Tanach · Rishonim on Tanach · Ibn Ezra · Torah

Ibn Ezra on Exodus 20:7/אבן עזרא על שמות כ׳:ז׳

אלא תשא את שם ה' אלהיך. שֵׁם הוא כמו זֵכֶר והוא מושך להיות סימן לנקרא רק ימצא זכר בלשון הקדש פעם בלב ופעם בפה רק השם הוא נשוא בפה וכן מצאנו שאמר דוד "ובל אשא את שמותם על שפתי" (תה' טז ד) והנה טעם לזכור השם, כי כאשר הוא השם אמת, כן יהיה דברו אמת והנה אם לא יקיים דברו כאילו מכחיש את השם, ומנהג אנשי מצרים עד היום, אם ישבע אדם בראש המלך ולא יקיים את דברו הוא בן מות, ואלו נתן כופר משקלו זהב לא יחיה, בעבור כי הוא בוזה את המלך בפרהסיא, א"כ למלך בשר ודם, כמה אלף אלפי פעמים חייב אדם להשמר שלא תכשילהו לשונו לתת את פיו לחטיא את בשרו לזכרו לשוא, והנה ראינו בעבור שנשבעו בני ישראל ברבים על דבר פלגש בגבעה ושם היה פנחס הכהן ומצאנו שנהרגו העוברים על השבועה וכן אנשי יבש גלעד אנשים ונשים וטף, וכן לא יעשה אפילו במחללי שבת וגם ראינו שבקש שאול להרוג יהונתן בנו, והוא לא שמע השבועה, וראינו שהביא השם רעב לארץ בעבור שאול וביתו שעברו על שבועת הנשיאים שנשבעו לגבעונים (יהושע ט טו), וכאשר נהרגו בית הדמים אז ויעתר ה' לארץ (ש"ב כא יד) ושלמה אמר לשמעי הלא השבעתיך בה' (מ"א ב מב) והכלל לא מצאנו בעשרת הדברים שכתוב שם שכר טוב מפורש רק בכבוד אב ואם ולא עונש מפורש רק בע"ג ובנשיאות השם לשוא, ורבים חושבים כי הנושא השם לשוא לא עשה עבירה גדולה, ואני אראה להם כי היא קשה מכל הלאוין הבאים אחריו, כי הרוצח והנואף שהם עבירות קשות לא יוכל כל עת לרצוח ולנאוף כי יפחד, ואשר הרגיל עצמו להשבע לשוא ישבע ביום אחד שבועות אין מספר, וכל כך הוא רגיל בעבירה הזאת שלא ידע שנשבע, ואם אתה תוכיחנו למה נשבעת עתה, אז ישבע שלא נשבע מרוב רגילותו בה, כי לפני כל דבור שידברו יקדימו השבועה, והוא להם לשון צחות, ואילו לא היה בישראל רק זאת העבירה לבדה תספיק להאריך הגלות ולהוסיף מכה על מכותינו, ואני אַראה שגעונם, כי הרוצח אם רצח אויבו מלא תאותו בנקמתו, גם הנואף כן לפי שעתו, והגונב מצא הנאות לצרכו, ועד שקר להתרצות או להתנקם, והנה הנשבע לשקר בכל עת שאין עליו שבועה, הוא מחלל שם שמים בפרהסיא בלא הנאה שיש לו:

1THOU SHALT NOT TAKE THE NAME OF THE LORD THY GOD IN VAIN. The word shem (name) has the same meaning as the word zekher (memory). It serves as a sign of the one who is so called.²¹³ However, the term zekher is employed in Hebrew at times when someone is recalled in memory, and at times when someone is recalled in speech, whereas names are only used with reference to the latter. We thus find David saying, Nor take their names upon my lips (Ps. 16:4). Now when a person mentions God’s name²¹⁴ he is saying, as God is True so is what I will say true. Thus if he does not keep his word, he is, as it were, denying God. It is still the custom in Egypt for one to incur the death penalty if he swears by the head of the king and does not keep his word. The culprit is not spared even if he gives his ransom in gold because he publicly insulted the king. If this is the case with regard to a king of flesh and blood, how many thousands of times more does one have to be careful that one’s mouth does not cause his tongue to stumble and bring his flesh into guilt by mentioning God’s name in vain.²¹⁵ Now Scripture tells us that Israel publicly took an oath because of the incident involving the concubine at Gibeah. We find that those who violated the oath were put to death.²¹⁶ It should be noted that Phineas the priest was there.²¹⁷ Similarly with the people of Jabesh-gilead, men, women, and children.²¹⁸ Even those who desecrate the Sabbath are not dealt with in this manner.²¹⁹ We also read that Saul wanted to kill his son Jonathan for desecrating an oath that Jonathan was not even aware of.²²⁰ Scripture also tells us²²¹ that God brought a famine upon the land because Saul and his house violated the oath taken by the leaders of Israel which they swore unto the Gibeonites.²²² We are told that when the house of blood was put to death, God was entreated for the land.²²³ Solomon similarly said to Shimei, Did I not make thee to swear by the Lord (I Kings 2:42).²²⁴ The sum of the matter is that with the exception of honoring one’s parents,²²⁵ we do not find the reward for observing a commandment clearly spelled out in any of the Ten Statements. We similarly do not find the punishment for violating a commandment²²⁶ spelled out except for idolatry and taking God’s name in vain. Many think that a person who takes the name of the Lord in vain does not commit a great sin. I will show that in reality it is more severe than any of the other prohibitions which follow. For a murderer cannot commit murder, nor an adulterer adultery, both of which are major sins, whenever they want to because they are afraid of being caught. However, the person who is the habit of swearing falsely will daily utter innumerable vows. Such a person is so accustomed to committing this sin that he is not even aware that he is taking an oath. Should someone chide him and say to him, “Why are you swearing?” he responds by swearing that he did not swear, because he is so habituated to swearing. For he prefaces anything he says by saying, “I swear.” They²²⁷ think that this is an elegant way to speak.²²⁸ If Israel was guilty only of this sin it would be cause enough to prolong the exile and add blows to our blows. I will now demonstrate their madness. For a murderer who kills his enemy satisfies his impulses by exacting vengeance. Similarly the adulterer for the moment. Likewise the thief who finds pleasures for his needs, and the false witness who does so to gain favor or revenge. Now the one who is constantly swearing, although there is no need for him to do so publicly, desecrates the name of God without deriving any benefit from his act.