Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אומעתה וכו' כל הנשמה
פ' שלח
ד) ומעתה צ"ל מפני מה כל הנשמה95 תהלל י"ה דוקא, הלא בנפש האדם יש ג' בחי' נר"ן96 ומפני מה בחי' נשמה דוקא, אך הענין הוא דהנה נשמה הוא מל' נשימה97, ל' אשום ואשוף יחד98, ומל' פי פערתי ואשאפה (בתלים סי' קי"ט פסוק קל"א), פי' אשום ואשוף הוא ענין רצוא ושוב, כי כדי לשאוף את ההבל שהוא חיות האדם צ"ל ברו"ש דוקא. ולהבין ענין ההבל, הנה כתי' הבל הבלים אמר קהלת99 הבל הבלים הכל הבל, שאמר ז' הבלים, וששה הבלים הם כנגד ששה ימי בראשית והבל הז' הוא כנגד יום השבת שנק' ג"כ הבל, אך הבל זה דיום השבת הוא מדרגה גבוה ועל הבל זה נאמר וישע ה' אל הבל100, וכמו"כ מ"ש ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל101 הוא כמו הבל הז', שהבל זה שהוא מותר האדם מן הבהמה הוא מבחי' אין מבחי' והחכ' מאין תמצא102, אך לגבי אוא"ס ב"ה נק' בשם הבלים, וכדי לקבל הבל זה צ"ל ברו"ש שזהו בחי' הנשימה.
פ' שלח
ד) ומעתה צ"ל מפני מה כל הנשמה95 תהלל י"ה דוקא, הלא בנפש האדם יש ג' בחי' נר"ן96 ומפני מה בחי' נשמה דוקא, אך הענין הוא דהנה נשמה הוא מל' נשימה97, ל' אשום ואשוף יחד98, ומל' פי פערתי ואשאפה (בתלים סי' קי"ט פסוק קל"א), פי' אשום ואשוף הוא ענין רצוא ושוב, כי כדי לשאוף את ההבל שהוא חיות האדם צ"ל ברו"ש דוקא. ולהבין ענין ההבל, הנה כתי' הבל הבלים אמר קהלת99 הבל הבלים הכל הבל, שאמר ז' הבלים, וששה הבלים הם כנגד ששה ימי בראשית והבל הז' הוא כנגד יום השבת שנק' ג"כ הבל, אך הבל זה דיום השבת הוא מדרגה גבוה ועל הבל זה נאמר וישע ה' אל הבל100, וכמו"כ מ"ש ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל101 הוא כמו הבל הז', שהבל זה שהוא מותר האדם מן הבהמה הוא מבחי' אין מבחי' והחכ' מאין תמצא102, אך לגבי אוא"ס ב"ה נק' בשם הבלים, וכדי לקבל הבל זה צ"ל ברו"ש שזהו בחי' הנשימה.
בולהבין ענין הרו"ש הנה הרצוא הוא בק"ש שהוא למס"נ באחד103, ופי' מס"נ הוא מסירת הרצון104, כי נפש נק' בשם רצון כמ"ש אין נפשי אל העם הזה105, ופרש"י אין רצוני, נמצא כי נק' הנפש בשם רצון, וא"כ מסירת הרצון הוא מס"נ והיינו שיבטל כל הרצונות שלו ולא יהי' לו כ"א רק רצון א' לאביו שבשמים שזהו מ"ש מי לי בשמים106 ועמך לא חפצתי בארץ, שכל מה שעמך לא חפצתי כלל כ"א אותך לבד, ואף שצ"ל גם רצון לדברי העולם אך הרצון שיהי' לדברי העולם יהי' רק בבחי' עראי וטפל ועיקר הרצון יהי' רק לו ית', והוא ע"י ההתבוננות בתיבות ה' אלקינו ה' אחד שכולו שלו כמ"ש לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות107, פי' כסף
גשמ
וזהב הנה ארז"ל כסף טבעא ודהבא פרי108, ולכאו' הלא הזהב יותר חשוב מן הכסף וכמשארז"ל במד"ר בראשית פ' ט"ז ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב110, לא הי' העולם109 כדאי להשתמש בזהב ולא נברא אלא לבנין בהמ"ק כו', ואעפ"כ הזהב הוא רק פרי והכסף טבעא ולכן הזהב קונה את הכסף111, והכסף אינה קונה את הזהב, ופי' כסף הוא טבעא שהטבע הוא בחי' הנהגת העולם והעולם אינו יכול להתנהג כ"א ע"פ החסד דוקא שזהו מדרגת הכסף כי כסף וזהב בשרשן הם חו"ג112, והתנהגות העולם הוא ע"פ החסד דוקא כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה113, אבל מבחי' הגבורות אינו יכול העולם לקבל רק לע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו114, אבל עכשיו אינו יכול העולם לקבל