Likkutei Sichos·Vol. 38·Shelach·Sicha 2לקוטי שיחות·כרך לח·שלח·שיחה ב

אשיחה ב
א. "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה אשר דבר ה' אל משה"¹, ופרש"י (מספרי עה"פ²) "בע"א³ הכתוב מדבר, או אינו אלא באחת מכל המצות, ת"ל את כל המצות האלה, מצוה אחת שהיא ככל המצות, מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אף מצוה זו פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים, ואיזו זו ע"א".

בובפסוק שלאח"ז⁴ "את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם" פרש"י⁵ "את כל אשר צוה וגו' — מגיד שכל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה ובכל מה שנתנבאו הנביאים שנאמר למן⁶ היום אשר צוה ה' והלאה".

גוהיינו שבכתובים כאן יש שני ענינים ע"ד חומרת ע"ז (שבגללם הרי היא ככל המצות כולן וכל התורה כולה) — (א) בפסוק "וכי תשגו גו' את כל המצות האלה" הכוונה לזה שבע"ז "פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים" כמו "העובר על כל המצות", (ב) מפסוק "את כל אשר צוה וגו'" למדים שכל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה.

דוהנה מקורו של רש"י הוא (כנ"ל) מספרי עה"פ, אבל בגמ'⁷ אמרו "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה, איזו היא מצוה שהיא שקולה ככל המצות הוי אומר זו עבודת כוכבים", ובפרש"י שם "שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה" — הרי שבפירושו על הש"ס פירש רש"י שזה שהכתוב הראשון משווה ע"ז לכל המצות כולן ("וכי תשגו גו' את כל המצות האלה") הוא לפי "שכל המודה בה ככופר בכל התורה כולה"⁸.

הוצריך ביאור, מאי שנא בפירושו על התורה שנקט (כפירוש הספרי עה"פ) שיש שני ענינים בכתובים כאן⁹?

וב. זאת ועוד: לעיל בפ' משפטים, עה"פ¹⁰ "ובכל אשר אמרתי אליכם תש­מרו ושם אלקים אחרים לא תזכירו" פרש"י "ללמדך ששקולה ע"א כנגד כל המצות כולן והנזהר בה כשומר את כו­לן". ועפ"ז צ"ע מ"ש רש"י כאן "מגיד שכל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה", שמזה משמע שענין זה נלמד מכאן דוקא¹¹.

ז[ודוחק לומר שהחידוש כאן הוא רק בפרט השני שבהמשך פרש"י כאן, שה­מודה בע"א כופר (לא רק בכל התורה כולה, אלא גם) "בכל מה שנתנבאו ה­נביאים שנאמר למן היום אשר צוה ה' והלאה" — כי מפשטות ל' וסגנון רש"י משמע שיש חידוש גם בענין הראשון ש­מביא, שהמודה בע"א ככופר בכל התו­רה כולה].

חג. גם יש לעיין א) בכוונת רש"י ב­מ"ש "מצוה אחת שהיא ככל המצות, מה העובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים, אף מצוה זו כו'" — מה הם ג' ענינים אלה שנקט רש"י בחו­מרת "העובר על כל המצות" (ודוגמתם בהעובד ע"ז).

טב) הענין ד"פורק עול" לחוד (דכמו שהעובר על כל המצות פרק ממנו (לגמ­רי) עולו של הקב"ה, כן גם העובד ע"ז פרק עול) מספיק לבאר הטעם שע"ז היא ככל המצות — ולמה הוזקק רש"י להו­סיף גם "מפר ברית ומגלה פנים"?

י[ואף שכן איתא בספרי, הרי כבר נת' כמ"פ שאין רש"י מעתיק בפירושו אלא מה שנוגע להבנת פשוטו של מקרא].

יאג) צ"ע הענין ד"מגלה פנים" שנקט רש"י בסתם מבלי לפרשו.

