Chabad Library · The Rebbe Maharash
Toras Shmuel·
אועבדתם את הוי' אלקיכם
בס"ד משפטים ך"ג ך"ה
ועבדתם את הוי' אלקיכם1 ובירך כו' והסירותי2 כו', וארז"ל בפרק ח' דב"ק דף צ"ב ע"ב ועבדתם את הוי' אלקיכם זו ק"ש ותפלה3, וכמאמרז"ל ע"פ ולעבדו בכל לבבכם4 איזהו עבודה שבלב זו תפלה5 כו', ולהבין זה צ"ל מה שתחלת הפסוק נא' בלשון נסתר ועבדתם, ולא אמר מי הוא האומר זה, וסוף הפסוק נאמר לשון נוכח6 והסירותי מחלה, כמדבר בעד עצמו שהוא יסור המחלה כו', וגם צ"ל מי הוא האומר ועבדתם שא"א לומר שמשה הוא האומר ועבדתם את כו' שהרי תחלת הפרשה הוא הנה אנכי שולח מלאך לפניך7 שזהו מאמר הקב"ה למשה, וגם א"א לומר שהמדבר ועבדתם הוא ש' הוי' דהל"ל והייתם לי עבדים, וברכתי את לחמך, אלא שצ"ל כמ"ש הרמב"ן בהקדמתו לפי' התורה8, וז"ל לא כתב מרע"ה9 את10 התורה כמדבר בעד עצמו כמו11 שנא' ביחזקאל ויהי12 דבר ה' אלי לאמר13, וכן
בס"ד משפטים ך"ג ך"ה
ועבדתם את הוי' אלקיכם1 ובירך כו' והסירותי2 כו', וארז"ל בפרק ח' דב"ק דף צ"ב ע"ב ועבדתם את הוי' אלקיכם זו ק"ש ותפלה3, וכמאמרז"ל ע"פ ולעבדו בכל לבבכם4 איזהו עבודה שבלב זו תפלה5 כו', ולהבין זה צ"ל מה שתחלת הפסוק נא' בלשון נסתר ועבדתם, ולא אמר מי הוא האומר זה, וסוף הפסוק נאמר לשון נוכח6 והסירותי מחלה, כמדבר בעד עצמו שהוא יסור המחלה כו', וגם צ"ל מי הוא האומר ועבדתם שא"א לומר שמשה הוא האומר ועבדתם את כו' שהרי תחלת הפרשה הוא הנה אנכי שולח מלאך לפניך7 שזהו מאמר הקב"ה למשה, וגם א"א לומר שהמדבר ועבדתם הוא ש' הוי' דהל"ל והייתם לי עבדים, וברכתי את לחמך, אלא שצ"ל כמ"ש הרמב"ן בהקדמתו לפי' התורה8, וז"ל לא כתב מרע"ה9 את10 התורה כמדבר בעד עצמו כמו11 שנא' ביחזקאל ויהי12 דבר ה' אלי לאמר13, וכן
בעג
בירמיהו14, אבל15 מרע"ה כתב כשלישי16 המדבר כו' עכ"ל17, ופי' שלישי המדבר ז"ע בחי' עצמיות המאציל18 שע"ז רמז הרמב"ן ז"ל כשלישי המדבר, וכענין שנא' בהרבה פרשיות שבתורה ובציוי המצות שמסיים אני הוי', שלכאו' צ"ל הלא אינו ידוע19 מי הוא האני, אלא שצריך לומר שאני מורה על בחי' עצמיות המאציל אני ראשון20 (כמ"ש בד"ה זכור את יוה"ש לקדשו21, ושם בענין ה' שמו כו'), וע"ז הוא שאומר אני הוי', שאני הוא בחי' עצמותו והוי' כולא חד22, ובחי' עצמותו זהו ידוע ושגור בפי הכל23.
בירמיהו14, אבל15 מרע"ה כתב כשלישי16 המדבר כו' עכ"ל17, ופי' שלישי המדבר ז"ע בחי' עצמיות המאציל18 שע"ז רמז הרמב"ן ז"ל כשלישי המדבר, וכענין שנא' בהרבה פרשיות שבתורה ובציוי המצות שמסיים אני הוי', שלכאו' צ"ל הלא אינו ידוע19 מי הוא האני, אלא שצריך לומר שאני מורה על בחי' עצמיות המאציל אני ראשון20 (כמ"ש בד"ה זכור את יוה"ש לקדשו21, ושם בענין ה' שמו כו'), וע"ז הוא שאומר אני הוי', שאני הוא בחי' עצמותו והוי' כולא חד22, ובחי' עצמותו זהו ידוע ושגור בפי הכל23.