כו', ולכן כסף טבעא וזהב פרי. והנה כאשר יתבונן שלי הכסף ולי הזהב, שהכסף והזהב שלמעלה שהם חו"ג הם בטלים לעצמותו ית', וגם למטה הנה גלגל הוא החוזר בעולם115 שנוטל הכסף והזהב מזה ונותן לזה, וזהו לי הכסף והזהב שלי הם ואני נוטלם מזה ונותנם לזה כו', עי"ז יבוא למס"נ באחד למסור הרצון לו ית' שכל הרצונות בהבלי העולם אינם תופסים מקום כלל. והנה ע"י רצוא זה בק"ש עי"ז הוא ממשיך ביו"ד נברא העוה"ב, כי ע"י שמוסר הרצון עי"ז ממשיך למעלה ג"כ צמצום היו"ד להיות בחי' העוה"ב. והנה איתא בס"י אם רץ לבך שוב לאחד116, לכן צ"ל אחר הרצוא בק"ש באחד בחי' השוב, וזהו ודברת בם117 בחי' התומ"צ ועי"ז ממשיך בחי' ה"א להיות בה"א נברא העוה"ז, כי הה"א הוא בחי' ג' קוין וע"י התומ"צ ממשיך בחי' הג' קוין להיות בה"א נברא העוה"ז בהבראם בה"א בראם כו', וזהו נר ה' נשמת אדם שנשמת האדם הוא הממשיך נר הוי' להיות בחי' יו"ד ה"א שע"י המס"נ בק"ש ממשיך בחי' יו"ד להיות ביו"ד נברא העוה"ב, וע"י תומ"צ ממשיך בחי' ה' להיות בה' נברא העוה"ז בהבראם בה' בראם כו', וזהו מ"ש בית יעקב לכו ונלכה באור ה'118 באור המאיר בש' הוי' כו'119, כי ישראל עושים בחי' ש' הוי' וכמ"ש ה' צלך ופי' הבעש"ט ז"ל120
וזהב הנה ארז"ל כסף טבעא ודהבא פרי108, ולכאו' הלא הזהב יותר חשוב מן הכסף וכמשארז"ל במד"ר בראשית פ' ט"ז ע"פ וזהב הארץ ההיא טוב110, לא הי' העולם109 כדאי להשתמש בזהב ולא נברא אלא לבנין בהמ"ק כו', ואעפ"כ הזהב הוא רק פרי והכסף טבעא ולכן הזהב קונה את הכסף111, והכסף אינה קונה את הזהב, ופי' כסף הוא טבעא שהטבע הוא בחי' הנהגת העולם והעולם אינו יכול להתנהג כ"א ע"פ החסד דוקא שזהו מדרגת הכסף כי כסף וזהב בשרשן הם חו"ג112, והתנהגות העולם הוא ע"פ החסד דוקא כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה113, אבל מבחי' הגבורות אינו יכול העולם לקבל רק לע"ל יאמרו ליצחק כי אתה אבינו114, אבל עכשיו אינו יכול העולם לקבל כו', ולכן כסף טבעא וזהב פרי. והנה כאשר יתבונן שלי הכסף ולי הזהב, שהכסף והזהב שלמעלה שהם חו"ג הם בטלים לעצמותו ית', וגם למטה הנה גלגל הוא החוזר בעולם115 שנוטל הכסף והזהב מזה ונותן לזה, וזהו לי הכסף והזהב שלי הם ואני נוטלם מזה ונותנם לזה כו', עי"ז יבוא למס"נ באחד למסור הרצון לו ית' שכל הרצונות בהבלי העולם אינם תופסים מקום כלל. והנה ע"י רצוא זה בק"ש עי"ז הוא ממשיך ביו"ד נברא העוה"ב, כי ע"י שמוסר הרצון עי"ז ממשיך למעלה ג"כ צמצום היו"ד להיות בחי' העוה"ב. והנה איתא בס"י אם רץ לבך שוב לאחד116, לכן צ"ל אחר הרצוא בק"ש באחד בחי' השוב, וזהו ודברת בם117 בחי' התומ"צ ועי"ז ממשיך בחי' ה"א להיות בה"א נברא העוה"ז, כי הה"א הוא בחי' ג' קוין וע"י התומ"צ ממשיך בחי' הג' קוין להיות בה"א נברא העוה"ז בהבראם בה"א בראם כו', וזהו נר ה' נשמת אדם שנשמת האדם הוא הממשיך נר הוי' להיות בחי' יו"ד ה"א שע"י המס"נ בק"ש ממשיך בחי' יו"ד להיות ביו"ד נברא העוה"ב, וע"י תומ"צ ממשיך בחי' ה' להיות בה' נברא העוה"ז בהבראם בה' בראם כו', וזהו מ"ש בית יעקב לכו ונלכה באור ה'118 באור המאיר בש' הוי' כו'119, כי ישראל עושים בחי' ש' הוי' וכמ"ש ה' צלך ופי' הבעש"ט ז"ל120
דשמא
ונמצא פי' זה במדרש שמואל122 ג"כ121, שם הוי' הוא כמו הצל, שכמו שהצל עושה הכל מה שיעשה האדם ככה הוא שם הוי' ג"כ שכאשר האדם מוסר הרצון שלו שהוא בחי' מס"נ בק"ש נעשה למעלה יו"ד של שם הוי' כו' כנ"ל, וזהו נר הוי' נשמת אדם כו'.
