Toras Shmuel·Year 5641·Maamarim·Remember the Shabbos Dayתורת שמואל·תרמ"א·מאמרים·זכור את יום השבת

אזכור את יום השבת
בס"ד פ' יתרו
זכור את יום השבת¹ לקדשו², ששת ימים תעבוד ועשית³ כו', שמנושא הענין משמע שהעבודה בששת ימי החול הוא ציווי ובאמת איננו ציווי כלל⁴, ובכדי להבין זה צ"ל מארז"ל במד"ר בראשית פי"א⁵ תני רשב"י אמרה שבת לפני הקב"ה רבש"ע, לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג, א"ל הקב"ה כנס"י היא בן זוגך, וכיון שעמדו ישראל לפני הר סיני, א"ל הקב"ה זכרו הדבר שאמרתי לשבת כנס"י היא בן זוגך, היינו דבור זכור את יוה"ש לקדשו, מזה משמע שנש"י משפיעים בשבת, וכן כתי' ושמרו כו' לעשות את השבת⁶ שישראל עושים את השבת, ולכאורה אינו מובן שהרי שבת מקדשא וקיימא⁷, ואינו כמו יו"ט שתלוי בישראל דאינהו דקדשינהו לזמנים⁸ ולכן מברכים מקדש ישראל והזמנים⁹, ישראל תחלה ואח"כ זמנים, וכמארז"ל במשנה ט' פ"ב דר"ה ע"פ אשר תקראו אתם¹⁰ בין בזמנם בין שלא בזמנם אין לי מועדות אלא אלו, ובגמ' על משנה זו דך"ה ע"א ג"פ כתי' אותם¹² חסר¹¹, אתם אפי' שוגגים כו' אתם אפי' מוטעים¹³, שתלוי קביעות המועדים בישראל, וכמארז"ל במד"ר בא פט"ו¹⁴ ע"פ החדש הזה לכם¹⁵, שא' הקב"ה למאה"ש אני ואתם נסכים¹⁶ על מה

בס
שישראל גומרים ומעברים את השנה שנא' (תילי' סי'¹⁷ נ"ז ג') אקרא לאלקים עליון לאל גומר עלי כו', א"ל הקב"ה לישראל לשעבר הי' בידי שנאמר עשה ירח למועדים (תילי' סי' ק"ד י"ט) אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם אם¹⁸ אמרתם הן הן כו' לאו לאו כו' לכך כתי' החודש הזה לכם, אבל שבת מקדשא וקיימא משי"ב, וכמארז"ל אטו שבת ישראל מקדשי ליה¹⁹, ולכן מברכין מקדש השבת²⁰ לבד ואין מזכירים שם ישראל מפני שמקדשי וקיימי משי"ב, ולכן פי' רבינו ז"ל ששבת גבוה מישראל²¹, ולכאורה אינו מובן הלא מהמד"ר הנ"ל שכנס"י היא בן זוגך משמע שכנס"י משפיעים בשבת שנמצא מעלת ישראל גדלה כו', ויובן בהקדם ענין מארז"ל קשה לזווגם²² כקריעת ים סוף דלכאורה אינו מובן מה שייך קרי"ס לענין זיווגים עד שאומר שקשה ענין בחי' הזיווג כמו קרי"ס שמזה מובן שענין הילוך בנ"י בים סוף זהו ג"כ בחי' זיווג כו' וצ"ל זה.

גב) ולהבין זה צריך להקדים מארז"ל הובא בילקוט בשלח רמז רמ"א²³, כל פרגמטיא²⁴ של משה לא היתה אלא באז כו' קינטורו באז, ומאז באתי

דנרשם בשולי היריעה ולא נסמן מקומו בפנים: השביתה דשבת זהו גבוה מישראל נשמה שבגוף כמו כל רמ"ח פקודין^א, וכשבא לשרש הנשמה אז זכור שמשפיע בשבת. נרשם בריש הדף (בהיפך) מלמטלמ"ע ולא צויין מקומו בפנים^*: פרגמטיא של משה באז קינטר ובאז תיקן, באז קינטר ומאז באתי כו' בשמך הרע לעם, כי פרעה עורף דא"א^ב ואינו מניח לקשר שרש הנשמה שמא"א בעבר הנהר, וא' לא ידעתי את הוי'^ג כ"א שמקבל מבחי' רם^ד שכחשוכה כאורה^ה, וע"י קי"ס שידעו גם מצרים מש' הוי'^ו שז"ע אם תגבי' כו' אורידך נאום הוי'^ז, לכן תיקן באז ישיר שחיבר שרש הנשמה שהיא אז בבנ"י שהוא הנשמה שבגוף, ע"י בחי' הדעת שז"ע כי תקנה עבד עברי^ח שיומשך בו עברי מעבר הנהר כו' זהו באז תיקן.