יבוברא"ם כאן מביא מפרש"י במס' כריתות¹² [על דברי הש"ס שם¹³ שלדעת רבי "כל עבירות שבתורה. . יוה"כ מכפר (גם בלי תשובה) חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר"] ש"מגלה פנים" היינו "דורש באגדות של דופי כגון מנשה כו'"¹⁴, וכבר הקשו עליו¹⁵, דמה זה שייך לנדו"ד, "דאטו מוכרח שכל העובד ע"ז ידרוש אגדות של דופי"¹⁶. והביאו מפירוש רבינו הלל על הספרי¹⁷ שפי' "ומגלה פנים בתורה דהיינו המחציף פניו בתורה שלא לקיימה" [ועד"ז מצינו בפרש"י במס' שבועות¹⁸ "מגלה פנים בתורה, בא על ד"ת בחוצפא ובגלוי עזות פניו"¹⁹].

יגולכאורה קשה לפרש כן בפרש"י עה"ת, שכתב פירושו (כמשנ"ת כמ"פ) ב­סגנון ברור (מבלי צורך להוסיף עליהם פירושים), ואם כוונתו ב"מגלה פנים" ל­מובן של "בא. . בחוצפא", הו"ל לפרשו, דאם בפירושו על הש"ס הוצרך לפרשו, כ"ש וק"ו בפירושו עה"ת²⁰.

ידד. ויש לומר הביאור בכל זה:

טובשלשת פירושיו הנ"ל בענין השוואת ע"ז לכל המצות כולן, מדבר רש"י או­דות שלשה ענינים שונים:

טזא) כיון שמצות איסור ע"ז קשורה עם האמונה בה' (שהרי "העובד עבודת כו­כבים כופר בהקב"ה"²¹), הרי היא היסוד לכל המצות (דבלי האמונה במצווה ה­מצוות לא יצוייר ענין המצות).

יזב) נוסף לזה הרי גם מצות עבודה זרה מצד עצמה (בתור מצוה פרטית) שקולה ככל המצות כולן, ע"ד שמצינו בעוד מצות (כמו²² ציצית, שבת כו').

יחויש לומר, שזהו החילוק בין מ"ש רש"י בפ' משפטים "ללמדך ששקולה ע"א כנגד כל המצות כולן והנזהר בה כשומר את כולן" ומ"ש בפרשתנו "שכל המודה בע"א ככופר בכל התורה כולה":

יטבפ' משפטים נאמר "ובכל אשר אמר­תי אליכם תשמרו ושם אלקים אחרים לא תזכירו", שזה שהכתוב מזהיר על שני הענינים (שמירת כל המצות והזהירות בע"ז) בהמשך זל"ז, מורה על ההשוואה בין "כל המצות כולן" ומצות עבודת כו­כבים, וזהו שמדייק רש"י "ללמדך ש­שקולה ע"א כנגד כל המצות כולן", ש­כוונתו לענין הב' הנ"ל, שחומרת ע"א שקולה "כנגד (חומרת) כל המצות כולן";

כמשא"כ בפרשתנו שמדובר אודות מצות ע"ז בלבד, והכתוב מפרט "את כל אשר צוה ה' אליכם ביד משה מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם", הרי למדים מזה שהעדר הזהירות בע"ז פוגע בזהירות ב"כל אשר צוה ה' אליכם גו'", וזהו שאומר רש"י "מגיד שהמודה בע"א ככופר בכל התורה כולה" — וכוונתו לענין הא' הנ"ל, דכיון שכפר בנותן ה­תורה ומצווה המצוות, הרי הוא בדרך ממילא "ככופר בכל התורה כולה". והיי­נו שאין זה רק תיאור חומרת המצוה או השוואתה למצות אחרות, אלא תיאור המציאות — שהמודה בע"א הרי הוא "ככופר (בפועל) בכל התורה כולה"²³.