ונמצא פי' זה במדרש שמואל122 ג"כ121, שם הוי' הוא כמו הצל, שכמו שהצל עושה הכל מה שיעשה האדם ככה הוא שם הוי' ג"כ שכאשר האדם מוסר הרצון שלו שהוא בחי' מס"נ בק"ש נעשה למעלה יו"ד של שם הוי' כו' כנ"ל, וזהו נר הוי' נשמת אדם כו'.
הקיצור אך עדיין צ"ל מהו כל הנשמה דוקא הלא יש נר"נ ומהו נשמה דוקא, אך הנה נשמה ל' נשימה ל' אשום ואשוף, פי פערתי ואשאפה, ופי' אשום ואשוף הו"ע רצו"ש, כי שאיפת ההבל הוא ברצו"ש דוקא, ויובן ענין ההבל ממ"ש הבל הבלים, ששה הבלים נגד וי"ב, והבל הז' היינו הכל הבל נגד יום השבת, וכמו"כ מותר האדם אין כי הכל הבל שמותר האדם וכן הבל דשבת הגם שהוא מבחי' אין היינו והחכ' מאין תמצא מ"מ לגבי אוא"ס נק' בשם הבל, וכדי לקבל הבל זה הוא ע"י רצו"ש, וענין הרצוא הוא המס"נ בק"ש שהוא מסירת הרצון, שנפש פי' רצון כמו אין נפשי פרש"י ז"ל אין רצוני, והיינו שיבטל כל הרצונות ולא יהי' לו כ"א רצון פשוט לאלקות מי לי בשמים כו' וכל מה שעמך לא חפצתי כ"א אותך, והוא ע"י ההתבוננות איך שהכל שלו, וכמ"ש לי הכסף ולי הזהב, שהכסף טבעא ודהבא פרי, והגם כי הזהב הוא ביוקר יותר ולא נברא זהב אלא לבנין בהמ"ק, מ"מ כסף וזהב הם חו"ג והנהגת העולמות הוא ע"י כסף דוקא, בחי' חסד כי אמרתי עולם חסד כו' מכלכל חיים בחסד123, ולע"ל יאמרו ליצחק גבורה125124 כי אתה אבינו, משא"כ עכשיו, ולכן כסף טבעא, והנה שורש כסף וזהב שהם חו"ג הם בטלים בתכלית כמ"ש לך ה' הגדולה126 כו', וגם למטה נוטל מזה ונותן לזה לפי שהכל שלו, אשר עי"ז יבוא למסור הרצון לו ית' שלא יהי' לו כ"א רצון פשוט לאלקות כו', וע"י מס"נ זה ממשיך למעלה צמצום היו"ד להיות ביו"ד נברא העוה"ב, ואיתא בס"י אם רץ לבך שוב לאחד, היינו ודברת בם בד"ת, ועי"ז ממשיך להיות בה"א נברא העוה"ז, כי הה"א הוא ג' קוין וע"י תומ"צ ממשיך הקוין כו', וזהו שע"י הנשמה בחי' הנשימה ברצו"ש תהלל ל' בהלו י"ה היינו בחי' היו"ד שבו נברא העוה"ב והה"א שבו נברא העוה"ז כו', וזהו ה' צלך שכמו הצל עושה כל מה שהאדם עושה כו', כמו"כ ע"י רצו"ש האדם127 נמשך בחי' יו"ד ה"א דש' הוי' כו'.