הסא
אל פרעה²⁵, שירתו באז אז ישיר משה²⁶ ובנ"י²⁷. והענין יובן ע"פ משנ"ת בד"ה אז ישיר²⁸ שמה שנש"י נתעלו על הים זהו מצד בחי' הארת הנשמה המאירה בגוף להחיותו, שזהו מה שישראל נק' בשם ארץ²⁹ כו', וענין משה ובנ"י נת' שמשה הוא הממשיך שרש ומקור הנשמה לבחי' הנשמה המלובשת בגוף, ע"י בחי' הדעת, ויש הארת משה בכל אחד ואחד הוא בחי' הדעת³⁰ שבכאו"א שעי"ז מקשר הנשמה שמלובש בגוף לבחי' שרש הנשמה, ובשעת עמדם לפני הים האיר בהם שרש ומקור הנשמה, אשר לכן כשראה הים משה ובנ"י נתבטל לפניהם ונתבקע, שהים אם³² היותו בחי' עלמא דאתכסי'³¹ עכ"ז הוא בחי' עלמין ונברא מבחי' הדבור, אבל שרש הנשמות הם עלו במח'³³, והם למעלה גם מבחי' נהר ג"כ כמ"ש בעבר הנהר ישבו³⁴, גם מחשבתן של ישראל קדמו³⁵ לכל דבר כנ"ל³⁶, לכן נתבטל לפניהם כו', ומזה נמשך תוספת בבחי' עלמין אפי' בבחי' ים³⁷ בחי' עלמא דאתכסיא כמובן מהמד"ר ע"פ אז ישיר (ר"פ ך"ג³⁸) הה"ד (תילי' צ"ג) נכון כסאך מאז³⁹, א"ר ברכיה בשם ר' אבהו אע"פ שמעולם אתה לא נתיישב כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך

וסב
שירה לכך נא' נכון כסאך מאז כו', אמרו ישראל באמת עד שלא בראת עולמך היית אתה, ומשבראת⁴⁰ אותו אתה הוא אלא כביכול⁴¹ עומד שנא' עמד וימודד ארץ (חבקוק ג' וא"ו) אבל משעמדת בים ואמרנו שירה לפניך באז ישיר⁴² נתיישבה מלכותך וכסאך נכון הוי נכון כסאך מאז, מאז⁴³ ישיר, נמצא שמשירת הים נתוסף בבחי' עולם ים ויבשה שנברא בשי"ב. והענין הוא דהנה אז ישיר, ושיר הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע כענין כל בעלי השיר יוצאים בשיר⁴⁴ שע"י בחי' השירה וזמרה יוצאים מהגבלתם להכלל ולהבטל באוא"ס ב"ה, וכן יובן בענין ישיר שבשירת הים שהוא בחי' ההעלאה מלמטלמ"ע ואז הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט, כי אז הוא בחי' אלף, זיין⁴⁵, זיין הוא בחי' ז' מדות כו'⁴⁶ ואל"ף רומז לבחי' אלופו של עולם⁴⁷ שז"ע המשכה מבחי' אלופו ש"ע בבחי' ז' מדות, וכשנעשה התחברות בחי' אז עם בחי' ישיר דהיינו משה ובנ"י, כי אז קאי על שרש ומקור הנשמה⁴⁸ וכמ"ש נכון כסאך מאז, ולמדו מזה במד"ר בראשית פ"א שכסה"כ קדמה לעולם⁴⁹ שנא' נכון כסאך מאז, ונת' שגם נש"י קדמו לעולם לכן הם נק' בשם אז⁵⁰ וכמ"ש כגר כאזרח⁵¹, שפי' אזרח הוא תושב דהיינו שהוא מכבר מאז ומקדם, שנמצא אזרח הוא כמו אז, וכתי' כל האזרח

ז) נרשם בשולי היריעה ולא צויין מקומו בפנים^*: אברהם אל עולם^ט, שהודיע שברא העולם, ומ"מ ושמי הוי' לא נודעתי להם^י, אבל ע"י קרי"ס וידעו מצרים כי אני הוי'^יא.