גוהנה בענין העבודה יש בגמרא24 ובפסיקתא25 הובא בילקוט האזינו26 שמהם משמע שהעבודה צורך גבוה27, ויש במדרש תנחומא פ' שמיני28 ובמדת"ל סי' י"ח29
דנרשם בשולי היריעה: ובזה יובן מה שחותם בהרבה ציווים אני הוי' שלכאו' צ"ל הלא אינו ידוע מי הוא האני, אלא מפני ששם שמים שגור בפי הכלא וזהו אני הוא ש' ה' כו'.
העד
ובמד"ר ויקרא פי"ג30 וכי מאי איכפת לי' אם שוחט בהמה, או נוחר, ומסיים לא ניתנה מצות אלא לצרף בהם31 כו' משמע שאינם צורך גבוה. ואיתא בספר32 עבודת הקדש שמ"ש ועבדתם קאי על למעלה33 שעבודה זו היא צורך גבוה כבי', והיינו שע"י העבודה ממשיכים כח וגבורה34 בפשמ"ע, וכמ"ש צור ילדך תשי35 יו"ד37 זעירא36, שע"י העדר העבודה ח"ו מתישין כבי' כח וגבורה של מעלה, ולהיפך ע"י העבודה מוסיפין כח וגבורה בפשמ"ע, וכמ"ש ועתה יגדל נא כח אד'38, יו"ד רבתי39, וכמארז"ל בפרק ט' דשבת ע"פ ועתה יגדל נא, כלום יש עבד41 שנותן שלום לרבו כו' הי' לך לעזרני כו' מיד אמר ועתה יגדל נא הרי שהעבודה מוסיף כח למעלה, ע' בתולע"י בהקדמה דף ה' ע"א42 הביא מארז"ל זה40, וע"פ הקבלה43 יו"ד רבתי הוא בחי' חכמה סתימאה שבכתר, והיינו שע"י העבודה של האדם למטה עי"ז ממשיכים מבחי' ח"ס שבכתר תוס' אור, ויו"ד זעירא הוא רק בחי' חכמה תתאה44, אבל בחי' העליונות שבאצי' אינם מאירים כו', נמצא שע"י העבודה של האדם הוא נותן כח ועוז בגבורה של מעלה. ולכאו' אינו מובן זה איך שייך לומר שיהי' נצרך למעלה העבודה של האדם שהרי אנו רואים למטה שענין העבודה של העבד היינו שהוא משרת אותו שע"י שירותו משלים לו חסרונו שחסר לו, אבל למעלה ידוע אנת הוא שלימותא דכולהו45, וכלום חסר ח"ו, וא"כ איך שייך ענין העבודה למעלה שיהי' צורך גבוה כבי' כו', וגם מה תופס מקום העבודה שם, שהרי כתיב אם חטאת כו'
ובמד"ר ויקרא פי"ג30 וכי מאי איכפת לי' אם שוחט בהמה, או נוחר, ומסיים לא ניתנה מצות אלא לצרף בהם31 כו' משמע שאינם צורך גבוה. ואיתא בספר32 עבודת הקדש שמ"ש ועבדתם קאי על למעלה33 שעבודה זו היא צורך גבוה כבי', והיינו שע"י העבודה ממשיכים כח וגבורה34 בפשמ"ע, וכמ"ש צור ילדך תשי35 יו"ד37 זעירא36, שע"י העדר העבודה ח"ו מתישין כבי' כח וגבורה של מעלה, ולהיפך ע"י העבודה מוסיפין כח וגבורה בפשמ"ע, וכמ"ש ועתה יגדל נא כח אד'38, יו"ד רבתי39, וכמארז"ל בפרק ט' דשבת ע"פ ועתה יגדל נא, כלום יש עבד41 שנותן שלום לרבו כו' הי' לך לעזרני כו' מיד אמר ועתה יגדל נא הרי שהעבודה מוסיף כח למעלה, ע' בתולע"י בהקדמה דף ה' ע"א42 הביא מארז"ל זה40, וע"פ הקבלה43 יו"ד רבתי הוא בחי' חכמה סתימאה שבכתר, והיינו שע"י העבודה של האדם למטה עי"ז ממשיכים מבחי' ח"ס שבכתר תוס' אור, ויו"ד זעירא הוא רק בחי' חכמה תתאה44, אבל בחי' העליונות שבאצי' אינם מאירים כו', נמצא שע"י העבודה של האדם הוא נותן כח ועוז בגבורה של מעלה. ולכאו' אינו מובן זה איך שייך לומר שיהי' נצרך למעלה העבודה של האדם שהרי אנו רואים למטה שענין העבודה של העבד היינו שהוא משרת אותו שע"י שירותו משלים לו חסרונו שחסר לו, אבל למעלה ידוע אנת הוא שלימותא דכולהו45, וכלום חסר ח"ו, וא"כ איך שייך ענין העבודה למעלה שיהי' צורך גבוה כבי' כו', וגם מה תופס מקום העבודה שם, שהרי כתיב אם חטאת כו'
ועה
ורבו פשעיך מה תעשה לו46, אם צדקת מה תתן לו47 ומה מידך יקח48, וכמו שהקשה בלק"ת בד"ה לא הביט49.