ושמב
ה) ומעתה צ"ל מ"ש כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי שמשמע שהקב"ה הוא המאיר את נש"י כו', אך הענין דאף שנש"י הם נר הוי' שעושין יו"ד ה"א כנ"ל, אך כדי שיוכלו נש"י לעשות יו"ד ה"א כו' צריך שיותן להם כח מלמעלה שיוכלו לעשות כו', והענין הוא דהנה כתיב מום בו את לחם אלקיו לא יגש להקריב128, פי' דהנה רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא129 כמו שהאבר הוא כלי להשראת הנפש ככה למעלה רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא, והנה כאשר האדם פוגם בהעדר עשיית מצות עשה או בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה130 אז נעשה פגם באבר ההוא שזהו כמו באברי האדם כאשר יש מום באבר אזי החיות שבמקום ההוא מקולקל, ככה יובן למעלה בנמשל. והנה מום בגימ' אלקים131 והיינו שעיקר העבודה בתומ"צ להמשיך בחי' יחוד ה' באלקי', אך כאשר יש איזה מום באיזה אבר שפוגם באיזה מ"ע או במל"ת עי"ז פוגם וא"א להיות בחי' היחוד כו', ואעפ"כ הנה עיקר הפגם הוא בנש"י כמ"ש שיחת לו לא בניו מומם132, פי' השיחת שעושין נש"י ע"י שפגמו באיזה מצוה לו להקב"ה לא אינו שום פגם מזה, כ"א בניו מומם שהפגם הוא בנש"י אעפ"כ א"א להיות יחוד הוי' באלקים ואף שלמעלה אינו מגיע הפגם כ"כ133 מ"מ א"א להיות היחוד כו'. והתיקון לזה הוא מ"ש כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי, שע"ז ניתן כח מלמעלה כמו שמצינו בתורה שנק' עוז לנה"א ותושי'134 לנה"ב ככה הוא בחי' אתה תאיר נרי הוא כח לנה"א, והוי' יגיה חשכי הוא כח לנה"ב שלא לבוא לבחי' חטא כלל שהוא הפגם במ"ע או במל"ת, ואם פגם לזה הו"ע התשובה, וזהו כי אתה נרי הוי' שזה הכח שניתן מלמעלה לנש"י שיהיו יכולים להאיר בחי' נר הוי' כו'.
ה) ומעתה צ"ל מ"ש כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי שמשמע שהקב"ה הוא המאיר את נש"י כו', אך הענין דאף שנש"י הם נר הוי' שעושין יו"ד ה"א כנ"ל, אך כדי שיוכלו נש"י לעשות יו"ד ה"א כו' צריך שיותן להם כח מלמעלה שיוכלו לעשות כו', והענין הוא דהנה כתיב מום בו את לחם אלקיו לא יגש להקריב128, פי' דהנה רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא129 כמו שהאבר הוא כלי להשראת הנפש ככה למעלה רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא, והנה כאשר האדם פוגם בהעדר עשיית מצות עשה או בעשותו אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה130 אז נעשה פגם באבר ההוא שזהו כמו באברי האדם כאשר יש מום באבר אזי החיות שבמקום ההוא מקולקל, ככה יובן למעלה בנמשל. והנה מום בגימ' אלקים131 והיינו שעיקר העבודה בתומ"צ להמשיך בחי' יחוד ה' באלקי', אך כאשר יש איזה מום באיזה אבר שפוגם באיזה מ"ע או במל"ת עי"ז פוגם וא"א להיות בחי' היחוד כו', ואעפ"כ הנה עיקר הפגם הוא בנש"י כמ"ש שיחת לו לא בניו מומם132, פי' השיחת שעושין נש"י ע"י שפגמו באיזה מצוה לו להקב"ה לא אינו שום פגם מזה, כ"א בניו מומם שהפגם הוא בנש"י אעפ"כ א"א להיות יחוד הוי' באלקים ואף שלמעלה אינו מגיע הפגם כ"כ133 מ"מ א"א להיות היחוד כו'. והתיקון לזה הוא מ"ש כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי, שע"ז ניתן כח מלמעלה כמו שמצינו בתורה שנק' עוז לנה"א ותושי'134 לנה"ב ככה הוא בחי' אתה תאיר נרי הוא כח לנה"א, והוי' יגיה חשכי הוא כח לנה"ב שלא לבוא לבחי' חטא כלל שהוא הפגם במ"ע או במל"ת, ואם פגם לזה הו"ע התשובה, וזהו כי אתה נרי הוי' שזה הכח שניתן מלמעלה לנש"י שיהיו יכולים להאיר בחי' נר הוי' כו'.