חסג
בישראל⁵², ואפ"ל שז"ע בעבר הנהר כו', כי נהר הוא בינה⁵³ ובחי' אזרח הוא מעבר הנהר דהנה נודע שהשבירה הי' בז"ת דש'⁵⁵ ס"ג⁵⁴, שז"ע עולם התהו⁵⁶, ובחי' התיקון הוא בחי' ש'⁵⁹ מ"ה⁵⁸, שב' שמות אלו שניהם בחי'⁶⁰ מחודשי'⁵⁷ לצורך הבריאה שהרי בנין וסתירת התהו הי' בונה ע"מ לסתור⁶² בכוונה, בכדי שיתוקן ע"י בחי' התיקון, כמ"ש מזה במ"א בהגהות ע"פ ראה אנכי נותן שבלק"ת פ' ראה⁶¹, אבל ש' ע"ב הוא למעלה מתהו ותיקון, וזהו בחי' אזרח⁶⁴ שפי' שהוא מאז ומקדם, שלמעלה מבחי' עלמין דעולם התהו ועולם התיקון, וזהו בעבר הנהר למעלה מבחי' ש' ס"ג שהוא בבינה⁶⁵ כ"א בבחי' ש' ע"ב שלמעלה מתהו ותיקון, וזהו נש"י עלו במחשבה מח' הוא בחי' חכ'⁶⁶ כמ"ש בזהר מח' ויובלא^*67 כו' ועלו במח' היינו בבחי' היותר עליונה שבחכמה⁶⁸ שזהו בחי' ש'⁶⁷ ע"ב⁶³ בחי' אזרח שזהו ענין מה שהם בשרשן בעבר מבחי' הנהר דבינה כו', אך באמת שרש הנשמה עוד גבוה יותר כי פי' בעבר הנהר היינו בחי' אריך אנפין וכמשי"ת⁶⁹, ולכן כשהאיר בים שרש הנשמה נתבטל

טסד
ונתבקע כמ"ש בוקע ים לפני משה⁷⁰ היינו לפני בחי' הארת משה שיש בכאו"א, שהוא מה שע"י בחי' הדעת שבכאו"א מתקשר שרש הנשמה עם הנשמה המלובשת בגוף כמ"ש בד"ה אז ישיר⁷¹ בענין כי תקנה עבד עברי⁷².

יג) וזהו מ"ש ברבות כמגדל דוד צוארך⁷³ מה שגידל אתכם דוד בספרו כו' לגוזר י"ס לגזרים⁷⁴, שנת' בד"ה אז ישיר⁷⁵ שלכאו' בפ' בשלח סיפר גדולות ונוראות יותר מקרי"ס. אך הענין הוא שדוד הודיע לנו, שזה שנבקע הים ובטל לפניהם זהו מצד שרשם שהם למעלה מהים, כי בתורה בסיפור שלפני קרי"ס ובשירת הים לא נא' כ"א ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים⁷⁶, שמזה משמע שע"י הים נתעלו ישראל שהלכו ביבשה בתוך הים ונתגלה להם העלם דעלמא דאתכסי' כנ"ל⁷⁷ שעי"ז זכו לנבואה שה"ע גילוי ההעלם, ואמרו זה אלי⁷⁸ כו', שכ"ז הוא מעלת הים, רק שמפני שבנ"י הלכו בים זכו לזה, אבל דוד חילק ענין העברת בנ"י בים בחרבה, ובקיעת הים לב' דברים ואמר עליהם ב"פ כי לעולם חסדו, כמ"ש והעביר ישראל בתוכו כל"ח⁷⁹, ותחלה אמר לגוזר י"ס לגזרים כל"ח, והיינו שהודיע שמה שנבקע הים וגזר אותו לגזרים זהו שמצד שרש הנשמה נתבטל הים לפניהם להיותם במעלה ומדריגה גבוה יותר מהים, שהרי הים אם היותו עדאת"כ, מ"מ הוא מבחי' עלמין כו' אבל שרש נש"י הם מבחי' עבר הנהר כנ"ל⁸⁰, וגם קדמו לכ"ד היינו בהשבעה דברים שקדמו לעולם⁸¹, ואח"כ אמר והעביר ישראל בתוכו שז"ע מה שע"י הים נתעלו בני ישראל היא הנשמה שמלובש בגוף, וזהו שחלקם לב' דברים שלכאורה אינו מובן שהרי הם בחי' אחת שהרי מה שנגזר הים לגזרים זהו בכדי שיעברו ישראל בתוכו, דאילו לא העביר ישראל בתוכו מאי מעליותא במה שנגזר הים לגזרים ולמה חלקם לומר ב"פ כל"ח ע"ז, אך לפי הנ"ל יובן היטיב שבאמת הוא חסד בפ"ע, שמה שגזר הים לגזרים גילה לנו ששרש הנשמות הם למעלה מהים עד שהים נתבטל לפניהם לכן א' ע"ז כל"ח בפ"ע שזהו חסד בפ"ע, ולכן א"א בנוסח ההגדה אילו קרע לנו את הים⁸² ולא העבירנו בתוכו בחרבה דיינו, לפי שבזה עצמו הי' די