ורבו פשעיך מה תעשה לו46, אם צדקת מה תתן לו47 ומה מידך יקח48, וכמו שהקשה בלק"ת בד"ה לא הביט49.
זב) אך הענין51 הוא דהנה במעשה המצות כתי' וצדקה תהי' לנו כי נשמר לעשות את כל המצוה (בפ' ואתחנן ס"פ וא"ו פסוק ך"ה) שנקראו כל המצות בשם צדקה50, ולכן האדם המקיים המצות נק' בשם צדיק52 שהוא פועל הצדקה של המצות שנקראו בשם צדקה. והנה ארז"ל בפ"ק דכתובות דף ה' סע"א גדולים מעשה צדיקים53 יותר ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמים וארץ נאמר54 אף ידי55 יסדה וימיני56 טפחה שמים, משא"כ במעשה צדיקים57 נא' מקדש אד' כוננו ידיך58 ב' ידות, וע"ש בתוספת59. והענין הוא דהנה בבריאת העולמות כתי' בראשית ברא אלקים60, שבריאת העולמות נמשך רק מבחי' ש' אלקים שהרי לא נז' ש' הוי' בכל ששת ימי בראשית בכל העשרה מאמרות, רק שלאחר שבת אז נזכר שם הוי', כמ"ש ביום עשות ה' אלקים61 ארץ ושמים, משא"כ מתחלה לא נזכר ש' הוי' רק ש' אלקים לבד.
חוהנה שרש ההפרש בין ש' הוי' לש' אלקים62, ששם הוי' הוא בחי' שמו הגדול63, וכמארז"ל עד שלא נברה"ע הי' הוא ושמו בלבד64, שהוא בחי' שמו הגדול,
טעו
והוא בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' השתלשלות העולמות, וכנ"ל שהי' קודם שנברה"ע, ושם אלקים הוא בחי' ממכ"ע65 שמתלבש בתוך העולמות, וזהו ג"כ ענין מ"ש וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם66, כ"א בש' שדי לפי ששם שדי הוא שאמר לעולמו די67, כי העולמות נמשכו בבחי' גבול ומדה וכמו שארז"ל מן הארץ לרקיע68 מהלך ת"ק שנה כו', ואפי' עולמות עליונים ג"כ הם בבחי' גבול ומדה, ואפי' ג"ע הוא בבחי' גבול כי ג"ע הוא השגה, וענין ההשגה הוא בחי' גבול כמובן.
והוא בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' השתלשלות העולמות, וכנ"ל שהי' קודם שנברה"ע, ושם אלקים הוא בחי' ממכ"ע65 שמתלבש בתוך העולמות, וזהו ג"כ ענין מ"ש וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם66, כ"א בש' שדי לפי ששם שדי הוא שאמר לעולמו די67, כי העולמות נמשכו בבחי' גבול ומדה וכמו שארז"ל מן הארץ לרקיע68 מהלך ת"ק שנה כו', ואפי' עולמות עליונים ג"כ הם בבחי' גבול ומדה, ואפי' ג"ע הוא בבחי' גבול כי ג"ע הוא השגה, וענין ההשגה הוא בחי' גבול כמובן.
יוהנה כדי שיומשך העולמות שהם בבחי' גבול מאוא"ס הבלתי בע"ג בתכלית אין זה ע"פ השתלשלות, כי אין ערוך כלל בחי' הגבול לגבי בחי' בלתי בע"ג69, ואינו בגדר וסוג כלל, שאפי' אחד במספר לגבי אלף אלפי' או ריבו רבבות, הגם שהם רחוקים מאד זה מזה בריחוק הערך בבחי' המספר, אעפ"כ יש להם ערך וסוג קצת זה לזה, שהרי הוא חלק א' מאלף אלפי' או מריבו רבבות וה"ה בגדר חשבון עכ"פ והם מסוג אחד עכ"פ, משא"כ גבול לגבי בלתי בע"ג אינו בערך כלל, ולגבי בחי' בלתי בע"ג שוה מספר ריבו רבבין כמו מספר א' והיינו שגם מספר היותר גדול ג"כ אינו בערך כלל, ולכן כדי שיתהוה התהוות העולמות שהם בע"ג מאוא"ס הבלתי בע"ג זהו ע"י שם אלקים דוקא, כי ש' אלקים הוא בחי' הצמצום70 שצמצם א"ע כבי' שיהי' מקור לעולמות בע"ג ומדה, וזהו שבכל ששת ימי בראשית לא נא' כ"א שם אלקים לבד, משא"כ ש' הוי' מורה על בחי' הי' הוה ויהי' כאחד71, שהוא בחי' שמו הגדול, הנה מבחי' זה לא הי' יכול להיות התהוות העולמות בבחי' גבול, רק בשבת אחר שנאמר ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו72, אז נא' שם הוי', כי בשבת הוא התגלות ש' הוי' וכמ"ש שער החצר הפנימיות כו' סגור יהי'73 ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח, ר"ת ש' הוי'74, לפי שבשבת הוא התגלות ש' הוי', והיינו לפי שבשבת הוא שביתה בחי' תענוג שחוזר למקורו, כי בששת ימי החול הוא בחי' ירידת