זוזהו שנק' נש"י בשם בת כי בחי' בת הוא מקבל והיינו שמקבלים הכח מלמעלה להיות יכולים לבוא אח"כ לבחי' נר הוי' נשמת אדם. וע"פ הקבלה בחי' בת הוא יחוד המל' עם בחי' חג"ת, שזהו מ"ש ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי לו לבת135, וארז"ל א"ת לבת אלא לבית136, ופי' בית הוא בחי' חג"ת כי יש שדה ובית, שדה נה"י ובית בחי' חג"ת, והיינו כאשר המל' מקבלת היחוד מבחי' חג"ת אבל לא מבחי' חב"ד (ע' במאו"א אות ב' סי' י"ד ובאות שי"ן סי' יו"ד), וזהו מארז"ל אשתך
חשמג
גוצה גחין ולחיש לה137, פי' אשתך גוצה היינו שעדיין היא בבחי' בת שאינה יכולה לקבל מבחי' חב"ד, גחין ולחיש לה השפל עצמך והשפיע*138 לה כו'.
גוצה גחין ולחיש לה137, פי' אשתך גוצה היינו שעדיין היא בבחי' בת שאינה יכולה לקבל מבחי' חב"ד, גחין ולחיש לה השפל עצמך והשפיע*138 לה כו'.
טקיצור ומעתה צ"ל מ"ש כי אתה נרי שמשמע שהוא ית' הוא המאיר לנש"י, והענין דהגם שנשמת האדם היא נר הוי' שעושין וממשיכי' בחי' י"ה כנ"ל, מ"מ כדי שיוכלו להמשיך צ"ל כח ע"ז מלמעלה, דהנה כתיב מום בו כו', פי' כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא שכמו האבר הוא כלי להשראת הנפש, כמו"כ המצות הם כלים להשראת אלקותו ית', וכשהאדם פוגם במ"ע או במצות ל"ת עי"ז נעשה פגם בהאבר שז"ע מום שמחוסר אבר שאינו נמשך הכח מהנפש החיות138 של האבר ההוא, והנה מום בגימ' אלקים, והיינו כי ע"י המצות ממשיכי' יחוד הוי' באלקי', וע"י הפגם הגם כי עיקר הפגם הוא בנש"י כמ"ש שחת לו לא כ"א בניו מומם, מ"מ לא נמשך היחוד מבחי' ש' הוי' באלקי' מה שהי' נמשך ע"י קיום המצוה כו', והתיקון לזה הוא כי אתה נרי שכמו התורה נק' עוז ותושי'139 שנותנת עוז וכח לנה"א ותושי' לנה"ב כמו"כ מ"ש כי אתה נרי הוי' הוא כח ועוז לנה"א, והוי' יגיה חשכי היינו חשך הנה"ב שלא לבוא לבחי' חטא ופגם ח"ו, ואם פגם הו"ע התשובה, ובזה יובן מה שקראן בת, כי בת היא בחי' מקבל, וכמו"כ מה שנש"י ממשיכים בחי' יו"ד ה"א זהו ע"י שמקבלים הכח מלמעלה שזהו מ"ש כי אתה נרי הוי' כו' ולכן קראן בת כנ"ל. וע"פ הקבלה היינו כשהמל' מתייחד עם חג"ת אז היא בחי' בת, משא"כ מה שלפעמים נק' המל' שדה זהו בחי' יחוד המל' עם נה"י, וזהו כמ"ש במרדכי לקחה לו לבת וארז"ל לבית היינו יחוד המל' עם חג"ת, אבל לא עם חב"ד, וזהו מארז"ל אשתך גוצה שאינה יכולה לקבל מחב"ד גחין ולחיש לה השפל עצמך להשפיע לה כו'.
יוא"ו) ולהבין ביאור ענין אחותי שזה משארז"ל לא זז מחבבה עד שקראה אחותי, הנה אחותי קאי על מארי תורה140 שתורתן אומנתן141 שהם הממשיכים דירה בתחתונים גילוי אלקות למטה, וכדי שיהי' גילוי אלקות צ"ל מתחלה העברת רוח הטומאה וזהו ע"י דיבור התורה כו', וכמו כאשר מכינים דירה לפני המלך142 צריכין לנקותה מכל צואה ופסולת, ככה בתורה הוא בחי' כשר פסול טמא טהור, וזהו מ"ש אמור לחכמה אחותי את143, שקאי על בחי' התורה שאחותי הוא כאשר המל' מקבלת מבחי' חכמה, שזהו מ"ש וגם אמנה אחותי בת אבי היא שכאשר היא בחי' אחותי היא מקבלת מבחי' אבי בחי' חכ', והיינו שענין אחותי היא כאשר ז"א ומל' הם שוין בקומתן וכמו שארז"ל לא144 היא גדולה ממני145 כו' וזהו תמתי תאומתי146.