יאסה
לנו במה שהודיע ששרש נש"י הוא למעלה מבחי' עלמין, ולכן יש להם כח להמשיך תוס' אור בבחי' עלמין אפי' בבחי' ים עלמא דאתכסיא כו'.

יבד) ומעתה יובן ענין מה שכל פרגמטיא של משה לא היתה אלא באז קינטר באז, ומאז באתי אל פרעה כו' הרע לעם הזה, פי' פרעה הוא אותיות הערף⁸³, והיינו שמקבל מעורף בחי' אחוריים דא"א⁸⁴ כנודע, ולכן אמר משה שפרעה אינו מניח לקשר בחי' שרש הנשמה עם בחי' הנשמה המלובשת בגוף, וזהו עבדים היינו אנו בנ"י דלעילא שהוא בחי' ז"א, לפרעה בחי' ערף דא"א כמ"ש בסידור ד"ה עבדים היינו⁸⁵, וזהו ומאז באתי שהקנטור שלו הי' באז הוא בחי' שרש הנשמה כמו שהיא בבחי' לבנון כמ"ש ונוזלי' מן לבנון⁸⁶, והייתה טענתו שע"י שהרע פרעה לעם הזה, פי' זה היינו שהרגישו בחי' זה שהוא מורה על בחי' גילוי אלקות ופרעה הרע להם ע"י קושי שעבודם שיפץ העם בכל ארץ מצרים לקשש קש לתבן⁸⁷, בכדי ליגעם שלא יתנו לב לעבוד את ה' כאמרו נרפים כו' ע"כ אתם אומרים נלכה נזבחה להוי'⁸⁸, אמנם ע"י קרי"ס דכתיב וידעו מצרים כי אני הוי' בהכבדי בפרעה⁸⁹, שזהו היפך מה שא' פרעה מי הוי'⁹⁰, אמר משה שירה אח"כ והתחיל באז דוקא, לרמז על שרש הנשמה שנק' אז כנ"ל⁹¹, ושעי"ז נמשך תוס' אור בבחי' עלמין כו'. ויובן זה ע"פ המד"ר הנ"ל⁹² שהעיר לפסוק אז ישיר מפסוק נכון כסאך מאז אע"פ שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך ולא נודעת בעולמך עד שאמרו בניך שירה באז, פי' ולא נודעת בעולמך זהו כמ"ש על האבות וארא כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם⁹³, שהגם שנזכר כמ"פ ש' הוי' אצל האבות זהו רק בבחי' ידיעה לבד, אבל לא נודעתי להם בבחי' יעוד וחיבור⁹⁴, כי נודעתי הוא אותיות ונועדתי⁹⁵ כו' כמ"ש במ"א, וכל ענין שעבוד ויציאת מצרים הי' בכדי שיתגלה ש' הוי'⁹⁶ כמ"ש לכן אמור לבנ"י אני הוי'⁹⁷,