יאעז
והמשכת החכ' בבחי' דבור שנק' עשי' כו', משא"כ בשבת הוא בחי' עליה למקורו שמאיר שם התגלות עצמותו כו', וזהו שפי' רש"י ז"ל ע"פ ושמי הוי' לא נודעתי להם לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי, והיינו כי שם הוי' בחי' ומדריגת אמת75 (הגם ששארי שמות הם ג"כ אמת76 כמ"ש במ"א), שג' אותיות אמת77 הם אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי78 כו', ולהאבות לא נתגלה עדיין בחי' אמיתית שם הוי' רק הגילוי הי' להם מבחי' שאר שמות כו', וזהו דכתי' יהללו את ש' הוי' כי הוא צוה ונבראו79, ולא כתי' ברא והיינו כי ברא הוא לנוכח שהוא בחי' כח הפועל בנפעל80 ולכן בש' אלקים שהוא מדת הצמצום כנ"ל נא' ברא היינו שנתלבש בעולמות בבחי' ממכ"ע, משא"כ אצל ש' הוי' נא' רק ונבראו לשון ממילא לפי שש' הוי' אינו מתלבש בעולמות רק בבחי' מקיף והעלם שהוא בחי' סוכ"ע. ובזה יובן משארז"ל גדולים מעשה הצדיקים81 העוסקים בתומ"צ82 ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמו"א כתי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים שהארץ נברא ביד שמאל כמארז"ל נטה ימינו וברא שמים83, נטה שמאלו וברא ארץ, ולכן בארץ נעשה העלם והסתר גמור כו' ושמים שנברא בבחי' יד ימין שם מאיר אלקות בבחי' גילוי יותר, אך מ"מ הגילוי שבשמים אינו מאיר בארץ, וכמ"ש השמים שמים לה'84 והארץ נתן לבני אדם, לפי שכל אחד נברא ביד אחת אך במעשה הצדיקים נא' בהם מקדש אד' כוננו ידיך ב' ידות בחד מעשה, והיינו בחי' ההתחברות בחי' שמים וארץ וכמ"ש כי כל בשמים ובארץ85, דאחיד בשמי' ובארעא86, והיינו כי בבהמ"ק הי' מאיר גילוי אלקות למטה ממש, וכמ"ש ועשו לי מקדש87 ושכנתי בתוכם שהי' מאיר גילוי שם הוי' למטה
והמשכת החכ' בבחי' דבור שנק' עשי' כו', משא"כ בשבת הוא בחי' עליה למקורו שמאיר שם התגלות עצמותו כו', וזהו שפי' רש"י ז"ל ע"פ ושמי הוי' לא נודעתי להם לא נכרתי להם במדת אמיתית שלי, והיינו כי שם הוי' בחי' ומדריגת אמת75 (הגם ששארי שמות הם ג"כ אמת76 כמ"ש במ"א), שג' אותיות אמת77 הם אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי78 כו', ולהאבות לא נתגלה עדיין בחי' אמיתית שם הוי' רק הגילוי הי' להם מבחי' שאר שמות כו', וזהו דכתי' יהללו את ש' הוי' כי הוא צוה ונבראו79, ולא כתי' ברא והיינו כי ברא הוא לנוכח שהוא בחי' כח הפועל בנפעל80 ולכן בש' אלקים שהוא מדת הצמצום כנ"ל נא' ברא היינו שנתלבש בעולמות בבחי' ממכ"ע, משא"כ אצל ש' הוי' נא' רק ונבראו לשון ממילא לפי שש' הוי' אינו מתלבש בעולמות רק בבחי' מקיף והעלם שהוא בחי' סוכ"ע. ובזה יובן משארז"ל גדולים מעשה הצדיקים81 העוסקים בתומ"צ82 ממעשה שמים וארץ, דאילו במעשה שמו"א כתי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים שהארץ נברא ביד שמאל כמארז"ל נטה ימינו וברא שמים83, נטה שמאלו וברא ארץ, ולכן בארץ נעשה העלם והסתר גמור כו' ושמים שנברא בבחי' יד ימין שם מאיר אלקות בבחי' גילוי יותר, אך מ"מ הגילוי שבשמים אינו מאיר בארץ, וכמ"ש השמים שמים לה'84 והארץ נתן לבני אדם, לפי שכל אחד נברא ביד אחת אך במעשה הצדיקים נא' בהם מקדש אד' כוננו ידיך ב' ידות בחד מעשה, והיינו בחי' ההתחברות בחי' שמים וארץ וכמ"ש כי כל בשמים ובארץ85, דאחיד בשמי' ובארעא86, והיינו כי בבהמ"ק הי' מאיר גילוי אלקות למטה ממש, וכמ"ש ועשו לי מקדש87 ושכנתי בתוכם שהי' מאיר גילוי שם הוי' למטה
יבעח
וכמ"ש והוי' בהיכל קדשו88 כו', ולכן גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ, לפי שמעשה שמים וארץ הוא בחי' העלם וע"י מעשה צדיקים נמשך גילוי ש' הוי' למטה.