יאועוד יש פי' בתיבת אחותי שהוא
יבשדמ
ל' איחוי147 וחיבור, והיינו שזהו כמ"ש ותתצב אחותו מרחוק148 וארז"ל בסוטה די"א ע"א כל הפסוק הזה ע"ש שכינה נאמרה, אחותי149 דכתי' אמור לחכ' אחותי את (משלי ז' ד'), מרחוק דכתי' מרחוק הוי' נראה לי (ירמי' ל"א)150, והיינו כי הגם דכתי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני151, אבל מ"מ ע"י התורה היא בחי' מרחוק ה' נראה לי שע"י התורה מושג כו', לדעה152 דכתיב כי אל דעות הוי'153, והיינו שהוא חיבור ב' הדיעות, ד"ת וד"ע, וזהו בחי' אחותי.
ל' איחוי147 וחיבור, והיינו שזהו כמ"ש ותתצב אחותו מרחוק148 וארז"ל בסוטה די"א ע"א כל הפסוק הזה ע"ש שכינה נאמרה, אחותי149 דכתי' אמור לחכ' אחותי את (משלי ז' ד'), מרחוק דכתי' מרחוק הוי' נראה לי (ירמי' ל"א)150, והיינו כי הגם דכתי' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני151, אבל מ"מ ע"י התורה היא בחי' מרחוק ה' נראה לי שע"י התורה מושג כו', לדעה152 דכתיב כי אל דעות הוי'153, והיינו שהוא חיבור ב' הדיעות, ד"ת וד"ע, וזהו בחי' אחותי.
יגאבל בחי' אמי הוא יותר נעלה שהיא כאשר המל' נעשה בחי' משפיע, וזהו שארז"ל ביבמות דק"ט ע"ב כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו, והיינו שצ"ל תורה וגמ"ח154 דוקא, כי גמ"ח הוא בחי' מעשה, וגם אמרו אין התורה מתקיימת155 אלא במי שממית עצמו עליה, פי' ממית עצמו הוא בחי' המס"נ בק"ש, וזהו מי יתנך כאח לי156 שהמי הוא בחי' המס"נ הוא הוא הנותן להיות כאח לי בחי' דירה בתחתונים, ולכן אפי' מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש157, ונמצא כי יש ג' בחי' בתי אחותי אמי, בת הוא כאשר המל' היא עדיין בחי' מקבל מבחי' ז"א, ואחותי היא כאשר המל' נעשה שוה בקומתן, ואמי היא כאשר המל' עולה במדריגת הבינה להיות ממנה נעשה כתר ועטרה לז"א שזהו בעטרה שעטרה לו אמו.
ידוהנה לע"ל כתי' רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך דוקא בבחי' בת דוקא, והענין דהנה לע"ל תתעלה בחי' מל' שלע"ל יהי' מעשה גדול158 וכמו שבירושלמי פ"ק דשבת סוף הלכה ב' מפרשי' שרשב"י לא הי' מפסיק159 גם לק"ש,
טושמה
לפי שזה חידוד וזה חידוד160 ע"ש, ואעפ"כ למצות מעשיות כמצות סוכה ולולב הי' מפסיק, והיינו שהוא ע"ד כמו שלע"ל יתעלה בחי' המעשה, והוא ע"ד מ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה161, שקודם החטא הי' דירת אדה"ר בג"ע שעכשיו הוא תשלום שכר, וכמו"כ לע"ל שיתעלה בחי' המעשה יהי' ג"כ ע"ד כמו קודם החטא162 ויותר מזה163 כו', וזהו משארז"ל בת הי' לאברהם ובכל שמה164, ופי' רש"י בכל שלא חסר לו כל טוב165, פי' כי האבות הם השלשה שהטעימן הקב"ה מעין עוה"ב166, והיינו שלא חסר אצלו כל טוב, פי' כי לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב167, כי עכשיו לא כמו שמברך על הרעה מברך על הטובה שעל הטובה מברך הטוב והמטיב ועל הרעה מברך דיין האמת, אבל לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב, וזהו שלע"ל יהי' נק' כמו שנכתב168, וכמו"כ פי' בת הי' לאברהם ובכל שמה שהטעימו מעין עוה"ב שלא חסר לו כל טוב שהי' הכל הטוב והמטיב, וכמו"כ לע"ל שיתעלה בחי' בת להיות בחי' כתר ועטרה לז"א, וזהו יותר מבחי' אמי כי פי' אמי הוא בעטרה שעטרה לו אמו שע"י בחי' אמו נמשך עטרה לז"א, אבל לע"ל כשיתעלה בחי' בת תהי' א"ח עט"ב169, שבחי' המל' עצמה תהי' בחי' עטרה כו', וזהו משארז"ל כסא דמלכא משיחא מחזיק רכ"א לוגין גימ' ארך170, שעכשיו המל' הוא בחי' כוס171 אבל לע"ל תהי' בחי' א"א כו'. וזהו רני ושמחי בת, פי' רני הוא שמחה שמתוך עצבות כמ"ש קומי רוני בלילה172, שזהו מחמת עצבות והיינו שעכשיו מדת המל' היא פעם כך ופעם כך שיש ך"ח עתים173 י"ד לטובה וי"ד בהיפוך, אבל לע"ל שיהי' כולו הטוב והמטיב יהי' בחי' רינה ושמחה כו'.