יגסו
שיצ"מ הי' הקדמה למ"ת⁹⁸ שיהי' אח"כ ונועדתי לך שם⁹⁹ כו' כמ"ש במ"א, ואמנם בשעת קרי"ס לפי שעה נתגלה שאפי' מצרים ידעו עכ"פ בבחי' ידיעה כללית שאני הוי' כולא חד¹⁰⁰ וכמשי"ת¹⁰¹, וכדכתיב וידעו מצרים כי אני הוי' היפך מה שאמר פרעה תחלה לא ידעתי את הוי'¹⁰² כו'. ופי' וענין אע"פ שמעולם אתה לא נתיישבה כסאך, לפי שמתחלה כביכול עמד וימודד ארץ¹⁰³, שנחשב בחי' עמידה עדיין, ובקרי"ס נתיישבה כסאך בבחי' ישיבה, והענין הוא דהנה בשבת אנו אומרים ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו¹⁰⁴, ולכאו' צ"ל האיך מרומז זה בתורה שביום השביעי נתעלה וישב כו', אמנם יובן זה ע"פ מה שאנו רואים ההפרש בין עמידה לישיבה¹⁰⁵ שכשהאדם הוא טרוד במלאכתו אז הוא עומד, משא"כ ענין בחי' הישיבה מורה על בחי' המנוחה, וכמ"ש בשלמה (דה"א ך"ט ך"ג) וישב שלמה על כסא ה', וכתי' בו (דה"א ך"ב ט') והוא יהי'¹⁰⁶ איש מנוחה, וכן ביעקב כתיב וישב יעקב¹⁰⁷ ופרש"י ביקש לישב בשלוה¹⁰⁸ לפי שענין הישיבה מורה על מנוחה כו', ועד"ז יובן ענין מה שביום השביעי נתעלה וישב כו' שזהו מפני שבשי"ב נתלבשו החכ' והמדות בבחי' עשייה, והגם כי לא בעמל ולא ביגיעה¹⁰⁹ ברא הקב"ה את עולמו כ"א במאמר וברוח פיו, אבל מ"מ דבורו של הקב"ה חשיב מעשה¹¹⁰, וע"מ נק' מילין דהדיוטא¹¹¹ לגבי בחי' אוא"ס, וע' בד"ה ולקחתם אגודת אזוב¹¹², ובלק"ת פ' אחרי בד"ה כי ביום הזה יכפר דרוש הראשון¹¹³, ולאו אורחא דמלכא¹¹⁴ לאשתעי במילין דהדיוטא ולכן נק' עש"מ בשם עשייה שזהו ענין בחי' עמידה שעמד וימודד ארץ, אבל בשבת שהוא בחי' שביתה ומנוחה לכן נק' בשם ישיבה, וביום השביעי שהוא יום השבת

ידסז
נתעלה שהוא בחי' החזרת המוחין והמדות למקורן, וישב על כסא כבודו, שהכסא היא ג"כ בחי' שביעאה, כי שית דרגין לכורסייא, ושביעאה עלייהו¹¹⁵, היא בחי' הכסא עצמה, וזהו ביום השביעי שבת מנוחה ישב על כסא ג"כ שביעאה, ועד"ז יובן ענין שבקרי"ס נתיישבה כסאך, לפי שמ"ש בשירת הים ה' איש מלחמה¹¹⁶ קאי על קודם קרי"ס שהי' ע"ד בחי' מלחמה, א"כ אין זה מנוחה עדיין וזהו כביכול עומד כו', אבל כשעברו בנ"י בים ואמרו שירה באז נתיישבה כסאך שלא הי' צריך למלחמה, כ"א שממילא בטלו וכמ"ש שמעו עמים ירגזון¹¹⁷ כו' תפול עליהם אימתה¹¹⁸ כו' שכולם קיבלו אימת הקב"ה כו' וא"צ למלחמה כלל* כ"א מנוחה וזהו ענין בחי' ישיבה שנתיישבה כסאך.

טוה) ולהבין ענין מ"ש ה' איש מלחמה, שלכאו' אינו מובן כלל איך שייך בחי' מלחמה עם ש' הוי', והענין הוא שקודם קרי"ס כתי' (בשלח י"ד י"ח) וידעו מצרים כי אני הוי' בהכבדי בפרעה, והנה ארז"ל ברבות מקץ פ"צ¹¹⁹ ע"פ אני

טז) נרשם בשולי היריעה בצד השמאלי של העמוד ולא נרשם מקומו בפנים ואולי שייך לכאן: כ"א עמלק^יב לבדו שהי' יודע^יג כו'. נרשם בשולי היריעה ולא נסמן מקומו בפנים: רק עמלק שהי' מנגד לדעת^יד, יודע רבונו^טו, לא פעל בו מה שידעו מצרים ולכן אין הכסא שלם^טז כו' עד שיתברר.