כא[ועפ"ז מובן גם עוד שינוי — שבפ' משפטים לשון רש"י היא "כנגד כל ה­מצות כולן", ובפרשתנו אומר "כל התו­רה כולה" — כי שם ההדגשה על ההש­וואה בין מצוה אחת לכל המצות, משא"כ בפרשתנו שההדגשה היא על הכפירה בתוכן כל המצות, ולכן אומר "ככופר בכל התורה כולה", שאין הכוו­נה רק על מעשה המצות, אלא כל עניני תורה שניתנו למשה (וכהמשך דברי רש"י שנכלל בזה גם "כל מה שנתנבאו הנביאים")].

כבה. אבל שני ענינים אלה אין בהם כדי לבאר לשון הכתוב "וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה", שפשטות הלשון היא, שמדובר בעבירה על "כל המצות האלה". כי מצד זה שחומרתה של ע"ז "שקולה" כחומרת כל המצות כולן אין לומר "ולא תעשו את כל המצות האלה"; ואפילו מצד זה "שהמו­דה בע"א ככופר בכל התורה כולה" לא שייך לומר לכאורה שהעובד ע"א לא עשה "כל המצות האלה" [כי זהו רק ענין של אמונה בלב, שהמודה בע"א "ככופר בכל התורה כולה", אבל לא שהמודה בע"א נחשב שלא עשה "את כל המצות האלה"²⁴].

כגולכן אומר רש"י שיש ענין נוסף בע"ז, שבאיסור ע"ז ישנו אותו התוכן שיש בביטול כל המצות כולן, ד"מה ה­ עובר על כל המצות פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים אף מצוה זו פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים".

כדהסברת הענין:

כהשלשה ענינים כלליים ישנם בקיום המצוות: א) קבלת עולו ית', ב) קיום אות הברית שכרת הקב"ה עם בני ישראל, ג) הנהגה בדרך ישרה. וי"ל שהם ג' הסו­גים שבמצות — חוקים עדות ומשפטים: מטרתם של חוקים, "דברים שהם גזרת המלך"²⁵, היא שהאדם יקבל על עצמו עולו של הקב"ה; מצות שהן בסוג של "עדות" — שהם "עדות" וזכרון על חסדי המקום או דברים אחרים בקשר בין ה­קב"ה ועמו ישראל, הם בגדר שמירת "ברית" (כמו הברית שהיא אות וזכרון בין כורתי הברית); ומשפטים הם "דב­רים האמורים בתורה במשפט, שאילו לא נאמרו היו כדאי לאומרן"²⁶, הנהגות יש­רות כו'.

כוויש לומר, שאלה הם ג' הענינים שב­פירוש רש"י כאן, שהעובר על כל המצות (א) פורק עול — כנגד חוקים; (ב) מפר ברית — כנגד עדות; (ג) מגלה פנים — "פנים" ע"ד הלשון²⁷ "נסביר פנים בה­לכה", "מראה לו פנים" וכיו"ב, שהכוונה נתינת טעם והסבר²⁸, או — "פנים" מל­שון "אופנים"²⁹ (כלשון רש"י בכ"מ בפי­רושו עה"ת³⁰: "תרגם בפנים אחרים", "יש להרבה פנים" וכיו"ב); ו"מגלה פ­נים" היינו שממציא "פנים" וטעמים (ו­אופנים) חדשים, שעי"ז "מעקם" ומעוות את שכל התורה³¹ — וזהו כנגד משפטים, שהם מצות שכליות.

כזועפ"ז יש לומר, דזה שכתב רש"י שהעובד ע"א "פורק בה עול ומפר ברית ומגלה פנים", אין זה רק מפני שעבודה זרה קשורה עם כפירה בה', ולכן יש בה בדרך ממילא משום פריקת עולו והפרת ברית וגילוי פנים, אלא שבמצות ע"ז עצמה יש בה ג' תכונות אלו דפורק עול מפר ברית ומגלה פנים.