לפי שזה חידוד וזה חידוד160 ע"ש, ואעפ"כ למצות מעשיות כמצות סוכה ולולב הי' מפסיק, והיינו שהוא ע"ד כמו שלע"ל יתעלה בחי' המעשה, והוא ע"ד מ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה161, שקודם החטא הי' דירת אדה"ר בג"ע שעכשיו הוא תשלום שכר, וכמו"כ לע"ל שיתעלה בחי' המעשה יהי' ג"כ ע"ד כמו קודם החטא162 ויותר מזה163 כו', וזהו משארז"ל בת הי' לאברהם ובכל שמה164, ופי' רש"י בכל שלא חסר לו כל טוב165, פי' כי האבות הם השלשה שהטעימן הקב"ה מעין עוה"ב166, והיינו שלא חסר אצלו כל טוב, פי' כי לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב167, כי עכשיו לא כמו שמברך על הרעה מברך על הטובה שעל הטובה מברך הטוב והמטיב ועל הרעה מברך דיין האמת, אבל לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב, וזהו שלע"ל יהי' נק' כמו שנכתב168, וכמו"כ פי' בת הי' לאברהם ובכל שמה שהטעימו מעין עוה"ב שלא חסר לו כל טוב שהי' הכל הטוב והמטיב, וכמו"כ לע"ל שיתעלה בחי' בת להיות בחי' כתר ועטרה לז"א, וזהו יותר מבחי' אמי כי פי' אמי הוא בעטרה שעטרה לו אמו שע"י בחי' אמו נמשך עטרה לז"א, אבל לע"ל כשיתעלה בחי' בת תהי' א"ח עט"ב169, שבחי' המל' עצמה תהי' בחי' עטרה כו', וזהו משארז"ל כסא דמלכא משיחא מחזיק רכ"א לוגין גימ' ארך170, שעכשיו המל' הוא בחי' כוס171 אבל לע"ל תהי' בחי' א"א כו'. וזהו רני ושמחי בת, פי' רני הוא שמחה שמתוך עצבות כמ"ש קומי רוני בלילה172, שזהו מחמת עצבות והיינו שעכשיו מדת המל' היא פעם כך ופעם כך שיש ך"ח עתים173 י"ד לטובה וי"ד בהיפוך, אבל לע"ל שיהי' כולו הטוב והמטיב יהי' בחי' רינה ושמחה כו'.
טזועוי"ל ענין עליית המל' בא"א, כי הנה יש עבד ובן ועבד, פי' עבד הוא בחי' מל'174 דוד עבדי175, ובן הוא בחי' אהבה176 בחי' ז"א ויש בחי' אה"ר בחי'
יזשמו
בינה, ועבד הוא בחי' יראה עילאה בחי' חכ'177 משה עבדי178 כו', ולע"ל יהי' עליות המל' מבחי' דוד עבדי לבחי' משה עבדי כו', וזהו הנה ישכיל עבדי כאשר ישכיל בחי' דוד עבדי שיהי' במדרגת משה עבדי אז יהי' ירום ונשא וגבה מאד179 ה' עליות, משא"כ עכשיו הוא רק ג' עליות בתי אחותי אמי אבל לע"ל ה' עליות כמ"ש במ"א180.