יזסח
פרעה¹²⁰, מן אני של ב"ו את¹²¹ למד אני של הקב"ה, שע"י¹²² שפרעה אמר¹²³ ליוסף אני פרעה זכה לכל¹²⁴ הכבוד הזה לכשיבא אני של הקב"ה (ישעי' מ"ו ד') אני עשיתי ואני אשא¹²⁵ עאכ"ו. והענין הוא דהנה כתי' רם כו' על השמים כבודו¹²⁶ שפרעה אמר שהקב"ה הוא רם שהוא בבחי' רוממות ולכן על השמים כבודו שהנבראים שבשמים הם בחי' שכלים נבדלים¹²⁷, אבל למטה בארץ עזב ה' את הארץ¹²⁸ בידי המזלות לפי שאמר שהוא השפלה וירידה נגדו ית' להשגיח בעלולים השפלים, אבל באמת הנה כתי' המגביהי לשבת המשפילי לראות¹²⁹ בשמים ובארץ, כי באמת גם השמים הוא בחי' השפלה נגדו, ולכן כשם שהוא יכול להשפיל א"ע בבחי' שמים כן הוא כל יכול להשפיל א"ע בארץ, ששמים וארץ שוין לפניו ית', ומקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו¹³⁰ שמשפיל א"ע בשמים ובארץ בשוה כו', וזהו וידעו מצרים כי אני הוי', והיינו שפרעה הוא אותיות הערף ומקבל ממקום גבוה שהוא בחי' ערף דא"א שהוא בחי' רם היינו שפרעה הי' מקבל מבחי' רוממות ששם כחשיכה כאורה¹³¹ כו', ועוד שהי' מקבל ג"כ מבחי' הצמצום דש' אלקים¹³² וכמו שא' לו יוסף אלקים יענה את שלום פרעה¹³³, אבל מבחי' שם הוי' לא הי' יכול לקבל^*134, לפי שכדי שיקבל מש' הוי' הי' צריך להיות בבחי' ביטול, לכן אמר פרעה לא ידעתי את הוי', ולא הי' רוצה לקבל משם הוי', כ"א הגביה א"ע בבחי' רוממות ואמר מי הוי' אשר אשמע בקולו כו', וא"כ זהו מלחמה להוי', אבל ע"י קרי"ס (בהכבדי בפרעה, ע"ד מה כבוד שאמרו ברבות¹³⁴) וידעו מצרים ג"כ כי אני הוי' כו' פי' אני הוא כמ"ש אני ראשון ואני אחרון¹³⁵, אני אחרון הוא בחי' מל' ש' אלקים¹³⁷, וא"כ פי' אני הוי' שבחי' אני אחרון וש' הוי' כולא חד, וגם י"ל שקאי על אני ראשון שאני ראשון הוא בחי' כתר¹³⁶

יחסט
בחי' רוממות וש' הוי' כולא חד וזהו אני הוי', והיינו כי ב' הפי' אמת כי ש' הוי' הוא המחבר ב' בחי' דאני ראשון, ואני אחרון, וכמ"ש ראו עתה כי אני אני הוא¹³⁸, שבחי' זו יתגלה לע"ל ועכשיו העבודה לראות, ע"ד שאו מרום עיניכם וראו¹³⁹ כו' לראות ולהבין איך שבאמת אני אני הוא, ועמ"ש מזה בד"ה את ה' האמרת¹⁴⁰ ושם בענין ההפרש בין ג"ע לתחה"מ, וזהו מה שמסיים פסוק ה' איש מלחמה, הוי' שמו פי' שמו הוא כמארז"ל בפדר"א עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד¹⁴¹, ושמו זה עם ש' הוי' כולא חד כו', וזהו וידעו מצרים כי אני הוי' בהכבדי בפרעה, שלא כמו שא' פרעה מי הוי' שהגביה א"ע לקבל מבחי' רם רוממות, או מבחי' הצמצום דש' אלקי', אלא אני כפי שני הפירושים והוי' כולא חד ממש, וזה נעשה ע"י שהוי' איש מלחמה, הוי' שמו כמשי"ת.