וכמ"ש והוי' בהיכל קדשו88 כו', ולכן גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ, לפי שמעשה שמים וארץ הוא בחי' העלם וע"י מעשה צדיקים נמשך גילוי ש' הוי' למטה.
יגג) ובזה יובן מ"ש ועבדתם את הוי' אלקיכם, דלכאורה קשה איך שייך למעלה בחי' עבודה שהרי נא' אם צדקת מה תתן לו כנ"ל, אך הענין הוא דבאמת לגבי עצמותו ומהותו אין שייך כלל לומר לשון עבודה שהרי אם צדקת כו', אך מה ששייך העבודה זהו דוקא בבחי' הוי' אלקיך שם שייך העבודה, דהיינו להמשיך את בחי' שם הוי', כי אע"פ ששם הוי' הוא בחי' שמו הגדול בחי' סוכ"ע שלמעלה מהשתלשלות, מ"מ הוא רק בחי' שם לבד, והוא למעלה מהשתלשלות מבחי' העולמות שהם בבחי' גבול ממש, אבל לגבי עצמותו ומהותו ממש הוא רק בחי' שם לבד, וכדי שיומשך בחי' שם הוי' הוא ע"י צמצום89, וזהו ששם הוי' הוא מתחיל ביו"ד שהוא בחי' צמצום*, וזהו ועבדתם את הוי' אלקיכם, דהיינו שע"י העבודה ממשיכים שיתהוה בחי' ש' הוי' ואח"כ אלקיכם דהיינו שיומשך מבחי' ש' הוי' בשם אלקים, עד שיהא נקרא הוי' אלקיכם, אלקיכם ממש, וזהו ג"כ מ"ש ואהבת את הוי' אלקיך90 שיהי' נק' הוי' אלקיך ממש**.
ידוהנה ע"י מה ממשיכים שיהי' הוי' אלקיך או אלקיכם זהו ע"י העבודה, וארז"ל איזהו עבודה שבלב זו תפלה, והענין הוא דהנה תפלה הוא לשון התחברות, וכמשארז"ל התופל כלי חרס91, דהנה כתיב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה92, והיינו שענין הסולם הוא מחבר מעלה ומטה, ואיתא סולם דא צלותא93
טו) נרשם בשולי היריעה ולא נסמן מקומו בפנים ואולי שייך כאן: צמצם דיו"ד י"ל בכדי שיהי' הגילוי שיהי' ביטול היש וביטול אמיתי ומ"מ צמצום זה דיו"ד זהו כמו צמצם שכינתוב בכדי שיוכל להיות הגילוי ואינו דומה לצמצום דש' אלקים שבברה"ע שהוא בכדי שיהי' מציאות היש. **)נרשם בשולי היריעה ולא נסמן מקומו בפנים ואולי שייך כאן: הוי' אלקיך ממש י"ל כמו במ"ת אנכי הוי' אלקיךג שמאנכי נמשך שהוי' יהי' אלקיך.