בינה, ועבד הוא בחי' יראה עילאה בחי' חכ'177 משה עבדי178 כו', ולע"ל יהי' עליות המל' מבחי' דוד עבדי לבחי' משה עבדי כו', וזהו הנה ישכיל עבדי כאשר ישכיל בחי' דוד עבדי שיהי' במדרגת משה עבדי אז יהי' ירום ונשא וגבה מאד179 ה' עליות, משא"כ עכשיו הוא רק ג' עליות בתי אחותי אמי אבל לע"ל ה' עליות כמ"ש במ"א180.
יחקיצור וביאור ענין אחותי, הנה אחותי קאי על בעלי תורה שתורתן אומנתן שממשיכי' דירה בתחתונים, אך כדי שיהי' דירה בתחתונים צריכי' לנקות הדירה מכל לכלוך, וזהו מ"ש ואת רוח הטומאה181 כו', והיינו ע"י דיבור התורה כשר פסול טמא טהור שעי"ז מנקים הדירה שתהא ראוי' לדירת המלך כו', וזהו מ"ש (משלי י'182) אמור לחכ' אחותי את שקאי על התורה שאחותי היא כאשר מקבלת מבחי' חכ', וזהו כמ"ש אחותי בת אבי שכאשר נק' אחותי אז מקבלת מבחי' אבי בחי' חכ' כו', והיינו כאשר ז"א ומל' שוין בקומתן, כמארז"ל לא היא גדולה ממני כו', וזהו תמתי תאומתי.
יטועוי"ל אחותי ל' איחוי וחיבור, והיינו כמ"ש ותתצב אחותו כו', וארז"ל סוטה די"א א' כל הפסוק ע"ש שכינה, אחותו דכתי' אמור לחכ' אחותי, מרחוק דכתי' מרחוק ה' נראה לי, והגם דכתי' אמרתי אחכמה כו' מ"מ ע"י התורה מרחוק נראה לי, לדיעה183 חיבור ב' הדיעות וזהו אחותי, ובחי' אמי זהו184 כשהמל' נעשה משפיע לז"א כו', וזהו שארז"ל כל האומר אין לי אלא תורה אפי' תורה אין לו כ"א צ"ל תורה ומעשה דהיינו גמ"ח וגם ארז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית, פי' היינו המס"נ בק"ש, וזהו מי יתנך כאח, שבחי' מי נותן להיות כאח בחי' דירה בתחתונים כו', ולכן גם185 מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש.
כוהנה לע"ל רני ושמחי בת דוקא, דהנה לע"ל תתעלה בחי' מל' כי יהי' בחי' מעשה גדול, וכמו שבירושלמי דשבת פ"ק מפרשים שרשב"י לא הפסיק גם לק"ש, אבל למצות מעשיות כמו סוכה ולולב הפסיק, והיינו ע"ד כמו שלע"ל יתעלה בחי' מעשה כו', וע"ד ג"ע שעכשיו הוא קיבול שכר, ולאדה"ר הי' קיום המעשה שלו בג"ע, ולע"ל תתעלה המעשה כמו קודם חטא אדה"ר ויותר כו', וזהו בת היתה לאברהם ובכל שמה, פי' רש"י בכל שלא הי' חסר כל טוב, והיינו שהטעימן מעין עוה"ב שיהי' כולו הטוב והמטיב, כי עכשיו לא כמו שמברך על הטובה כו', אבל
כאשמז
לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב, וגם יהי' נק' כמו שנכתב כו', ולכן גם באברהם שהטעימו מעין עוה"ב ז"ע שהי' לו בת ובכל שמה היינו בחי' עליית מדריגת בת כמו שהיא בכל שלא חסר כל טוב כו'.
לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב, וגם יהי' נק' כמו שנכתב כו', ולכן גם באברהם שהטעימו מעין עוה"ב ז"ע שהי' לו בת ובכל שמה היינו בחי' עליית מדריגת בת כמו שהיא בכל שלא חסר כל טוב כו'.
כבוזהו רני ושמחי בת דוקא שבחי' בת תתעלה גם למעלה מבחי' אמי כי א"ח עט"ב, שזהו יותר מבחי' אמי כי פי' בעטרה שעטרה לו אמו שע"י אמו נמשך העטרה, אבל פי' א"ח עט"ב שבחי' בת בחי' מל' תהי' בעצמה העטרה, וזהו כסא דמלכא משיחא מחזיק רך"א לוגין בחי' א"א בחי' כתר, ופי' רני ושמחי שענין הרינה היא שמחה שמתוך עצבות, והיינו שעכשיו המל' היא פעם כך ופעם כך כי יש ך"ח עתים י"ד לטובה כו', אבל לע"ל שיהי' כולו הטוב והמטיב יהי' רני ושמחי כו'.