יטוהנה קודם קרי"ס כל העשר מכות שהביא על פרעה ומצרים הי' בדרך מלחמה כמו שארז"ל¹⁴² הובא בפרש"י (בפ' וארא ח' י"ז) בענין סדר המכות שהביא שזהו כדרך הנלחמים שמתחלה מקלקל מעינותי' כו', אבל בקי"ס וידעו כו' שאני והוי' כולא חד וא"צ למלחמה לפי שהוי' שמו שנמשכה המשכה מלמעלה מהשתלשלות בשם הוי', אז א"צ למלחמה כלל כי ממילא נתבטלו כמ"ש שמעו עמים, תפול עליהם אימתה כו'. ודוגמא להבין זה, זהו ע"ד ההפרש בין דוד לשלמה כי דוד הוא איש מלחמה^*143 שכל ימיו הי' צריך למלחמה ולהכניע שונאיו, ולא הי' לו מנוחה¹⁴³, ולכן לא בנה הבהמ"ק^*144, אבל שלמה נק' איש מנוחה בפסוק כנ"ל¹⁴⁴, מפני שלא הי' צריך למלחמה כלל כי כולם היו בטלים אליו והיו באים לשמוע חכמתו^*145, לכן נק' איש מנוחה, ועד"ז יובן למעלה כבי' שעד שלא בראת עולמך היית אתה, ומשבראת עולמך אתה הוא אלא כבי' עומד כו' וע"י שירת הים באז ישיר נתיישבה מלכותך בחי' ישיבה הוא מנוחה היפך המלחמה, לפי שבקי"ס הי' הגילוי בחי' אז, אלף הוא בחי' אלופו ש"ע האצילות שהוא בחי' א"א בזיין הוא בחי' ז' מדות, ובבחי' זו אינו שייך מלחמה כלל, כי מ"ש הוי' איש מלחמה זהו רק בש' הוי' דז"א כו' אבל למעלה בא"א אינו שייך מלחמה כלל כי ממילא בטלים, שזהו ענין הוי' שמו שאמר אח"כ אחר ה' איש מלחמה לפי מ"ש בפדר"א עד שלא נברה"ע הי' הוא ושמו כנז' לעיל שזהו אני ראשון והוי' כולא חד שזה קאי על אחר קרי"ס, שלפי שעה נתגלה בים כמו הגילוי שיהי' לע"ל שיתחברו ב' בחי' אני הנ"ל.

כע
וא"ו) ובכ"ז יובן מה שקרי"ס נק' זיווג כמארז"ל קשה לזווגם כקרי"ס שמשמע שקרי"ס נק' זיווג, שלכאו' א"מ מהו ענין קרי"ס לזיווג, אך הענין יובן ע"פ משנ"ת בד"ה אז ישיר¹⁴⁵ דהתו' נק' מאורסה לפי שהתורה נק' ראשית כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו^*146, שראשית הוא בחי' מקבל¹⁴⁶, אבל נש"י, ישראל לי ראש¹⁴⁷, הם ממשיכים בתורה מבחי' אשר בחי' תענוג¹⁴⁸ עליון שהוא למעלה מהחכמה, וכן מארז"ל במד"ר הנ"ל כנס"י הוא בן זוגך לשבת שזהו דבור זכור את יום השבת לקדשו שלכאורה א"מ הלא שבת מקדשא וקיימא כנ"ל, אלא שזהו ג"כ מטעם הנ"ל שבתורה, שהרי השבת נק' ג"כ שבת בראשית (בגמ' נדרים דף ע"ח¹⁴⁹), וכמ"ש בתשובת הרשב"א שששת ימים עם השבת נקראים ז' ימי ההיקף¹⁵⁰, ולכן כל שבת נק' שבת בראשית, והגם שמקדשא וקיימא שהוא בחי' קדש בחי' חכמה¹⁵², ולא כמו יו"ט שנק' מקרא קדש¹⁵¹ נה"י דאבא מתלבשים במוחין דאימא שזה תלוי בישראל כמ"ש אשר תקראו אתם חסר כתיב כנ"ל, משא"כ שבת מקדשא כו' שהשבת הוא בחי' קדש בעצם היינו בחי' מוחין דאבא כמ"ש ושמרתם את השבת¹⁵³ כי קדש היא, וזה אינו תלוי בישראל כלל שלכן מברכין רק מקדש השבת בלבד ולא מקדש ישראל והשבת, מ"מ מאחר שנק' שבת בראשית הרי השבת ג"כ בחי' מקבל, וישראל לי ראש ל' דכר¹⁵⁴ הם משפיעים בשבת וכמ"ש לעשות את השבת היינו להמשיך בשבת מבחי' אשר, הוא בחי' תענוג עליון שלמעלה מהחכמה, וז"ע מאה ברכות¹⁵⁵ א"ת מ"ה אלא מאה¹⁵⁶, תוס' בחי' אלף כו', שמברכי' על הבירורי' שמבררי' ומברכים אקב"ו¹⁵⁷, שמהם נמשך בשבת הענג מבחי' אשר תענוג עליון, (וע' בד"ה את ה' האמרת הנ"ל¹⁵⁸ מענין בחי' הענג שנמשך מהבירורים דמעשה המצות), וכמ"ש וקראת לשבת ענג¹⁵⁹ שעבודת נש"י לקרות ולהמשיך בשבת מבחי' ענג העליון, שזהו ע"י העשיית המצות בששת ימי החול, וזהו ששת ימים תעבוד בבחי' עבודת הבירורים¹⁶⁰