טזעט
שהתפלה היא מחבר מלמטה למעלה ולכן נק' התפלה בחי' סולם, דהנה כתי' ארוממך אלקי המלך94, והיינו כי מתחלה צריך לרומם את בחי' אלקי המלך לעצמות אוא"ס, וזהו ארוממך, ופי' אלקי המלך, אלקי הוא בחי' ומדריגת בראשית ברא אלקים, והמלך הוא בחי' מלכותך מלכות כל עולמים95 שפי' עולם שנעשה בחי' העלם96 והסתר, וכדי שיהי' המשכת בחי' גילוי אור א"ס למטה צריך לרומם את בחי' המלכות מקור כל העולמות לעצמות אוא"ס, והתרוממות זו נעשה ע"י התפלה, וכמו והחיות נושאות את הכסא97 שחיות הקדש ע"י עבודתם בבחי' ביטול ורוצים להכלל בעצמות אוא"ס עי"ז הם מנשאים את בחי' כסא שהוא בחי' מל' מקור העולמות, וכך ע"י התפלה שכנגד תמידין תקנו98 שהוא להקריב את נה"ב ששרשו ג"כ מבחי' חיות הקדש99 ושמרי האופנים100, הנה ע"י הקרבה זו שהוא בחי' תפלה נעשה העלאת בחי' מל' מקור העולמות, וזהו ארוממך אלקי המלך. ועפ"ז יובן ענין ועבדתם את הוי' היינו שתיבת את הוא בחי' אותיות שמאלף ועד תי"ו101, שהוא בחי' מלכות בחי' דבור102 דעשרה מאמרות שבהם נברה"ע103, וצריך לרומם את בחי' המל' לש' הוי' עד שיהי' בבחי' את הוי' ממש דהיינו טפל104 לש' הוי' וכמ"ש יראו את הוי' קדושיו105, דהנה כתיב יראו מהוי' כל הארץ106, שמשמע כל הארץ, וכתי' יראו את הוי' קדושיו שמשמע שהוא רק קדושיו, והתירוץ ע"ז הוא דמ"ש יראו מהוי' כל הארץ זהו בחי' יר"ת וע"כ כתי' יראו מה', אך יראו את הוי' היינו יר"ע107, וזהו את הוי' שהוא טפל לשם הוי' ממש בבחי' ביטול במציאות וכמ"ש את בשרו108 ודרשו רז"ל את הטפל לבשרו109, ועי"ז נמשך אח"כ בחי' ש' הוי' כו'.
שהתפלה היא מחבר מלמטה למעלה ולכן נק' התפלה בחי' סולם, דהנה כתי' ארוממך אלקי המלך94, והיינו כי מתחלה צריך לרומם את בחי' אלקי המלך לעצמות אוא"ס, וזהו ארוממך, ופי' אלקי המלך, אלקי הוא בחי' ומדריגת בראשית ברא אלקים, והמלך הוא בחי' מלכותך מלכות כל עולמים95 שפי' עולם שנעשה בחי' העלם96 והסתר, וכדי שיהי' המשכת בחי' גילוי אור א"ס למטה צריך לרומם את בחי' המלכות מקור כל העולמות לעצמות אוא"ס, והתרוממות זו נעשה ע"י התפלה, וכמו והחיות נושאות את הכסא97 שחיות הקדש ע"י עבודתם בבחי' ביטול ורוצים להכלל בעצמות אוא"ס עי"ז הם מנשאים את בחי' כסא שהוא בחי' מל' מקור העולמות, וכך ע"י התפלה שכנגד תמידין תקנו98 שהוא להקריב את נה"ב ששרשו ג"כ מבחי' חיות הקדש99 ושמרי האופנים100, הנה ע"י הקרבה זו שהוא בחי' תפלה נעשה העלאת בחי' מל' מקור העולמות, וזהו ארוממך אלקי המלך. ועפ"ז יובן ענין ועבדתם את הוי' היינו שתיבת את הוא בחי' אותיות שמאלף ועד תי"ו101, שהוא בחי' מלכות בחי' דבור102 דעשרה מאמרות שבהם נברה"ע103, וצריך לרומם את בחי' המל' לש' הוי' עד שיהי' בבחי' את הוי' ממש דהיינו טפל104 לש' הוי' וכמ"ש יראו את הוי' קדושיו105, דהנה כתיב יראו מהוי' כל הארץ106, שמשמע כל הארץ, וכתי' יראו את הוי' קדושיו שמשמע שהוא רק קדושיו, והתירוץ ע"ז הוא דמ"ש יראו מהוי' כל הארץ זהו בחי' יר"ת וע"כ כתי' יראו מה', אך יראו את הוי' היינו יר"ע107, וזהו את הוי' שהוא טפל לשם הוי' ממש בבחי' ביטול במציאות וכמ"ש את בשרו108 ודרשו רז"ל את הטפל לבשרו109, ועי"ז נמשך אח"כ בחי' ש' הוי' כו'.
