאחר שנשאר במקום המק"פ הרי לא נגע בו הצמצום כלל220, ועם
הענין הוא כנודע שקודם הצמצום הי' אוא"ס ממלא כל214 החלל215 וע"י בחי' הצמצום סילק אורו הגדול על הצד216 ונשאר רק רשימו ומקום פנוי217, וא"כ גם מה שסילק על הצד שזהו בבחי' העיגול שלפני הקו הרי גם בו נגע בחי' הצמצום218 שהרי סילקו להתעלות ממקום המק"פ על הצד בבחי' העיגול שלפני הק"ו, ובחי'219 הרשימו מאחר שנשאר במקום המק"פ הרי לא נגע בו הצמצום כלל220, ועם
יאקכט
היות שגם בהאותיות נגע בחי' הצמצום שהרי קודם הצמצום הי' גילוי אוא"ס דרך האותיות וע"י הצמצום נסתלק האור בבחי' העלם עד שאין האותיות יכולים לגלות אוא"ס שהאיר בהם תחילה כמ"ש בביאור ע"פ את שבתותי תשמורו, הרי גם בהאותיות נגע בחי' הצמצום, אמנם זהו רק בפעולת האותיות ולא בעצם האותיות, שעצם האותיות לא <10>
היות שגם בהאותיות נגע בחי' הצמצום שהרי קודם הצמצום הי' גילוי אוא"ס דרך האותיות וע"י הצמצום נסתלק האור בבחי' העלם עד שאין האותיות יכולים לגלות אוא"ס שהאיר בהם תחילה כמ"ש בביאור ע"פ את שבתותי תשמורו, הרי גם בהאותיות נגע בחי' הצמצום, אמנם זהו רק בפעולת האותיות ולא בעצם האותיות, שעצם האותיות לא <10>
יבּ זזו ממקומם, (ולא ע"ד שבה"כ ח"ו שנתפרדו האותיות כמ"ש במ"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה221 ), וגם בפעולת האותיות הנה מה שנגע הצמצום אינו מצד האותיות כ"א ממה שנסתלק222 האורות ונתעלמו בבחי' א"ס ולא מצד האותיות, וא"כ לא נגע הצמצום בבחי' האותיות גם מצד פעולתם ג"כ וכ"ש בהאותיות עצמם כו', ולכן כאשר ממשיכים תוס' אור בבחי' הק"ו שזהו מלפני הצמצום הנה הם מתגלים ע"י האותיות שלא נגע בהם הצמצום כלל, ונמצא כי בזה יש להם יתרון על בחי' אור הא"ס שנסתלק ונתעלם להיות נק' לפני הצמצום כו', ולכן ביכולתם לגלותו כו'.
יגקיצור. למען יזמרך כבוד אין כבוד אלא תורה, וע"י הזמרה שנש"י הם בבחי' כלתה נפשי, ע"י223 מגביהים בחי' אותיות התו' לשרשן, והאותיות שרשן מהרשימו, ונמשך תוס' מהק"ו ובהק"ו מלמעלה מהצמצום. וזהו יחוד מ"ה וב"ן, ומפני כי בהאותיות לא נגע הצמצום לכן יכולים לגלות מלמעלה מהצמצום שעכ"פ נגע בו הצמצום שנעשה מק"פ כו'.
יד(ז) אך עדיין צ"ל איך שייך בחי' אותיות לפני הצמצום שהרי ענין בחי' האותיות הם מגבילים השכל, ואיך שייך לומר הגבלה לפני הצמצום, אך כפשוטו אפ"ל האיך נעשה הצמצום שהוא ג"כ הגבלה לצמצם עד פה תבוא, והמק"פ יהי' האור בבחי' העלם ולא בגילוי, אלא שכשם שאוא"ס הוא כח הבבע"ג כן יש לו כח בגבול כמ"ש בעה"ק224, וכמו שיש בלפני הצמצום כח בחי' הצמצום כן יש בחי' האותיות
טוקל
ג"כ, ונמצא צ"ל שזהו כח הגבול שבאוא"ס225 שלפני הצמצום, ומ"מ יש הפרש גדול בין בחי' הצמצום לבחי' האותיות שהם לפני הצמצום שהרי הצמצום הוא להיות האור בלתי יתגלה, וה"ז הגבלה ממש, משא"כ האותיות עם היות שהם מגבילים אור ההשכלה עכ"ז עיקרם הוא שע"י יתגלה אור ההשכלה, וה"ז היפך הצמצום שהוא להעלים כו', והגם שבמ"א נת' שכוונת הצמצום הוא בכדי שיוכל להיות אח"כ הגילוי226 ע"י בחי' הק"ו, ע"ד צמצם שכינתו227 בין שני בדי הארון שזהו בשביל שיוכל להיות ונועדתי לך שם228 עכ"ז זהו רק בכדי שיוכל להיות אח"כ אבל הוא עצמו הוא צמצום שפועל העלם וגם בכדי שיוכל להיות אח"כ גילוי אור המצומצם דרך הק"ו לבד, אבל האותיות עם היות שהם בעצם מצמצמי' אור השכל אבל הכוונה הוא בכדי שיתגלה, והגילוי הוא מאור א"ס שלפני הצמצום כו', ולפ"ז יובן היטב איך נמשך גילוי התוס' אור ע"י האותיות מאחר שהם עצמם בכדי לגלות כו'.
ג"כ, ונמצא צ"ל שזהו כח הגבול שבאוא"ס225 שלפני הצמצום, ומ"מ יש הפרש גדול בין בחי' הצמצום לבחי' האותיות שהם לפני הצמצום שהרי הצמצום הוא להיות האור בלתי יתגלה, וה"ז הגבלה ממש, משא"כ האותיות עם היות שהם מגבילים אור ההשכלה עכ"ז עיקרם הוא שע"י יתגלה אור ההשכלה, וה"ז היפך הצמצום שהוא להעלים כו', והגם שבמ"א נת' שכוונת הצמצום הוא בכדי שיוכל להיות אח"כ הגילוי226 ע"י בחי' הק"ו, ע"ד צמצם שכינתו227 בין שני בדי הארון שזהו בשביל שיוכל להיות ונועדתי לך שם228 עכ"ז זהו רק בכדי שיוכל להיות אח"כ אבל הוא עצמו הוא צמצום שפועל העלם וגם בכדי שיוכל להיות אח"כ גילוי אור המצומצם דרך הק"ו לבד, אבל האותיות עם היות שהם בעצם מצמצמי' אור השכל אבל הכוונה הוא בכדי שיתגלה, והגילוי הוא מאור א"ס שלפני הצמצום כו', ולפ"ז יובן היטב איך נמשך גילוי התוס' אור ע"י האותיות מאחר שהם עצמם בכדי לגלות כו'.
טזקיצור. ענין בחי' האותיות שברשימו שזהו מלפני הצמצום זהו כח הגבול שבא"ס שלפני הצמצום וכמו כח הצמצום, אלא שזה להעלים וזה לגלות כו', ועפ"ז יובן איך <11> ּ שע"י קרי"ס עי"ז פעל שישירו משה ובנ"י, ועי"ז נעשה למעלה ג"כ בחי' שירה הזאת כו'229.