כאעא
דתומ"צ, ועי"ז יבא לבחי' לעשות את השבת מי שטרח בע"ש^*161 כו' וכן ארז"ל מונה ששה ימים¹⁶¹ ומשמר יום אחד לפי שצ"ל לעשות את השבת היינו שע"י הבירורים דששת ימי החול יהי' נמשך אח"כ בחי' הענג עליון בשבת, ובחי' ענג זה הוא כמ"ש אז תתענג על הוי'¹⁶² שהוא למעלה גם כן מבחי' ש' הוי' דחכמה כמ"ש הוי' בחכ'¹⁶³ שזהו בחי' שבת בעצם, וישראל משפיעים בחי' העונג בשבת, וזהו זכור את יוה"ש שנש"י ממשיכים ומשפיעים בשבת ולכן א"ל הקב"ה כנס"י היא בן זוגך כו', ועד"ז יובן בבחי' ים סוף שנק' ג"כ זיוג, לפי ששרש נש"י הם למעלה מבחי' ים, וממשיכים בבחי' ים, לפי שהים סוף הוא בחי' סופא דכל דרגין¹⁶⁴ בחי' מ"מ כל עולמים¹⁶⁵, ונש"י הם בחי' ז"א¹⁶⁶ כו', ואפי' אם נפרש שים הוא בחי' ים החכמה¹⁶⁷, אעפ"כ שרש נש"י הם למעלה גם מבחי' חכמה כנ"ל בפי' זכור את יום השבת לקדשו שממשיכים בחי' ענג בחכמה כו', וכמשנ"ת בד"ה אז ישיר¹⁶⁸ ששרשם מבחי' לבנון לובן העליון¹⁶⁹ כמ"ש ונוזלים מן לבנון כו'. ומ"מ מה שפי' רבינו ז"ל שהשבת גבוה מישראל זהו ג"כ אמת, וכמשנ"ת בד"ה אז ישיר¹⁷⁰ שמצד בחי' הנשמה המלובשת בגוף המצות גבוהים יותר מישראל, לפי שרמ"ח פקודין הם רמ"ח איברים דמלכא¹⁷¹, והם מגביהים את הנשמה המלובשת בגוף שתתקשר לשרש ומקור הנשמה, ואז מצד שרש הנשמה נש"י משפיעים תוס' אור בבחי' מצות הוי' רמ"ח פקודין כו' מבחי' מצותי¹⁷² שהקב"ה עצמו מקיים המצות¹⁷³ היינו בחי' מה שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך ע"א¹⁷⁴ בחי' כתר, וב' בחי' אלו ז"ע וזכרתם את כל מצות הוי'¹⁷⁵, ובחי' למען תזכרו כו' מצותי¹⁷⁶ ע"ש. ועד"ז יובן בשבת שעצם מצות שבת כמו שהיא ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת¹⁷⁷ הוא גבוה מישראל היינו מבחי' דנשמה המלובשת בגוף, אמנם כשמתעלים

כבעב
לשורש ומקור הנשמה ע"י בחי' המצות כנ"ל אזי כנס"י הוא בן זוגך שנש"י משפיעים בשבת שז"ע לעשות את השבת ומי שטרח בע"ש בעבודת הבירורים שמזה נעשה ענג למעלה ואז וקראת לשבת בחי' מוחין דאבא (היינו גם בחי' יום השבת כו') מבחי' הענג, שבחי' ענג זה הוא למעלה גם מש' הוי' דחכמה כמ"ש אז תתענג על הוי', וזהו זכור שתהי' משפיע גם ביום השבת מבחי' הענג הנ"ל דתר"ך ע"א בחי' כתר מצותי ממש כו'.