יזוהנה כדי שיומשך בחי' ש' הוי' זהו בדרך כלל ע"י בחי' ש' הוי' שבנפש האדם110, וזהו שארז"ל ועבדתם את ה' אלקיכם זו ק"ש ותפלה, דהנה יו"ד ה"א הוא
יחפ
בחי' רצוא ושוב וז"ע ק"ש ותפלה, כי ק"ש הוא בחי' רצוא111, וכדאיתא אם רץ לבך112, וז"ע ואהבת את הוי' אלקיך שהוא בחי' אהבה בחי' רצוא, ותפלה הוא בחי' שוב113, ברוך אתה הוי' שהוא בחי' המשכה114 למטה בחי' יר"ע שהוא בחי' יו"ד של ש' הוי', ואה"ר שבק"ש הוא בחי' ה' ראשונה של ש' הוי', והוא"ו הוא בחי' תורה, הקל קול יעקב115 קלא קדמאה חסר וא"ו שהוא קול תפלה, וקלא בתראה מלא וא"ו שהוא קול תורה, כי תורה היא וא"ו של ש' הוי'*117, שיתא סדרי משנה116 בחי' מדות*116 כשר פסול כו', וה' אחרונה הוא בחי' דבור של תורה, וע"י ד' בחי' אלו עי"ז ממשיכים בחי' ש' הוי', והיינו כי הגם ששם הוי' נמשך מתחלה בבריאות העולמות117 אחר שבת כו', אך מ"מ בגלותא דמצרים קודב"ה סליק לעילא ולעילא118, וצריך להמשיך את בחי' ש' הוי' כו'. וזהו ועבדתם את הוי' שע"י העבודה יומשך ש' הוי', ואח"כ אלקיכם שהוא המשכה למטה עד שיהי' נק' אלקיכם, ויהי' התחברות ש' הוי' בשם אלקים, וזהו ע"י מעשה המצות, כי הנה כתי' (ישעי' נ"ט ב) עונותיכם היו מבדילים119 ביניכם לבין אלקיכם, שע"י העון נעשה מסך מבדיל כו' שלא יהי' מאיר גילוי אלקות למטה, אך ע"י המצות נעשה אלקיכם ממש ואין דבר מפסיק בנינו לבין אבינו שבשמים, נמצא שע"י ק"ש ותפלה ותורה עי"ז ממשיכים את ש' הוי', וע"י המצות נמשך מבחי' ש' הוי' בשם אלקים כו'.
בחי' רצוא ושוב וז"ע ק"ש ותפלה, כי ק"ש הוא בחי' רצוא111, וכדאיתא אם רץ לבך112, וז"ע ואהבת את הוי' אלקיך שהוא בחי' אהבה בחי' רצוא, ותפלה הוא בחי' שוב113, ברוך אתה הוי' שהוא בחי' המשכה114 למטה בחי' יר"ע שהוא בחי' יו"ד של ש' הוי', ואה"ר שבק"ש הוא בחי' ה' ראשונה של ש' הוי', והוא"ו הוא בחי' תורה, הקל קול יעקב115 קלא קדמאה חסר וא"ו שהוא קול תפלה, וקלא בתראה מלא וא"ו שהוא קול תורה, כי תורה היא וא"ו של ש' הוי'*117, שיתא סדרי משנה116 בחי' מדות*116 כשר פסול כו', וה' אחרונה הוא בחי' דבור של תורה, וע"י ד' בחי' אלו עי"ז ממשיכים בחי' ש' הוי', והיינו כי הגם ששם הוי' נמשך מתחלה בבריאות העולמות117 אחר שבת כו', אך מ"מ בגלותא דמצרים קודב"ה סליק לעילא ולעילא118, וצריך להמשיך את בחי' ש' הוי' כו'. וזהו ועבדתם את הוי' שע"י העבודה יומשך ש' הוי', ואח"כ אלקיכם שהוא המשכה למטה עד שיהי' נק' אלקיכם, ויהי' התחברות ש' הוי' בשם אלקים, וזהו ע"י מעשה המצות, כי הנה כתי' (ישעי' נ"ט ב) עונותיכם היו מבדילים119 ביניכם לבין אלקיכם, שע"י העון נעשה מסך מבדיל כו' שלא יהי' מאיר גילוי אלקות למטה, אך ע"י המצות נעשה אלקיכם ממש ואין דבר מפסיק בנינו לבין אבינו שבשמים, נמצא שע"י ק"ש ותפלה ותורה עי"ז ממשיכים את ש' הוי', וע"י המצות נמשך מבחי' ש' הוי' בשם אלקים כו'.
יטד) וענין ועבדתם את ה' אלקיכם עפה"ק120, היינו להמשיך בחי' מוחין לז"א וט"ס לנוק', דהנה בסוד שרש לא נאצלו ז"א רק ששה מדות121, ומל' נאצלה רק
כפא
בבחי' נקודה122 כו', וזהו מ"ש ויהיו חיי שרה123 מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, והיינו כי עשרים קאי על חו"ב שנאצלו בע"ס שלימים, משא"כ זו"נ הוא רק שבע שנים, וצריך להמשיך מוחין לז"א וט"ס לנוק'. והיינו כי כדי שיומשך למטה צריך שיומשך דוקא מבחי' מוחין, כי קטן אינו מוליד124 והוא מפני שלא נגמר עדיין המוחין שלו בשלימות וע"כ אינו יכול להוליד, וכך כדי שיומשך למטה צריך שיומשך מבחי' מוחין עליונים. וזהו ועבדתם את הוי' היינו המשכת ש' הוי' לז"א שהוא בחי' המשכת מוחין, וזהו מה שארז"ל הקב"ה מניח תפילין125, כי הקב"ה הוא בחי' ז"א126, ומניח תפילין הוא המשכת מוחין לז"א, כי תפילין הוא ד' מוחין127, ואח"כ נמשך בחי' אלקיכם דהיינו ט"ס לנוק' שיבנה בבחי' פרצוף שלם, ואז יכול להיות הגילוי למטה ממש עד שיהי' נק' אלקיכם, לפי שכשהוא רק בבחי' נקודה לבד אזי אינו יכול להיות בבחי' גילוי למטה, רק כשנבנה בבחי' פרצוף שלם יכול להיות נמשך למטה ג"כ כו'.