כחכלומר: מצות ע"ז מחוייבת מכל ג' הבחינות, ד"עול" "ברית" ו"פנים" (חו­קים, עדות ומשפטים) — כי: האמונה בה' מוכרחת מצד השכל, והעובד ע"ז (וכופר בה') הוא "מגלה פנים", היפך השכל הישר; ונוסף ע"ז מדגיש הכתוב³² "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" — שקבלת מלכותו של הקב"ה היא אות וזכרון על זה שהקב"ה הוציאנו ממצרים (כענין ה"עדות" והברית); ועוד זאת — "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עב­דים", "כדאי היא ההוצאה שתהיו משוע­בדים לי"³³, שקבלת מלכותו ית' צ"ל באופן של קבלת עולו, כמו עבד המקבל עליו עול אדונו, מבלי נפק"מ אם מבין הטעם או לא כו'.

כט{*} {*} {*}

לו. והנה בנוגע לעבודה זרה כמה נוסחאות — דלפעמים נאמר הלשון "עבודת כוכבים" (או "עכו"ם"), לפעמים — "עבודת אלילים" ("ע"א"), ולפעמים — "עבודה זרה" ("ע"ז"). ואף שקשה לברר מהי הגירסא הנכונה, ומה נשתנה ע"י הצנזור כו', מסתבר לומר שהגירסא ה­נכונה היא "עבודה זרה", כשם המסכתא בש"ס [ולהעיר ממחז"ל³⁴ "הוא סבר לע­בודה זרה ממש ולא היא אלא ע"ז עבו­דה שזרה לו"].

לאויש לעיין בתוכן שם זה "עבודה זרה", שלכאורה אין שם זה מדגיש חומ­רת ענין העבירה כמו השם "עבודת אלילים" או "עבודת כוכבים ומזלות", וכמו שישראל נקרא "זר" לגבי כהן.

לבויובן זה ע"פ דברי הרמב"ם בריש הל' עבודה זרה, שמבאר כיצד נשתלשל ענין העבודה זרה בעולם, שהתחיל מהטעות הגדולה שטעו בני אדם בימי אנוש, שאמרו הואיל והקב"ה חלק כבוד לכוכבים והם שמשים המשמשים לפניו, "ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון הא­ל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו, וזהו כבודו של מלך".

לגולכאורה יש להבין — מהו גודל ה­חסרון והפגם בזה שמכבדים את שמשיו של הקב"ה שהקב"ה מנהיג את העולם על ידם? וכפי שרואים במלכותא דאר­עא, דאע"פ שכל כוחם וחילם של שרי המלך אינו אלא מהמלך עצמו (ובכוחו להחליפם כו'), מ"מ, הרי עבור רוב עניני הנהגת המדינה צריכים לבקש מאת הש­רים דוקא ואין הולכים אל המלך עצמו (כי אם כשמדובר בענין גדול ביותר);

לדוהטעם הפשוט בזה הוא³⁵, לפי שאין הם בעלי בחירה כלל אם להשפיע או לא, והם רק כגרזן ביד החוצב בו, שאין מודים להגרזן אלא רק להחוצב בו [משא"כ במלכותא דארעא, ששרי המלך, אף שכל חילם ותוקפם הם מהמלך, הרי הם בעלי בחירה שבידם לשנות וכו'].

להאבל ידוע³⁶ בפי' התפלה "מדת הרח­מים עלינו התגלגלי" וכיו"ב — שזהו ב­דוגמת סניגור וכיו"ב, אף ש"בנים אתם לה' אלקיכם"³⁷, "בני בכורי ישראל"³⁸ ונאמר³⁹ "כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו", ואמרו חז"ל⁴⁰ "קראנו אליו ולא למדותיו" (וכ"ש לא להמשמשים לפ­ניו)⁴¹.

לווזהו בדקות דדקות פירוש לשון "עבודה זרה" — דכאשר איש ישראל קורא אך ורק להמשמשים לפניו ית', ה"ז ענין של זרות, כמו "זר" שאין לו קירבה למלך עצמו, משא"כ בנ"י שהם עם קרובו, מבקשים וקוראים להקב"ה עצמו (ומדה"ר — בתור סניגור), ובודאי שה­קב"ה ממלא מבוקשם, "כבן⁴² שמתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו".

לז(משיחת ש"פ שלח תשכ"ט)