בבחי' נקודה122 כו', וזהו מ"ש ויהיו חיי שרה123 מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, והיינו כי עשרים קאי על חו"ב שנאצלו בע"ס שלימים, משא"כ זו"נ הוא רק שבע שנים, וצריך להמשיך מוחין לז"א וט"ס לנוק'. והיינו כי כדי שיומשך למטה צריך שיומשך דוקא מבחי' מוחין, כי קטן אינו מוליד124 והוא מפני שלא נגמר עדיין המוחין שלו בשלימות וע"כ אינו יכול להוליד, וכך כדי שיומשך למטה צריך שיומשך מבחי' מוחין עליונים. וזהו ועבדתם את הוי' היינו המשכת ש' הוי' לז"א שהוא בחי' המשכת מוחין, וזהו מה שארז"ל הקב"ה מניח תפילין125, כי הקב"ה הוא בחי' ז"א126, ומניח תפילין הוא המשכת מוחין לז"א, כי תפילין הוא ד' מוחין127, ואח"כ נמשך בחי' אלקיכם דהיינו ט"ס לנוק' שיבנה בבחי' פרצוף שלם, ואז יכול להיות הגילוי למטה ממש עד שיהי' נק' אלקיכם, לפי שכשהוא רק בבחי' נקודה לבד אזי אינו יכול להיות בבחי' גילוי למטה, רק כשנבנה בבחי' פרצוף שלם יכול להיות נמשך למטה ג"כ כו'.
כאוענין ההפרש שבין ש' הוי' לש' אלקים עפה"ק, ז"ע ההפרש שבין אורות לכלים, דהנה ש' הוי' נק' ש' העצם128, דהיינו בחי' אורות המאיר בכלים דאצי', ושארי שמות הם רק בחי' כלים129 כמו ש' אל בחסד130 וש' אלקים בגבורה131 שהוא רק בחי' כלי החסד וכלי הגבורה, והנה כלים הם מגבילים את האור132, והיינו שהם בבחי' גבול ממש לפ"ד הע"ח133, וכמ"ש בפרקי היכלות שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבו רבבות פרסאות134 (ע' במק"מ פ' בשלח135) שהוא בחי' גבול וקאי על בחי' כלים דאצילות, ואפי' לדעת הפרד"ס136 שהכלים הם למעלה מבחי'
כבפב
גבול137 אעפ"כ הם מקור לגבול שמהם יכול להיות נמשך בבחי' גבול ומדה כו', אבל אורות הם למעלה מבחי' גדר גבול כלל, וז"ע ש' הוי' שהוא למעלה מבחי' גדר גבול לפי שהוא בחי' אור כו', ומ"ש במ"א שש' הוי' הוא בת"ת138, היינו שבת"ת אפי' הכלי הוא ג"כ בחי' ש' הוי'139, לפי שת"ת הוא מחבר חו"ג140, וכדי שיוכל לחבר חו"ג נמשך מלמעלה מב' הבחי' ששרשו מבחי' כתר כו', וע"כ הכלי של הת"ת הוא ג"כ בחי' ש' הוי' כו', וזהו שש' הוי' נק' ש' העצם לפי שהוא בחי' האור כו' וע"כ הוא מצטרף עם כל השמות כמו ה' אלקים ה' צבאות141 וכדומה והיינו לפי שהוא בחי' האור כו'.
גבול137 אעפ"כ הם מקור לגבול שמהם יכול להיות נמשך בבחי' גבול ומדה כו', אבל אורות הם למעלה מבחי' גדר גבול כלל, וז"ע ש' הוי' שהוא למעלה מבחי' גדר גבול לפי שהוא בחי' אור כו', ומ"ש במ"א שש' הוי' הוא בת"ת138, היינו שבת"ת אפי' הכלי הוא ג"כ בחי' ש' הוי'139, לפי שת"ת הוא מחבר חו"ג140, וכדי שיוכל לחבר חו"ג נמשך מלמעלה מב' הבחי' ששרשו מבחי' כתר כו', וע"כ הכלי של הת"ת הוא ג"כ בחי' ש' הוי' כו', וזהו שש' הוי' נק' ש' העצם לפי שהוא בחי' האור כו' וע"כ הוא מצטרף עם כל השמות כמו ה' אלקים ה' צבאות141 וכדומה והיינו לפי שהוא בחי' האור כו'.